אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' ' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים. (ויקרא כ"ג, לט-כ)   איור: הרי לנגבהיים על השמחה – מתי, כמה ואיך? …כל שבעת ימי החג, אנו קורין בהן את ההלל, אבל בפסח אין אנו קורין את ההלל, אלא ביום טוב הראשון ולילו, למה? משום 'בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך', וכן אתה מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת, דכתיב 'ועשית חג...

כִּי הִנֵּה כְּהֶגֶה בְּיַד הַמַּלָּח. בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ שִׁלַּח. כֵּן אֲנַחְנוּ בְּיָדְךָ. אֵל טוֹב וְסַלָּח.  לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר. (מתוך תפילת ערבית ליום הכיפורים)    איור: הרי לנגבהיים   הַבֵּט לַבְּרִית כִּי מָלְאוּ מַחֲשַׁכֵּי אֶרֶץ נְאוֹת חָמָס. (תהלים עד, כ) הבט לברית – (טענה ג') כי בסוף התוכחות שבתורת כהנים אמר 'וזכרתי את בריתי יעקוב וכו' והארץ אזכר', והארץ תעזב וזכרתי להם ברית ראשונים', באר שאחרי שתשיגם המון צרות וגם הארץ תעזב, אז יזכור ברית האבות וברית שכרת עמהם על הארץ, ועז"א אחר שכבר מלאו מחשכי ארץ נאות חמס – שבארץ צרה וחשכה והמחשכים שלה מלאו נות חמס,...

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם  כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. (דברים כט, ט)       איור: הרי לנגבהיים   והנכון הוא שרצה עתה לכרות עמהם ברית חדשה, תחת הברית הראשון אשר נתקלקל ע"י העגל, אשר נעשה מצד שלא היו עדיין ערבים זה בעד זה, ע"כ כל איש הישר בעיניו יעשה ואין אומר השב, ע"כ ראה להביאם במסורת ברית של הערבות ע"י שבועת הר גריזים והר עיבל, כי הערבות סבה גדולה להשיב רבים מעון פן יהיה נתפס עליו, כי כל ערב הרואה שהלוה מפזר ממונו, אזי הוא מוכיחו מיראה פן יצטרך לשלם בעבורו, כך בזמן שישראל...

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. (דברים כח, ו)    איור: הרי לנגבהיים ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך – שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם. (רש"י שם, שם)   ברוך אתה בבואך – אמר ר' יהודה בר סימון: המקרא הזה מדבר במשה; 'בבואך' – זה משה, בביאתו לעולם קירב רחוקים זו בתיה בת פרעה, 'וברוך אתה בצאתך' – זה משה ביציאתו מן העולם קירב רחוקים – זה ראובן, מנין? שנא' (דברים לג) 'יחי ראובן ואל ימות' .. ד"א: ברוך אתה בבואך – בביאתך לעולם, וברוך אתה בצאתך – ביציאתך מן העולם; א"ר ברכיה: כתיב (קהלת ג)...

כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה… וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ  וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ. (דברים כא, יח-כא)   איור: הרי לנגבהיים וכל ישראל ישמעו ויראו. עיין רמב"ן. ונ"ל עוד דקאי אלעיל שהתירה התורה יפת תואר, שאם לא יתירנה התורה סופו שישאנה באיסור, ואם נשא סופו שיהיה לו ממנה בן סורר ומורה, וכאשר יהיה בן סורר ומורה מיפ"ת אז כל העם ידעו ויבינו כי לא טוב עשה זה שנשא יפ"ת, וישמעו ויראו ולא יוסיפו לעשות ככה, וזה שאמר וכל ישראל ישמעו ויראו וק"ל. (כתב סופר שם, שם)   ובערת הרע מקרבך וכל ישראל ישמעו ויראו –...

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ  אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (דברים טז, כ)     איור: הרי לנגבהיים   צדק צדק תרדף – הלך אחר ב"ד יפה למען תחיה וירשת את הארץ, כדאי הוא מינוי הדיינין הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבן על אדמתם, לשון רש"י מספרי (שופטים קמד) וטעם הכפל, לומר הדיינין צריכין שישפטו את העם משפט צדק וגם אתה צריך לרדוף הצדק תמיד, שתלך ממקומך אל מקום חכמים הגדולים, אחרי רבן יוחנן בן זכאי ליבנה אחר רבי לבית שערים ור"א אמר צדק צדק פעמים, שירדוף אחרי הצדק שירויח בו או יפסיד, או פעם אחר פעם לחזוק:...

פרשת עקב גליון מס' 966 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (דברים י, יט)     ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים – פי' עפ"י מה שכתב הרמב"ם (הל' חו"מ פ"ז ה"ב) בליל פסח יאמר לבניו: היינו כשפחה הזאת וכעבד הזה, משמע כשישראל יושבים על אדמתם כשרים וסגנים, אינם מבינים ענין הגלות והעבדות, עד שמראים באצבע כעבד היינו, והכי נמי 'ואהבתם' שידור גר ביניכם כדי שתוכלו להבין כי גרים הייתם בארץ מצרים. (חתם סופר שם, שם)   כי גרים הייתם בארץ מצרים. ומכ"מ הרי אתם היום רבי הערך. כך הגר השפל הזה...

פרשת ואתחנן גליון מס' 965 תשע"ו(קישור לדף המקורי) לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ… וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ: אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה (משלי לא), 'שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת יְיָ הִיא תִתְהַלָּל'. וְאוֹמֵר: 'תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַּשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ'. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ג): 'צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.' בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ – זוֹ...

וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. (דברים י, יט)   איור: הרי לנגבהיים ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים – פי' עפ"י מה שכתב הרמב"ם (הל' חו"מ פ"ז ה"ב) בליל פסח יאמר לבניו: היינו כשפחה הזאת וכעבד הזה, משמע כשישראל יושבים על אדמתם כשרים וסגנים, אינם מבינים ענין הגלות והעבדות, עד שמראים באצבע כעבד היינו, והכי נמי 'ואהבתם' שידור גר ביניכם כדי שתוכלו להבין כי גרים הייתם בארץ מצרים. (חתם סופר שם, שם) כי גרים הייתם בארץ מצרים. ומכ"מ הרי אתם היום רבי הערך. כך הגר השפל הזה מי יודע הכח הצפון בו ובתולדותיו לימים...