זמן שמחתנו חג הסוכות קרוי במסורת ישראל במספר שמות. ואולם השם שנקבע בסידור התפילה הוא 'זמן שמחתנו'. אכן, יש בחג הסוכות הדגשה מיוחדת של השמחה, משמחת בית השואבה שבשבעת ימי החג, ועד שמחת תורה, שבו באה השמחה לידי ביטוי ביתר שאת. 'זמן שמחתנו' הוא אפוא, מרכיב עיקרי ויסודי של החג. אמנם, ההגדרה 'זמן שמחתנו' כקביעה של זמן המוקדש לשמחה, מעוררת תמיהה מסוימת, ואפילו קצת התנגדות טבעית: כיצד אפשר לקבוע מועד לשמחה? כיצד אפשר לשמוח על פי לוח השנה? כיצד יכול אדם לצוות על ליבו להיות שמח בתאריך נקוב מראש? כמובן השאלה אינה רק על חג הסוכות. 'זמן שמחתנו' אינו...

וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַּרְנָסָה טוֹבָה, יְשׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת נִזָכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ אֲנַחְנוּ וְכָל עַמְּךָ בַּיִת יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם המילים המנחות הן מלך, חיים ורחמים. זו התמצית של הימים האלה. אבל זה לא רק התוכן של הבקשות. המנגנון הזה גורם גם למי שמריץ בעל פה את נוסח התפילה – לעצור רגע. לשים לב. להתייחס אחרת. להיות קשוב ודרוך יותר. אנחנו לא מחליפים לחלוטין את סידור התפילה כעת, אנחנו מרעננים אותו לעשרה ימים. אולי זוהי המטרה של כל ימי התשובה האלה: לא רק לעשות מהפכות גדולות, אלא דווקא לשים לב למוכר, ליומיומי, להתבונן בו שוב, להכניס שינויים קטנטנים בשגרה...

"וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וַה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת" (דברים ל"א, ז'-ח') "…הלכו ישראל אצל משה פתחו ללמוד תורה ושאלו משה רבנו היכן הוא, אמרו להם השכים לפתחו של יהושע, הלכו ומצאוהו שם בפתחו והיה יושב יהושע ודורש ומשה עמד על רגליו, אמרו לו ליהושע מה עלתה בך כך שמשה רבנו עומד ברגליו ואתה יושב, כיון שנשא עיניו וראהו מיד קרע את בגדיו וצעק ובכה ואמר...

"הַנִּ֨סְתָּרֹ֔ת לַה' אֱלֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤ׄנׄוּׄ וּׄלְׄבָׄנֵ֙ׄיׄנׄוּ֙ׄ עַׄד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת" (דברים כ"ט, כ"ח) רבי אומר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כולן על הר סיני לקבל התורה, השוו כולם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה. ולא עוד, אלא שהיו ממשכנין עצמן זה על זה. ולא על הנגלות בלבד נגלה הקב"ה עליהם לכרות ברית עמהם, אלא אף על הסתרים. אמרו לו: על הגלויים אנו כורתים ברית עמך ולא על הסתרים. שלא יהא אחד ממנו חוטא בסתר, ויהא הצבור מתמשכן. שנאמר: "הנסתרות לה' אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם". מכילתא דרבי ישמעאל יתרו פרשה ה ברכת שנה טובה ומבורכת לכל קוראינו...

"אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם עַל הַר גְּרִזִים בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי וִיהוּדָה וְיִשָּׂשכָר וְיוֹסֵף וּבִנְיָמִן וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה בְּהַר עֵיבָל רְאוּבֵן גָּד וְאָשֵׁר וּזְבוּלֻן דָּן וְנַפְתָּלִי" (דברים כ"ז, יב'-יג') וְהָאָרֶץ נִמְתַּחַת בֵּין גְּרִזִים לְעֵיבָל בֵּין בְּרָכָה לִקְלָלָה בֵּין חַמְסִין לְבֵין סְתָו וּבְטֶנֶא מֻנַּחַת חִטָּה זְהֻבָּה וְעֵץ זַיִת מָרִיר וְנַחַל אַכְזָב וְהָרוּחַ עוֹמֶדֶת וְהַשֶּׁמֶשׁ מַכָּה וְעָנָן הַכִּבְשָׂה רוֹעֶה בְּשָׁמָיו וְאָדָם מְצַפֶּה וְצוֹחֵק וּבוֹכֶה בְּתוֹךְ סַחַף וְחוֹל סוֹפֵר אֶת יָמָיו וְהָאָרֶץ נִמְתַּחַת בֵּין גְּרִזִים לְעֵיבָל בֵּין בְּרָכָה לִקְלָלָה בֵּין חַמְסִין לְבֵין סְתָו וּבְטֶנֶא מֻנַּחַת חִטָּה זְהֻבָּה וְעֵץ זַיִת מָרִיר וְנַחַל אַכְזָב וְהָרוּחַ עוֹמֶדֶת וְהַשֶּׁמֶשׁ מַכָּה וְעָנָן הַכִּבְשָׂה רוֹעֶה...

"כִּֽי־תֵצֵ֥א מַחֲנֶ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וְנִ֨שְׁמַרְתָּ֔ מִכֹּ֖ל דָּבָ֥ר רָֽע" (דברים כ"ג, י') "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כג, י), מה הכוונה שצריך להישמר מכל דבר רע? חז"ל מלמדים אותנו "תנו רבנן: ונשמרת מכל דבר רע – שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה" (ע"ז כ, ב) …התורה מדריכה אותנו להישמר מכל דבר העלול לפגום בקדושת המחנה הצבאי. חז"ל מלמדים אותנו שישנם שני היבטים לקדושת המחנה. ההיבט הראשון הוא ערכיות הבאה לידי ביטוי בצניעות ובנקיות וההיבט השני הוא מוסריות הבאה לידי ביטוי בדיבור הגון והימנעות מלשון הרע. ערכיות – ההיבט הראשון לשמירת אווירה של קדושה במחנה...

"שָׁל֥וֹשׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֣יל לָ֑ךְ בְּת֣וֹךְ אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁר֙ ה' אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לְרִשְׁתָּֽהּ׃ תָּכִ֣ין לְךָ֮ הַדֶּ֒רֶךְ֒ וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ אֶת־גְּב֣וּל אַרְצְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר יַנְחִֽילְךָ֖ ה' אֱלֹהֶ֑יךָ וְהָיָ֕ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה כׇּל־רֹצֵֽחַ" (דברים י"ט, ב'-ג') והטעם בזה, כי היה הרצון לפניו יתברך שינחיל אותם בימי משה ויהושע השבעה אשר הבטיחם במצרים ובמדבר, כי היה גלוי לפניו שתגיע זכותם לכך, ומפני זה חייב אותם בכל המצות בירושה של אלו, וחייב אותם בשש ערי מקלט והבדילם יהושע, אבל על השלשה הנשארים התנה כי תשמור את כל המצוה לאהבה את השם וללכת בדרכיו וגו', והוא לומר שיקיימו כולם כל התורה כולה. ואין שום מצוה תלויה בכך זולתי שלש...

"כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה תֹּאכֵלוּ. וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה. וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ. וְאֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ. וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ. אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת. וְהַקָּאָת וְאֶת הָרָחָמָה וְאֶת הַשָּׁלָךְ. וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף" (דברים י"ד, י"א-י"ח) ביום החמישי השריץ מן המים כל מיני עופות זכרים ונקבות טהורים וטמאים, וכל מיני דגים טהורים וטמאים, וכל מיני חגבים זכרים ונקבות טהורים וטמאים, ולויתן נחש בריה במים התחתונים, והוא מוכן לצדיקים לעתיד לבא שנאמר יכרו עליו חברים (איוב מ׳:ל׳), ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנאמר היושבת בגנים חברים...

"וְגַם אֶת הַצִּרְעָה יְשַׁלַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּם עַד אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ" (דברים ז', כז') בשלושה מקומות במקרא אנו מוצאים את הצרעה: 1.     בפרשתנו (כג:כז-כח): "את אימתי אשלח לפניך והַמֹתי את כל העם אשר תבֹא בהם, ונתתי את כל איביך אליך עֹרף. ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך". 2.     דברים ז:כ: "וגם את הצרעה יְשַלַּח ה' א-להיך בם עד אבֹד הנשארים והנסתרים מפניך". 3.     יהושע כד:יב: "ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם". עמוס חכם טוען בפירושו לספר שמות על אתר כי "אין הצרעה נזכרת עוד בשום מקום במקרא ועל כן לא נתברר...

"אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן" (דברים ג', כ"ה) הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע וגו' (קהלת ט ב). אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבון העולם, הכל שווין לפניך, תם ורשע אתה מכלה. מרגלים הכעיסו לפניך בדיבת הארץ, שנאמר: ויוציאו דיבת הארץ (במד' יג לב). ואני ששימשתי את בניך לפניך במדבר ארבעים שנה, מקרה אחד לי ולהם. משל למה הדבר דומה? למלך שבקש לישא אשה. שלח שלוחיו לראותה אם נאה אם לאו. הלכו וראו אותה. באו למלך ואמרו לו: ראינו אותה ואין כעורה ועזובה כמוה. שמע שושבינו ואמר ליה: לא...