שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו. (מתוך ההגדה) איור: הרי לנגבהיים שמואל הקטן אומר: בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו. (משנה אבות ד, יט) ר' יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (דברים כח, סג): 'והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם, כן ישיש להרע אתכם' ומי חדי הקב"ה במפלתן של רשעים (האם הקב"ה שמח במפלתם של רשעים?) והא כתיב (דברי הימים ב כ, כא) 'בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו', וא"ר יוחנן: מפני מה לא נאמר 'כי טוב' בהודאה זו? לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים....
כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול. (מתוך ההגדה של פסח ומקורות נוספים) איור: הרי לנגבהיים תני ר' חייה: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה; בן חכם, בן רשע, בן טיפש, בן שאינו יודע לשאול. בן חכם מהו אומר? (דברים ו) 'מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו?' אף אתה אמור לו (שמות יג) בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. בן רשע מהו אומר? (שמות יב) 'מה העבודה הזאת לכם?' מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה? מכיון שהוציא את עצמו מן הכלל, אף אתה אמור לו...
שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום (בבלי פסחים ו, ע"א) איור: הרי לנגבהיים תניא, רבי יוחנן בן נורי אומר: אורז מין דגן הוא, וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח, אבל רבנן לא. (בבלי ברכות לז, ע"א) אֵין אָסוּר מִשּׁוּם חָמֵץ בְּפֶסַח אֶלָּא חֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן בִּלְבַד. וְהֵם שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים שֶׁהֵן הַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת. וּשְׁלֹשָׁה מִינֵי הַשְּׂעוֹרִים שֶׁהֵן הַשְּׂעוֹרָה וְשִׁבּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁפּוֹן. אֲבָל קִטְנִיּוֹת כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וּפוֹלִים וַעֲדָשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם חָמֵץ, אֶלָּא אֲפִלּוּ לָשׁ קֶמַח אֹרֶז וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּרוֹתְחִין וְכִסָּהוּ בִּבְגָדִים עַד שֶׁנִּתְפַּח כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁהֶחֱמִיץ הֲרֵי זֶה מֻתָּר...
אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים (ויקרא י"ג, ב) איור: הרי לנגבהיים …נראה בהחלט ש"נגע" איננו מציין מצב רגיל של מחלה; אלא "נגע" הוא מחלה, הבאה כתוצאה מגזירה אלוהית מיוחדת. כך נראה מרוב המקומות,שלשון "נגע" נזכרת בהם. מי שנפגע על ידי נגע, הוא "נגוע" – מילולית: אצבע אלוהים נגעה בו. "נגע" הוא כעין "נגף" – וחלש הימנו. מלשון "נגף" נגזרה "מגפה": מכת מוות פתאומית. רגילים לתרגם "נגע" בהוראת "היזק"; וגם אנחנו תרגמנו כן מחוסר מילה הולמת; אך אין הוראה זו...
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל. (במדבר יט, ב) איור: הרי לנגבהיים פרה אדומה תמימה. משל לבן שפחה שטינף פלטין המלך. אמרו: תבוא האם ותקנח צואת בנה (תנחומא חוקת ח) לפי שכל הרוצה לבטל איזו גידול רע, אין די בשיכרות הענפים, כל זמן שבארץ לא ימות גזעו שורש פורה ראש ולענה כי סופה לחזור ולצמוח, אבל בביטול השורש יפלו גם הענפים כמ"ש (עמוס ב ט) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, שמע מינה שלא די בהשמדת הפרי לבד, לכך ארז"ל (ע"ז מה, ע"ב) העוקר ע"ז צריך לשרֵש אחריה, ר"ל צריך לחקור איזו סיבה גרמה להם לעבוד ע"ז, כי...
אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה. (ויקרא ו', ו) איור: הרי לנגבהיים אש תמיד תוקד – …מטעמי המקרא נראה, כי "לא תכבה" הוא תוספת אל "המזבח"; ועל-פי זה יש לבאר: אש תמיד תוקד על המזבח, אשר בו היא לא תכבה. נמצאת אומר: יש רק מקום אחד לאש-דת, ומשם יש להדליק כל אש במקדש; שם מקור לאש האידיאל של הקטורת, לאור של רוח המנורה ואף לאש ההתמסרות העילאית שביום הכיפורים. החדרת הרוח בחיים תלויה בהקדשת המעשים לתורה. אם אין אש של עולה על מזבח החיצון – אין חיים במזבח הזהב ובמנורה ובין הבדים במקדש הכרובים. אם אין קרבן...
כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה. (בבלי תענית כט, ע"א) איור: הרי לנגבהיים …אך להבין למה באמת רק באדר כל החדש נהפך לשמחה ולא נזכר כן בחודש ניסן ובאמת גאולת ניסן עדיפא כמ"ש (מגילה י"ד ע"א) לענין הלל התם 'הללו עבדי ה', ולא עבדי פרעה, הכא כו' אכתי עבדי אחשורש אנן'. הענין דגלות ניסן היה מצד השי"ת כש"נ 'והוצאתי אתכם' 'ולקחתי אתכם לי לעם' 'והייתי לכם לאלהים', וכן היו כל הנסים מצד השי"ת שהיכה בפרעה ובכל מצרים בעשר מכות והיו נגוף למצרים ורפוא לישראל… רק השי"ת הוציאם מהם אף שהיו משוקעים כעובר במעי אמו, וכן...
וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה, מְאַת כִּכָּר וְאֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת וַחֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים שֶׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ. (שמות ל"ח, כ"ה) איור: הרי לנגבהיים וכסף פקודי העדה. אינו אומר 'כסף התרומה', ולא 'כסף התנופה', כמו שאומר 'נחשת התנופה', להגיד לך שכסף מנין העדה עולה למנין זה כאשר היה צריך למלאכת המשכן בצמצום. ובכסף ונחשת פירש הכתוב מה נעשה בהם, לפי שרוב הכלים נעשו מהם, אבל בזהב לא פירש, לפי שלא נעשה ממנה כלי שלם, רק המנורה והכפורת וצפוי לקרשים ולבדים ולמזבח הזהב ולשלחן. בא וראה כמה חביב המשכן שהוא כנגד ברייתו של עולם; כיצד? ביום הראשון בראשית 'את השמים', וכתיב 'נוטה שמים כיריעה', וכנגדן...
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (שמות ל"ה, א) איור: הרי לנגבהיים ויקהל משה וגו'. צריך לדעת טעם שהוצרך לומר ויקהל אחר שהוא דבר הרגיל בכל עת אשר יצוה דבר ה', ונראה כי לצד שראו כי קרן עור פניו וייראו מגשת אליו, לזה הוצרך להקהיל את כולן לבל ימנעו קצת מהמורא, וזה שדקדק לומר את כל עדת. עוד ירצה באומרו את כל על פי מה שפירשתי בפרשת תרומה בפסוק מאת כל איש אשר וגו' שבא לרבות יתומים קטנים ונשים. (אור החיים שם, שם) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. כשרואין בני אדם דבר נחמד ויפה, רוצה כל אחד לחטוף אותה ולהמשיכה אליו,...
וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם, בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי, וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים, עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. (שמות ל"א, ט"ז-י"ז) איור: הרי לנגבהיים ברית עולם. לפי המפרשים יחסר בשם ברית הלמ"ד הראוי, ונ"ל טעם המקרא, ע"י שמירת השבת אשר פונה בו מכל עסקי גופניים ומשמר השביתה האמתית והוא שביתת הנפש, לפנות דעתו ומחשבתו ביום הזה לענינים רוחניים אלהיים לבד (כמבואר למעלה בשם שבת), בזה יפעול כל איש ישראל בבניו ובדורותיו אחריו שישימו על לב לדעת ולהבין שאין עסקי ועניני עוה"ז המה החיים העיקרים, כ"א קנין...