"זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַה' בְּמִדְבַּר סִינָי" (ויקרא ז', לז-לח) "ואמרתם זבח פסח" מצאנו "פסוח והמליט" (ישעיה לא ה). והטעם כמו חמלה. ובעבור שהשם חמל על בכורי ישראל בעבור דם השה, נקרא השה: פסח, כמו: "ושחטו הפסח" (שמות יב כא).29 והגאון אמר, שהוא מגזרת פִּסֵחַ, כי הַפִּסֵחַ ישען על רגלו התמימה, והמשחית כן עשה שהשחית בכורי בית המצרים, ופסח על בית שכנו העברי ולא השחיתו, וכמוהו: "עד מתי אתם פוסחים" (מלכים א יח כא). (אבן עזרא שמות יב, כז)...

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם (מתוך ההגדה של פסח) כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת – וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת ערך יהודה פינצ׳ובר* *על פי דבר תורה משנת תשע״א של דודתי חנה אורבך, נלב״ע כ״ב שבט תשפ״ג הנגעים שבפרשות השבוע תזריע ומצורע אינם מובנים לנו – לא סיבתם ולא מטרתם. התורה מתארת את פרטי הצרעת אך איננו מכירים אותה במציאות. המונחים ׳טהור׳ ו ׳טמא׳ הם מושגים של השפה הדתית ולא הפיזית.  שימושם מראה כי מדובר על העולם הדתי ולא (בהכרח) על תופעה שבמציאות הריאלית. אמנם...