וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. (כ"א, א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. (כד, י"ב) אשר תשים – אמר לו הקב"ה למשה: עד שתהא סדורה בפיהן כשולחן הערוך ומוכן לאכול, פירוש: דהוה ליה לומר 'אשר תלמדם', אלא ששינה את לשונו וכתב 'אשר תשים' מלשון 'ויושם לפניו לאכול'. (ברטנורא שם שם) ואלה המשפטים: משפט שם נגזר מן הפעל, וענינו פסק דין שהשופט גוזר, והנה 'לא תרצח' 'לא תנאף' 'לא תגנוב' אינם משפטים, אך הם שורשים וכללים גדולים אשר אין בני אדם צריכים ללמדם מפי השופט, כי...
וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. (שמות י"ח, י"ג) …ומעתה יתיישב ג"כ מה שיקשה על הדעת, משה שהיה אב לחכמים ואדון כל הנביאים, איך יקבל עצה זו מיתרו על דבר הדיינים. אבל ראויה היתה עצה זו ליתרו ולא לזולתו, בכמו שהוא היה יתר על ישראל, ככה היה מייתר הפרשה לייתר ולהוסיף דיינים. אשר בשכבר לא היה כי אם משה בלבדו שאליו מיוחס המשפט בעצם, אמנם יתרו שהיה יתור על ישראל הוא נתן עצה להוסיף ולייתר דיינים, וזהו שאמר שייתר פרשה אחת בתורה. ואם תשאלך דעתך: מה עצה יש בהוספת דיינים...
וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. (שמות י"ז, י"ב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים – בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְעַצֵּל בַּמִּצְוָה וּמִנָּה אַחֵר תַּחְתָּיו, נִתְיַקְּרוּ יָדָיו. אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו – וְלֹא יָשַׁב לוֹ עַל כַּר וָכֶסֶת. אָמַר: יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצַעַר, אַף אֲנִי אֶהְיֶה עִמָּהֶם בְּצַעַר (תענית י"א) וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה – וַיְהִי מֹשֶׁה יָדָיו בֶּאֱמוּנָה, פְּרוּשׂוֹת הַשָּׁמַיִם בִּתְפִלָּה נֶאֱמָנָה וּנְכוֹנָה. (רש"י שם, שם) אֱמוּנָה – קיימין בחזקן. וכן: ותקעתיו יתד במקום נאמן, מקום חזק. וכן: בכל דור ודור אמונתו, קיומו לדור דור. וכן: וחלים רעים ונאמנים חלאים...
וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם. (שמות י"ב, ל"ד) טֶרֶם יֶחְמָץ – הַמִּצְרִים לֹא הִנִּיחוּם לִשְׁהוֹת כְּדֵי חִמּוּץ. (רש"י שם, שם) צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם – לכך נהגו העולם לתת האפיקומן תחת המפה, זכר לצרורות בשמלותם. עַל שִׁכְמָם – שהיו חמוריהם טעונים כלי כסף וכלי זהב ושמלות. (חזקוני שם, שם) מִשְׁאֲרֹתָם – שירי מצה ומרור ואמרי לה שירי פסחים שנאמר ולא תותירו ממנו עד בקר. עַל שִׁכְמָם – הרבה בהמות היו להם שכן כתוב מקנה כבד מאד, אלא שהיו מחבבים את המצות. (רבנו בחיי שם, שם)) …ועוד פירשנו, כי המצה פשוטה, שהרי אין בה שאור, וכל...
וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו, וַיֵּהָֽפְכוּ כָּל־הַמַּיִם אֲשֶׁר־בַּיְאֹר לְדָם. (שמות ז', כ) וְאוֹמֵר: וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם (שמות ז, כ). חָזַר הַדָּם וְנֶהְפַּךְ לְמַיִם. בָּשָׂר חַי נֶהְפַּךְ לְמֵת, חָזַר וְנֶהְפַּךְ הַמֵּת לְחַי. הַמַּטֶּה נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ, הַנָּחָשׁ נֶהְפַּךְ לְמַטֶּה. הַיָּם נֶהְפַּךְ לְיַבָּשָׁה, הַיַּבָּשָׁה נֶהְפְּכָה לְיָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ ה' שְׁמוֹ (עמוס ה, ח) לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים. (מדרש תנחומא יתרו יב, ב) ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם: דעת אייכהארן, ואחרים אחריו, כי הדם וכל שאר המכות הם עניינים טבעיים ההווים במצרים...
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹקים בְּיָדוֹ. (שמות ד, כ) על החמור. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו 'וירכיבם על נושא בני אדם'. (מגילה ט, ע"א) על נושא אדם. פן יאמר להם וכי לא היה לו למשה רבכם סוס או גמל. (תוספות מגילה ט, ע"א) נושא בני אדם – ויש שכתב שלא כתבו חמור, משום שהיה מקום לתהות על שלא מצא לו משה בהמה מהירה...
הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. (בראשית מ"ח, ט"ז) המלאך הגואל וגו – פירוש: מאמר ה' אשר יצו ה' את ידידיו אליו יקרא שם מלאך כי קול ה' חוצב להבות אש. והוא כוונתו באומרו המלאך וגו' פירוש שיהיה מימרא דה' בסעדם ויברך אותם. (אור החיים שם, שם) ד"ה המלאך הגואל: אין זו תפילה אל המלאך, אלא תפילה אל שולחו של המלאך לעזור לו ולשמור אותו שיברך אותם, בדוגמת אותה השגחה אשר הביאה לשליחות המלאך ליטפל בשמירתו. (רבי אברהם בן הרמב"ם שם, שם) ד"ה ויקרא בהם שמי:...
וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי וְאֶתְּנָה לָכֶם אֶת טוּב אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִכְלוּ אֶת חֵלֶב הָאָרֶץ. (בראשית מ"ה, י"ח) זֹאת עֲשׂוּ, וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וגו' אֶת טוּב (בראשית מה, יז יח), זֶה גְּרִיס שֶׁל פּוֹל שֶׁהוּא עַל עִיקַת נֶפֶשׁ (בראשית מה, כב כג). (בראשית רבה צ״ד:ב׳) במדרש (ב"ר פצ"ד ב') ואתנה לכם את כל טוב וכו' (בראשית מה יח). זהו גריס של פול, שהן על עגמת נפש, עכ"ל. הוא מין ממיני הקטניות שמסירה את הדאגה של נפש. ונראה דדייק לה מריבוי א"ת, על כן פירשו דהכוונה על הנפש, כי טו"ב באלפא ביתא דא"ת ב"ש, נפ"ש. וז"ש "את "טוב...
כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. (תהלים לו, י) 'אתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך' – אמרו ישראל: ריבונו של עולם, באורך נראה אור ואתה מצוה שנדליק לפניך נרות?! אמר רבי יצחק: לבית מלא פנסא, אמר בעל הבית לעבדו: הדלק לנו בתוך החצר נרות, אמר לו: כל הבית מלא אורה ואתה אומר שאדליק בו נרות?! אמר לו: הדלק בשביל העבדים שיהו מאירין להם, וכך הוא אומר 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות', אמר הקב"ה: לא שאני צריך לאור בשר ודם הזהרתי אתכם על הנרות, אלא שתדעו מה חיבתכם לפניי, תדע שהרי כתיב 'ולא יכול משה לבא...
וַיֹּאמֶר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים: 'נֵלְכָה דֹּתָיְנָה', וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. (בראשית ל"ז, ט"ז-י"ז) איפה הם רעים – כתיב חסר. רמז פה התחילו ברעה בימי ירבעם שהמליכוהו בשכם. (קיצור בעל הטורים שם, שם) נסעו מזה. הִסִּיעוּ עַצְמָן מִן הָאַחְוָה. נלכה דתינה. לְבַקֵּשׁ לְךָ נִכְלֵי דָתוֹת שֶׁיְּמִיתוּךָ בָהֶם. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֵׁם מָקוֹם הוּא, וְאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ. (רש"י שם, שם) נסעו מזה – 'הסיעו עצמן מן האחוה', נלכה דותינה – 'לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם' ולפי פשוטו שם מקום הוא ואין מקרא יוצא...