גליונות שבת שלום

נח תשפ"א, גיליון 1173

עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר – אָמַר רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסִי: מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה מַתְרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְשׁוּבָה. כֵּיוָן שֶׁלֹּא עָשׂוּ תְשׁוּבָה, אָמַר לוֹ: עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר. עָמַד נֹחַ וְעָשָׂה תְשׁוּבָה וְנָטַע אֲרָזִים. וְהָיוּ אוֹמְרִין לוֹ: אֲרָזִים אֵלּוּ לָמָּה? אָמַר לָהֶן: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, וְאָמַר לִי לַעֲשׂוֹת תֵּבָה, כְּדֵי שֶׁאִמָּלֵט בָּהּ אֲנִי וּבֵיתִי. וְהָיוּ מְשַׂחֲקִין מִמֶּנּוּ וּמַלְעִיגִין בִּדְבָרָיו. וְהָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָן אֲרָזִים וְהֵן גְּדֵלִין. וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? וּמֵשִׁיב לָהֶן כָּעִנְיָן הַזֶּה, וְהָיוּ מַלְעִיגִין עָלָיו. לְסוֹף יָמִים קִצְּצָן וְהָיָה מְנַסְּרָן, וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: מָה...

בראשית תשפ"א, גיליון 1172

כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה, וְטוֹב לְמַאֲכָל  וְעֵץ הַחַיִּים, בְּתוֹךְ הַגָּן, וְעֵץהַדַּעַת טוֹב וָרָע. (בראשית ב', ט') וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע – בעבור שאמר הכתוב וְעֵץ הַחַיִּים "בְּתוֹךְ" הַגָּן ולא אמר "בגן" ועוד שאמר (להלן ג ג) 'וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ' שלא הזכירו ולא הודיעו בשם אחר נאמר לפי פשוטו שהוא מקום ידוע בגן שהוא בתוך ולכך תרגם אונקלוס "במציעות גנתא" והנה לדבריו עֵץ הַחַיִּים וְעֵץ הַדַּעַת שניהם היו באמצע, ואם כן נאמר שהוא כאילו תעשה באמצע הגן ערוגה אחת סוגה ובה שני האילנות האלה ויהיה האמצע הזה אמצע רחב כי...

סוכות תשפ"א, גיליון 1171

 הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ  וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. (קהלת א', ו) וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: הָרוּחַ הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא בָּעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַשְׁלוֹ בֶּהָרִים וּמְשַׁבְּרוֹ בַּגְּבָעוֹת וְאוֹמֵר לוֹ: תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תַּזִיק לִבְרִיּוֹתַי, וּמַה טַּעַם (ישעיה נז, טז) 'כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף' , מְשַׁלְּהֵי לֵיהּ הֵיךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יונה ב, ח) 'בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי', כָּל כָּךְ לָמָּה? בִּשְׁבִיל, 'וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי'. אָמַר רַבִּי הוּנָא: בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת יָצָא הָרוּחַ שֶׁלֹא בְּמִשְׁקָל, וּבִקְשָׁה הָרוּחַ לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו; אַחַת בִּימֵי אִיּוֹב, וְאַחַת בִּימֵי אֵלִיָּהוּ,...

האזינו, יום כיפור תשפ"א, גיליון 1170

האדרת והאמונה לחי עולמים שמעתי בשם החסיד הקדוש האלקי המפורסם מו"ה אלימלך מלוזענצק זצוק"ל שאמר לפרש מה שיסדו בחרוז האדרת והאמונה, הנוי והנצח לחי העולמים, כי מלך בשר ודם אם מנצחין אותו אין זה תפארתו, אבל הקב"ה ית"ש הוא תפארתו ותהלתו שמניח לבניו שינצחוהו כביכול, וקא חדי ואמר ניצחוני בני כמבואר בבבא מציעא פרק הזהב (ב"מ נ"ט ע"ב) בתנורו של עכנאי. והיינו הנוי והנצח, הוא רק לחי העולמים, ודפח"ח וש"י. (ישמח משה נח, א) האדרת והאמונה לחי העולמים – אדיר היינו מפורש ואמונה היינו בהעלם והסתר, כי הדבר שאינו בהעלם אין צריך אמונה, רק הדבר שהוא בהסתר זה צריך...

ראש השנה תשפ"א, גיליון 1169

אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, ירד רבי עקיבא אחריו ואמר: אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, אבינו מלכנו למענך רחם עלינו, וירדו גשמים. הוו מרנני רבנן. יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו. (בבלי תענית כה, ע"ב) כתבו הפוסקים שבכלל הדברים הצריכים למי שהוא ש"ץ, שיהא מעביר על מדותיו כדאמרינן בש"ס (תענית כ"ה ע"ב) 'מעשה בר"א שירד לפני התיבה ולא נענה, ירד ר"ע ואמר: 'אבינו מלכנו' ונענה יצא בת קול ואמר: לא מפני...

נצבים-וילך תש"ף, גיליון 1168

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם. (דברים כ"ט, ט)  אתם נצבים וגו׳ – גם זה בכלל פיוס וכאשר יבואר. אלא שהפסיק בתורה ונעשה מזה סדרה מחדש באשר בא בזה המאמר כוונה ועיקר גדול בהליכות ההשגחה, לדעת בכל עת אפילו שלא בשעת התוכחה. וכיוצא בזה מתחיל בס׳ שמות פ׳ וארא ובזה הספר פ׳ עקב וכמו שכתבנו שם. והנה ביארנו לעיל י׳ י״ב ענין מקרא זה מה שפירש הכתוב כל הפרטים ולא הספיק במה שאמר 'אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלהיכם לעברך וגו׳'. אלא בא ללמדנו שאין הדין וחשבון של כל אדם שוה. ויש בזה ארבע מדרגות במעלות האדם מישראל. ראשים. ותלמידי...

כי תבוא תש"ף, גיליון 1167

 וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד  וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם  וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. (דברים כ"ח, ס"ו) תלאים וגו. אמר רבי חנן: 'והיו חייך תלואים לך מנגד', זה הלוקח תבואה משנה לשנה, ופחדת לילה ויומם – זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת, ולא תאמין בחייך – זה הסומך על הפלטר.  (מנחות קג, ע"ב) לא נתבאר סידור וטעם דרשה זו, ונראה דיתבאר עפ"י המבואר בכמה מקומות בש"ס, דיסוד מחייתו של אדם הוא הקרקע, וכל שאין לו קרקע אינו אדם (יבמות ס"ג, ע"א), כי לכל דבר יש חשש אבידה גניבה וגזילה, לבד מן הקרקע, ולכן זה שאין לו קרקע אף אם עשיר הוא,...

כי תצא תש"ף, גיליון 1167

הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ. (דברים כ"ב, א-ב) השב תשיבם לאחיך. תצוה התורה שנהיה זהירים בהשבת אבידה לבעלים. ומכפל ההשבה דרשו חז"ל (בבא מציעא לא ע"ב) אפילו מאה פעמים, וכל זה מדרכי החסד והרחמים, ללמד שכולנו עם אחד ראוים שיהיה לנו אב אחד ושירצה כל אחד בתועלת חבירו ושיחמול על ממונו, ובין שתהיה האבידה בעל חי בין שלא תהיה בעל חי חייב הוא להחזירה לרשותו, וזהו שאמר וכן תעשה לחמורו, שהוא בעל חי ובהמה טמאה, וכן תעשה לשמלתו אף על פי שאינו חשוב כבעל חי וכן תעשה לכל אבידת אחיך, אחד משאר כלים אף על פי שאינן חשובין כשמלה, לא תוכל...

שפטים תש"ף, גיליון 1166

מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ… לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול  לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. (דברים י"ז, ט"ו- כ) ואמרת: אשימה עלי מלך – …ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה אם מתנהג עפ״י דעת מלוכה או עפ״י דעת העם ונבחריהם. ויש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה. ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט. ודבר זה אי אפשר לעשות עפ״י הכרח מצוות עשה. שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצוות עשה, משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול...

ראה תש"ף, גיליון 1165

 כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ, לוֹ;  וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ.  (דברים ט"ו, ח ) וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ – אם לא רצה במתנה תן לו בהלואה. דֵּי מַחְסֹרוֹ: ואי אתה מצווה להעשירו.  (רש"י שם, שם) …מצות "פתוח תפתח", "נתון תתן" ו"די מחסורו" מחד, ואזהרת "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון" מאידך, יצרו את כל הפלאים של גמילות חסד יהודית. בזכותן הבננים הפזורים של בית יעקב הפכו לחברת גמילות חסד גדולה, שפעולוציה ניכרות מללוא רוחב הארץ, ובתי ישראל ולבות ישראל נ חלתו לעזרת כל אומלל הזקוק לתמיכה. החובה לספק את צורכי העני מכל הבחינות – "די מחסורו"...