תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (במדבר כה, י"ג) וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ… (במדבר כה, ח) כתיב 'וירא פנחס בן אלעזר' – מה ראה? אמר רב: ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לו ( פנחס למשה): אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני "הבועל את כותית קנאין פוגעין בו"?! אמר לו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא.(זה שקורא את האיגרת, יהיה השליח לביצוע) ושמואל אמר: ראה ש"אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה'" – כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. (בבלי סנהדרין פב, ע"א) אמר רב חסדא:...
הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. (במדבר כג, ט) לבדד ישכון – כלומר: לבטח ישכון כמו "בטח בדד עין יעקב", דמי שאינו ירא כלום יושב בדד ואינו צריך חבורה. ובגוים לא יתחשב – אינם נחשבים כשאר גוים שיכול אדם לקללם. (רבי יוסף בכור שור שם, שם) הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן – הוא יחיה בארצו הגדורה בגבולותיה, ולא ירבה קשרים עם עמים אחרים. הוא יקיים את תפקידו "הפנימי" הלאומי "כעם" בעל חברה לאומית, והוא לא יבקש את גדולתו כ"גוי" בין גוים, כ"גןף" לאומי המרשים בכוחו ובגבורתו. (הרש"ר הירש שם, שם) ועוד הן עם לבדד וגו', ע"פ פשוטו יש לפרש ע"פ משחז"ל (אבות...
וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל. (במדבר כא, ו) את הנחשים השרפים – (במ"ר) ששורפים את האדם בארס שיניהם. וינשכו את העם – יבא נחש שלקה על הוצאת דבה ויפרע ממוציאי דבה יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד (טעם עפר) ויפרע מכפויי טובה שדבר אחד משתנה להם לכמה מטעמים. (רש"י שם, שם) וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה. אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים. (משנה ראש השנה ג, ח) יחזקיהו מלך יהודה עשה ד' דברים והסכימה דעתו לדעת המקום. גנז ספר רפואות...
פרשת קרח גליון מס' 958 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ. (במדבר טז, לב) את כל האדם אשר לקרח – קנה לו עבדים ושפחות ובני בית היו לו, מצריים וכושיים וכנעניים קנין כספו, ונענשו בכלל הרכוש שלהם שהם לקו בגופם ובממונם ואולי גם מישראל היו בביתו גרים ותושבים, ונמשכו אחר עצתו ונענשו כי איננו רומז לזרעו, דכתיב (להלן כו, יא) 'ובני קרח לא מתו', כי היו גדולים צדיקים וטובים וזכותם עמדה להם, ולא היו לו בנים ובנות קטנים, כי לא הזכיר הכתוב בקרח טף....
פרשת שלח גליון מס' 957 תשע"ו(קישור לדף המקורי) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל… (במדבר יג, ב) שלח לך אנשים : בדברים א, כב כתוב כי ישראל אמרו 'נשלחה אנשים לפנינו', וכאן הוא אומר כי ה' דיבר אל משה 'שלח לך אנשים', ונראה כי הם שאלו וה' הסכים וציוה למשה שיעשו כדבריהם, וכאן לא הזכיר שהם שאלו, כדי שלא יהא נראה שחטאו בשאלתם. ונראה כי הכל היה סיבה מאת ה', וכמו שכתב הרמב"ם (מורה ח"ב פרק ל"ב), אלא שהוא אומר שהיה מחכמת ה' להסב אותם במדבר עד שלימדו גבורה, כמו שנודע שההליכה...
פרשת בהעלתך גליון מס' 956 תשע"ו(קישור לדף המקורי) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם … וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ. (במדבר יא, ה-ו) זכרנו, אמרו הגם שמצד הנאת החיך אין אנו צריכים אל הבשר והדגים, כי בעת שנרצה לטעום טעם דגים, נזכור את הדגה שאכלנו במצרים והטעם שהרגשנו בו אז, נרגיש בו גם עתה, אך הלא זה רק להשקיט תאות הרעב, אבל לענין התועלת שיושג מאכילת הבשר לבריאות הגוף, בצד זה מה שזכרנו בעת אכילת המן את הדגה אשר נאכל במצרים לטעום טעם דג גם עתה הוא חינם וללא הועיל, ודומה באמת...
פרשת נשא גליון מס' 955 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר. (בבלי שבת, פח, ע"א) וכל העם רואים – אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'ואיש לא יעלה עמך' – הראשונים כיון שניתנו בפרהסיא, שלטה...
פרשת במדבר גליון מס' 954 תשע"ו(קישור לדף המקורי) שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. (תהילים קכב, ו-ז) אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. (בבלי תענית ה, ע"א) משום דבקרבך קדוש – שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקדוש ברוך הוא בעיר לא אבא בירושלים כו' והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה, דהיינו ירושלים, לא אבוא בעיר שלמעלה. (רש"י שם, שם) לפעמים ירושלים היא עיר של סכינים ואפילו התקוות לשלום הן חדות לחתֹּך במציאות הקשה והן נעשות קהות או נשברות. פעמי הכנסיה משתדלים כל-כך...
פרשת בחקתי גליון מס' 953 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח. (ויקרא כה, יח) וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד. (ויקרא כו, ה-ו) וישבתם על הארץ לבטח – שבעון שמיטה ישראל גולים שנאמר (ויקרא כו) 'אז תרצה הארץ את שבתותיה' והרצת את שבתותיה, ושבעים שנה של גלות בבל כנגד שבעים שמטות שבטלו היו. (רש"י שם, שם) ועשיתם את חקותי כו' וישבתם לבטח עליה – כי יש שני שנאות להלאום, האחת מצד שנאת הדת המפרדת בין העמים, והשנית מצד שנאת הקנאה מהעושר והמעלה, לכן...
פרשת אמר גליון מס' 952 תשע"ו(קישור לדף המקורי) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. (ויקרא כג, ג) שבת. פי' לשון מנוחה והפסק וביטול ממלאכה; ולדעתי נכלל בו גם העיון והחקירה, מן 'שבתי אני ואראה תחת השמש', אחרי שובי נחמתי, שהוא מלשון ישוב הדעת שבדברי רבותינו, וטעם שבת (בעזיננונגסטאג), יום המיוחד לחקירה ודרישה בעניני הש"י, אשר יפנה בו הישראלי דעתו ומחשבתו רק על דברים הנוגעים אליו ית', וכמאמרם 'לא נתנו שבתות לישראל רק לעסוק בהן בתורה', והענין מבואר יותר בעשרת הדברות שביתרו. (הכתב והקבלה שם,...