פרשת נשא גליון מס' 903 תשע"ה(קישור לדף המקורי) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'… מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר… (במדבר ו, ב-ג) מִיַּיִן וְשֵׁכָר – כתרגומו 'מחמר חדת ועתיק' – שהיין משכר כשהוא ישן. (רש"י שם, שם) כלומר: למה נקרא חדש יין וישן שכר ומפרש על שם שמשכר. (שפתי חכמים שם, שם) מיין ושכר יזיר. לא יסגף עצמו בצום, שממעט במלאכת שמים כדבריהם ז"ל, ולא יצער גופו במכות פרושים כמנהג צבועים וכומרים, אבל יפריש עצמו מן היין, שבזה הוא ממעט את התיפלה מאד ומכניע יצרו, ולא יתיש...
פרשת במדבר גליון מס' 902 תשע"ה(קישור לדף המקורי) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלהֶיךָ לא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. (שמות כג, יט) ראשית בכורי אדמתך – משבעת המינים האמורים בפ' כי תבא 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה'. בעלותך ברגלים אז תביא ביכורי. לא תבשל גדי בחלב אמו – דרך העזים ללדת שני גדיים יחד – ורגילים היו לשחוט אחד מהם ומתוך שרוב חלב בעזים, כדכתיב 'ודי חלב עזים ללחמך וגו", היו רגילים לבשלו בחלב האם ולפי ההווה דבר הכתוב. וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים. ודוגמא זו ב'אותו ואת בנו' ושילוח הקן,...
פרשת בחקתי גליון מס' 901 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף. (ויקרא כו, לו) מורך – מגזרת ורך הלבב ויפחדו עד שירדפם קול עלה נדף . (אבן עזרא שם, שם) ורדף אתכם קול עלה נדף. הדא הוא דכתיב 'וכשלו איש באחיו'. כי זה מדבר בפירוד לבבות המצוי בישראל יותר מבכל האומות, כמו שנאמר 'ואתכם אזרה בגוים'. כמזרה שאין אחת דבוקה בחברתה, כך ישראל גם בהיותם בארץ אויביהם הם מפורדים איש מעל אחיו, אף על פי שמדרך הגולים לנחם זה את...
פרשת בהר גליון מס' 900 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. והחזקת בו – אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה? למשאוי שעל החמור עודהו על החמור, אחד תופס בו ומעמידו; נפל לארץ, חמשה אין מעמידין אות. גר ותושב – אף אם הוא גר או תושב, ואיזהו תושב? כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"א ואוכל נבלות. (רש"י שם, שם) גר ותושב – אם ימוך איש שאין תקוה שישלם כמו גר ותושב שאין לו אחוזה בארץ. והוא הדין אחיך כהאי...
פרשת אמר גליון מס' 899 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. (ויקרא פרק כג, טו) וספרתם לכם. יש מפרשים (פי' רי"ח עה"ת", ספר הרוקח סי' רצד) טעם לספירת העומר, לפי שהם ימי הקציר והעם טרודים ואינן מצויין בבתיהם לשמוע משלוחי בית דין היוצאין, ולא היו יודעין מתי יקדשו החודש, ולכך צוה לספור, שידע כל אחד מתי יהיה שבועות, ומטעם זה נמי הספירה בלילה, כי ביום הם טרודים. (הטור הארוך שם, שם) אמרו על ר' עקיבא ששנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו וכלן מתו בפרק אחד...
פרשת אחרי מות-קדשים גליון מס' 898 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. (ויקרא טז, ז-ח) וגורל אחד לעזאזל. כתב ר"א בן עזרא: כשתגיע לשלשים ושלש תדענו. וצריך פי' לפירושו: לשלשים ושלש, היינו גלעד דכתיב בפרשת 'ויצא יעקב' ואותה תיבה יש בה משמעות; ב' תיבות גל עד. שהגל עד בדבר. וג"ל בגימ' שלשים ושלש. והכא נמי לעזאזל יש בו משמעות ב' תיבות. לעז אזל כלומר לשעיר ההולך המדברה ולכך קראוהו שעיר המשתלח. (פירוש בעלי התוספות שם, שם) אחרי...
פרשת תזריע-מצרע גליון מס' 897 תשע"ה(קישור לדף המקורי) אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא, הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. (משנה אבות א, ג) ב-1968 החליטה ועדת פרס ישראל להעניק לראשונה פרס בקטגוריה של "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" וביקשה להעניקו לראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון. בן-גוריון שלח מכתב לשר החינוך, זלמן ארן, שבו הביע את סירובו לקבל את הפרס, בנימוק ש"לא מגיע לי פרס בעד מילוי חובתי לארצי". אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא...
פרשת שמיני גליון מס' 896 תשע"ה(קישור לדף המקורי) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. (ויקרא י, ט) כי היין משחית הדעת לשותיו ויתערבו לו הדברים. על כן 'ולהבדיל', כי אתה כהן גדול ותבדיל בין מקום הקדש ובין החול, והוא מלשון חלול, גם יתכן בין יום קודש לחול. (אבן עזרא שם, שם) והטעם בצוואה הזאת עתה, שלא יתעה הכהן בשכרות היין ויבא לידי מחשבה שאינה כהוגן וימות בה, כאשר עשו בניו ויתכן כי מה שדרשו (ויק"ר יב א) שהיו נדב ואביהוא שתויי יין, לומר כי מפני יינם...
פסח גליון מס' 896 תשע"ה(קישור לדף המקורי) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (דברים ט"ז, ג') לחם עני – לחם שמזכיר את העוני שנתענו במצרים. (רש"י שם, שם) כי בחפזון יצאת – בחפזון מצרים, שהוכו ונחפזו, ובחפזון ישראל שנחפזו לצאת, ולא הספיק בצקם להחמיץ, כדכתיב "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם", 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים' – ותשתעבד למקום בכל לב. לחם עוני – דרך עני כשנותנין לו מעט קמח, אין לו כלי להחם בו...
פרשת צו גליון מס' 895 תשע"ה(קישור לדף המקורי) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. (מלאכי ג, כג) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב, אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקוֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ… אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר 'הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל אֲבוֹתָם. (משנה...