גליונות שבת שלום

עקב תש"ף, גיליון 1164

וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם, בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. (דברים י"א, י"ט) רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחילה מי שיש לו אב מלמדו תורה, מי שאין לו אב לא היה למד תורה. מאי דרוש (דברים יא, יט)? 'ולמדתם אותם' 'ולמדתם אֲתֶּם'. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי דרוש (ישעיהו ב, ג)? 'כי מציון תצא תורה' – ועדיין מי שיש לו אב, היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט"ז...

ואתחנן תש"ף, גיליון 1163

וְאַתֶּם, הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם. (דברים ד', ד)  ואתם הדבקים בה. תניא: 'הנצמדים לבעל פעור' (פ' בלק) 'כצמיד פתיל', 'ואתם הדבקים בה' – כשתי תמרות הדבוקות זב"ז, במתניתא תני: הנצמדים לבעל פעור – כצמיד על אשה, ואתם הדבקים בה' – דבוקים ממש. (סנהדרין ס"ד א) יש לומר בכוונת המתניתא שבאה לדרוש בזכותן ובשבחן של ישראל, דדיבוק משמע חיבור טפי מנצמד, כצמידים שאינם מחוברים ונמשכים ומתנועעים לכאן ולכאן, ויתכן ג"כ כי הדיוק הוא מן אותיות השימוש לבעל פעור (בלמ"ד), הדבקים בה' (בבי"ת), הלמ"ד מורה על חיבור חצוני והבי"ת על חיבור פנימי; החבור החיצוני הוא עראי והפנימי – תמידי....

דברים תש"ף, גיליון 1162

 וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר:  שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק,  בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ. (דברים א', ט"ז) ואצוה את שפטיכם – (ספרי) אמרתי להם: הוו מתונים בדין; אם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש, אל תאמר 'כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה', אלא היו נושאים ונותנים בו. בעת ההוא – (ספרי) משמניתים אמרתי להם: אין עכשיו כלשעבר, לשעבר הייתם ברשות עצמכם, עכשיו הרי אתם משועבדים לציבור.  (רש"י שם, שם) שמֹע בין אחיכם – לא נאמר כאן "שמע איש ואחיו" וגו'; אין די שהשופט יימנע מלשמוע רק אחד מבעלי הדין, אלא אסור לו לשמוע אחד...

מטות-מסעי תש"ף, גיליון 1161

וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה',  וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ, בִּנְעֻרֶיהָ. (במדבר ל', ד) בִּנְעֻרֶיהָ – יסוד פסיכולוגי עמוק יש לאותה הלכה, שאין לה דוגמה בכל התורה כולה: תקופת הבגרות לעניין נדרים קודמת לבגרות לעניין שאר המצוות. שהרי זו ההלכה הנוהגת בשאר המצוות: הזכר נחשב גדול משעברו עליו שלוש עשרה שנה; והנקבה נחשבת גדולה משעברו עליה שתים עשרה שנה; כי התורה מכירה שהאישה מגיעה לכלל דעת בגיל מוקדם יותר, שניהם נחשבים גדולים רק אם הביאו – נוסף על כך – סימנים של גדלות.אולם תוקפו של נדר מתחיל שנה אחת קודם לכן: בתוך השנה השלוש עשרה לנער, בתוך השנה השתים עשרה...

פינחס תש"ף, גיליון 1160

אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם, וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם (במדבר כ"ז, י"ז) אשר יצא לפניהם. לֹא כְדֶרֶךְ מַלְכֵי הָאֻמּוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִים בְּבָתֵּיהֶם וּמְשַׁלְּחִין אֶת חַיָּלוֹתֵיהֶם לַמִּלְחָמָה, אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי, שֶׁנִּלְחַמְתִּי בְסִיחוֹן וּבְעוֹג, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"א) "אַל תִּירָא אֹתוֹ", וּכְדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה" וְגוֹ' (יהושע ה'), וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (שמואל א י"ח) "כִּי הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם" – יוֹצֵא בָּרֹאשׁ וְנִכְנָס בָּרֹאשׁ (ספרי). (רש"י שם, שם) אשר יצא לפניהם – בעניין המלחמה, ואשר יוציאם בענייני הנהגת המדינה.  (ספורנו שם, שם) אשר יצא לפניהם – "יצא ובא לפני" – איננו מורה רק על הנהגת הצבא בשעת קרב. אשר שלמה...

בלק תש"ף, גיליון 1159

 כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ… (במדבר כ"ד, ט') בִּקְּשׁוּ לִקְבּוֹעַ פָּרָשַׁת בָּלָק בִּקְרִיאַת שְׁמַע, וּמִפְּנֵי מָה לֹא קְבָעוּהָ ? מִשּׁוּם טוֹרַח צִבּוּר. מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּהּ: ״אֵל מֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם״ – לֵימָא פָּרָשַׁת רִבִּית וּפָרָשַׁת מִשְׁקָלוֹת דִּכְתִיב בָּהֶן יְצִיאַת מִצְרַיִם. אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר אָבִין: מִשּׁוּם דִּכְתִיב בָּהּ הַאי קְרָא: ״כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ״. וְלֵימָא הַאי פְּסוּקָא וְתוּ לָא. גְּמִירִי: כֹּל פָּרָשָׁה דְּפַסְקַהּ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ – פָּסְקִינַן, דְּלָא פַּסְקַהּ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ – לָא פָּסְקִינַן. (ברכות יב, ע"ב) כרע שכב – דדמי ל'בשכבך ובקומך', שהקדוש ברוך הוא שומרנו בשכבנו ובקומנו, לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא".  (רש"י שם,...

חקת תש"ף, גיליון 1158

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת: עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ לָהּ (במדבר כא, יז) בלכתך דרך ים טבריה אל חמי טבריה, באמצע הדרך ממש, במקום שיש דקלים רבים בשפת הים ההוא, מכוון כנגד מגדל אחד אשר בראש ההר, שם הוא בארה של מרים. (רבי חיים ויטאל) עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה. (משנה אבות ה׳, ו) וּפִי הַבְּאֵר – בְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר...

קרח תש"ף, גיליון 1157

כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק־עוֹלָם  בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ. (במדבר י"ח, י"ט) ברית מלח – ברית קיימת שלא תופר, כמלח שאינו מסריח לעולם, וכדרך שביארנו* (ויקרא ב, יג) (רג'יו במדבר שם, שם) *מלח ברית אלהיך – הוא ברית עולם הנכרת בששת ימי בראשית, כי אז נתן ה' חוק לכל דבר, עליו נאמר "אם לא בריתי יומם ולילה, חֻקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה), וברית מלח הוא שיתקיים לא יבאש ולא יתליע, גם בו ישמרו כל מיני מזון מההֶבְאש, ואין כמוהו בעניין זה בכל המזונות...

שלח לך תש"ף, גיליון 1156

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל פִּי ה'  כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. (במדבר י"ג, ג) כֻּלם אנשים – גיבורים ואנשי חיל, כמו "חזקת והיית לאיש", כי רכיכי הלבב לא ילכו לארץ נכריה להתחזק לקחת מפרי ארץ נכריה.  (רג'יו שם, שם) כֻּלם אנשים – כולם היו "אנשים" – מוכשרים ומצויינים באישיותם הפרטית. השווה: "מי שמך לאיש" (שמות ב, יד). כך קראו המדינים את גדעון "איש ישראל" (שופטים ז, יד), וכך אמר דוד לאבנר" "הלוא-איש אתה ומי כמוך בישראל" (שמואל א כו, טו)… (הרש"ר הירש שם, שם) על פי ה׳ – שהקב״ה בחר באנשים אלו. ולא מצדקתם ויושר לבבם,...

בהעלתך תש"ף, גיליון 1155

וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה', וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם, וַיִּטֹּשׁ עַל הַמַּחֲנֶה… (במדבר י"א, ל"א) ויגז שלוים מן הים – לא שנבראו עתה בעבורם ואין בדבר חידוש מטבעו של עולם ועוד שכבר היה להם כן ולא חדש להם עתה אלא שהיו שלוים רבים מאד. (הטור הארוך שם, שם) ויגז ב' במסורה: 'ויגז שלוים' ואידך 'ויגז ראשו' באיוב, וזהו הוא שיא במדרש: יותר ממשה שהרג בהם השליו ע"י אכילה הרג בהם, ע"י ירידה ונפילה שנפל על ראשם, כשם שנאמר באיוב 'ויגז ראשו' והיה מתאבל על בניו שנפל עליהם הבית, כך בכאן היו מתאבלים על אותם שמתו מנפילת השליו: כתיב שלוים, וקרי...