"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כ"ו, ו') תפילות לשלום אמת יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתבטל מלחמות ושפיכות דמים מן העולם ותמשיך שלום גדול ונפלא בעולם, ולא ישאו עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, רק יכירו וידעו כל יושבי תבל האמת לאמתו, אשר לא באנו לזה העולם בשביל ריב ומחלוקת, חס וחלילה, ולא בשביל שנאה וקנטור ושפיכת דמים, חס ושלום, רק באנו לעולם כדי להכיר ולדעת אותך יתברך לנצח ויתגבר מידת החסד על מידת הדין ותעורר ברחמיך העליון עלינו ומשם יהיו נמשכים עלינו...
"וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ… כַּאֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֥ן מוּם֙ בָּֽאָדָ֔ם כֵּ֖ן יִנָּ֥תֶן בּֽוֹ" (ויקרא כ"ד, י"ט – כ') התורה מתחילה בתיאור מעשהו של הנוקב בשם ה' (ויצא בן אישה ישראלית…) וממשיכה בהוראת ה' על גזר דינו של המקלל (וידבר ה' אל משה לאמר…). משם ממשיך הדיון למגוון דינים הקשורים ברצח ונזיקין (ואיש כי יכה… ומכה נפש בהמה ישלמנה… ואיש כי ייתן מום…), ולבסוף – ביצוע גזר הדין בנוקב (וידבר משה אל בני ישראל… כאשר ציווה ה' את משה). הזרות הבולטת היא, כמובן, העובדה שדיני הנזיקין הללו הוכנסו לתוך פרשה שלכאורה אינה קשורה להם כלל וכלל...
"…וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'" (ויקרא י"ט, י"ח) אלו דברים שאין להם שיעור | אורית קלופשטוק בְּכָל בֹּקֶר אֲנִי מַחְתִּימָה כַּרְטִיס לְתַקֵּן עוֹלָם. רְאֵה אֱלֹהִים, בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ חֲסֵרִים וַאֲנִי רַק עוֹבֶדֶת סוֹצְיָאלִית אַחַת וְאֵין לִי שִׁעוּר קוֹמָה לְתַקֵּן כָּל זֶה. אֲנִי הוֹלֶכֶת בִּשְׂדוֹתֶיךָ, מַנִּיחָה לֶקֶט, פֵּאָה וְשִׁכְחָה וְאֵין לִי קֶרֶן וְאֵין לִי פֵּרוֹת, רַק תּוֹרָה שֶׁנָּתְנוּ לִי הוֹרַי, מַפַּת דְּרָכִים כְּנֶגֶד כֻּלָּם. מתוך ספרה: 'לא יכולתי לרשום את זה בתיק – שירים מפנקסה של עובדת סוציאלית' הוצאת פרדס, 2020 איך מתגברים על השנאה ומגיעים לאהבת ה"רֵעַ"? קארן שוחט לעילוי נשמות הורי ז"ל אבי מורי יצחק בן ניסן ושרה ואמי...
"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב" (ויקרא יד, ד) אַיֵּה הַדֶּרֶךְ לְכֹהֵן לְהִטַּהֵר מִנֶּגַע מַחֲלָה לָשׁוּב לְחֵיק חֶבְרָה כִּי הָעוֹר הָעוֹטֵף אֶת הַגּוּף מְגַלֶּה אֶת הַצַּעַר שֶׁבִּפְנִים דְּרָכִים רַבּוֹת יֶשְׁנָן לִפְגֹּעַ אוֹ לְהִפָּגַע אַיֵּה הַשְּׁבִיל בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה הָרָצוֹן לְהִטַּהֵר נוֹשֵׁם מִתּוֹךְ הַגּוּף שֶׁרוֹצֶה לִסְלֹחַ לְהִתְנַקּוֹת אַיֵּה הוּא הַכֹּהֵן אִישׁ סוֹד מרפֵּא חכְמָה אוּלַי בַּסּוֹבְבִים אוֹתִי שׁוֹכֶנֶת הַבְּרָכָה (מתוך הספר "תייר מקומי") תזריע מצורע – מראה עיני הכהן גילה וכמן "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר … נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ. וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ … וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן...
"וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה עֲלֵיכֶם וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה" (ויקרא י', ז') ראשיכם אל תפרעו. אף על פי שהיו המתים מהקרובים שמטמא להם כהן הדיוט, החמיר על אלה מפני שהיו משוחין כאמרו כי שמן משחת ה' עליכם: (ספורנו ויקרא י', ו') כי שמן משחת ה׳ עליכם – אף על גב שאין אתם כהן גדול, מכל מקום יש לכם דין משוח שעבר שאסור גם כן בפריעה ופרימה. אף על גב שלכל דבר לא היה להם דין משוח שעבר, מכל מקום בזה שנוגע לכבוד ה׳ יש לכם דין משוח. ופי׳ משחת ה׳. משום דשמן המשחה...
"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות ט"ו, כ') "קִדְּמוּ שָׁרִים אַחַר נֹגְנִים בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת" (תהלים סח כו) … כשיצאו ישראל ממצרים וקרע להם הקב"ה את הים, והיו המלאכים מבקשים לומר שירה, וישראל מבקשים לומר שירה. אמר להם הקב"ה: "אז ישיר משה ובני ישראל" תחילה, ואח"כ אתם. הוי: "קדמו שרים" – אלו ישראל, "אחר נוגנים" – אלו המלאכים, "בתוך עלמות תופפות" – אלו הנשים, שהן קלסו באמצע, כדכתיב: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות רבה כג ז) יד ביד, יד על...
"זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַה' בְּמִדְבַּר סִינָי" (ויקרא ז', לז-לח) "ואמרתם זבח פסח" מצאנו "פסוח והמליט" (ישעיה לא ה). והטעם כמו חמלה. ובעבור שהשם חמל על בכורי ישראל בעבור דם השה, נקרא השה: פסח, כמו: "ושחטו הפסח" (שמות יב כא).29 והגאון אמר, שהוא מגזרת פִּסֵחַ, כי הַפִּסֵחַ ישען על רגלו התמימה, והמשחית כן עשה שהשחית בכורי בית המצרים, ופסח על בית שכנו העברי ולא השחיתו, וכמוהו: "עד מתי אתם פוסחים" (מלכים א יח כא). (אבן עזרא שמות יב, כז)...
"אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה" (ויקרא ה,ד) ונפש – זה שאמר הכתוב "להחיות רוח שפלים" (ישעיה נז, טו), אמר ר' יצחק בוא וראה, כשהזכיר הקדוש ברוך הוא קרבן בהמה שהיא קרבן עשיר לא הזכיר נפש בעליה ולא שמם. אלא "אדם כי יקריב" (לעיל א, ב). אבל כשהזכיר קרבן מנחה, שהיא קרבנו שלעני, חיבבה ופירסמה ואמר ונפש כי תקריב כאלו נפשו הקריב. תדע לך, הרי שלא היה לו אלא סאה חיטים למחית ביתו נטלה וטחנה ועשאה סלת והביאה קורבן ונשאר בלא כלום, העלה עליו...
"כִּי עֲנַן יְהוָה עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם" (שמות מ, לח) ספר שמות הוא מסע מעבדות לחירות, מחושך לאור, מכאוס להתגלות. זהו הסיפור של יצירת עם, מתן תורה והשראת השכינה, המזכיר לנו כי הגאולה אינה רק יציאה פיזית אלא גם תהליך רוחני מתמשך. * עניינה של פרשת פקודי הוא הבאת המשכן לידי גמר והיא מונה את חומריו ומידותיו – כסף זהב… שש משזר ותכלת וארגמן… רימוני תכלת וארגמן… אבני חן ופעמוני זהב טהור…. ומה נעדרים ממלאכת הבנייה? הברזל, וכל כלי משחית ומלחמה, על יסוד הכתוב "כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלְלֶהָ". ובמקבילה...
"וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות לז,ט) ויעש בצלאל את הארון". זהו שכתוב: "פתח דבריך יאיר מבין פתיים"(תהילים קיט,קל), בשעה שברא הקב"ה את עולמו, היה כולו מים במים, שנאמר "וחושך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים" ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: האור ברא הקב"ה תחילה ואח"כ העולם. משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה המקום אפל. מה עשה? הדליק נרות ופנסין לידע היאך הוא קובע תֵּמֶלְיוֹס. לכך האור נבראת תחילה. ור' נחמיה אומר: העולם נברא תחילה. משל למלך שבנה פלטין ועטרו בנרות. שאל רבי שמעון...