גליונות שבת שלום

תזריע-מצרע תשפ"א, גיליון 1196

וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע, וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת, שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת, אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר. (ויקרא י"ד, ל"ז) הֲדָא הוּא דכתיב (איוב כ, כח) 'יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ' – יְהוּ גוֹרְרִין וּמוֹצִיאִין, אֵימָתַי? בַּיּוֹם שֶׁיְּגָרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַפּוֹ בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ, הָא כֵיצַד? אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: הַשְׁאִילֵנִי קַב חִטִּים וְאָמַר לוֹ אֵין לִי, קַב שְׂעוֹרִים, אֵין לִי, קַב תְּמָרִים, אֵין לִי. אִשָּׁה אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּהּ: הַשְּׁאִילִנִּי נָפָה, הִיא אוֹמֶרֶת אֵין לִי, הַשְּׁאִילִנִּי כְּבָרָה, וְאוֹמֶרֶת אֵין לִי, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה? מְגָרֶה נְגָעִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא מוֹצִיא אֶת כֵּלָיו, הַבְּרִיּוֹת רוֹאוֹת וְאוֹמְרוֹת לֹא הָיָה אוֹמֵר אֵין לִי...

שמיני תשפ"א, גיליון 1195

 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן: הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר:  בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד  וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. (ויקרא י, ג) הוא אשר דבר וגו. הֵיכָן דִּבֵּר? 'וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי' (שמות כ"ט) – אַל תִּקְרֵי בִּכְבֹדִי אֶלָּא בִּמְכֻבָּדַי; אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן, אַהֲרֹן אָחִי, יוֹדֵעַ הָיִיתִי שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בִּמְיֻדָּעָיו שֶׁל מָקוֹם, וְהָיִיתִי סָבוּר אוֹ בִי אוֹ בְךָ, עַכְשָׁיו רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ (ספרא).  (רש"י שם, שם) …וטעם וידום אהרן שהיה בוכה בקול ואז שתק או כטעם 'ואל תדום בת עינך (איכה ב יח).  (רמב"ן שם, שם) וידום אהרן – מאבלותו ולא בכה ולא התאבל,...

צו, פסח תשפ"א, גיליון 1194

מה נשתנה הלילה הזה… (משנה פסחים י, ד) וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" עד שישיב להם ויאמר להם: כך וכך אירע כך וכך היה. וכיצד משנה? מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו, וחוטפין מצה זה מיד זה, וכיוצא בדברים האלו. אין לו בן, אשתו שואלתו. אין לו אישה, שואלין זה את זה 'מה נשתנה הלילה הזה'. ואפילו היו כולן חכמים. היה לבדו, שואל לעצמו 'מה נשתנה הלילה הזה'. (משנה תורה לרמב"ם , הלכות חמץ ומצה ז, ג) תהליך לימודי משמעותי עובר דרך שאלה, גם כאשר...

ויקרא תשפ"א, גיליון 1193

אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא. (ויקרא ד', כ"ב) אשר נשיא יחטא. לְשׁוֹן אַשְׁרֵי  – אַשְׁרֵי הַדּוֹר שֶׁהַנָּשִׂיא שֶׁלּוֹ נוֹתֵן לֵב לְהָבִיא כַּפָּרָה עַל שִׁגְגָתוֹ, קַל וָחֹמֶר שֶׁמִּתְחָרֵט עַל זְדוֹנוֹתָיו (ספרא).  (רש"י שם, שם) …או אפשר לומר שהוא לשון ודאי, ולזה לא נכתב 'אם נשיא יחטא' כמו שאמר 'אם הכהן המשיח יחטא', ואמר אם כן 'ואם כל עדת ישראל ישגו', כי הכהן הגדול נזהר מן החטא לפי שעיני כל ישראל תלויות עליו בין לעניין צרכי גופם ומזונותם בין לעניין כפרת נפשותם, וכן הסנהדרין גם כן נזהרים הם מן החטא לפי שרוח הקודש נוספת עליהם, ולפיכך הזכיר בהם בחטאם לשון ספק, אבל בנשיא...

ויקהל-פקודי תשפ"א, גיליון 1192

וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים. (שמות ל"ה, כ"ו) וכל הנשים אשר נשא, ר"ל שהיה בהן חכמה יתירה טוו מן העזים, שזה מלאכה גדולה וצריך חכמה יתירה כמ"ש חז"ל.  (מלבי"ם שם, שם) אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה – כיוון שתיבת בחכמה באה כאן כתוספת ל"נשא לבן אתנה", לא יתכן לפרשה במובן של תבונת-כפיים, אלא היא מאפיינת את ההחלטה אליה נשאן ליבן. בשעה ששאר הנשים המאומנות במלאכת-יד הזדרזו להכין את הבדים הדרושים להתקנת יריעות הפאר של המשכן, בחרו החכמות שביניהן להתקין את יריעות העזים. הללו היו פחות מפוארות, אבל חיוניות לגבי שמירת מיכלול המשכן, שהרי הן היו...

כי תשא תשפ"א, גיליון 1191

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם,  אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל. (במדבר י"ט, ב) זאת חקת התורה אשר צוה ה – באמרו הזה עליהם מי חטאת. והנה כבר אמרו ז"ל לכך כתב בה חוקה גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה, וששלמה אמר עליה 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני' ומעיקרי ההעלם בזה הוא שהיא מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים. אמנם בהביננו אל כל המצווה אולי דבר יגונב וניקח שמץ מנהו. וזה כי מצאנו ראשונה שכל העוסקים בה מעת שריפתה ואילך טמאים והם השורף...

תצוה תשפ"א, גיליון 1190

וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן, יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו,  לְמָשְׁחָה בָהֶם, וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם. (שמות כ"ט, כ"ט) לבניו אחריו. לְמִי שֶׁבָּא בִּגְדֻלָּה אַחֲרָיו. למשחה. לְהִתְגַדֵּל בָּהֶם, שֶׁיֵּשׁ מְשִׁיחָה שֶׁהִיא לְשׁוֹן שְׂרָרָה, כְּמוֹ לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה (במדבר י"ח), אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי (דהי"א טז). (רש"י שם, שם) אמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. (בבלי זבחים פ,ח, ע"ב) השמירה והסיבוב סביב המקדש תמיד נועדו להעריצו ולכבדו ושלא יפרצו אליו הבורים הטמאים ולא במצב של ניוול, כמו שיוסבר. כי מכלל הדברים המחייבים פיאור המקדש והערצתו, כדי תושג לנו יראה...

תרומה תשפ"א, גיליון 1189

וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה, וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ,  וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ. (שמות כ"ה, ל"ז) אחרי-כן הוצבה נכחו מנורה, כדי לרומם ולכבֵּד את הבית, כי הבית, שנרות דולקים בו תמיד והפרוכת שלו חוצצת בעדו, עושה רושם גדול על הנפש, והרי יודע אתה שהתורה מדגישה את האמונה ברוממות המקדש ויראתו, כדי שתושג לאדם היפעלות של שפלות-ברך ושל קלות-ערך-עצמו בשעה שהוא רואה אותו.  (מורה נבוכים ג, מה, בתרגום מיכאל שוורץ) …והמנורה היתה רומזת לזה המין השני מן השכר שהוא שכר נפשי, לפי שנר ה' נשמת אדם. והיו שבעת הנרות רומזים אל שבע החכמות שכולם ימצאו בתורת האלוהים. והיו הנרות כולם פונים אל...

משפטים תשפ"א, גיליון 1188

לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ  מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק, וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג, כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע. וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים. (שמות כ"ג, ו'-ח) לא תטה משפט אביונך בריבו למה נאמר? לפי שהוא אומר 'ודל לא תהדר בריבו', אין לי אלא דל, עני תאב מנין? תלמוד לומר 'לא תטה'. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר: הכתוב מדבר. : רשע וכשר עומדין לפניך בדין, שלא תאמר הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין. תלמוד לומר 'לא תטה משפט אביונך בריבו', אביון הוא במצוות. (מכילתא דרבי ישמעאל כ״ג:ו׳:א׳) לא תטה וגו': זה הפך 'לא תהדר',...

יתרו תשפ"א, גיליון 1187

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. (שמות כ, ח')  שמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעיה אומר: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות ואל תתוודע לרשות. אהוב את המלאכה, כיצד? מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה. כשם שהתורה ניתנה בברית, כך המלאכה ניתנה בברית, שנא׳ (שמות כ׳, ט׳-י׳) 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה׳ אלהיך'. רבי עקיבא אומר: עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה, ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים; כיצד? ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה יאכל, היו לו מעות של הקדש...