גליונות שבת שלום

וישב תשפ"ב, גיליון 1227

וַיֹּאמֶר: אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ, הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ: נָסְעוּ מִזֶּה, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים: 'נֵלְכָה דֹּתָיְנָה', וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו, וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן. (בראשית ל"ז, ט"ז-י"ז) איפה הם רעים – כתיב חסר. רמז פה התחילו ברעה בימי ירבעם שהמליכוהו בשכם.  (קיצור בעל הטורים שם, שם) נסעו מזה. הִסִּיעוּ עַצְמָן מִן הָאַחְוָה. נלכה דתינה. לְבַקֵּשׁ לְךָ נִכְלֵי דָתוֹת שֶׁיְּמִיתוּךָ בָהֶם. וּלְפִי פְשׁוּטוֹ שֵׁם מָקוֹם הוּא, וְאֵין מִקְרָא יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ. (רש"י שם, שם) נסעו מזה – 'הסיעו עצמן מן האחוה', נלכה דותינה – 'לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם' ולפי פשוטו שם מקום הוא ואין מקרא יוצא...

וישלח תשפ"ב, גיליון 1226

וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת, וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו. (בראשית ל"ה, כ"ט) ויגוע וימת וגו': פטירת האדם נקראת דרך כלל מיתה, ותיקרא דרך פרט (כדברי דון יצחק) גויעה בבחינת הגוף, אסיפה בבחינת הנפש. ולשווא יתעקש המתעקש להכחיש זה אחרי שמצאנו 'ואתה תבא אל אבותיך בשלום' (למעלה ט"ו ט"ז) שהוא נאמר בלא ספק על הנשמה, כי אברהם נקבר רחוק מבני משפחתו (ועיין רש"י למטה מ"ט כ"ט). (שד"ל כ"ה, ח) נאסף אל עמי. עַל שֵׁם שֶׁמַּכְנִיסִין הַנְּפָשׁוֹת אֶל מְקוֹם גְּנִיזָתָן, שֶׁיֵּשׁ אֲסִיפָה בְּלָשׁוֹן עִבְרִי שֶׁהִיא לְשׁוֹן הַכְנָסָה, כְּגוֹן 'וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה' (שופטים י"ט) 'וַאֲסַפְתּוֹ...

ויצא תשפ"ב, גיליון 1225

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ, וַיְנַשֶּׁק לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ אֶל בֵּיתוֹ,  וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. (בראשית כ"ט, י"ג) את כל הדברים האלה. דברי הברכה. (אבן עזרא שם, שם) את שמע יעקב שגלל את האבן הוא לבדו. ויספר ללבן להודיע שלא בא אליו לצורך פרנסה אלא להימלט מאחיו ושבמצות אמו ישב עמו. (ספורנו שם, שם) כששמע לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וכח גבורתו שעשה על הבאר, רץ לקראתו לנשקו ולחבקו, שנאמר (בראשית כט, יג) 'וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן אֲחֹתוֹ וגו". וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם'...

תולדת תשפ"ב, גיליון 1224

 וְעַתָּה בְּנִי שְׁמַע בְּקֹלִי  וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה. (בראשית כ"ז, מ"ג) שְׁמַע בְּקֹלִי – התבונן בדברי כי גם עתה דיברה בדיוק ובעומק הדעת, כאשר יבואר. ברח לך. לעצמך שלא תפרסם הבריחה כ״א לעצמך תברח. (העמק דבר שם, שם) ועתה ברח לך אל לבן אחי, שתהיה בין משפחתך והוא ישמרך מכל רע, וגם אמרה ברח לך לטובתך כי שם תמצא בת זוגך. וישבת עמו ימים אחדים, לא תצטרך לשבת זמן רב, עד אשר תשוב חמת אחיך, מבואר אצלי תמיד ההבדל בין חמה ובין אף, שהחמה הוא הכעס הפנימי בלב, והאף הוא בגלוי מה שרוצה להתנקם, ולעשו היה...

חיי שרה תשפ"ב, גיליון 1223

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ  וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר. (בראשית כ"ד, י"א) מגמלי אדוניו. נִכָּרִין הָיוּ מִשְּׁאָר גְּמַלִּים, שֶׁהָיוּ יוֹצְאִין זְמוּמִין מִפְּנֵי הַגֶּזֶל, שֶׁלֹּא יִרְעוּ בִשְׂדוֹת אֲחֵרִים (בראשית רבה). (רש"י שם שם) לדעת חכמינו היו גמלי אברהם ניכרים במחסום שבפיהם, שמנע מהם לרעות בשדות אחרים (בראשית רבה נט, יד). גדולי ישראל היו מצוינים מזולתם לא בחוסר התחשבות, אלא במשנה הזהירות וההתחשבות ברכוש זר. (הרש"ר הירש שם, שם) ויקח העבד. הנה אברהם לא השביעו רק שילך אל ארצו ואל מולדתו ליקח אישה משם, היינו שיקח אישה מעיר חרן, ולא הקפיד...

וירא תשפ"ב, גיליון 1222

 חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע  חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. (בראשית י"ח, כ"ה) חָלִלָה לְּךָ. ר"ל הלא אתה השופט משפט הכלל, וצריך אתה לדון מעשה הרשע לפי מקומו באשר הוא שם, שמי שהוא צדיק בערך אנשי מקומו כבר יחשב שם לצדיק הגם שבמקום אחר בין אנשים צדיקים יהיה רשע, וא"כ חלילה להמית מי שהוא צדיק עם רשע, ר"ל שהוא צדיק בערך הרשע, הגם שוהיה כצדיק כרשע, הגם שהצדיק הזה יהיה כרשע, שבמקום אחר יחשב גם כן לרשע, אבל 'חלילה לך השופט כל הארץ', הלא אתה שופט את הכלל, וצריך...

לך לך תשפ"ב, גיליון 1221

וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם: הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת,  בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם, בֵּן; וַיִּקְרָא אַבְרָם  שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל. (בראשית טז א-ב-יא-טו) אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה – בִּזְכוּת שֶׁאַכְנִיס צָרָתִי לְתוֹךְ בֵּיתִי.  (רש"י שם, שם) לְקוֹל שָׂרָי. לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּהּ (בראשית רבה). (רש"י שם, שם) ויאמר, אחר שגם על זה לא שתה לבה הבטיח לה שלא תעונה עוד, ועל זה...

נח תשפ"ב, גיליון 1220

וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם,  וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה… (בראשית ט', ט"ו) וזכרתי – דברה תורה כלשון בני אדם כי אין שכחה לפני כסא כבודו, וכן "וזכרתי את בריתי יעקב" (ויקרא כ"ו) "לזכר ברית עולם" (ט' י"ו) "והארץ אזכר" (ויקרא כ"ו) והדומים להם, הכל הוא דרך משל כלשון בני אדם. (רד"ק שם, שם) האות נתונה, ומשמעותה מפורשת: בכך אין להטיל ספק, אך עלינו להבין את הקשר שבין האות ובין משמעותה. המפרשים הלכו כאן בדרכים שונות: האות היא קשת הפוכה, והיתר פונה אל הארץ: הוה אומר, הקשת היא אות של שלום: תמו חצים משמים – הקשת נראית כמחברת שמים...

בראשית תשפ"ב, גיליון 1219

וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן. (בראשית ג', כ"ד) מקדם לגן עדן: במזרחו של גן עדן, חוץ לגן. (רש"י שם, שם) ויגרש את האדם – שלא ישוב הוא וזרעו שם עוד. (ספורנו שם, שם) ויגרש – אבל אח"כ לא שמר דרך זה ופנה אל שלשה נהרות האחרות ואז גרש אותו, כמגרש שאינו משלח בשליחות מיוחד אל מה שאליו רק מגרש אותו שילך לאשר יבחר, וישכן מקדם לגן עדן, רצונו לומר: ובכל זה לא גרשו מגן עדן לנצח, כי הכין לפניו הדרך שישוב אל גן העדן אחר המוות, אם ימות מות ישרים, וזה בשני פנים: א] במה שהשגיח על האדם...

וזאת הברכה תשפ"ב, שמחת תורה גיליון 1218

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם  יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים ל"ג, ד-ה') מעשה היה בר' יוסי שהלך אצל רבו ללמוד וכו'. הדא הוא דכתיב (דברים לג, ד) 'מורשה קהלת יעקב' – לכל מי שמתקהל ביעקב. ואפילו הגרים שעוסקים בתורה שקולים ככהן גדול, שנאמר (ויקרא יח, ה) 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'. כהנים לוים ישראלים לא נאמר, אלא האדם. חזי מה כתיב ביתרו (דברי הימים-א ב, נה) 'ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו". ושמעיה ואבטליון מבני בניו של סיסרא היו ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה. לכך כתיב (דברים ה, יט) את הדברים...