וַיֻּגַּד לְרִבְקָה

אֶת דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב בְּנָהּ

הַקָּטָן

וַתֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה

עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ.

וְעַתָּה בְנִי,

שְׁמַע בְּקֹלִי, וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה.

(בראשית

כז, מב-מג)

ויגד לרבקה – ברוח

הקודש הוגד לה מה שעשו מהרהר בלבו:

מתנחם לך – נחם על האחוה

לחשוב מחשבה אחרת להתנכר לך ולהרגך. ומדרש אגדה: כבר אתה מת בעיניו ושתה עליך כוס

של תנחומים. ולפי פשוטו: לשון תנחומים מתנחם הוא על הברכות בהריגתך.

(רש"י שם, שם)

וא"ת

והלא גם לפי המדרש הוא לשון תנחומין, י"ל דהכי פירושו אם באנו לפרש מלשון

המדרש שהוא לשון תנחומין ואינו לשון מחשבה אז תוכל לפרשו שמתנחם על הברכות בהריגתך

ואין צריך לפרשו על כוס תנחומין.

 (שפתי חכמים שם, שם)

מתנחם – מגזרת

נחמה.והטעם זאת היה נחמתו שיוכל להרגך. והגאון אמר מגזרת ווע"ד בלשון ערבי.

 (אבן עזרא שם, שם)

מתנחם לך

להרגך – ידוע שבנין התפעל יורה לפעמים על פעולה דמיונית שאינה כך

באמת, כמו 'יש מתעשר' (משלי יג, ז), מראה עצמו עשיר ואינו, וכן מתרושש, מתברך,

מתנכר וזולתם, אף כאן מתנחם, מראה עצמו מנוחם שמח וטוב לב עמך, כאילו אין בלבו

עליך כלום על ענין הברכות, אבל בקרבו ישים ארבו להרגך, ורק כדי שלא תשתמר ממנו הוא

מסתיר שנאתו. והנה מפסוק זה ראיה שרבקה ידעה כל זאת ברוח הקודש, כי מאחר שעשו היה

מראה עצמו כאוהב בוודאי שלא יגלה לשום אדם את אשר על לבבו.

(רג'יו שם, שם)

שני לאומים

בנימין סלנט

סיפור

יעקב, מן הארוכים שבמקרא, מתמשך על פני שבע פרשות, עשרים ושבעה פרקים, מסלול חייו

מלוּוה במפגשים ופרידות. בספר בראשית יש תופעה חוזרת ונשנית של פרידות. כך קורה

בין אברהם ולוט, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו. מילות הפרידה הראשונות מופיעות טרם

לידתם, כאשר רבקה, אם הבנים, הולכת לדרוש את ה' (כה, כב,כג) ונענית בתשובה

– נבואה, "ויאמר ה' לה". על כך כבר אומר בעל אור החיים, על אתר:

"מקרא זה רבו בו פירושים". ואכן כך: רש"י: ע"י שליח.

רשב"ם: ע"י נביא. ראב"ע: ע"י נביא או אברהם. רד"ק:

הנביא היה אברהם, הרמב"ם: ע"י מלאך.¹ דבר של

מסתורין.

התשובה

– נבואה, מנוסחת בצורה שירית ויש בה חידה ומסתורין:

שני גויים בבטנך ושני

לאומים ממעיך יפרדו

ולאום מלאום יאמץ ורב

יעבד צעיר

לא מפורש איזה לאום

יגבר ומתי? מי הרב ומי הצעיר? ומי יעבוד את מי? יש מפרשים שנבואה זו באה לבשר את

העתיד. כך הרשב"ם: "גמר ופירש לה כל העתידות". וכך רד"ק:

"כי זה השינוי… סימן למה שעתיד להיות, ואילו באגדה, המדרש² משיב

לרבקה, ע"י תאור מפורט שבסופו בּשוֹרה:

וַיַענֶה שם בן נח בשם

ה' לאמר: בתי, דעי, כי דבר של מסתורין אני מגלה לך היום, ועתה הזהרי בִתִּי לבל

יוודע דבר לכל בריה מכל אשר אדבר אליך: "שני גויים בבטנך", והיאך

מחזיקה להם? העולם כולו אינו מחזיק להם לשאת אותם לשבת יחדו בשלום – בטנך היאך

מחזיקה להם?

"ממעיך יפרדו"

לשני עולמות, כל אחד ואחד מהם עולם אחר בידו. זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה בתורה וזה

מתְיַהֵר בעבֵרה. האחד מעמיד את שלמה שיבנה בית המקדש והאחר מעמיד את אספסינוס

הרשע, שסותרו ומחריבו.

"ולאֹם מלאֹם

יֶאֶמָץ" שבעים אומות

חסר שתיים נבראו בעולם, ועכשיו יוצאות ממך שתיים, שמשלימות לשבעים אומות העולם,

אבל אין שניהם מתנהגים במידה אחת… אלא כשזה קם זה נופל וכשזה נופל זה קם. בשעה

שעשו מעמיד מזרעו מלכים, יעקב מעמיד מזרעו נביאים… זה מתגאה בעולמו וזה מתגאה

במלכותו. ושניהם ישראל ורומי יהיו שנואי גויים, שכל האומות שונאים את עשו, הוא

אדום, הוא רומי. וכל האומות שונאים את ישראל… ושניהם מושלים בכל העולם כולו. אלא

, שתחילה יהיו צאצאיו של עשו המושלים בכִפָה, ולסוף, באחרית הימים, ישלוט זרעו של

יעקב בעולם.

"ורב יעבד

צעיר" – אימתי? בזמן

שישראל עושים רצונו מקום, אבל בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום. יעבד צעיר

לרב.

עד

להגעת הבּשוֹרה, באחרית הימים, עובר העם מערכת של פגעים וכשלים" 'וכל האומות

שונאים את ישראל' (ר' לעיל)

'וכשזה נופל זה קם' (מגילה ו' א): "שני לאומים" רש"י: 'אין לאום

אלא מלכות'… ורש"ר הירש (על אתר) מגדיר את שני הלאומים: "מוסר וכח יהיו ניצבים זה

מול זה: ומיום היוולדם ייפרדו לדרכיהם המנוגדות". (ובהמשך שם) "ולאום מלאום, ההיסטוריה כולה אינה

אלא מאבק אחד: ידו של מי תהיה על העליונה, יד הסייף או יד הסֵפֶר, יד ירושלים או

יד קיסרין" (מגילה שם).

כשיעקב

מסכם את מסלול חייו בפגישה עם פרעה: "מעט ורעים היו ימי שני חיי…"

יכול משפט זה להסביר את דרך החתחתים שעבר יעקב, הוא בורח מפני עשו ויוצא לגלות אצל

לבן בחרן. וגם משם הוא נאלץ לברוח פעם נוספת. דרכו של יעקב מתאפיינת במאבקים

מפותלים וקשים, מהשגת הבכורה, הברכה, השגת אשתו. השגת רכושו, המאבק עם האיש-המלאך,

שאולי הוא מאבק מכריע על דמותו שלו ושל ישראל… וכך מתאר הושע, את דרכיו

של יעקב: "וריב לה' עם יהודה, ולפקד על יעקב, כדרכיו כמעלליו ישיב לו" (יב, ג). עם

כל זאת, דרכו של יעקב מלווה במפגשי מלאכים, כבר בתחילת דרכו בחלום הסולם, הוא מקבל

שתי הבטחות, הבטחת הארץ לו ולזרעו (כח, יד) שהיא ברכת אברהם שברכו אביו יצחק (כח, ד) והבטחת

שמירתו: "והנה אנֹכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" (כח, טו) רש"י,

על אתר: "לפי שהיה ירא מעשו ומלָבָן".

וכשאנו

משתאים, האם חלום או מציאות לפנינו? על כך משיב הרמב"ם:³

"חלום יעקב הוא משל נבואי אשר כל מילה במשל קובעת משמעות" . ועוד

מוסיף הרמב"ם⁴ "שכל מראה מלאך, הוא רק במראה הנבואה",

ועדיין כפי שאומר רד"ק, על אתר: "רבו הדעות בפתרון החלום הזה" רס"ג:

"וכאילו סולם". ראב"ע: "ודרך סולם להיות סמל…"

רד"ק: בשם המדרש (ב"ר, סח, יח) "מעמד הר סיני הראה לו", (סיני, סולם, 130 בגימטריא) בהמשך, סובר רד"ק שהיתה כאן התגלות: "מעלת

המקום, כי שם נגלה אליו האל" (כח, טז). אלו מקצת הדעות שבאו לפתרון החלום…

המאבק, ההתגלות

זכה

יעקב לקשר מיוחד עם המלאכים המלווים אותו בדרכיו וכאשר נאמר: "ויעקב הלך

לדרכו ויפגעו בו מלאכי א-לוהים" (לב, א) מסביר הרשב"ם: "ויפגעו בו

לשומרו" אחרי הבטחות השמירה, בא מפגש יחודי וחידתי: "ויוָתר יעקב לבדו

ויאבק איש עמו"… (לב, כה) ועל נושא זה העלו דרשנים ופרשנים כותרות רבות,

ונשברו קולמסין רבים. הרמב"ם (שם, חלק ב

עמ' 281-2) לאחר שהוא מזכיר את

מפגש אברהם עם 'שלושה אנשים' כ"התגלות וכסוד מן הסודות", הוא ממשיך:

"כן אני אומר אף בפרשת יעקב, באומרו: 'ויאבק איש עמו' שהיתה בצורת התגלות…"

הרמב"ן: (לב, כו) "והענין, כי המאורע כולו רמז לדורותיו…"

העימות בין ישראל

והעמים בעתיד

הרב

י"ד סולובייצ'יק,⁵

בראייה מפוקחת אל העבר ואל העתיד, מציין: "מתוך הספר הזה נרמזים לנו הרבה

עניינים שארעו בעבר, ויתרחשו גם בעתיד…" ועוד אומר הגרי"ד:

"הנושא המרכזי של הפרשה – העימות שבין ישראל לעמים. נרמזים כאן עניינים

שלעתיד לבא, ענייני הגורל הלאומי". זאת אומר הגרי"ד, בקשר למפגש יעקב

'והאיש', אותו הוא מכנה: "האיש העטוף מסתורין" וממשיך: "המסתורין

האופף את הסיפור הזה, והסירוב להזדהות, אלה הם סימנים מובהקים למאבקים ההיסטוריים

שבין ישראל והעמים בכל הדורות…"

ובהמשך,

בהתייחס לפרידה של המלאך מיעקב: "פרידה מסוג זה, משמעותה למעשה: עוד נפגש!

המאבק יימשך בעתיד לבא".⁶ הגרי"ד, במקום אחר (פרקים

במחשבת הרב, עמ' 169) מוסיף:

"יעקב יצא כמנצח ממפגש נורא הוד" ובהמשך הוא שואל: "האמנם אין כאן,

אלא סיפור של יחיד? האם אין מקופל כאן סיפורה של כנסת ישראל, ישות הנאבקת מאבק

'אבסורדי' לקיום ולחיים, לאורך אלפי שנים?"

האיש העטוף מסתורין

מן הכלל נעבור אל

הפרט, ולשאלות: מי האיש? ומה פשר המאבק? לאור הסברות הרבות העוסקות בזיהויו של

"האיש", ניתן לומר שאין הכרעה ודאית. בגמרא (חולין צא, א): "אמר

ר' שמואל בר נחמני כגוי נדְמָה לו… רב שמואל בר אחא… כתלמיד חכם נדְמָה

לו". ובמדרש (ב"ר עז, ב): "ר' חייא בר' חוניא אמר: נדמה לו בדמות

רועה". "ר' חייא בר' חנינא אמר: שרו של עשו" (שם, עז ג). ובאגדות

היהודים,⁷ "אותו רועה היה המלאך מיכאל, השר הגדול". ולאור כל

זאת, נראית לנו הערתו של לוי גינזבורג, שאכן אין לדעת מי האיש".

יעקב לבדו

יתכן

לומר, שהמילה לבדו באה ללמד, שהמאבק עם האיש היה בתוככי נפשו של יעקב. ואכן

כך תוסבר גישת הרמב"ם (ר' לעיל) שהמפגש היה במראה הנבואה, כלומר בחלום, בדרך זו הולכים

גם רד"'ק ורלב"ג. רד"ק מסביר: "כי המעשה הזה… לא היה

אלא דמיון לבד, שנדמה לו איש, ולא היה…" וגם הרלב"ג:

"ונראה לו בנבואה מלאך ה', כאילו הוא איש, והנה הסכמנו שיהיה זה ההתאבקות בעת

השינה…" לפרשנות זו (של הרמב"ם, רד"ק ורלב"ג) שהמאבק היה בחלום בשינה… יש להוסיף, שמכאן

יוסבר כיצד בתוכן הפסוק, מילה אחת בלבד מבדילה בין 'לבדו' לבין 'האיש'.

מעניינת

גישתו של המלבי"ם,⁸ שמעידה על המורכבות שמופיעה בפירושים

השונים, האם לפנינו מראה נבואה, חלום, או מאבק גשמי, חושני? וכך הוא כותב:

"היה לו (ליעקב) מלחמה עם השר שלו, היינו עם היצה"ר הפרטי

שבגופו…" אולם בהמשך הוא כותב: "והמלאך ההוא לבש צורה גשמית [כי היתה

נבואה מוחשית] (כך במקור, כנראה הערת

המהדיר) ע"י שנתגלם המלאך

בצורת אדם…" ולעומת זאת ממשיך המלבי"ם: "ותשאר נפשו לבדו מתבודדת

עם האור העליון הרוחני…" ואז הוא מסכם את פירושו הדו משמעי: "כי

עניינו הוא שאין לו מהות, ואינו קיים רגע על מצב אחד, רק פושט צורה ולובש

צורה…"

כאדם שחובק את חברו

מכיוון

שהפועל 'ויאבק' היא מילה יחידאית, הוא סובל שני פירושים, שניהם בגמרא (חולין צא,

ע"א) ושניהם ע"י ר'

יהושע בן לוי: "אמר קרא: 'ובהאבקו עמו' (לב,כה), כאדם שחובק את

חברו". בהמשך מביאה הגמרא, שם, את גירסתו השנייה של ר' יהושע בן לוי:

"בהאבקו עמו, מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד".

אונקלוס, מתרגם את 'ויאבק' היחידאי במילה נדירה גם

בארמית, 'ואִישְתַדַל', וכבר העיד הרמב"ן שכך תרגם אונקלוס גם בשמות (כב, טו')

"וכי יפתה: ארי ישדל". רש"י הסביר:" שידול בלשון ארמי כפיתוי

בלשון עברי". רמב"ן, חולק על דעת רש"י, וסובר שכוונת אונקלוס 'לשון

תחבולה' ועל כך ר' בהרחבה בספרו של ע"צ מלמד.⁹ בתרגום הניאופיטי,

שמובא בספרו של אביגדור שנאן,¹⁰ שם תורגם 'ויאבק- גפף': לפי שנאן, גפף-

תפס. אבן שושן במילונו מסביר: 'גפף- חיבק'¹¹.

מעניין

לציין שרבים מן הציירים (דורה, דלקרוא ועוד..) מתארים בציוריהם מאבק עז בין יעקב

והמלאך בעוד רמברנדט,¹² בציורו מתאר מפגש של חיבוק ללא סימני מאבק

כלל…

שוויון כוחות?

אנו

למדים שהאיש-המלאך, לא צלח במאבק. על הנאמר:"וירא כי לא יכֹל לו" (לב,כו): "אמר ר' ברכיה: אין אנו יודעים מי

נָצַח, אם מלאך אם יעקב" (ב"ר, עז,

ג) וכאשר אומר המלאך: "כי

שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל" (לג, כט) על כך אומר הרב סולובייצ'יק (ר' לעיל הע' 11): "יעקב יצא כמנצח ממפגש נורא הוד" ובהמשך, אומר הרב, המאבק הוא

של כנסת ישראל, "מאבק לקיום ולחיים, לאורך אלפי שנים".

1. במו"נ, מהד'

שוורץ חלק ב' , מא, בהמשך מסביר הרמב"ם שגם נביא נקרא מלאך, ור' שם עמ' 404.

2. אגדות היהודים,לוי

גינצבורג, חלק ו' יצחק ויעקב, עמ' 85, מבוסס על מד"ת מזמור ט'.

3. בפתיחה למו"נ,

ור' עוד בחלק א, ט"ו.

4. שם, חלק ב, פרק ו' עמ' 281-282. בהמשך הרמב"ם,

חוזר על קביעה זו, כך בפרקים מא, מב, מג.

5. דברי השקפה, מפריית אלינר, המ' לחינוך ותרבות תורנית

בגולה, בפרק 'יעקב ועשו' שיעור בפר' וישלח עמ' 21-25.

6. הגרי"ד, שם, עמ' 24 נותן הסבר ורקע לאנטישמיות

שנובעת מיחסי ישראל והעמים: "שלא נוכל לייחס להם שום הגיון יסודי".

7. שם, עמ' 125, ור' הע' 248, המדרש מבוסס בעיקר על מדרש

'אבכי"ר' ושם גם נאמר: "מיכאל נתמנה לשרם של ישראל" ור' עוד בהע'

249 כותב גינזבורג: "הכרעת מיהותו (של המלאך) נשארת ללא

הכרעה".

8. המלבי"ם, 'פרדס' ירושלים 1956 עמ' 116-117.

9. מפרשי המקרא, "דרכיהם ושיטותיהם" הוצאת

מאגנסירושלים, תשל"ד, חלק ב' עמ' 798, 981.

10. "מקרא אחד,

ותרגומים הרבה" הקיבוץ המאוחד, תל-אביב 1993 עמ' 47.

11. הפועל 'גפף' מופיע

כמה פעמים בסנהדרין, וראו במיוחד במשנה סנהדרין, דף ס, ע"ב. גם שטיינזלץ,

מסביר גפף – חיבק.

12. רמברנדט התגורר

בשנותיו האחרונות בשכונת היהודים באמסטרדם וכנראה שמע מאחד מחבריו היהודים על

רעיון החיבוק.

בנימין סלנט הוא חבר קיבוץ סעד

המקדש השלישי ייבנה רק מתוך שלום

ובבאר השלישי לא רבו עליה, כי בית המקדש השלישי יבנה

ע"י מלך המשיח שנאמר בו: (ישעיה ט, ו) "למרבה

המשרה ולשלום אין קץ", כי אך שלום ואמת יהיה בימיו, על כן נקרא רחובות

כי אז ירחיב ה' את גבולם, כי בזמן שהמריבה מצוייה או שני עברים נצים, אף בהיותם

בעיר גדולה כאנטוכיא לא נשא אותם לשבת יחדיו, ואף במקום רחבת ידים מאוד, צר להם

המקום

ולא יסבלם, אשר בעונינו עוד היום מנהג זה מצוי בינינו,

ובהפך זה בזמן ששלום על ישראל אע"פ שפרינו בארץ ויהיו הדרים עליה רבים

עד מאוד, מ"מ רחבת ידים להם ואין צר להם… שבזמן מציאת השלום, "ופרינו

בארץ", כי לא יצטרכו לצאת מתוכה.

(מתוך פירוש

"כלי יקר" על בראשית,כ"ו, כ"ב)