גליונות שבת שלום

צו תש"ף, גיליון 1147

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא. (מלאכי ג, כג) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב, אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ. מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ, וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. כְּגוֹן אֵלּוּ, אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ'...

ויקרא תש"ף, גיליון 1146

איור: הרי לנגבהיים אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר:  ברוך שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות  ואילנות טובות, להתנאות בהן בני אדם. (בבלי  ברכות  מ"ג, ע"ב) הרואה אילנות נאים ובני אדם נאים אומר: ברוך שכן ברא בריות נאות בעולמו (ירושלמי ברכות סג, ע"ב) אֲנִי רוֹצֶה תָּמִיד עֵינַיִם/ נָתָן זַךְ אֲנִי רוֹצֶה תָּמִיד עֵינַיִם כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת יְפִי הָעוֹלָם וּלְהַלֵּל אֶת הַיֹּפִי הַמֻּפְלָא הַזֶּה שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי וּלְהַלֵּל אֶת מִי שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ יָפֶה לְהַלֵּל וּמָלֵא, כָּל כָּךְ מָלֵא, יֹפִי. וְאֵינֶנִּי רוֹצֶה לְעוֹלָם לִהְיוֹת עִוֵּר לִיפִי הָעוֹלָם כָּל עוֹד אֲנִי חַי. אֲנִי...

ויקהל-פקודי תש"ף, גיליון 1145

וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, כֹּל נְדִיב לֵב, הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז  כׇּל־כְּלִי זָהָב וְכׇל־אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף, תְּנוּפַת זָהָב לַה'. (שמות ל"ה, כ"ב) וטעם ויבואו האנשים על הנשים – בעבור כי הנדבה בתכשיטין היא מצויה אצל הנשים יותר, וכולן היו להן, ופרקו נזמיהן וטבעותיהן מיד, ובאו תחלה, והאנשים אשר נמצאו להם הביאו עמהם, כי טעם 'על הנשים' שהן היו שם בראשונה והאנשים נטפלו להן. וכן נחה ארם על אפרים (ישעיה ז ב), כי המלחמה ההיא לאפרים, ולא שתם על צאן לבן (בראשית ל ט), ועליו מטה מנשה (במדבר ב כ), והדומים להם. ואמר שבאו כלם אנשים ונשים בחח ונזם...

כי תשא תש"ף, גיליון 1144

וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ: אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו, וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר: חַג לַה' מָחָר. (שמות ל"ב, ד-ה) תני ר׳ שמעון בן יוחאי (עי׳ פסיקתא רבתי פכ״א): בשעה שאמרו ישראל לעגל 'אלה אלהיך ישראל אשר העלוך' (שמות ל״ב, ד׳), ביקש הקב״ה להשמידם, דכתיב 'לולא משה בחירו עמד בפרץ לפניו' (תהילים ק״ו, כ״ג) ואמר להקב״ה: רבש״ע! אמרת לי בסיני אנכי ה׳ אלהיך, לכל ישראל היה לך לומר 'אנכי ה׳ אלהיכם'. א״ל: פה למדת סנגוריא על ישראל, לשעבר הייתי אומר בלשון יחיד, מכאן ואילך בלשון רבים, אנכי ה׳ אלהיכם....

תצוה תש"ף, גיליון 1143

וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ: כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם, תָּמִיד.  אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר;  וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.  (שמות כ"ט, ל"ח-ל"ט) ועוד יראה פי' זה מה שאמר כי 'זה ספר תולדות אדם' הוא כלל יותר, שרצונו לומר כי זה ספר שהיא התורה ראוי הוא אל תולדות האדם, שהם כלל המין, ואליהם שייך הספר הזה, לא אל הפרט, כי הפרט במה שהוא פרט בוודאי ובאין ספק הוא יש בו קצת שינוי במה שהוא פרט זה, ואין התורה רק אל הכלל במה שהוא כלל. ולכך אמר כי זה ספר תולדות האדם הוא כלל יותר, כי כל התורה...

תרומה תש"ף, גיליון 1142

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה.  מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כ"ה, ב) ויקחו לי תרומה – …ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו? אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר 'ויקחו לי תרומה' – משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא; לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך 'אל תטלה' איני יכול, לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך, קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח...

משפטים תש"ף, גיליון 1141

 לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ. (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו – לפי הפשט: בישול לשון גידול וגמר, כמו (בראשית מ׳, י׳) 'הבשילו אשכלותיה ענבים', והכי קאמר: לא תניחנו לגדל ולגמול בחלב אמו שתאחרנו עד שתגדלנה האם בחלבה, אלא בראשית תביאנו דומיית תחילת הפסוק שאמר 'ראשית ביכורי אדמתך'. (והאמת כי אסר בשר לבשל בחלב, כי החלב שגדלו וחי ממנו איך תבשלו בו, דומיא ד'אותו ואת בנו' 'ולא תקח האם על בנים', ושהוא דרך אכזריות, וגדי לאו דוקא אלא לפי שעז יש לה רב חלב והגדי דק וקטן שב' וג' יולדות בכרס ויכול לבשלה בחלבה, והוא הדין לכל...

יתרו תש"ף, גיליון 1140

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. (שמות י"ח, כ"א) …לכאורה יש לתמוה על מספרם הגדול של השופטים, שכן בחשבון הסופי מתקבל מספר של 78600 שופטים, והיה שופט אחד מכל שבעה או שמונה אנשים בישראל (ע' סנהדרין יח, ע"א). אכן, כל איש טוב וישר, שהיתה לו ידיעה מסוימת בתורה, היה ראוי להיות שופט בישאל. הלא כל אדם בישראל חייב להיות טוב וישר ויודע ספר. כל העם כולו, וכל אחד ואחד מבני העם, נחשב כנושא התורה ובא-כוחה, וכל שלושה אנשים טובים וישרים בישראל יכולים לשבת...

בשלח תש"ף, גיליון 1139

וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ;  וְהָיָה מִשְׁנֶה, עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם. (שמות ט"ז ה)  למען אנסנו הילך בתורתי אם ישמרו מצות התלויות בו שלא יותירו ממנו ולא יצאו בשבת ללקוט. לשון רש"י. ואיננו נכון, אבל הוא כמו שאמר (שם טז) 'המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך', כי ניסיון הוא להם שלא היה בידם מזון, ולא יראו להם עצה במדבר רק המן, שלא ידעו מתחלה, ולא שמעו מאבותם, ויורד להם דבר יום ביומו וירעיבו אליו, ועם כל זה שמעו ללכת אחרי השם לא לחם. וככה אמר להם עוד (שם ח...

בא תש"ף, גיליון 1138

וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם,  כָּבֵד מְאֹד, לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ, וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן. (שמות י', י"ד ) ויעל הארבה – למה הביא הקב"ה עליהם מכת ארבה? מפני שעשאו את ישראל לזורעי חטים ושעורים וכל מיני קטניות, לפיכך הביא עליהם ארבה וכלה כל מה שזרעו להם ישראל.  (תנא דבי אליהו פ׳ ז׳) טעם הדבר שעשאו את ישראל לעובדי אדמה הוא כדי שלא יכנסו לבתיהם וימעטו בפריה ורביה. (וע"ע בתנדב"א ובמ"ר) טעמים ואסמכתות על תכונת כל מכה ומכה שבאה על המצרים.  (תורה תמימה שם) וינח – ב' במסורה; 'וינח בכל גבול מצרים' 'וינח...