פרשת בהר, ל"ג בעומר גליון מס' 952 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וכבר היתה נהוגה הדלקת הנרות בעסק גדול על קבר רשב"י בל"ג בעומר עוד מימים קדמונים, ורבנו עובדיה מברטנורא במכתבו לאחיו משנת רמ"ט, כך הוא כותב: 'בי"ח באייר יום מיתתו (של רשב"י), באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, לבד מה שמדליקים עליה נר תמיד'. (ספר התודעה – פרק עשרים ושבעה) ויקרא לו יעקב גלעד. הפסוק הזה מרמז על ל"ג בעומר, כי גל הוא אותיות ל"ג. ויבואר הענין על ידי מאמר חכמינו ז"ל בים סוף נדמה להם כבחור במתן תורה נדמה כזקן. המשל בזה לתינוק שמרגילין אותו לילך לבית...
פרשת קדשים, יום העצמאות גליון מס' 951 תשע"ו(קישור לדף המקורי) קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא יט, ב) עיקרה של האמונה באלוהים הוא, לא להאמין בדבר שאינו אלוהי, לא לקדש מה שנובע מצרכים, אינטרסים, מגמות, אידיאלים וחזונות של האדם, גם אם מבחינה אנושית אלה הם דברים נעלים, וכשדברים אלה נעשים מקודשים יש לשבור אותם. משה "איש-האלוהים" "עבד-השם", שנמסרו לידיו הלוחות אשר הכתב עליהם הוא "מכתב אלוהים", שיבר אותם כדי להראות שאין קדושה בשום אובייקט, אם אותם שהאובייקט הזה נועד להם אינם מתכוונים לעבודת ה', יתר על כן – שהקדושה עשויה ליהפך להם לרועץ. אם אנחנו...
פרשת אחרי-מות, שביעי של פסח, יום השואה גליון מס' 950 תשע"ו(קישור לדף המקורי) את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו. (תנחומא ויקהל, א) לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו, … לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו...
פסח גליון מס' 949 תשע"ו(קישור לדף המקורי) ואולם הסימנים שנתקבלו ברוב תפוצות ישראל, הם אלה המיוחסים לרש"י ז"ל, ויש שמיחסים אותם לרבנו שמואל מפליזא, מבעלי התוספות: שש עשרה תיבות, של חמשה עשר ענינים משובצים בשמונה חרוזים. ואלה הם: קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצה מרור כורך שלחן עורך צפון ברך הלל נרצה וגם באלה הסימנים, תלי תלים של רמזים. והמדקדקים במצוות מקפידים לקרוא כל סימן על מקומו ולבטאו בפה, כקריאת ההגדה ממש, מפני קדושת תיבות אלה וקדושת מחברן. (ר' אליהו כי טוב: ספר התודעה – פרק עשרים ושנים) אולם מצינו לפעמים שאדם עושה פעולות מעשיות בגלוי...
פרשת מצרע – שבת הגדול גליון מס' 948 תשע"ו(קישור לדף המקורי) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. (מלאכי ג, כג) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב, אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקוֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ. מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ, וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ, כְּגוֹן אֵלּוּ, אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,...
פרשת תזריע – החודש גליון מס' 947 תשע"ו(קישור לדף המקורי) בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. (ויקרא י"ג , מ"ו) בדד ישב – שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו. ואמרו רבותינו מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל. (רש"י שם, שם) בדד ישב – חמור מכל הטמאין, שמשתלחל גם ממחנה ישראל, ואילו כתב לבד "בדד ישב", היה מתפרש שישב בביתו בחדר לבד ואין איש עמו,על כך הוסיף "מחוץ למחנה מושבו", שמשתלח חוץ לג' מחנות, שלא יהיו הטמאין האחרים יושבים עמו. (רבי יצחק שמואל רג'יו...
פרשת שמיני גליון מס' 947 תשע"ו(קישור לדף המקורי) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. (ויקרא יא, ב) 'זאת חקת התורה' – (תהלים יב) 'אמרות ה' אמרות טהורות'. אמר רבי יהושע בן לוי: מצינו שעיקם הקב"ה שנים וג' תיבות בתורה, שלא להוציא דבר טומאה מפיו: (בראשית ז) 'מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה' 'ומן הבהמה אשר לא טהורה היא' אמר רבי יודן: אף כשבא ליפתח בסימני בהמה טמאה, לא פתח אלא בסימני בהמה טהורה (ויקרא יא) 'את הגמל כי לא מפריס פרסה' אין כתיב כאן, אלא 'כי...
פרשת צו גליון מס' 946 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ. (ויקרא ח, לה) 'ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים' – הזהירם שלא יצאו מפתח אהל מועד יומם ולילה בשעת עבודה, כלומר עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותו העת, והיא מצוה נוהגת לדורות שלא יניח כהן עבודה ויצא, וזהו שאמר בכהן גדול 'ומן המקדש לא יצא ולא יחלל' – אימתי אינו יוצא ואינו מחלל? הוי אומר: בשעת עבודה, ואם עשה כן חייב מיתה, שנאמר פן תמותו, ומכלל לאו אתה שומע הן. ומה שהזהירם...
פרשת ויקרא גליון מס' 945 תשע"ו(קישור לדף המקורי) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם. (ויקרא א, ב) 'אדם כי יקריב מכם' 'אדם כי יקריב מכם': מתוך הלשון הזה נראה כי אפשר להקריב קרבן מן האדם, לפי שהיה לו לומר 'אדם מכם' כי יקריב קרבן, אבל הכתוב הוא מונעו ואוסרו, וביאורו: אדם כשירצה להקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו, לא מן האדם, וזהו מאמר הנביא (ירמיה יט) 'אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי'. ומפני זה התחילה...
פרשת פקודי גליון מס' 944 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. (שמות מ, לד-לה) "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את הענן" – נראה מזה שכבוד ה' אינו הענן אלא שהאש והאור, דהיינו כבוד ה' היה נראה מתוך הענן , כי זולת הענן לא היה אפשרי להסתכל בו, כי באור השמש לא יוכל האדם להסתכל, קל וחומר באור זוהר שכינתו יתברך, על כן היה האור הקדוש ההוא תמיד נראה מתוך הענן, וכשהוקם...