וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כה, ב) איור: הרי לנגבהיים מלת ויקחו לי – כגזרת סור' אלי. שיסור הנקרא ממקומו ויקרב אליו. וככה שיקח מאתו ויתן לי. וככ' קחי נא לי מעט מים. (אבן עזרא שם, שם) קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר (משלי ח, י). שלמה המלך ע"ה הזהיר בכאן את האדם על מדת הזריזות שישתדל ויטרח במוסרי התורה ואל ישתדל ויטרח בריבוי הכסף, לפי שבמוסרי התורה יקנה האדם תועלות רבות בעולם הזה ובעולם הבא וריבוי הכסף אין בו תועלת אבל יש בו נזקים ומכשולים רבים שהוא סיבה...
וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים. (שמות כג, ח) איור: הרי לנגבהיים יעור פקחים – (כתובות קה, מכילתא) אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד, סוף שתטרוף דעתו עליו וישתכח תלמודו ויכהה מאור עיניו. דברי צדיקים – דברים המצודקים משפטי אמת. (רש"י שם, שם) אמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות קה, ב): "ושחד לא תקח" אפילו שוחד דברים, שאם אמר לו אחד מהם דברי חונף יחשוך נפשו מן הדין ההוא, ואם הביא אליו תשורה בבואו לדון לפניו לא יקחנה מידו, ואם הקדים והעביר המנחה על פניו ולקח את מנחתו, כבר נפסל השופט הזה לשפטו. (שערי תשובה, שער שלישי אות צח) ושחד לא תקח, אפילו...
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. (שמות כ, י) איור: הרי לנגבהיים שבת לה' אלהיך – לא שישבות למצוא מנוח מעבודת ששת הימים, אלא לה', בעבור השם ששבת ביום השביעי מכל מלאכתו וברכו וקדשו, כן יפסוק הוא מדרכי חול שלו ויקדש היום לאלהיו. (רג'יו שם, שם) …נראה כי בכל מקום תכונתה העיקרית של "מלאכה" אינה עמל גופני בשיעור קטן או גדול, כי אם "מלאכת מחשבת" – ביצוע מחושב ונבון של כוונה מסוימת ("מלאכה" מלשון "מלאך" – ע"פ לעיל פסוק ט*). לפיכך, גם בלא שנדע פירוש התורה...
וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם. (שמות יד, כב) איור: הרי לנגבהיים והמים להם חומה – שנקרשו המים. וכתיב 'נצבו כמו נד נוזלים'. ואחר עבור רוב ישראל המים שהיו להם חומה נמסו. וזהו 'וישובו המים על מצרים'. והם הבדילו בין המצרים ובין היבשה, על כן כתוב ומצרים נסים לקראתו כי היו חושבים שיצאו אל היבשה. וחומת המים נמסו והפסיקו ביניהם ובין היבשה. והרודפים אין ספק שראו האור איך היו ישראל עוברים. (אבן עזרא שם, שם) ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. כאן הקדים תוך הים ליבשה ובסמוך אמר בהפך "ובני ישראל הלכו ביבשה...
וַיְהִי חֹשֶׁךְ אֲפֵלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלֹשֶׁת יָמִים. לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְלֹא קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלֹשֶׁת יָמִים וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם. (שמות י, כב-כג) איור: הרי לנגבהיים …חושך של מצרים לא היה כמו חשכת לילה שיועילו נֹגה ונר להאיר, אלא היתה אפֵלה, כי השמש האיר על הארץ כמנהגו, אבל לא הגיע האור לעיני המצרים לפי שהוכו באפֵלה, וה' יתברך המציא ענין מה וגוףחדש סמוך לעיניהם שמנע מרשעים אורם, כי היה בו ממש ומונע ניצוצי האור, דומה לתבלול שעל עיני העור, וזהו שאמר הכתוב: "ויהי חֹשך", כלומר: יתהוה ענין חדש יחשיך בעדם, ולא אמר "ותחשך...
וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה (שמות ח, יד) איור: הרי לנגבהיים ויעשו כן וגו' להוציא. אם נפרש מלת כן כפשוטו היא מיותרת לגמרי, וגם רישיה דקרא סותר לסיפיה, ולזה הוסיף הרנ"ו על לשון המקרא, וכאילו אמר 'ויעשו כן החרטומים (בביתם) ולא יכלו (לעשות בפני משה); ולדעתי מלת 'כן' מן 'והכינו אשר יביאו', וטעמו: החרטומים עשו הזמנות והכנות לפי חכמתם לחדש ג"כ בריאה זו, אבל לא הועילה להם בזה. ואפשר לפרש מלת 'להוציא' מן 'הוציאו כל איש מעלי', 'להוציא נשותיהם', לשון גירושין והרחקה (פארטשאפפען), וטעמו: רצו בהשתדלות חכמתם לבטל מהם מכה...
וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה… מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה. (שמות ג , י-יא) איור: הרי לנגבהיים ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. היה לו לומר ועתה לך. ועל דרך הפשט תוספת הה"א להורות על חמשה ימים שעתידין שיחנו בהר סיני, זהו מראש חודש סיון עד יום ששי שבו קבלו התורה ועל כן אמר וזה לך האות אות הה"א הנוספת שהוא חשבון חמשה. ואמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה חמשה ימים ובששי תקבלו את התורה. ועל דרך הקבלה תוספת ה"א במלת לכה היא ה"א אחרונה שבשם, ועל כן אמר וזה לך האות,...
זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן. (בראשית מט, יג) איור: הרי לנגבהיים והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות במקום הנמל שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא וממציא מזון לשבט יששכר (תנחומא) והם עוסקים בתורה, הוא שאמר משה (דברים לג) 'שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך' – זבולן יוצא בפרקמטיא, ויששכר עוסק בתורה באהלים. (רש"י, שם שם) דכתיב 'ישכן', דמשמע שכוונתו על חוף ימים היינו ארצו, אבל הוא עצמו לחוף האניות, כלומר במקום הנמל, במקום שהאניות מביאות סחורה שם יהא מצוי. והנחלת יעקב דחה כל זה ואמר שארץ זבולון היתה בסוף הים, מקום המבדיל...
וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ. (בראשית מו, ה) איור: הרי לנגבהיים וישאו בני ישראל. שהיו צריכים מכאן ואילך להיותם עם בני ישראל להשתרר עם אלהים ועם אנשים. את יעקב אביהם. שבלכתו אל שמחתו זאת אשר אין אחריה התוגה, אחר שעברו עליו כל הצרות שעברו, הורה מה שיקרא לו בעקב ובאחרית הימים, כאמרו 'רנו ליעקב שמחה'. (ספורנו שם, שם) ויקם יעקב מבאר שבע. באשר היה קשה על יעקב הליכה זו שיודע היה שהולך לגלות, ע"כ כתיב 'ויקם' – נדרש להזדרז ולילך. וישאו בני ישראל...
היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקדוש היום, נר ביתו קודם, משום שלום ביתו, שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר (משלי ג'): 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום' (רמב"ם: משנה תורה הלכות חנוכה ד, יד) איור: הרי לנגבהיים …ניתן למעשה לומר כי המלחמות גם הן, מהוות את הזוהמה הסוציולוגית החברתית של הקיום האנושי, ולכן כאמור התורה וההלכה עוסקות גם בהן. … …כפי שראינו, צורות שונות ורבות יש לגבורה, ואחד הסימנים הרעים ביותר במציאות האינטלקטואלית והמוסרית שלנו הוא בעובדה,שקיימת אצלנו נטייה רבה לזהות באופן סתמי את...