וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. (במדבר י"ב, ט"ו) ובמדרש תהלים (תהילים ל״ט, ב׳) 'אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני' קשה לשון הרע מעבודה זרה, שכשחטאו ישראל במדבר לא נחתם עליהם גזר דין עד שחטאו בפיהם, שנאמר (דברים ה׳, כ״ה) 'וישמע ה' את קול דבריכם וגו" וכתיב (מלאכי ב׳, י״ז) 'הוגעתם ה' בדבריכם' – במעשיכם לא נאמר, אלא בדבריכם, וכן אמר (ישעיהו ג׳, ח׳) 'כי כשלה ירושלים ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל ה", וכן הוא אומר (ירמיהו י״ב, ח׳) 'היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה', וכי בקולה שנאה...
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. (במדבר י"ב, ט"ו) ובמדרש תהלים (תהילים ל״ט, ב׳) 'אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני' קשה לשון הרע מעבודה זרה, שכשחטאו ישראל במדבר לא נחתם עליהם גזר דין עד שחטאו בפיהם, שנאמר (דברים ה׳, כ״ה) 'וישמע ה' את קול דבריכם וגו" וכתיב (מלאכי ב׳, י״ז) 'הוגעתם ה' בדבריכם' – במעשיכם לא נאמר, אלא בדבריכם, וכן אמר (ישעיהו ג׳, ח׳) 'כי כשלה ירושלים ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל ה", וכן הוא אומר (ירמיהו י״ב, ח׳) 'היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה', וכי בקולה שנאה...
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לה. (במדבר ו', ב) יַפְלִא – יפריש או יעשה דבר פלא כי רוב העולם הולכים אחר תאוותם. נדר נזיר. פירוש נדר להיות נזיר כי נזיר הוא תאר השם. נזיר מגזירת וינזרו שירחיק מהתאוות ועשה זה לעבודת השם, כי היין משחית הדעת ועבודת השם ובפרשת כי תצא מחנה ארמוז לך סוד. (אבן עזרא שם, שם) דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ' וְכִי בְּאֵיזוֹ נֶפֶשׁ חָטָא זֶה? אֶלָּא שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, וְקַל וָחוֹמֶר: וּמָה זֶה שֶׁלֹּא...
וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת. (במדבר א', נ"ג) והלוים יחנו סביב. פי' הכתוב למעלה למה יחנו סביב שלא יקרב אל המשכן אחד מעדת בני ישראל וימות, וזה טעם 'ולא יהיה קצף' כעוזא שנגע בארון, ושם כתוב,ויחר אף ה' בעוזא'. (אבן עזרא שם, שם) מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל־כֵּן מְשַׁכְתּ֥יךְ חָסֶד. (ירמיהו לא, ג) וירא את המקום מרחוק. אבל לא 'מקרוב', כי ראה זיו שכינת הקב״ה שנקרא מקומו של עולם, מרחוק דווקא ראייה חושית כהסתכלות בשמש שמרחוק יכול האדם להסתכל בה, אבל לא 'מקרוב',...
אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה… (ויקרא כ"ו, פסוק: ט"ז) …וטעם בהלה, שתיבהלו ולא תדעו מה תעשו. (אבן עזרא שם, שם) בהלה – מכה המבהלת את הנפש ואינה מניחה השקט ללב. (רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם) והפקדתי עליכם בהלה: שם "בהלה" היא תואר הפעל, לכן לא אמר "את הבהלה" כמו שכתב "את השחפת"; רצונו לומר שיפקוד המכות שיחשב בבהלה, זו אחר זו, עד שהראשונה פקודה אביא אחרת ואסמכה לה. גם מציין בבהלה שכל מכה ומכה תהיה נבהלה מאד, כי תהיה מכת מות. וכן תרגם יונתן מחת מותנהא. (המלבי"ם שם שם) והפקדתי עליכם בהלה. פירש רש"י מכה המבהלת את...
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי. (ויקרא כ"ה, כ"ג) כי לי הארץ – אל תרע עינך בה, שאינה שלך. (רש"י שם, שם) הכלל העולה: יושבי הארץ צריכין להיותן בהכנע וכמו גרים, לא יעשו העיקר להתיישב באיתן מושבו. וזה שאמרו רז"ל (ב"ר פד, א): וישב יעקב בארץ כנען (בראשית לז, א) ביקש לישב בשלוה, אמר הקב"ה: לא דיין לצדיקים כו', רק יהיה בארץ מגורי, גר אנכי, ויהיה ארץ כנען, ויהיה מגורי אביו סוד פחד יצחק הוא מידת הדין מגור מסביב וסביביו נשערה מאוד (תהלים נ, ג). וזהו (ויקרא כה, כג): כי...
וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא. (ויקרא כב, ז) "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד). רבי יצחק פתח "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם" (קהלת א) – מקרא זה למדנו, והעמדנו אותו בנשמת האדם. שבשעה שנמצאת עם האדם בעולם הזה, אז "וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ". "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ" הוא בזמן שהאדם יוצא מעולם הזה. ואם נמצא בתשובה, אז "וְאֶל מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם". אם צדיק הוא, הוא כפי שאמרו "וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר", דהיינו בעת שבא השמש ונפטר מהעולם, הוא טהור, "וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים". (זהר לפרשת...
בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת, וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. (ויקרא י"ט, ו) ביום זבחכם יאכל וממחרת – ביארנו לעיל ז׳ ט״ז. ומצות אכילת השלמים מועלת בסגולה להביא שלום. והיינו חקי ה׳ שאין לנו דעת אנושי בזה אבל מכל מקום כן הוא. (העמק דבר שם, שם) ועוד תועלת אחרת היתה בקורבנות היחיד, והוא כי מלבד החלק המגיע מהם לכוהנים, הנה גם מה שהיה נשאר לבעלים היו הבעלים מוכרחים לאכלו בחברה עם זולתם, כי לא היו רשאים להשאיר ממנו עד המחרת או נגד היום השלישי, ואף לא למלוח בשר הזבח ולהביאו לביתם חוץ לירושלים ולאכלו עם בני ביתם. והנה המשלם...
אחרי מות – ראה מה היו חביבין בניו של אהרן שאחר מיתתן מזכירן הכתוב שמתו כשם שהזכיר למשה אחר מיתתו, משה עבדי מת (יהושע א׳ ב׳). (אוצר מדרשים, ילמדנו, קונדריס אחרון ממדרש ילמדנו מ״ג) אדם / דידי מנוסי אדם מת הוא חי אחר מותו הואיל ומעשיו הנציחו את דמותו אדם מת הוא חי אחר מותו כל עוד יש דור המשך דוגל במורשתו – אדם הוא חי אחר מותו אם ארץ שאהב שומרה אהבתו אדם מת הוא חי אחר מותו כל עוד שחבריו זוכרים זוכרים לזכור אותו כי מוות אינו סוף החיים למרות כאב צורב למרות הנכאים כי מוות אינו...
רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה, ומרור. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר (שמות יג, ח): וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. (משנה פסחים י, ה) אָמַר רָבָא: צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר ״וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם (פסחים קטז, ע"ב). צריך שיאמר – פסוק זה 'ואותנו הוציא משם' שצריך להראות את עצמו כאילו יצא משם, שאף אותנו גאל הקב"ה. (רשב"ם שם, שם) כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם, לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְּמוֹ מִתּוֹכָה בְּיָד חֲזָקָה, אוֹ...