גליונות שבת שלום

עקב תשפ"א, גיליון 1210

וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ:  כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. (דברים ח' , י"ז) והקרוב אלי לומר בזה שעיקר הטעם (של נגעי הבית) בעבור צרות העין, כמ"ש רז"ל (ערכין טז) מן פסוק 'ובא אשר לו הבית' – זה שייחד ביתו לו לעצמו ולא היה מהנה ממנו אחרים, כי לבעבור זה נתן ה' לו לאחוזה בית מלא כל טוב לנסותו אם ייטיב מביתו גם לאחרים "כי לי הכסף והזהב אמר ה'" (חגי ב ח) וכל מה שהאדם נותן לאחרים לא משלו הוא נותן, כי אם משולחן גבוה קא זכי ליה (הוא זוכה), לכך נאמר "כי תבואו אל ארץ כנען אשר...

ואתחנן תשפ"א, גיליון 1209

כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר:  מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים  אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקינוּ אֶתְכֶם. (דברים ו, כ) והיה כי ישאלך בנך מחר – יש מחר עכשיו, ויש מחר לאחר זמן. 'מה זאת'- הרי מחר לאחר זמן. 'מחר יהיה האות הזה'(שמות ח) – הרי מחר עכשיו. 'מחר יאמרו בניכם לבנינו' (יהושע כג) – הרי מחר לאחר זמן.  (מכילתא דרבי ישמעאל יג, יד) כי ישאלך, והנה מצוות התורה נחלקים לשלשה חלקים, שיש מצות שנקראים בשם עדות, כמו המצוות שנזכר בהם יציאת מצרים, כמו שבת ומועדים; ויש מצוות שהם חוקים שלא נודע להם שום טעם, כמו שעטנז ובשר בחלב ודיני הקורבנות וכדומה;...

דברים תשפ"א, גיליון 1208

וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר:  לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם. (דברים א' ט) לא אוכל לבדי וגו'. אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל לָדוּן אֶת יִשְׂרָאֵל? אָדָם שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וְהוֹרִיד אֶת הַמָּן, וְהֵגִיז הַשְּׂלָו, לֹא הָיָה יָכוֹל לְדוּנָם? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם, ה' אלהיכם הרבה אתכם – הִגְדִּיל וְהֵרִים אֶתְכֶם עַל דַּיָּנֵיכֶם, נָטַל אֶת הָעֹנֶשׁ מִכֶּם וּנְתָנוֹ עַל הַדַּיָּנִין; וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (מלכים א ג') "כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה"; אֶפְשָׁר מִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שם ה') "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם", אוֹמֵר מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט? אֶלָּא כָּךְ אָמַר שְׁלֹמֹה, אֵין דַּיָּנֵי אֻמָּה זוֹ כְדַיָּנֵי שְׁאָר...

מטות-מסעי תשפ"א, גיליון 1207

וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיֹן גָּבֶר. (במדבר ל"ג, ל"ה) אלה מסעי רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר כארץ לא זרועה באופן שהיו ראויים להיכנס לארץ. (ספורנו לג, א) אלה מסעי בני ישראל. כבר ביארתי בארצות השלום (דרוש ב') שהטעם מה שהניע הקב"ה את ישראל במדבר ארבעים שנה ולא הכניסם לא"י תיכף, הוא כי יען שבמצרים השקעו מאד בטומאת מצרים ולא יכלו להיטהר ממנה כמו שנראה ממה ששבו לסורם כמה פעמים במדבר, וע"כ הניעם במדבר ארבעים שנה וסבלו כמה תלאות ונבחנו בכמה בחינות ונצרפי צירוף אחר צירוף עד שהיטהרו והחליפו שמלותיהם הצואים ולבשו בגדי קדש מדות...

פינחס תשפ"א, גיליון 1207

 וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף; וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו: מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה. (במדבר כ"ז, א) "ותקרבנה בנות צלפחד", כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לזכרים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם, רחמי המקום; בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל,שנאמר "טוב ה' לכל,ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמ"ה). (סיפרי פרשת בלק פיסקא קלג) "כן בנות צלפחד דברת", יפה תבעו, אשרי אדם שהקב"ה מודה לדבריו....

בלק תשפ"א, גיליון 1206

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר… (במדבר כ"ד) משל – הוראת היסוד: לבטא את מהותו של דבר, לומר מה טיבו ומה ייעודו. ומכאן: לשלוט. השליט מורה לכל איש, מה עליו להיות ולעשות. ומכאן, ש"משל" איננו זהה עם "כבש", אלא עיקר הוראתו: להדריך ולהנהיג. ומכאן גם "משלי שלמה": אימרות, המורות מה טיבם וייעודם של הברואים. כך בדרך כלל. ומכאן הוראתו המיוחדת של "משל": ביטוי או משפט, שאין פשוטו כמשמעו, ואינו מתחייב לדברים שנאמרו בו, אלא מסביר באמצעותם יחסים כלליים; המשל מתייחס לדברים שלא נזכרו בו – כדי לציין את טיבם ואת ייעודם.  (הרש"ר הירש בראשית ד, ד) "המושלים" – מי שתופס ומתאר את...

חקת תשפ"א, גיליון 1205

וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן, וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם,  הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי. (במדבר כ"א, ל"ג ) 'ויאמר ה' אל משה אל תירא' מכדי סיחון ועוג אחי הוו?! (הרי סיחון ועוג היו אחים), דאמר מר: 'סיחון ועוג בני אחיה בר שמחזאי הוו' מאי שנא מעוג דקמסתפי ומאי שנא מסיחון דלא קמסתפי? (למה פחד משה מעוג ולא מסיחון?) .א"ר יוחנן אמר רבי שמעון בן יוחי: מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בליבו, אמר: שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו, שנאמר (בראשית יד, יג) 'ויבא הפליט ויגד לאברם העברי' ואמר רבי יוחנן: זה עוג שפלט מדור המבול....

קרח תשפ"א, גיליון 1204

וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל ה': אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם,  לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי  וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם. (במדבר ט"ז, ט"ו) ויחר למשה – נצטער הרבה, משל לאדם שדן עם חברו וכו', פי' דקשה לו לרש"י למה לא חרה למשה עד עכשיו, שמן הדין היה לו לכעוס עליהם בתחילה כשאמרו לו 'ומדוע תתנשאו על קהל ה" לכך פי' שחרה לו מפני שלא השיבוהו דבר. ואעפ"י שדתן ואבירם השיבוהו 'לא נעלה המעט כי העליתנו', אין אלו אלא דברי קנטורין ואינן תוכחת כדרך אדם המתווכח עם חברו. (ברטנורא שם, שם) אל תפן אל מנחתם – אל תפן אל שום...

שלח תשפ"א, גיליון 1203

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם.  (במדבר י"ג, כ"ה) …וְלֹא־תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. (במדבר ט"ו, ל"ט) וישובו מתור הארץ הוא כמ"ש (בפסוק כג) שכל הארבעים יום שמרו פקודת משה והיו תרים לא מרגלים, ורק מקץ ארבעים יום שהגיעו לנחל אשכל שבו מתור הארץ, וגמרו במחשבתם להיות מרגלים ולהוציא דיבה. (מלבי"ם שם, שם) הלב והעיניים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירה. (רש"י שם, שם) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. שהם תרים ומרגלים הנאת הגוף וחומד ממון של גזל ועריות וכשתראו אלו המצות תזכרו שאתם עבדי ולא תרגלו אחריהם לעבור...

בהעלתך תשפ"א, גיליון 1202

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.  (במדבר ח' , א'-ב) יאירו שבעת הנרות כל השבעה יאירו וישפיעו אור עליון לישראל שיורו היות אור הימנים ואור השמאלים מכוון ופונה אל אור הקנה האמצעי, שהוא עיקר המנורה, ושכן ראוי שכוונת המימינים העוסקים בחיי עולם והמשמאלים העוסקים בחיי שעה העוזרים למימינים, כאמרם 'אלמלי עלייא לא מתקיימי אתכליא' (אלמלא העלים, לא יתקיימו האשכולות) (חולין צב, א) תהיה להפיק רצון האל יתברך באופן שיושג מכוונו בין כולם וירוממו את שמו יחדו, כמו שקיבלו עליהם כאשר העיד באמרו 'ויענו כל העם...