"וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא" (שמות ג', ה') הַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ בְּקִרְבְּךָ בּוֹעֵר הוּא אוֹ בַּחוּץ, אַתָּה קַשּׁוּב: מֵיתָר אַחֵר מֵיתָר פּוֹקֵעַ בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט הַדָּחוּס. הַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ. אֲבָל אַתָּה יוֹדֵע, כִּי אֶלֶף פַּרְפָּרֶיךָ נִשְׂרָפִים.. בִּמְחוֹל מִשְׂחָקִים, כִּפְרֹחַ יוֹם גּוֹוֵעַ הָעֲנֻגִּים וְהַיָּפִים. אכן נודע הדבר יונתן מוס המלים הראשונות ששמה התורה בפיו של משה הן שלש מלים המתחברות לשאלה קצרה שנשארת ללא מענה. משה שואל את אחיו העברי המכה את זולתו: "למה תכה רעך?" והאיש העברי המכה עונה, באופן יהודי קלאסי, בשאלה. ואינו מסתפק בשאלה אחת: "מי...

"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע…" (בראשית מ"ח, ט"ז) "וַיֵּשֶׁב יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם הוּא וּבֵית אָבִיו…" (בראשית נ', כ"ב) ומפני שאנו רואים את האדם שהוא מבחר הברואים אשר ברא האל בעולם התחתון, כי הוא מתוקן בצלם אלהים ובצורתו, ונאה במלאכתו מכל הברואים, ויש בו הנשמה המתבוננת סוד העליונים והתחתונים – מכל זה ידענו שהוא עניין כל הכוונות מזה העולם; וכל מה שנברא בעולם הזה – הכל לצרכו. ועל זה ניתנה לאדם תורת אמת, להורותו הדרך הישרה. כי האדם הוא חביב מאוד לפני השם, כי אנו רואים שהמלאכים משתמשים בצרכי האדם הצדיק, כמו שידענו מאברהם אבינו, וכן יצחק; ויעקב אמר: "המלאך הגואל...

"וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וַיַּצִּגֵם לִפְנֵי פַרְעֹה. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל אֶחָיו מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה רֹעֵה צֹאן עֲבָדֶיךָ גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבוֹתֵינוּ." (בראשית מ"ז, ב'-ג') איך / ש' שפרה אֵיךְ תִּכְנַנְתִּי בְּלִי סוֹף אֶת הַפְּגִישָׁה הַמִּקְרִית שֶׁלָּנוּ וְאֵיךְ פִסְפַסְתִּי לִפֹּל עַל צַוָּארְךָ פָּשׁוּט אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם נשף המסכות בספר בראשית פנחס שיפמן ספר בראשית, כידוע, דל במצוות ועשיר בעלילה. לפנינו דרמה ספרותית הנפרשת שלב אחר שלב, אך השאלה הראויה להישאל היא מה המטפיסיקה המובלעת בדרמה. ללא ספק טמונות במעמקי הסיפור המקראי משמעויות ערכיות הנחשפות דווקא אם ניתן את דעתנו לצד הספרותי בתורה. לא פעם אנו עומדים בפני שרשרת של מוטיבים...

"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. וְהִנֵּה מִן הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ." (בראשית מ"א, א-ב) קום יקומו המכבים! מכבים אנחנו? לכבוד בר-המצווה של בני מלאכי נהוראי יש המרבים לספר ולספר מחדש את סיפור חנוכה. פזמון המערכה השלישית של האוֹרָטוֹרִיָה מאת גיאורג פרידריך הנדל בשם "יהודה המקבי"  (1746) מהלל את יהודה המנצח: See, the conqu'ring hero comes! (הִנֵּה הוּא בָא עִם צְבָא חֵילוֹ / בַּשּׁוֹפָר נָרִיעַ לוֹ.) בגרמניה, בשנת 1826, הסב פרידריך היינריך ראנק את היצירה לשיר לעונת חג המולד: !Tochter Zion, freue dich (שִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן, זכריה ב' י"ד). התרגום...

"וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן וַיָּבֹא שְׁכֶמָה. וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ. וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים. וַיֹּאמֶר הָאִישׁ נָסְעוּ מִזֶּה כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן".   (בראשית פרק: ל"ד, פסוקים: י"ד-י"ח) ומדרשו שטעה בענין השדה, הנאמר בקין והבל כי יוסף היה לו לשום אל לבו מה שקרה להבל עם קין שמצד הקנאה הרג איש את אחיו, ויוסף סבר בשלמא קין שהרג את אחיו היינו לפי שנאמר ויהי בהיותם בשדה. על עסקי שדה, כי אמר...

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ" (בראשית ל"ד, א') וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דִינָה לָמוּת וַתִּגְוַע וַתֵּאָסֶף אֶל עַמָּהּ וַתָּמָת בְּמִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן: וַיִּפְּלוּ אַחֶיהָ עַל פְּנֵי דִינָה אֲחוֹתָם וַיִּבְכּוּ עָלֶיהָ וַיִּשְּׁקוּ לָהּ :וַיִּקְבְּרוּ אוֹתָהּ בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה בַּעַל-צְפֹן נִכְחוֹ בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם הַנִּשְׁקָף אֶל-דֶרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כְּנַעֲנָה: (שאול טשרניחובסקי, "פרשת דינה", (1936) מתוך פרויקט בן יהודה) שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם. אמר להם: הכלים הללו שבידכן גזולים הם בידכם. למי הם ראויים? "למכרותיהם" – לעשו שמכר את הבכורה. (בראשית רבה צ"ח, ה) "על דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר" רמי פינצ'ובר הדף...

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה   אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים  וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי." (בראשית ל',  ל"א-ל"ב) כל מי שהוא רוצה לעשות כל צאנו לבנים ישים מקלות לבנות בשקתות המים יהיו כן. הלא כלא כלום. אלא ללמדך כי סייעתא מן שמיא היה. (מדרש לקח טוב, בראשית ל, לט) ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשוף הלבן אשר על המקלות. כבר הודעתיך כמה פעמים סודות נפלאות בספורי התורה הקדושה שאין מי יוכל לספר שבח מעלתה וסתריה וגם כי נמצאו ספורים בתורה ודומים שאינן לצורך...

"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים. וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב." (בראשית כ"ה,  כ"ז-כ"ח) "כתיב: וידו אוחזת בעקב עשו ומגיד לנו חסידותו של יעקב, כי כשראה שעשיו שחת רחמיו, אמר 'אם יצא אחי ולא אצא אני מיד אחריו, הרי הרחם סתום, וכשאני אצא יתרחב ויהיה כאב וצער לאמי על ידי לידתי, אלא בעוד הרחם פתוח אצא ולא תכאב לידתי לאמי', וזכר יעקב והיתה רבקה אוהבת אותו. ועשו ששיחת רחמיו לא אהבה כל כך". (ספר חסידים, סימן תתקמ"ד) אמנם איך קרה זה לא אדענו, כי...

"וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ". (בראשית כ"ד, פסוקים נ"ז-נ"ח) רש"י: "וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ , מעצמי, ואף אם עינכם רוצים". הלא גלגל הקב"ה והוציא את ישראל ממצרים אלא בשביל שרה רבקה רחל ולאה ובשכר שאמרו להלרבקה: התלכי עם האיש הזה, ותאמר אלך; ונתנה בטחונה על הקב"ה.      (תנא דבי אליהו רבה כז, ב) ונשאלה את פיה. מכאן שאין משיאין את האישה אלא מדעתה. (בראשית רבה ס, יב) ויקראו לרבקה. דרך ארץ הוא כן, כלומר אע"פ שהקב"ה חפץ בזיווג זה אע"פ כן אמרי לנו התלכי מיד עם האישהזה או עם...