"וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם"

(בראשית כ"ו, ל"א)

"ראה אויבי כי רבו ושנאת חמס שנאוני" – אם עשו שונא ליעקב, לפי שנטל ממנו את הבכורה והדין עמו. אבל ברברים וענתיים ושארית העמים מה עשיתי להם? לפיכך: "שנאת חמס שנאוני".

(מדרש תהלים (בובר) מזמור כ"ה)

"בחודש השלישי" (שמות יט א). למה בחודש השלישי? שלא ליתן לאומות העולם פתחון פה לומר: אילו נתן אף לנו את התורה, היינו עושים אותה. אמר להם הקב"ה: ראו באיזה חודש נתתי את התורה, בחדש השלישי, במזל תאומים, שאם ביקש עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה ולבוא וללמוד תורה יבוא וילמד ומקבלו אני, לפיכך נתנה בחדש השלישי.

(פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יב)

המאבק בקרב רבקה

 הרב דוד ביגמן

וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי, וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר. (בראשית כה, כב–כג)

ויתרוצצו הבנים בקרבה. בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב: "בטרם אצרך בבטן ידעתיך", ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודת כוכבים עשו רץ ומפרכס לצאת, הדא הוא דכתיב: "זורו רשעים מרחם". (בראשית רבה סג, כב)

חז"ל הציעו מספר הסברים לפשר התרוצצות התאומים, וכולם מטרימים את המאבק העתידי בין הבנים והאומות. המפורסם מבין מדרשים אלו הוא המדרש המצוטט כאן, שהעתיק רש"י בפירושו.

פשוטו של המדרש מדגיש שהמשך דרכם של יעקב ועשו היה טמון באופיים כבר בשלב העוברי. אך אנו דומני שאפשר לגלות במדרש רובד נוסף: על פי דברי חז"ל "עובר ירך אמו"^[1], שני הבנים מגלמים שתי נטיות, שתי מגמות המתרוצצות בקרב רבקה. קריאה זו מודגשת בשימוש המקרא במילה "בקרבה", שכן בנביאים השימוש בביטוי "בקרב" הוא גם בצורה מושאלת, כלומר בנפשו של האדם.^[2] המציאות הגופנית של רבקה אמנו היא גם מטפורה למצב הנפשי שמניע אותה לדרוש את ה'.

רבקה אימנו מגיעה מבית בתואל, לו קורא אברהם אבינו "ארצי ומולדתי", לתוך התרבות הכנענית והחיתית. על המתח בו היא שרויה אנו שומעים כשהיא כואבת את נישואי עשו:

וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי. וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה. (כו, לד-לה)

כמו כל אדם שחי בקרב תרבות וחברה אחרת, רבקה חשה משיכה ודחייה כלפי אותה חברה ותרבות. למרות דברי המשורר^[3], לעולם אדם אינו סלע ולא אי, והוא נמצא במשא ומתן תמידי עם סביבתו.

כאשר יש לאדם זהות מבוררת ובטחון בדרכו, הוא יכול לתת שיפוט ערכי וביקורת ראויה על התנהגות בנים ותלמידים. אולי זו מורת הרוח של יצחק ורבקה. אך יתכן שהביטוי "מורת רוח" מצביע על כעס מבעבע, שנובע מצורך קיומי לחיזוק זהות שהתגבשה בעבר, אך התערערה לאחרונה, ועברה טלטלה בעקבות הכרעותיו של הבן.

הרב דוד ביגמן הוא נשיא ישיבת מעלה גלבוע. המאמר פורסם בספר "תורה מן ההר: פשט, מדרש וחסידות בפרשת השבוע" בהוצאת ישיבת מעלה גלבוע

הבחירות האישיות והמשפחתיות שהן למעשה הבחירות ההיסטוריות

הרב בנימין מיניץ'

העברית המודרנית מסבירה את המילה “תולדות” במשמעות “היסטוריה”. אך אם מקור המילה “היסטוריה” ביוונית הוא ἱστορία – שמשמעותה היא חקירה או בירור, הרי ש”תולדות” בעברית מגיעה מהשורש ו.ל.ד, שמשמעותו “לידה”. בעוד שהגישה היוונית להיסטוריה היא חיפוש אחר העובדות כדי להציגן באופן המדויק ביותר, הגישה היהודית עוסקת בהבנת שרשרת התפתחותן של עובדות – כיצד אירועים מסוימים מובילים לאחרים.

הפסוק הראשון בפרשת תולדות ממחיש זאת במדויק. במקום לספר את ההיסטוריה של יצחק אבינו ורבקה אמנו רק במונחים של עובדות יבשות, הפרשה מתחילה בכך שיצחק הוא בנו של אברהם, אך מיד ממשיכה לנישואיו עם רבקה ולסיפור על שני בניהם – עשו ויעקב. מתוך הסיפור הזה, ניתן ללמוד באופן המדויק ביותר היכן טעו יצחק ורבקה, וכיצד הבחירות שלהם עיצבו את אישיותם של בניהם ואת גורלם.

כיום, נראה שישנם אנשים בישראל שמאמצים גישה המזכירה יותר את השיטה היוונית. הם מנסים להסביר בדיוק רב את הפרטים ההיסטוריים – מי פתח באיזו מלחמה, מי ניצח בה, אילו שטחים בדיוק הובטחו לעם ישראל על ידי חבר הלאומים, וכמה גדות של נהר הירדן שייכות לנו.

אך ייתכן שעלינו לאמץ דווקא את הגישה היהודית להיסטוריה – לא רק לבדוק את העובדות כהווייתן, אלא לבחון כיצד כל עובדה מובילה לאחרת. הגישה היהודית מזמינה אותנו להתמקד בהתפתחות הרצף ההיסטורי: כיצד מעשיהם של קודמינו יצרו את המציאות שאנו חיים בה כיום, ואיך ההחלטות שאנחנו מקבלים עכשיו ישפיעו על העתיד של מדינת ישראל.

ההבנה היהודית של תולדות אינה עוסקת רק במי עשה מה, אלא בראייה רחבה יותר של תהליכים ותוצאות. בפרשת תולדות, הבחירה של רבקה להעדיף את יעקב על פני עשו, כמו גם התגובה של יצחק להתרחשויות – כל אלה יצרו שרשרת של אירועים ששינתה את מהלך ההיסטוריה המשפחתית והלאומית שלנו. הבחירות הללו, לעיתים לא מושלמות ואפילו שנויות במחלוקת, הן שהובילו להקמת עם ישראל ולהתפתחותו.

בעידן הנוכחי, אנו ניצבים בפני אתגרים שמזכירים את המורכבויות של פרשת תולדות. עלינו לשאול את עצמנו: האם אנחנו מתמקדים רק בשחזור פרטים היסטוריים מדויקים – מי צדק ומי טעה, מה הובטח ומתי – או שאנחנו מחפשים להבין את הקשרים הסיבתיים שמניעים את המציאות שלנו? ההיסטוריה היהודית אינה רק מאגר של עובדות יבשות, אלא כלי להבנת תהליכים.

חשוב שנזכור כי לא רק העובדות הן המשמעותיות, אלא גם הפרשנות וההבנה של מה שאירע – ומה אנחנו יכולים ללמוד מזה לעתיד. השאלה שאנו צריכים לשאול היא לא רק “מה קרה?” אלא “מה ניתן ללמוד מזה?” וכיצד אנחנו יכולים לנווט את מציאות חיינו היום באופן שיביא אותנו למקום טוב יותר מחר.

בדיוק כפי שרבקה ויצחק, במעשיהם ובבחירותיהם, עיצבו את דרכם של יעקב ועשו – גם אנו, בהחלטותינו ובמעשינו היום, מעצבים את עתיד המדינה והחברה שלנו. החכמה היהודית מלמדת אותנו להסתכל לא רק על מה שקרה, אלא גם על האופן שבו אירועים אלו משפיעים עלינו היום ואיך הם יכולים לכוון אותנו לעתיד טוב יותר.

הרב בנימין מיניץ'  הוא רב קהילת דניאל ביפו וחבר בצוות הרבני של מרכזי דניאל ליהדות מתקדמת בתל אביב (בית דניאל).

זעקה גדולה ומרה

"כשמוע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה גדולה ומרה" – אמר ר' חנינא: כל מי שהוא אומר שהקב"ה ותרן הוא, יִתְוָתְרו בני מעיו.4 אלא מאריך אפו וגובה את שלו. זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו …והיכן נפרע לו? בשושן הבירה. שנאמר: "ויזעק זעקה גדולה ומרה"

(בראשית ס"ז, ד')

מעשה אבות סימן לבנים

יש משהו מטריד בעובדה שתהליך הבחירה בעם ישראל היה צריך לצאת לפועל בתרמית.

ייתכן שהסיבה לכך היא שלפני מתן הברכות אכן חסר יעקב, "איש תם", את היכולות המעשיות הדרושות לקבלת ברכת המנהיגות, ודווקא ההתנסות הבלתי-חיובית משהו חישלה אותו והכינה אותו לקראת תפקידו בעתיד. תהליך זה הושלם כאשר נאבק עם המלאך – שרו של עשו – בעת חזרתו לארץ. אז כבר יכול לו יעקב ללא שום רמאות.

יש גם משמעות סמלית למצב של "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו": גם כאשר עלינו לנקוט בשיטות פעולה של "ידי עשו" חייב עולם הערכים להישאר עולם ערכים של יעקב, "איש תם".

(הרב מנחם ליבטאג, מתוך מאמר באתר 'תורת הר עציון')

תפילה זוגית

"ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו" – רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אמר: ששפך תפילות בעושר. ריש לקיש אמר: שהיפך את הגזירה. ולפיכך קוראים לו "עתרא" שמהפך את הגורן. … "לנוכח אשתו" – מלמד שהיה יצחק שטוח כאן והיא שטוחה כאן ואומר: רבש"ע, כל בנים שאתה נותן לי יהיו מן הצדקת הזו. אף היא אמרה כן כל בנים שאת עתיד ליתן לי יהיו מן הצדיק הזה …"

(בראשית רבה ס"ג, ה')

המטעמים…

"ותתן את המטעמים … ביד יעקב בנה" – לוותה אותו עד הפתח. אמרה לו: עד כאן הייתי חייבת לך, מכאן ואילך בוראך יעמוד לך"

(בראשית רבה ס"ה, י"ז)

כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים / מיכל כוכבא-כהן

הוּא חָזַר מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף

וָאֶשְׁאַף אֵלַי אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו

רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שְׂדֵה הַקֶּטֶל

אֲשֶׁר דָּבַק בְּנַפְשׁוֹ וּבְמַדָּיו.

וַאֲחַבְּקוֹ בִּדְמָמָה וְלִבּוֹ הֶהָלוּם

פּוֹצֵעַ אֶת לִבִּי הַהוֹלֵם

וְעֵינָיו הַחוֹזוֹת בִּזְוָעוֹת וּבְאֵימָה

מְפַלְּחוֹת חִבּוּקִי הָאִלֵּם.

וְאֶעְשֶׂה מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב

וּדְמָעוֹת חוֹנְקוֹת אֶת גְּרוֹנִי

וּבְגָדָיו כִּבַּסְתִּי בְּמִלְמוּל שֶׁקֶט

לוּ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי.

לוּ עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי

לוּ אֶקַּח מִמְּךָ סִיּוּטְךָ הֶחָרוּךְ

לוּ אֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ בְּנִי

אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.

[1] משפט החוזר פעמים רבות בתלמוד, ופירושו: עובר הבהמה נחשב לחלק מהבהמה, וחלים עליו כל דיניה.

[2] למשל: "אַיֵּה הַשָּׂם בְּקִרְבּוֹ אֶת רוּחַ קָדְשׁוֹ" (ישעיהו סג, יא); "ה' מָסַךְ בְּקִרְבָּהּ רוּחַ עִוְעִים" (ישעיהו יט, יד); "כִּי רוּחַ זְנוּנִים בְּקִרְבָּם וְאֶת ה' לֹא יָדָעוּ" (הושע ה', ד); ועוד.

[3] השיר: I Am A Rock  מאת סימון וגרפינקל.