וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ

לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ

עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

(שמות כ, י)

איור: הרי לנגבהיים

שבת לה' אלהיך – לא שישבות למצוא מנוח מעבודת ששת הימים, אלא לה', בעבור השם ששבת ביום השביעי מכל מלאכתו וברכו וקדשו, כן יפסוק הוא מדרכי חול שלו ויקדש היום לאלהיו.

(רג'יו שם, שם)

…נראה כי בכל מקום תכונתה העיקרית של "מלאכה" אינה עמל גופני בשיעור קטן או גדול, כי אם "מלאכת מחשבת" – ביצוע מחושב ונבון של כוונה מסוימת ("מלאכה" מלשון "מלאך" – ע"פ לעיל פסוק ט*). לפיכך, גם בלא שנדע פירוש התורה שבעל פה צריכים אנו לומר , כי משמעה הפשוט של המילה הזאת, ועדותם של מאות המקראות שהיא נזכרת בה, מכריזים ואומרים: "לא תעשה כל מלאכה" – לא תפעל בשום פעולה שיש עמה יצריה כלשהי! לא תוציא אל הפועל את כוונתך לגבי חפץ כלשהו, לא תעשה שום חפץ לנושא מחשבתך ותכליתך.

(הרש"ר הירש שם, שם)

* "מלאך" הוא אישיות המבצעת את רצונו ושליחותו של אחר, ובמובן זה – של כוח עליון; בדומה לכך, "מלאכה" היא חפץ המשועבד לרצונו ולשליחותו של בעל תבונה, ובמובן זה – של האדם. "עשיית מלאכה" הופכת את החומר או את החפץ ל"מלאך" שלנו, הווה אומר: המלאכה כובשת את החומר ואת החפץ וצרה לו צורה, עד שמכאן ואילך הוא נעשה כשר לתכלית רצוננו ולתעודה שייעדנו לו, והוא משמש אפוא לביצוע רצוננו וכוונתו.

(הרש"ר הירש שמות כ, ט)

הערפל ואנחנו

דוד מלכיאל

ויעמד העם מרחק ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים (שמות כ,17).

ערפל הוא דבר קצת מיסתורי, קל וחומר בהקשר של התגלות האל במעמד הר סיני. בעיניי, זהו הפסוק המשמעותי ביותר בתורה, שכן הוא מבטא את מהות החווייה הדתית. בני האדם כמהים להבין את העולם, את המציאות, ואכן, אף שנדמה שמטרה זו הולכת ומתרחקת, חרף מחוייבותו של העולם המודרני לשיטת המחקר המדעי, לכאורה אנו מתקרבים בהתמדה, גם אם לאיטנו, אל המטרה. אולם גישה זו שימושית רק באשר למציאות המוחשית, התחום החומרי, אותו ניתן לחקור באמצעות החושים ולפיכך באמצעות שיטת הבחינה האמפירית. הכל כשורה אפוא עבור אלה המשוכנעים שאין במציאות אלא את מה שנתון לגילוי בעזרת החושים, גם אם עוד ארוכה הדרך אל ההגשמה המלאה של המטרה הנכספת.

אנשים כאלה הם אתֵאיסטים, ותיאורטית באפשרותם להשיג את הוודאות ביחס למהות המציאות, במגבלות הידע הנרכש בינתיים אודות התחום החומרי. לעומת זאת, אדם הפתוח לאפשרות שהתחום החומרי איננו ממצה את המציאות, וכי יתכן ויש בה דבר מה שאין אליו גישה באמצעות החושים, לרבות האמצעים הטכנולוגיים המשרתים אותם, חייב להסתפק בחיים של חוסר ודאות.

אוכלוסייה זו כוללת בתוכה פיזיקאים דוגמת איינשטיין, שהעלו במחקריהם מסקנות שאינן ניתנות להוכחה בשיטת הניסוי האמפירי. ברם, האפשרות להגיע להוכחה מתימטית מוציאה חכמים אלו מן הקטגוריה של מי שהולכים בערפל. לעומתם, המטאפורה בפסוק מתארת נאמנה ובדיוק את מצבם הקיומי של ציבור המאמינים באלהים, אשר על פי ההגדרה חיים את חייהם בחוסר ודאות נצחי, כלומר בערפל. על פי נרטיב ההתגלות בפרשתנו, ידיעת האל דורשת מן המאמין לגשת אל תוך הערפל. זהו מעשה גבורה, ואין פלא שרבים אינם מסוגלים לוותר על השקפת עולם חומרית, מדעית, המקנה להם ביטחון בתפיסת המציאות.

אינני מזלזל באתיאיסטים: קשה לקבל עולם המתמצה בתכולתו החומרית, והשקפה כזו דורשת אף היא גבורה. ואמנם, היו ברבות השנים מי שהתאבדו לנוכח החזון של חיים שנדמו בעיניהם ריקים מתוכן רוחני וחסרי תכלית. ואולם, התורה מתייחסת כאן לגבורה הנדרשת ממי שמתמודד עם חיים של חוסר ודאות, חיי המאמין, שכן זו משמעות המושג אמונה. הפסוק הוא אפוא החשוב ביותר בתורה מכיוון שהוא מציג נכונה, ללא כחל ושרק, את מצב האדם ומגבלותיו.

ראו כי עניין הערפל והחיים הדתיים מופיע שוב במלכים א ח,12: "אז אמר שלמה: ה' אמר לשכן בערפל", פסוק הנקרא בהפטרה לפרשת פקודי. מדובר בחנוכת המקדש, ושוב אנו מוצאים את דמות האלוהים, שהגישה אליו שמורה למי שמעז לצעוד אל תוך הערפל. אכן, החכם מכל אדם.

כנספח נביא את הנאמר בתהלים צז,2: "ענן וערפל סביביו, צדק ומשפט מכון כסאו". על פי המלבי"ם, הנושא כאן הוא ההשגחה האלוהית: בעוד חלקו הראשון של המשפט מצביע על כך שההשגחה אינה ניכרת בדרך כלל בחיי היום יום, בא החלק השני ללמדנו שאף על פי כן האל מנהיג את עולמו בצדק ובמשפט, דהיינו בהשגחה, שהיא מוסרית בהגדרה. הפירוש מתאים להקשר הספרותי הזה ומתקבל על הדעת, אך בעיית ההשגחה, ככל שתעיק עלינו מבחינה מוסרית, טפלה לעומת עניין הערפל סביב דמותו של האל ועצם קיומו, שהוא נושא הפסוק בפרשתנו ובמקביל לו בספר מלכים א, המתמקדים בבעייה הקיומית של בן האנוש.

אחתום באנקדוטה. תלמיד ניגש אלי פעם בסוף שיעור ואמר לי שהוא מקנא "בנו", כלומר בציבור המאמינים, מפני שלנו יש ודאות בתפיסת העולם המטאפיזי, בעוד הוא חי בחוסר ודאות. לכשניפצתי אשלייה זו, בהתאם לדברים הנ"ל, נדהם ונותר נבוך יותר משהיה. חמלתי עליו.

פרופ' דוד מלכיאל מלמד במחלקה לתולדות ישראל ויהדות זמננו באוניברסיטת בר אילן

"אלהים אחרים"

'לא יהיה לך אלהים אחרים': וכי אלוהות הן? והלא כבר נאמר 'ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה' ומה תלמוד לומר 'אלהים אחרים'? אלא שאחרים קוראין אותם אלוהות. דבר אחר: 'אלהים אחרים' שהם מאחרין הטובה מלבא לעולם. דבר אחר: 'אלהים אחרים' שהם עושין את עובדיהם אחרים. דבר אחר: 'אלהים אחרים' שהם אחרים לעובדיהם וכן הוא אומר: 'והן יצעק אליו ולא יענה ומצרתו לא יושיענו' (ישעיהו מ"ז)

 (מכילתא פרשת יתרו מסכת דבחדש פרשה ה)

'אל נא תקברני במצרים' למה? …שלא יעשוני עבודה זרה.

(ילקוט שמעוני בראשית פרק מז סימן קנו)

ונדבר עתה מן הכעס. הנה יש הרגזן שאמרו עליו: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", והוא הנכעס על כל דבר שיעשו נגד רצונו ומתמלא חימה, עד שכבר לבו בל עמו ועצתו נבערה, והנה איש כזה כדאי להחריב עולם מלא אם יהיה יכולת בידו, כי אין השכל שולט בו כלל, והוא סר טעם ממש ככל החיות הטורפות, ועליו נאמר (איוב ח'): "טורף נפשו באפו, הלמענך תעזב ארץ", והוא קל ודאי לעבור כל מיני עבירות שבעולם אם חמתו תשיאהו להם, כי כבר אין לו מניע אחר אלא כעסו, ואל אשר יביאהו ילך.

(מסילת ישרים פרק יא בפרטי מדת הנקיות)

ויש בכלל העבודה הזרה הגדולה הגדולה המצויה היום בעולם מציאות חזקה והיא: התכוונות כל המחשבות והעסקים לקיבוץ הממון והצלחת הנכסים, שהמה להם האלוהים האדירים, אשר עליהם אנו נשענים ובאמונתם הם נסמכים ועל קדושת שמם הם מכחישים אלוה ממעל.

(נחמה ליבוביץ :עיונים בספר שמות, מובא בשם "בעל העקדה" עמ' 234)

השמות מתחלפים, הריבוי קיים ועומד. תרבות וציביליזציה, עם ומדינה, לאום וגזע, אמנות ומדע, כלכלה ומעמד – הנה לפניך סקירה בוודאי מקוצרת, בלתי שלימה של פנתאון האלים של בן זמננו. ומי יכחיש את מציאותם של אלים אלה?

ומעולם לא סגד "עובד אלילים " לאלילו ביתר הקרבה, ביתר אמונה, מאשר בן זמננו לאלים הנ"ל… ולכן קיימת המלחמה בלב האדם בין עבודת האחד לעבוד הרבים עד היום, ותוצאתה של מלחמה זו אינה בטוחה.

 (נחמה ליבוביץ,, שם , עמ' 235)

אמר רבי הונא: מצינו שלא גלו ישראל מארצם עד שעברו על "וחמדו שדות וגזלו בתים ונשאו" (מיכה ב' ב').

(פסיקתא רבתי פרשה כד)

תדע, כי איסור "לא תחמֹד" ו"לא תתאוה" הוא חותמו של הקב"ה המוטבע על חלק המצוות שבין אדם לחברו שבעשרת הדיברות. גם מחוקק בשר ודם יכול לצוות: "לא תרצח" וכו'. אולם רק ה' יש בידו לאסור "לא תחמוד" – ה' הבוחן כליות ולב, שלא רק המעשה גלוי לפניו אלא גם רחשי הלב והמחשבה. בשר ודם יכול לאסור רק את הפשע ומשבוצע הפשע, ייתבע הפושע לדין – בדוחק. אולם אל עיקר מוצאו ומוקדו של הפשע לא יגיעו עיני בשר ודם, ומשהבשיל הפשע בלב האדם, שוב לא יירתע מלבצעו מפני הזרוע הנטויה של עונשי בית דין של מטה. משום כך, לשווא כל בניין ממשל בשר ודם, כי בניין זה יישאר מקוטע ורעוע כל עוד יושתת על תפארת האדם בלבד… וזה דבר האמת האמור בכך: כל ענייני ה"דת" וכל מה שנקרא "עבודת ה' בלב ובמחשבת אמת" – הם כאין וכאפס, אם אין להם הכוח למשול במוצא פינו ובמעשי ידינו, בחיי משפחתנו וחברתנו. רק במעשינו, במובנם הרחב ביותר, נוכיח כי באמת ובתמים "עובדי ה'" אנחנו… רק ה' יראה ללב וישפוט הרהורי לב האדם. כל מעשה טוב וישר צריך לעלות מתוך הלב פנימה, וכל רחש טוב שבלב צריך לבוא לידי מעשה… זאת הרוח המרחפת על יסודות תורת ה', ורוח זו מאחדת את שני הלוחות – הלוח של המצוות שבין אדם למקום והלוח של המצוות שבין אדם לחברו – עד שאין להפריד ביניהם.

(הרש"ר הירש על שמות כ, יד)

"עם סגולה – ממלכת כהנים וגוי קדוש"

'והייתם לי סגלה מכל העמים': אף על פי שכל המין האנושי יקר אצלי מכל יתר הנמצאים השפלים, כי הוא לבדו המכוון בהם, כאמרם ז"ל (אבות) 'חביב אדם שנברא בצלם', מכל מקום אתם תהיו לי סגולה מכולם.

'כי לי כל הארץ': וההבדל ביניכם בפחות ויתר הוא, כי אמנם 'לי כל הארץ' וחסידי אומות העולם יקרים אצלי בלי ספק.

(ספורנו שמות יט , ה)

הייחוד של עם ישראל אינו עובדה, אלא משימה. ישראל אינה מציאות אלא תפקיד… עם ישראל אינו העם הנבחר, אלא מצווה להיות העם הנבחר. ומהי בחירתו? "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". אין לעם ישראל ייחוד של מהות, אלא ייחודו בתביעה המוצגת לו.

אמנם עמדו עוררים על תפיסה זו, משום שלא היו מסוגלים לאמונה רמה זו. והראשון שערער עליה היה קורח, שהכריז "כל העדה כולם קדושים" – הייחוד של עם ישראל הוא עובדה קיימת, הוא גוי קדוש מבחינת מהותו. אולם 3 פסוקים לפני הצהרת קורח כתוב "למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים" – אין אתם קדושים אלא נתבעים לקדושה.

(ישעיהו ליבוביץ: אמונה, היסטוריה וערכים)

"הר האלהים": אין קדושה מהותית בשום עץ, אבן, הר או נברא אחר

'הר האלהים': ששם קבלו ישראל אלהותו של הקדוש ברוך הוא.

(שמות רבה פרשה ב)

…וזה שכוונו חז"ל דבאמת כל עיקר הדת היה לעקור מלבות בני ישראל ענייני עבודה זרה, ולהראות להם כי לא ראו כל תמונה,כי אין קדושה בשום נברא רק להבורא יתברך, וזה שאמר שלא תדמו כי ההר הוא עניין קדוש ובסיבתו נגלה השם עליו, לא כן בני ישראל. כי "במשוך היובל המה יעלו בהר" – והוא מעון חיות ובהמות. רק כל זמן שהשכינה עליו הוא קדוש מסיבת קדושת הבורא יתברך שמו, לכן אמר כי "לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו" (תענית כ"א, ע"ב) וזה רעיון נכבד. ולכן בבית עולמים שקדושתן לעולם, לכן שלא ידמו שיש קדושה בעצם הבניין, לכן מותרים ליגע כל הטמאים אף טמאי מתים מאחוריו…להראות דרק ממי ששכן שמו בתוך הבית הזה אתה ירא, ובפנים ממנו קודש, לא מאחוריו שמפנים הלוחות והעדות ומשכן הכבוד.

(משך חכמה שמות יט, יג)