גליונות שבת שלום

ראה תשע"ז, גיליון 1016

כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם, וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת.  וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ, לֵאמֹר:  נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם, וְנָעָבְדֵם. (דברים יג, ב-ג) איור: הרי לנגבהיים   כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום – יקראנו הכתוב "נביא" על פי עצמו, שיאמר הוא 'השם דבר עמי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כן' ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת, כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואיי ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבא בו, אבל יתבודד ותבא בו רוח, לאמר: ככה יהיה לעתיד לבא בדבר פלוני, ויקראו לו הפילוסופים 'כהי"ן'*, ולא ידעו...

עקב תשע"ז, גיליון 1015

שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה,  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה. (דברים ח, ד) איור: הרי לנגבהיים   שמלתך – יש אומרים דרך אות, ואחרים אומרים כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים, ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה. לא בצקה – מגזרת 'ויאפו את הבצק', כי מנהג רגל האורח שהלך רגלי דרך רב שינפחו רגליו, ויתכן שנתן להם השם כח או הוליכם אט. (אבן עזרא שם, שם) שמלתך וגו'. גם זה היה כדי להודיענו שאפשר להיות במלבושי כבוד גם בתוקף הגלות, ואין לנו גידולים הממציאים צרכי לבישה. כמו שהיה במדבר בדרך פלא. וע' להלן כ"ט ד' *תנחומי משה רבינו על עומק...

ואתחנן תשע"ז, גיליון 1014

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. (דברים ו, ד) איור: הרי לנגבהיים   ואמרו במדרש (דברים רבה כת"י פר' ואתחנן): שמע ישראל, כיון שחשב יעקב שמא יש פסול בבניו כאברהם ויצחק, קרא לבניו ואמר להם ושמעו אל ישראל אביכם (בראשית מט, ב), שמעו למי שישראל עובד לו, אמרו לו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ועד עכשיו ישראל נוהגים בכל יום ואומרים 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', שמע ישראל שבמערת המכפלה: ה' אלהינו ה' אחד. ועוד דרשו (במדרש שם): אמר להם משה לישראל: אמרתם בסיני 'נעשה ונשמע' וכשעשיתם את העגל, אִבַּדתם 'נעשה', וכיון שאִבַּדתם 'נעשה', שִמרו 'נשמע', הוי...

דברים תשע"ז, גיליון 1013

זכור ה' מה היה לנו איור: הרי לנגבהיים הגירוש מגן עדן ומארץ ישראל; בין אֵיכָה ל אַיֶכָּה רבי אבהו פתח (הושע ו'): 'והמה כאדם עברו ברית' – זה אדם הראשון. אמר הקב"ה: אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן, וצויתיו, ועבר על צוויי, ודנתי אותו בגירושין, ובשילוחין וקוננתי עליו אֵיכָה; הכנסתי אותו לגן עדן' שנאמר (בראשית ב') 'ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן', וצויתיו, שנאמר (שם) 'ויצו ה' אלהים על האדם לאמר וגו", ועבר על צוויי שנאמר (שם ג') 'המן העץ אשר צויתיך וגו", ודנתי אותו בגירושין, שנאמר (שם) 'ויגרש את האדם', ודנתי אותו בשילוחין, שנאמר (שם) 'וישלחהו...

מטות-מסעי תשע"ז, גיליון 1012

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם: אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ה' וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה. (במדבר לב, כ"ט) איור: הרי לנגבהיים   וטעם 'אם יעברו בני גד ובני ראובן וגו' ונתתם להם את ארץ הגלעד' – כי עתה לא מסר להם משה כל ארץ סיחון ועוג, רק קצת ערים בארץ גלעד, שהוא מקום המקנה והם עטרות ודיבון והנזכרים כאן (פסוקים לד-לח) שבנו בהם מבצרים לשבת בהם טפם ומקניהם, ושאר הארץ הניחוה חרבה ולכך ציווה ליהושע והנשיאים, אם יעברו אתכם, תנו להם כל הארץ לאחוזת עולם, ואם לא ירצו...

פינחס תשע"ז, גיליון 1011

אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ, לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ. עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט. (במדבר כו, נה-נו) איור: הרי לנגבהיים   חלוקה שוויונית? לשמות מטות אבותם – אלו יוצאי מצרים, שינה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות שבתורה, שכל הנחלות החיים יורשים את המתים, וכאן מתים יורשים את החיים. כיצד? שני אחים מיוצאי מצרים שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלשה; האחד נטל חלק אחד והשלשה נטלו שלשה, שנאמר 'לאלה תחלק הארץ' חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחילקו הכל בשווה. וזהו שנאמר 'לשמות מטות אבותם ינחלו'. שאחר שנטלו הבנים חילקוה לפי האבות שיצאו ממצרים, ואילו...

בלק תשע"ז, גיליון 1010

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק: הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר: אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב  לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי  אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֹתוֹ אֲדַבֵּר. (במדבר כד, יב-יג) איור: הרי לנגבהיים   אותו אדבר. הנה פעם ראשון אמר 'אשר ישים אלהים בפי אותו אדבר' (כ"ב ל"ח), ששם היה מכוון להודיע שהנבואה אינה באה אליו מצד עצמו, אלא מרצון הש"י, ולזה אמר היכול אוכל דבר מאומה אשר ישים אלהי' בפי אותו אדבר, ובפעם שני אמר (כ"ג ט"ז) 'אותו אשמר לדבר', כי שם השיב על מאמר בלק 'לקוב אויבי...

חקת תשע"ז, גיליון 1009

וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט אֶל נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וָחָי. (במדבר כא , ט) איור: הרי לנגבהיים   נחש נחשת – לפי שהנחושת מבהיק ומבריק, כענין שנאמר 'ונוצצים כעין נחשת קלל', ואע"פ שמחנה ישראל היה שלש פרסאות על שלש פרסאות, מי שהיה נשוך רואהו ממקומו. והביט אל נחש הנחשת – על ידי שהיה נתון כתורן על הנס, הנשוך תולה עיניו למעלה ומכוין לבו לאביו שבשמים, כדפירש רש"י, ודוקא נחש ולא בריה אחרת, להודיע נפלאותיו של הקב"ה שכך מדותיו, שהוא מכה באיזמל ומרפא באיזמל. (חזקוני שם, שם) תנו רבנן: ששה דברים עשה...

קרח תשע"ז, גיליון 1008

וַיִּחַר לְמשֶׁה מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל ה': אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם. לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם. (במדבר טז, טו) איור: הרי לנגבהיים וטעם לא חמור אחד מהם נשאתי – אמר: מה שררה אני משתרר עליהם, כי מעולם לא לקחתי מהם אפילו חמור אחד לעשות צרכי כדרך המלכים או השרים, כי זה משפט המלוכה דכתיב (ש"א ח טז) ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו וזה טעם של אונקלוס "שחרית", שכך נקרא אנגריא של מלך שחוור (ב"ב מז) הזכיר הדבר הקטן שבדיני מלכות וחזר ואמר ולא הרעתי את אחד מהם, לשומו במרכבתי ובמלאכתי כאשר יאות למלך, או להטות...

שלח לך תשע"ז, גיליון 1007

וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ… לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ  אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא… (במדבר יג, לב)   איור: הרי לנגבהיים   אוכלת יושביה – בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו. (רש"י שם, שם) אכלת יושביה – שהאויר שלה רע. (אבן עזרא שם, שם) ארץ אוכלת יושביה. אף על פי שהעם היושבים בהם חזקים, אין זה בשביל שבח הארץ, אבל הוא מפני שלא ישארו בה זולתי החזקים, שהם חזקי המזג, והשאר מתים בה מפני רוע האויר.  (ספורנו שם, שם) שמעתי שנמצא כתוב בשם הגאונים, שהיה מנהגם של אמורים שכשמת...