וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי. (שמות כ"ח, ג) איור: הרי לנגבהיים אל כל חכמי לב – החכמה אין מקומו בלב כי אם במוח, אלא כל מקום דכתיב 'חכמי לב' הביאור יראת ה׳. שהוא ראשית חכמה, ומקומה בלב כידוע. (העמק דבר שם, שם) ואתה תדבר – אולם הבגדים החיצונים, שהם ירמזו על בגדים הפנימיים, וזה תעשה על ידי אומנים הבקיאים במלאכה, אולם גם אומנים אלה צריך שיהיו חכמי לב, שכבר ביארתי בפירוש ספר משלי בכמה מקומות כי חכם לב הוא מדרגה גדולה מאד, כי החכם הוא המתנהג ע"פ...
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כה, א-ב) איור: הרי לנגבהיים ידבנו לבו – הנדיבות מעלה נפלאה בנפש, ובעל המידה הזאת אינו עושה מעשיו לטובת עצמו, כי אם להיטיב לאחרים, ויתנדב לבו פעם לחסר קנייניו, פעם לטרוח ולעמול, ופעם להסתכן ולשום נפשו כפו בעבורם, וכל זה שלא על מנת לקבל פרס, והשם הודיע למשה שלא תהיה התרומה הזאת הכרחית, אלא המתנדבים בעם יתנו כפי נדיבות לבם מה שירצו. (רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם) וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה – ...וְיֵשׁ לְךָ מִקָּח שֶׁמִּי שֶׁמְּכָרוֹ נִמְכָּר עִמּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ...
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. (שמות כ"ב, כ"ד) איור: הרי לנגבהיים אם כסף תלוה את עמי – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן. (מכילתא). את העני עמך. הֱוֵי מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עָנִי. לא תהיה לו כנשה. לֹא תִתְבָּעֶנּוּ בְּחָזְקָה. אִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, אַל תְּהִי דּוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הִלְוִיתוֹ אֶלָּא כְאִלּוּ לֹא הִלְוִיתוֹ, כְּלוֹמַר לֹא תַכְלִימֵהוּ. נשך – רִבִּית, שֶׁהוּא כִנְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁנוֹשֵׁךְ חַבּוּרָה קְטַנָּה בְּרַגְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ, וּפִתְאֹם הוּא מְבַטְבֵּט וְנוֹפֵחַ עַד קָדְקֳדוֹ, כָּךְ רִבִּית אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וְאֵינוֹ נִכָּר...
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לֵאמֹר. (שמות כ' , א) איור: הרי לנגבהיים …אין אנו יודעים ולא תופשים מעבר של עניין מנפשו של אדם מבינינו אל נפשו של אדם אחר זולתי בדיבור, שהוא הקול שאותו חותכים השפה, הלשון ושאר איברי הדיבור, ומכיוון שהודרכה דעתנו גם כן שהוא יתעלה משיג ושמגיעים עניינים ממנו אל הנביאים על-מנת שימסרו אותם לנו, הוא תואר לנו כשומע ורואה. פירוש הדבר שהוא משיג את הדברים האלה הנראים והנשמעים, ויודע אותם. והוא תואר לנו כמדבר. פירוש הדבר, שמגיעים עניינים ממנו אל הנביאים, וזאת היא משמעותה של נבואה, מה שעוד יובהר לך תכלית הבהרה. (רמב"ם:...
וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאן כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת. (שמות ט"ו, כ') איור: הרי לנגבהיים 'ותקח מרים הנביאה אחות אהרן', ולא אחות משה. – אמר רב נחמן, אמר רב: שהיתה מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל, ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: בתי נתקיימה נבואתיך, וכיון שהשליכוהו ליאור עמד אביה וטפחה על ראשה ואמר לה: בתי, היכן נבואתיך? היינו דכתיב (שמות ב, ד) 'ותתצב אחותו מרחוק לדעה' – לדעת מה יהא בסוף נבואתה. (בבלי מגילה יד, ע"א) …דָּבר אַחֵר:...
וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה: לֵךְ מֵעָלָי, הִשָּׁמֶר לְךָ, אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: כֵּן דִּבַּרְתָּ, לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ (שמות י', כ"ח-כ"ט) איור: הרי לנגבהיים אל תוסף – ב' במסורת 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה', אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, כי בשביל שאמר לו 'אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות' אמר לו השם בעת מותו: 'אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה'. (בעל הטורים שם,שם) כן דברת – לא שנשא פנים לאיש הבליעל הזה, אלא מאחר שידע כי קרוב יום אידו, לעג לו ואמר 'יפה דיברת',כי אנ...
וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים, וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתֶךָ; וּבְבֵית עֲבָדֶיךָ וּבְעַמֶּךָ, וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ. (שמות ז', כ"ח) איור: הרי לנגבהיים בביתך. וְאַחַר כָּךְ בבית עבדיך. הוּא הִתְחִיל בָּעֵצָה תְּחִלָּה, "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ "(שמות א'), וּמִמֶּנּוּ הִתְחִילָה הַפֻּרְעָנוּת. (רש"י שם,שם) עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו על קדושת השם לכבשן האש? נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים; ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם, כתיב בהו 'ובאו בביתך ובתנוריך ובמשארותיך' אימתי משארות מצויות אצל תנור? הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם על אחת כמה וכמה. (בבלי פסחים...
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל הָאֱלֹהִים: מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. (שמות ג', י"א) איור: הרי לנגבהיים מִי אָנֹכִי – מָה אֲנִי חָשׁוּב לְדַבֵּר עִם הַמְּלָכִים? וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם – וְאַף אִם חָשׁוּב אֲנִי, מַה זָּכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּעָשֶׂה לָהֶם נֵס וְאוֹצִיאֵם מִמִּצְרַיִם? (רש"י שם, שם) מי אנכי כי אלך. מה אני חשוב לדבר עם המלכים (רש"י), ובמדרש אמרו, מי אנכי אמר לפניו האיך אני יכול ליכנס למקום לסטים ולמקום הורגי נפשות, ע"כ. כאלו אמר הלא אנכי יצאתי כבורח מלפניו כי ביקש להרגני ואני מוכתב למלכות, והי' כל מוצאי יהרגני מפני הריגת המצרי. (הכתב והקבלה...
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר. (בראשית מ"ט, כ"ב) איור: הרי לנגבהיים בן פרת. בֶּן חֵן, וְהוּא לְשׁוֹן אֲרַמִּי, אַפִּרְיָן נַמְטְיֵהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּסוֹף בָּבָא מְצִיעָא (דף קי"ט). בן פרת עלי עין. חִנּוֹ נָטוּי עַל הָעַיִן הָרוֹאָה אוֹתוֹ. בנת צעדה עלי שור. בְּנוֹת מִצְרַיִם הָיוּ צוֹעֲדוֹת (עַל הַחוֹמָה) לְהִסְתַּכֵּל בְּיָפְיוֹ, בָּנוֹת הַרְבֵּה, צָעֲדָה כָּל אַחַת וְאַחַת, בְּמָקוֹם שֶׁתּוּכַל לִרְאוֹתוֹ מִשָּׁם. עלי שור. עַל רְאִיָּתוֹ, כְּמוֹ אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב (במדבר כ"ד), וּמִ"אַ יֵשׁ רַבִּים, וְזֶה נוֹטֶה לְיִשּׁוּב הַמִּקְרָא. פֹּרָת תָּי"ו שֶׁבּוֹ הוּא תִּקּוּן הַלָּשׁוֹן, כְּמוֹ עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם (קהלת ג'). (רש"י שם, שם) צעדה עלי שור – באופן...
וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם. (בראשית מ"ה, כ"ז) איור: הרי לנגבהיים את כל דברי יוסף. סִימָן מָסַר לָהֶם בַּמֶּה הָיָה עוֹסֵק כְּשֶׁפֵּרֵשׁ מִמֶּנּוּ – בְּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר וירא את העגלות אשר שלח יוסף , וְלֹא נֶאֱמַר אֲשֶׁר שָׁלַח פַּרְעֹה. (רש"י שם, שם) את כל דברי יוסף סימן מסר להם במה היה עוסק כשפרש ממנו בפר' עגלה ערופה. אמר במדרש שכשנפטר יוסף מאביו היה יעקב הולך ללותו, אמר לו: אבא, חזור בך שלא איענש על ידך. אמר לו: בני, על דבר זה עתידין בני לעתיד לבא ליכשל, כשימצא חלל באדמה ויביאו עגלה...