גליונות שבת שלום

כי תבוא תשע”ט, גיליון 1119

וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב,  אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אלקיך וּלְבֵיתֶךָ. (דברים כ"ו, י"א) וטעם אתה והלוי והגר. שאתה חייב לשמחם בפרי אדמתך. (אבן עזרא שם, שם) אשר בקרבך. זה גר תושב שנאמר עמך ישב בקרבך כי הוא אינו 'גר', אבל הוא יושב בקרבך. (אדרת אליהו) ושמחת בכל הטוב. של הנפש והגוף יחד. היינו. אשר נתן לך ה׳ אלהיך. שאתה מרגיש גדולת הנפש באלהות. ולביתך. היינו הרחבת צרכי הבית. והלוי. שהוא תלמיד חכם שבבית אשר על שפתיו מוסיף לקח נפשך לגדולת הדעת בה׳. (העמק דבר שם, שם) והגר אשר בקרבך מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר 'לאבותינו'. אמנם הרמב"ם כתב בהלכות ביכורים שמביא וקורא, דהואיל וניתנה הארץ לאברהם...

כי תצא תשע”ט, גיליון 1118

כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ  וְעָרִים נְשַׁמּות יוֹשִׁיבוּ. (ישעיהו נ"ד, ג' – מן ההפטרה) יָמִין וּשְּׂמֹאל תִּפְרֹצִי וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי וְנִשְּׂמְחָה וְנָגִילָה. (מתוך הפיוט"לכה דודי" לר' שלמה אלקבץ) ויש להוסיף ולומר שלא סוף דבר שע"י שקיים אחד מישראל מצות שילוח הקן יבואו אליהו ומלך המשיח, שהרי בודאי כבר נזדמנה ממצוה זו לפני כמה בני אדם וקיימוה, ומ"מ עדיין בן דוד לא בא. אך יש לומר על פי מה דאיתא בספרים הקדושים בענין גילוי אליהו, שיש בכמה אנפי (בכמה אופנים), יש בפועל ממש, ויש שהוא רק בהארת השכל שמתנוצץ באיש הזוכה לזה. וכך נראה לפרש מה...

שפטים תשע”ט, גיליון 1117

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף, לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ,  אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (דברים ט"ז, כ) צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף – הצדק יהא תכלית העליונהוהיחידה של הכלל הלאומי, ויש לשאוף אל הצדק רק לשם הצדק עצמו, ואילון שאר כל השיקולים חייבים להשתעבד לתכלית זו. ואין"צדק" אלא עיצוב כל היחסים של היחיד ושל הכלל על פי הדרישות של תורת ה'. תפקידו היחיד של ישראל הוא לקדוף את הצדק ללא הרף ובכל ההתמסרות, למען תחיה וירשת וכו', ועל ידי כך כבר עשית את כל הדרוש להבטחת קיומך הגופני ("תחיה") והמדיני ("וירשת"). ההצלחה המדינית התלויה בעשיית משפט וברדיפת צדק קרויה כאן "ירושה"- "וירשת"...

ראה תשע”ט, גיליון 1116

רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. (דברים י"א, כ"ו')  ראה – לשון זירוז והזמנה, כלומר: התבונן בעיני שכלך. ברכה וקללה – לא אמר זה על הברכות והקללות שעתידין ליתן בהר גריזים ובהר עיבל, כי לא יקיימו המצוה ההיא רק אחרי עברם את הירדן, ואיך יאמר עליהם ראה אנוכי נותן לפניכם היום, גם לשון נותן לפניכם אינו נופל על הציווי ההוא, אבל יאמר שבמצוות האלה אשר הוא נותן לפניהם היום הזה, הרי הוא כאילו יתן לפניהם ברכה וקללה, כי מכוח המצוות תימשך להם או ברכה או קללה, וטעם לפניכם שתבררו לכם מהן מה שתרצו, ואם תאמרו איך יהיה הדבר...

עקב תשע”ט, גיליון 1115

וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי  עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. (דברים ח', י"ז) פרשה זו דבוקה וקשורה עם שלמעלה ממנה, כי בתחילה, הזהיר את ישראל על שני דברים, האחד שלא יתלו הצלחתם בכחם ועוצם ידם. והשני שלא יתלו כיבוש הארצות בזכותם. כי למעלה מזה אמר, 'פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וגו", 'ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה', 'וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל'. רצה בזה, כי עם היות שאמת הוא שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית...

ואתחנן תשע”ט, גיליון 1114

…וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֺתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ  וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הַאֲדָמָה  אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים… (דברים ד', מ) נותן לך כל הימים. פירוש לפי שאמר להם 'למען תאריך ימים על האדמה', חש משה שיאמרו שהכוונה היא שעל ידי מעשיהם הוא שה' מאריך ימיהם על האדמה, וממוצא דבר אתה למד שהגביל ה' ימי נתינת הארץ כדרך שהגביל חיי האדם, דכתיב (איוב י״ד, ה׳) אם חרוצים ימיו והבטיחם להאריך ימיהם כשילכו בדרך ישר, לזה גמר אומר וביאר 'אשר ה' אלהיך נותן לך כל הימים' – פירוש כי מתנת ה' היא לעולמי עד לא לזמן...

דברים תשע”ט, גיליון 1113

אֵיכָה אֶשָּׂא, לְבַדִּי, טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם, וְרִיבְכֶם. (דברים א' , י"ב) איור: הרי לנגבהיים "איכה אשא לבדי, טרחכם ומשאכם וריבכם". אנו רגילים לקרוא פסוקים אלו במנגינה של "מגילת איכה", והנה לפי "משך חכמה" אין זו תלונה אלא ברכה, וכה דבריו: כאשר יש לאדם ברכה מופלגת בעושר ובנים, ויש לו טורח הרבה מגידול בניו, ממניקות ושפחות וכיוצא בזה די סיפוקן, אז יאמר: מה גדלה עלי הטורח מכם, יתן ה' כי כן יהיה לכם מבניכם ובני בניכם טרחות כאלה, וטורד כזה לא יופסק מכם! כן משה, רועה נאמן, אמר: ה' הרבה אתכם, והנכם ככוכבי השמים בריבוי ובמעלה מופלגת על דרך נסיי, אמר שכן...

מסעי תשע"ט, גיליון 1112

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.  (במדבר ל"ג, א) איור: הרי לנגבהיים אלה מסעי. לָמָּה נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ? לְהוֹדִיעַ חֲסָדָיו שֶׁל מָקוֹם, שֶׁאַעַ"פִּ שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם לְטַלְטְלַם וְלַהֲנִיעָם בַּמִּדְבָּר, לֹא תֹאמַר שֶׁהָיוּ נָעִים וּמְטֻלְטָלִים מִמַּסָּע לְמַסָּע כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הָיְתָה לָהֶם מְנוּחָה, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אֶלָּא אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם מַסָּעוֹת, צֵא מֵהֶם י"ד שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם גְּזֵרָה, מִשֶּׁנָּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס עַד שֶׁבָּאוּ לְרִתְמָה שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּלְּחוּ מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת" וְגוֹ ' (במדבר י"ב) שְלַח לְךָ אֲנָשִׁים" וְגוֹ' (שם י"ג), וְכָאן (פסוק י"ח) הוּא אוֹמֵר "וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה", לָמַדְתָּ שֶׁהִיא בְמִדְבַּר פָּארָן; וְעוֹד הוֹצֵא מִשָּׁם ח'...

מטות תשע"ט, גיליון 1111

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה', אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל־הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. (במדבר ל׳, ג׳) איור: הרי לנגבהיים החלק הו' – המבטיח את חבירו להיטיב עמו ישקר דבריו וישים לאל מלתו. כי אחרי אשר אמר להיטיב עמו בלשון הבטחה ובטח בו לב חברו, אין לו לחלל הבטחתו כי זה דרך שקר. והוא כאדם עבר ברית שנאמר (צפניה ג׳, י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. וכן האומר לתת לחברו מתנה מועטת אף על פי שלא הזכיר לשון הבטחה. ואמרו רבותינו כי בו מחוסרי אמנה. כי לב חבירו...

פינחס תשע"ט, גיליון 1110

עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק, נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט.  (במדבר כ"ו, נ"ו) איור: הרי לנגבהיים זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי יח, יח): 'מִדְיָנִים יַשְׁבִּית הַגּוֹרָל', לְפִי שֶׁכָּתַב סִימָן כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיַּעֲקֹב (בראשית מט, יג): 'זְבוּלֻן לְחֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן', (בראשית מט, יב): 'יִשָֹּׂשכָר רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם', (בראשית מט, כ): 'מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ', אֵין לְךָ רְשׁוּת לְחַלֵּק אֶלָּא עַל פִּי הַגּוֹרָל, וּמַעֲשֵׂה נִסִּים הָיָה בַּגּוֹרָל, אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֻלְבָּשׁ אוּרִים וְתֻמִּים, וְקַלְפֵּי הַגּוֹרָל לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יח, ו): 'וְיָרִיתִי לָכֶם גּוֹרָל פֹּה לִפְנֵי ה", וְעַד שֶׁלֹא יַעֲלֶה הַגּוֹרָל, אֶלְעָזָר אוֹמֵר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ גּוֹרַל שֵׁבֶט פְּלוֹנִי עוֹלֶה שֶׁיִּטֹּל מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי, וִיהוֹשֻׁעַ פּוֹשֵׁט...