פרשת בהעלתך גליון מס' 956 תשע"ו(קישור לדף המקורי) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם … וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ. (במדבר יא, ה-ו) זכרנו, אמרו הגם שמצד הנאת החיך אין אנו צריכים אל הבשר והדגים, כי בעת שנרצה לטעום טעם דגים, נזכור את הדגה שאכלנו במצרים והטעם שהרגשנו בו אז, נרגיש בו גם עתה, אך הלא זה רק להשקיט תאות הרעב, אבל לענין התועלת שיושג מאכילת הבשר לבריאות הגוף, בצד זה מה שזכרנו בעת אכילת המן את הדגה אשר נאכל במצרים לטעום טעם דג גם עתה הוא חינם וללא הועיל, ודומה באמת...
פרשת נשא גליון מס' 955 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז) ויתיצבו בתחתית ההר – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר. (בבלי שבת, פח, ע"א) וכל העם רואים – אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'ואיש לא יעלה עמך' – הראשונים כיון שניתנו בפרהסיא, שלטה...
פרשת במדבר גליון מס' 954 תשע"ו(קישור לדף המקורי) שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. (תהילים קכב, ו-ז) אמר הקדוש ברוך הוא: לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה. (בבלי תענית ה, ע"א) משום דבקרבך קדוש – שאתה מטיב מעשיך לא יבא הקדוש ברוך הוא בעיר לא אבא בירושלים כו' והכי קאמר עד שיהא בקרבך קדוש למטה, דהיינו ירושלים, לא אבוא בעיר שלמעלה. (רש"י שם, שם) לפעמים ירושלים היא עיר של סכינים ואפילו התקוות לשלום הן חדות לחתֹּך במציאות הקשה והן נעשות קהות או נשברות. פעמי הכנסיה משתדלים כל-כך...
פרשת בחקתי גליון מס' 953 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח. (ויקרא כה, יח) וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד. (ויקרא כו, ה-ו) וישבתם על הארץ לבטח – שבעון שמיטה ישראל גולים שנאמר (ויקרא כו) 'אז תרצה הארץ את שבתותיה' והרצת את שבתותיה, ושבעים שנה של גלות בבל כנגד שבעים שמטות שבטלו היו. (רש"י שם, שם) ועשיתם את חקותי כו' וישבתם לבטח עליה – כי יש שני שנאות להלאום, האחת מצד שנאת הדת המפרדת בין העמים, והשנית מצד שנאת הקנאה מהעושר והמעלה, לכן...
פרשת אמר גליון מס' 952 תשע"ו(קישור לדף המקורי) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. (ויקרא כג, ג) שבת. פי' לשון מנוחה והפסק וביטול ממלאכה; ולדעתי נכלל בו גם העיון והחקירה, מן 'שבתי אני ואראה תחת השמש', אחרי שובי נחמתי, שהוא מלשון ישוב הדעת שבדברי רבותינו, וטעם שבת (בעזיננונגסטאג), יום המיוחד לחקירה ודרישה בעניני הש"י, אשר יפנה בו הישראלי דעתו ומחשבתו רק על דברים הנוגעים אליו ית', וכמאמרם 'לא נתנו שבתות לישראל רק לעסוק בהן בתורה', והענין מבואר יותר בעשרת הדברות שביתרו. (הכתב והקבלה שם,...
פרשת בהר, ל"ג בעומר גליון מס' 952 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וכבר היתה נהוגה הדלקת הנרות בעסק גדול על קבר רשב"י בל"ג בעומר עוד מימים קדמונים, ורבנו עובדיה מברטנורא במכתבו לאחיו משנת רמ"ט, כך הוא כותב: 'בי"ח באייר יום מיתתו (של רשב"י), באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, לבד מה שמדליקים עליה נר תמיד'. (ספר התודעה – פרק עשרים ושבעה) ויקרא לו יעקב גלעד. הפסוק הזה מרמז על ל"ג בעומר, כי גל הוא אותיות ל"ג. ויבואר הענין על ידי מאמר חכמינו ז"ל בים סוף נדמה להם כבחור במתן תורה נדמה כזקן. המשל בזה לתינוק שמרגילין אותו לילך לבית...
פרשת קדשים, יום העצמאות גליון מס' 951 תשע"ו(קישור לדף המקורי) קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא יט, ב) עיקרה של האמונה באלוהים הוא, לא להאמין בדבר שאינו אלוהי, לא לקדש מה שנובע מצרכים, אינטרסים, מגמות, אידיאלים וחזונות של האדם, גם אם מבחינה אנושית אלה הם דברים נעלים, וכשדברים אלה נעשים מקודשים יש לשבור אותם. משה "איש-האלוהים" "עבד-השם", שנמסרו לידיו הלוחות אשר הכתב עליהם הוא "מכתב אלוהים", שיבר אותם כדי להראות שאין קדושה בשום אובייקט, אם אותם שהאובייקט הזה נועד להם אינם מתכוונים לעבודת ה', יתר על כן – שהקדושה עשויה ליהפך להם לרועץ. אם אנחנו...
פרשת אחרי-מות, שביעי של פסח, יום השואה גליון מס' 950 תשע"ו(קישור לדף המקורי) את מוצא שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו. (תנחומא ויקהל, א) לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ הֶהָרִים וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו, … לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ, לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָתְנוּ לו שׂונְאָיו...
פסח גליון מס' 949 תשע"ו(קישור לדף המקורי) ואולם הסימנים שנתקבלו ברוב תפוצות ישראל, הם אלה המיוחסים לרש"י ז"ל, ויש שמיחסים אותם לרבנו שמואל מפליזא, מבעלי התוספות: שש עשרה תיבות, של חמשה עשר ענינים משובצים בשמונה חרוזים. ואלה הם: קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצה מרור כורך שלחן עורך צפון ברך הלל נרצה וגם באלה הסימנים, תלי תלים של רמזים. והמדקדקים במצוות מקפידים לקרוא כל סימן על מקומו ולבטאו בפה, כקריאת ההגדה ממש, מפני קדושת תיבות אלה וקדושת מחברן. (ר' אליהו כי טוב: ספר התודעה – פרק עשרים ושנים) אולם מצינו לפעמים שאדם עושה פעולות מעשיות בגלוי...
פרשת מצרע – שבת הגדול גליון מס' 948 תשע"ו(קישור לדף המקורי) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. (מלאכי ג, כג) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב, אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקוֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ. מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ, וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ, כְּגוֹן אֵלּוּ, אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,...