"וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט" (במדבר ל"ה, י"א-י"ב) חוט אִם אָדָם הָיָה מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו חוּט לְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ, מֶה הָיָה מְסַמֵּן אַחֲרָיו, אֵיזוֹ דֻּגְמָה, מִשָּׁם עַד שָׁם, קַו דַּק עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. רִשּׁוּם רָגִישׁ וּמְדֻיָּק וְתָמִיד נִרְגָּשׁ. חיה שנהב ולא תסוב נחלה: גבולות, זהות ואחריות פנחס קראון פרשת מסעי, החותמת את ספר במדבר, אינה מסתיימת ברגע של נשגבות תיאולוגית או נקודת ציון לאומית, כי אם בדיון פרקטי, משפטי, כמעט אדמיניסטרטיבי על מערכת הקניין השבטית. סיפורם של צלפחד...
"וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן. ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה" (במדבר ל"ב, ה-ו) במרכז פרשתנו עימות בין שני ערכים: הרצון להתחשב בצרכים המיוחדים של קבוצה בעם מחד, מול חובת הערבות ההדדית והשוויון מאידך. צלו הכבד של חטא המרגלים, החשש מפני מאיסת הארץ והפחד מכיבושה – כל אלו מעצימים את הבעייתיות שבבקשתם של שני השבטים. (הרב ד"ר תמיר גרנות) נחמות כפולות חיים ויצמן דבר תורה זה וגיליון זה של "שבת שלום" מוקדשים לזכרו של אבי מורי סנפרוד ("ווייטי") ויצמן (ישראל בן חיים...
"וְהִקְרִיתֶם לָכֶם עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם; וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ, מַכֵּה-נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה" (במדבר לב, יא) שש ערי מקלט מחוברות זו לזו, ביחד עם עוד 42 ערי לויים, כמניין מסעות הנע-ונד של בני-ישראל במדבר. סוג של מדינה בתוך מדינה, מקום-לא-מקום הרב יהושע אנגלמן / מאתר 929 והנה פרשה זו מעוררת אותנו על אהבת הקודש ברוך הוא לעמו, שאחרי שובם לביתם – הוא ארצם – מסר להם האב הנאמן רשימה לזכר עולם, מה היה להם בדרך, למען בהעלותם על לב כל זה, יתענגו על מנוחתם ויתעוררו על האושר האמיתי – אהבת ה' ויראתו. רבי יצחק הורוביץ / בעל "באר יצחק" על...
וּגְבוּל יָם, וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל; זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם. (במדבר ל"ד, ו') איזו היא הארץ ואיזו היא חו"ל? כל השופע מטורי אמנון ואילך- ארץ ישראל; מטורי אמנון ולהלן – חוצה לארץ הניסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח מטורי אמנון ועד נחל מצרים; מחוט ולפנים – ארץ ישראל מלחוט ולחוץ – חוצה לארץ. ר' יהודה אומר: כל שהוא כנגד ארץ ישראל, הרי הוא כארץ ישראל, שנא' (במדבר ל״ד, ו׳) 'וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול' הניסין שבצדדין רואין אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס; מנחל מצרים ועד אוקיינוס, מחוט ולפנים – ארץ ישראל; מחוט...
וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר: אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה. נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. (במדבר ל"ב, ל"א-ל"ב) בני גד ובני ראובן – הקשר בין רכושנות לבין היבדלות …שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם; קרח מישראל והמן מאומות העולם ושניהם נאבדו מן העולם, למה? שלא היה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותה להם. וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, שנאמר (דברי הימים א ה) 'ויגלם...
וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה, וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיֹן גָּבֶר. (במדבר ל"ג, ל"ה) אלה מסעי רצה האל יתברך שיכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר כארץ לא זרועה באופן שהיו ראויים להיכנס לארץ. (ספורנו לג, א) אלה מסעי בני ישראל. כבר ביארתי בארצות השלום (דרוש ב') שהטעם מה שהניע הקב"ה את ישראל במדבר ארבעים שנה ולא הכניסם לא"י תיכף, הוא כי יען שבמצרים השקעו מאד בטומאת מצרים ולא יכלו להיטהר ממנה כמו שנראה ממה ששבו לסורם כמה פעמים במדבר, וע"כ הניעם במדבר ארבעים שנה וסבלו כמה תלאות ונבחנו בכמה בחינות ונצרפי צירוף אחר צירוף עד שהיטהרו והחליפו שמלותיהם הצואים ולבשו בגדי קדש מדות...
וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה', וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ, בִּנְעֻרֶיהָ. (במדבר ל', ד) בִּנְעֻרֶיהָ – יסוד פסיכולוגי עמוק יש לאותה הלכה, שאין לה דוגמה בכל התורה כולה: תקופת הבגרות לעניין נדרים קודמת לבגרות לעניין שאר המצוות. שהרי זו ההלכה הנוהגת בשאר המצוות: הזכר נחשב גדול משעברו עליו שלוש עשרה שנה; והנקבה נחשבת גדולה משעברו עליה שתים עשרה שנה; כי התורה מכירה שהאישה מגיעה לכלל דעת בגיל מוקדם יותר, שניהם נחשבים גדולים רק אם הביאו – נוסף על כך – סימנים של גדלות.אולם תוקפו של נדר מתחיל שנה אחת קודם לכן: בתוך השנה השלוש עשרה לנער, בתוך השנה השתים עשרה...
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. (במדבר ל"ג, א) איור: הרי לנגבהיים אלה מסעי. לָמָּה נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ? לְהוֹדִיעַ חֲסָדָיו שֶׁל מָקוֹם, שֶׁאַעַ"פִּ שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם לְטַלְטְלַם וְלַהֲנִיעָם בַּמִּדְבָּר, לֹא תֹאמַר שֶׁהָיוּ נָעִים וּמְטֻלְטָלִים מִמַּסָּע לְמַסָּע כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הָיְתָה לָהֶם מְנוּחָה, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אֶלָּא אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם מַסָּעוֹת, צֵא מֵהֶם י"ד שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם גְּזֵרָה, מִשֶּׁנָּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס עַד שֶׁבָּאוּ לְרִתְמָה שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּלְּחוּ מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת" וְגוֹ ' (במדבר י"ב) שְלַח לְךָ אֲנָשִׁים" וְגוֹ' (שם י"ג), וְכָאן (פסוק י"ח) הוּא אוֹמֵר "וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה", לָמַדְתָּ שֶׁהִיא בְמִדְבַּר פָּארָן; וְעוֹד הוֹצֵא מִשָּׁם ח'...
אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה', אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל־הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. (במדבר ל׳, ג׳) איור: הרי לנגבהיים החלק הו' – המבטיח את חבירו להיטיב עמו ישקר דבריו וישים לאל מלתו. כי אחרי אשר אמר להיטיב עמו בלשון הבטחה ובטח בו לב חברו, אין לו לחלל הבטחתו כי זה דרך שקר. והוא כאדם עבר ברית שנאמר (צפניה ג׳, י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. וכן האומר לתת לחברו מתנה מועטת אף על פי שלא הזכיר לשון הבטחה. ואמרו רבותינו כי בו מחוסרי אמנה. כי לב חבירו...
נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. (במדבר לב, לב) איור: הרי לנגבהיים ויענו בני גד ובני ראובן לאמר וגו' נחנו נעבור חלוצים. פי' הרמב"ן אמרו לו אין אדוני צריך לצוות עלינו בתנאי כפול חלילה לעבדיך לעבור מה שאדוני מצוה כי הם דברי ה' ולא נעבור על מצותו וזה טעם 'את אשר דבר ה" כי מתחלה אמרו 'כאשר אדוני מצוה'. (הטור הארוך שם, שם) נחנו נעבור חלוצים לפני ה'. היה לו לומר אנחנו, אבל מפני שהיו בני גד בעלי הכח והגבורה בכל המקומות לטרוף טרף האויבים, ושבחו עצמם בלשון חלוצים לפני ה', לכך המעיטו עצמם בלשון...