גליונות שבת שלום

וילך, יום כיפור תשפ"ג גיליון 1270

וְיֶאֱתָיוּ כֹל לְעָבְדֶךָ וִיבָרְכוּ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ… וְיִשְׁמְעוּ רְחוֹקִים וְיָבוֹאו וְיִתְּנוּ לְךָ כֶּתֶר מְלוּכָה ובכלל עלינו להשכיל באשר כי העולם מתנהג בהשגחת השי״ת להביא את בני אדם לתכליתם המאושרה, על כן נדע שכל זמן שעדיין נמצאת עבודה זרה בעולם, יש בה תכלית. והיינו שישנם אנשים שהם כל כך שפלים בערכם עד שאי אפשר להם שיהיו נדרכים בדרכי יושר, על פי הכרת אל אחד, ואי אפשר להם להתעלות אל המידות האנושיות כי אם על ידי אמצעות מושגים גסים של עבודה זרה, ואם באנו להכביד עליהם לקבל עול מלכות שמים ולזנוח את אליליהם קודם שהוכשרו לכך, אז תחת חיטה יצא חוח, ותחת שנדמה...

נצבים, תשפ"ב, ראש השנה תשפ"ג גיליון 1269

לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה . וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר: מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. (דברים ל', י"ב-י"ג) לא בשמים הוא. שֶׁאִלּוּ הָיְתָה בַשָּׁמַיִם, הָיִיתָ צָרִיךְ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ לְלָמְדָהּ. (רש"י שם, שם) לא בשמים היא לאמר. לא יקרה לך בענין התשובה שתצטרך בה להגדת נביא. (ספורנו שם, שם) לא בשמים היא וגו׳. תחלה ביאר הכתוב היטב מקום הטעות. באשר שגם הטעות הוא עיקר גדול שלא יטעה האדם להיפך שאין בדקדוקי התורה שום עמקות וענינים נסתרים וזה הטעות גרוע מן הראשון. ועי׳ מש״כ בספר במדבר ז׳...

כי תבוא, תשפ"ב, גיליון 1268

 וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ  אֲשֶׁר ה' אֱלֹהיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה  וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. (דברים כ"ו, א) והיה כי תבוא אל הארץ וגו – לא מצינו לשון 'וירשתה וישבת בה', כי אם כאן ובפרשת המלך, לפי שאחר ישיבה וירושה ישמן ישראל ויבעט וישאלו להם עניני שררות ככל הגויים, כך בפרשת ביכורים היתה הכוונה להכניע רום לבבם אשר אחר ירושה וישיבה ישיאם לבם לומר כי להם הארץ ובחרבם ירשוה וישכחו את ה', זה שאמר הכתוב: 'והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה' כי באמת לא בתורת ירושה אתה בא אל הארץ, כי בית והון נחלת אבות,...

כי תצא, תשפ"ב, גיליון 1267

 כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ… (דברים כ"א, י') במלחמת הרשות הכתוב מדבר. (רש"י שם, שם) …ע"י עוונות נתחלל שמו הגדול יתברך וזהו המרומז בפסוק (דברים כא י) 'כי תצא למלחמה על אויביך' ופירשו במדרש (ספרי שם) 'במלחמת הרשות הכתוב מדבר' על אויביך – כנגד אויביך, ולהבין נראה כי אמרו חז"ל במשנה (אבות ג טו) 'הרשות נתונה ובטוב העולם נידון' והיינו כי הקב"ה נתן רשות ליצר הרע להסית ולהדיח אפס יהיה לאדם הבחירה ורשות אם לבחור ברע או בטוב ולא יהיה כאן דבר הכרחי כי אילו היה כאן דבר מוכרח בשלילת הבחירה לא היה ח"ו דין צדק ויושר לעשות לאדם...

שפטים, תשפ"ב, גיליון 1266

כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל בַּשָּׂדֶה,  לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ . (דברים כ"א, א) מעשה בשנים כהנים שהיו שווים רצים ועולין בכבש, דחף אחד מהן את חבירו לתוך ארבע אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו. בא ר' צדוק ועמד על מעלות האילים ואמר: שמעוני בית ישראל אחינו, הרי הוא אומר 'כי ימצא חלל וגו' ויצאו זקיניך ושפטיך ומדדו', בואו ונמדוד, על מי ראוי להביא עגלה, על ההיכל, או על העזרות.? געו כולם אחריו בבכייה, ואחר כך בא אביו של תינוק אמר להם: אחינו, אני כפרתכם, עדיין בנו מפרפר וסכין לא ניטמאת, ללמדך שטומאת...

ראה, תשפ"ב, גיליון 1265

פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ. (דברים ו, י"א) ברייתא. אמרו עליו על ר׳ טרפון: עשיר גדול היה ולא היה נותן מתנות רבות לעניים. פעם אחת אמר לו ר׳ עקיבא: רצונך אקח לך עיר אחת או שתים? אמר לו: הן. הלך ר׳ טרפון הביא לו ארבע אלפים דינרי זהב. הלך ר׳ עקיבא חלקם לעניים. לימים מצאו ר׳ טרפון, אמר לו: היכן עיירות (ששלחת) לי? תפשו בידו והוליכו לבית המדרש והביא תינוק ובידו ספר תהלים והיה קורא והולך עד שהגיע לפסוק זה 'פזר נתן לאביונים'. (מסכת כלה רבתי ב׳:י״ג) פתוה תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך....

עקב, תשפ"ב, גיליון 1264

 שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ  וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. (דברים ח', ד) שמלתך. יש אומרים: דרך אות; ואחרים אומרים: כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה. לא בצקה. מגזרת 'ויאפו את הבצק' כי מנהג רגל האורח שהלך רגלי דרך רב שינפחו רגליו ויתכן שנתן להם השם כוח או הוליכם אט.  (אבן עזרא שם, שם) שמלתך וגו׳. גם זה היה כדי להודיענו שאפשר להיות במלבושי כבוד גם בתוקף הגלות ואין לנו גידולים הממציאים צרכי לבישה, כמו שהיה במדבר בדרך פלא. ועיין להלן כ״ט ד׳* תנחומי משה רבינו על עומק הגלות בזה הרעיון. (העמק דבר שם,...

ואתחנן, תשפ"ב, גיליון 1263

לֹא תִרְצָח, וְלֹא תִנְאָף, וְלֹא תִגְנֹב  וְלֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא. (דברים ה, טז) לא תגנוב בכלל גניבה גניבת נפשות וגניבת ממון וגניבת דעת הבריות, אף על פי שעיקר האזהרה על גניבת נפשות, דבר הלמד מענינו, כמו שלמדוהו ז"ל. (ספורנו שמות כ, יג) האנוכיות מולידה נקימה ונטירה על כל פגיעה בכבודו המדומה, ודורשת עבדותם של אחרים לאישיותו הוא, האנוכיות גורמת לשנאת הבריות ומיאוס בחברתם, והיא ממלאה את נפשו כעס וחמה מחשבות אוון ועמל, מרירות החיים וקללתם, וכמאמר הכתוב באיוב: ״כי לאויל יהרג כעש ופותה תמית קנאה״ (איוב ה, ב). ועל אנוכיות מזיקה ומשחיתה זו אמרו רז״ל: רבי יהושע אומר:...

דברים, ט' באב תשפ"ב, גיליון 1262

עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ אוֹי. כִּי שִׂנְאַת חִנָּם רָדָפְנוּ.  אוֹי מֶה הָיָה לָנוּ. (מתוך: קינות לתשעה באב) אֲבָל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת וּגְמִילוּת חֲסָדִים, מִפְּנֵי מָה חָרַב? מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה בּוֹ שִׂנְאַת חִנָּם. לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה שִׂנְאַת חִנָּם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. רְשָׁעִים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁתָּלוּ בִּטְחוֹנָם בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲתָאן לְמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, דִּכְתִיב: ״רָאשֶׁיהָ בְּשׁוֹחַד יִשְׁפּוֹטוּ וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ וּנְבִיאֶיהָ בְּכֶסֶף יִקְסוֹמוּ וְעַל ה׳ יִשָּׁעֵנוּ לֵאמֹר: הֲלֹא ה׳ בְּקִרְבֵּנוּ לֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה״. לְפִיכָךְ הֵבִיא עֲלֵיהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלֹשׁ גְּזֵרוֹת כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת שֶׁבְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָכֵן בִּגְלַלְכֶם צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלִַים עִיִּין תִּהְיֶה...

מסעי, תשפ"ב, גיליון 1261

וּגְבוּל יָם, וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל;  זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם. (במדבר ל"ד, ו') איזו היא הארץ ואיזו היא חו"ל? כל השופע מטורי אמנון ואילך- ארץ ישראל; מטורי אמנון ולהלן – חוצה לארץ הניסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח מטורי אמנון ועד נחל מצרים; מחוט ולפנים – ארץ ישראל מלחוט ולחוץ – חוצה לארץ. ר' יהודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל, הרי הוא כארץ ישראל, שנא' (במדבר ל״ד, ו׳) 'וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול' הניסין שבצדדין רואין אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס; מנחל מצרים ועד אוקיינוס, מחוט ולפנים – ארץ ישראל; מחוט...