פרשת מצרע גליון מס' 845 תשע"ד(קישור לדף המקורי) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. (ויקרא יד, לד-לה) אמר הכתוב בנגעי הבתים 'ונתתי' נגע צרעת לרמוז כי יד ה' תעשה זאת, לא טבע כלל. (רמב"ן שם, שם) ובא אשר לו הבית. דרשו חז"ל בפרק קמא דיומא (יא ע"ב) מי שמיוחד ביתו לו, כלומר שאינו רוצה להשאיל כלים או שאינו מכניס אורחים לביתו, שהנגעים באים על צרות העין, וזהו שאמר 'ובא אשר לו הבית' והגיד לכהן לאמר...
פרשת תזריע גליון מס' 844 תשע"ד(קישור לדף המקורי) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ (ויקרא יב, ג) …במדרש (תנחומא תזריע ה) שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזה מעשים נאים, של הקב"ה או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם. אמר טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם. אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי במה שהוא למעלה, שאין בריות שולטין עליו, אלא אמור דברים המצוין בבני אדם. אמר לו: למה אתם מלין? אמר: והלא הייתי יודע שבדבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי לך שמעשה בשר ודם נאים משל הקב"ה, הביא לו שבולים וגלוסקאות, אמר לו:...
פרשת שמיני גליון מס' 843 תשע"ד(קישור לדף המקורי) וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ, שֶׁקֶץ הֵם: אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה… וְאֶת הַיַּנְשׁוּף… וְאֵת הַחֲסִידָה… (ויקרא יא, י"ג-י"ט) ואת אלה תשקצו מן העוף. כתב הרמב"ן לא נאסרו העופות אלא אלו הנזכרים לבד, ומיניהם במקום שנאמר בהם "למינה", "למינהו" ולא הזכיר הכתוב בהם סימנין, ורבותינו למדו (חולין נט, א) סימנין בעופות, והסימן הגדול בהן היא הדריסה, שכל עוף הדורס טמא, כי התורה הרחיקתהו, מפני שדמו מחומם לאכזריותו ושחור וגס, ומוליד המרירה השרופה השחרורית ונותן אכזריות בלב, ואין בכל העולם עוף שידרוס, מלבד הנזכרים בפרשה, וכל עוף...
פרשת צו גליון מס' 842 תשע"ד(קישור לדף המקורי) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. (דברים כה, יז-יח) זכור את אשר עשה לך עמלק. נסמכה פרשת עמלק ללמדך שאם שיקרתם במדות הוי דואג מגירוי האויב, שנאמר (משלי יא, א ב) 'מאזני מרמה תועבת ה" וכתיב בתריה 'בא זדון ויבוא קלון'. ונראה לי כי מפני זה נתאחר פסוק כי תועבת ה', שלא הזכיר מיד אחר אבן ואבן איפה ואיפה כמו שהיה ראוי, שאילו עשה כן היתה הפרשה מסיימת באריכות ימים, ולכך רצתה התורה לסיים כל עושה עוול כדי להסמיכו אל עמלק, שנדרוש ממנו סמוכין שהקב"ה משליט האויב...
פרשת ויקרא גליון מס' 841 תשע"ד(קישור לדף המקורי) נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ. (ויקרא ה, כא) ר' עקיבא אומר: מה תלמוד לומר: "למעול מעל בה'"! לפי שהמלווה והלווה והנושא והנותן אינו מלווה ואינו לווה ואינו נושא ונותן אלא בשטר ובעדים, לפיכך בזמן שהוא מכחיש, מכחיש בעדים ובשטר, אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם. בזמן שהוא מכחיש – מכחיש בשלישי שביניהם (ועיין בראשית לא, נ). (ספרא ויקרא שע"ב) כל עברה שבין אדם לחברו דינה כמרד ומעל כלפי מעלה… כביכול...
פרשת פקודי גליון מס' 840 תשע"ד(קישור לדף המקורי) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. (שמות ל"ח, כ"א) המשכן משכן – שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל. משכן העדֻת – עדות לישראל שויתר להם הקדוש ב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם. (רש"י שם, שם) משכן העדֻת – גם ספורנו מפרש את הכתוב במובן זה ואומר כי חשבון חומרי המתכת היקרים שבאו לשמש במשכן זה, נזכר כאן כדי להראות מה מועט היה הסכום בהשוואה עם האוצרות ששימשו למלאכת בתי המקדש המאוחרים, ועם זאת- אף אחד מאלה לא הגיע לרוב מעלתו של אוהל-משכן זה...
פרשת ויקהל גליון מס' 839 תשע"ד(קישור לדף המקורי) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. (שמות לה, ג) לא תבערו אש – אמר הקב"ה: אוּר שלי, פי' של גיהנום, שובת בשבילכם, גם אוּר שלכם יהא שובת. השבת. ויאמר. ר"ת וס"ת תורה, לרמז שעיקר התורה בשבת, כשאדם פנוי מעסקיו. (בעל הטורים שם, שם) עוד לא תבערו אש. אזהרה שלא יכעוס האדם, שהכעס מדליק המרה השחורה שבאדם, זהו מושבותיכם ביום השבת גימטריא מרה שחורה עם הכולל, אפילו על דבר שראוי לכעוס עליו כדי לאיים על בני ביתו, זהו מושבותיכם, מה שבתוככם שהיא המרה. (רבי מרדכי הכהן מצפת –...
פרשת כי תשא גליון מס' 838 תשע"ד(קישור לדף המקורי) הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם (שמות ל, טו) העשיר – הזכיר טעם לא ירבה ולא ימעיט. כי כפר נפש הוא. (אבן עזרא שם, שם) העשיר לא ירבה. כדי לכוין החשבון וי"מ כדי שלא יאמר הוני פדאני מעקולים. (פירוש בעלי התוספות שם, שם) העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט. כי בזה לא נכר שוע לפני דל. (ספורנו שם, שם) העשיר לא ירבה, והדל לא ימעיט – דווקא בשוויון זה מתבטאת התכונה הסימבולית של המקדש. עתה באה...
פרשת תצוה גליון מס' 837 תשע"ד(קישור לדף המקורי) וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם. (שמות כח, ט-יא) מעשה חרש אבן – מעשה אומן של אבנים. (רש"י שם, שם) ולקחת את שתי אבני שהם – לכפר על שתי אבני לוחות שנשתברו ושם נתפרדה החבילה בין ארבע אלו והם הש"י, והלוחות, ומשה, וישראל, וע"י הכפרה נתחברו כולם כי שתי אבני שהם כנגד שני אבני הלוחות, שהם, פירש רבינו בחיי שהוא אותיות הש"ם, והוא אותיות מש"ה, והיה חקוק עליו כל שמות בני ישראל, ומעתה נזדמנו ארבעתן אל פונדק אחד תחת...
פרשת תרומה גליון מס' 836 תשע"ד(קישור לדף המקורי) וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כה, ב) ויקחו לי: התרומה לא תינתן לה' באורח בלתי-אמצעי, כי אם כל יחיד ויחיד יתן את תרומתו לציבור לצורך מסירתה לגבוה. מכאן שלא על היחיד, אלא על הציבור לבצע את המשימה שציווה ה', ולא בשביל התורמים היחידים, אלא בשביל הציבור כולו נקבעה המשימה האלוהית. (הרש"ר הירש שם, שם) "לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות" 'שמע בני וקח אמָרַי וירבו לך שנות חיים.': הרבה לקיחות צויתי אתכם בשביל לזכות אתכם, אמרתי לכם 'ויקחו...