כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ

אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ

וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה

עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי.

 שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. (דברים יז, יד-טו)

תניא ר' יהודה אומר: שלוש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ – להעמיד להם מלך

ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה וכו' (כדכתוב ברמז רס"ח). 'ואמרת אשימה עלי מלך'. ר' נהוראי אומר: הרי

זה דבר גנאי לישראל, שנאמר 'כי לא אותך מאסו וגו". אמר ליה רבי יהודה: והלא מצוה

היא מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר 'שום תשים עליך מלך'! ולמה נענשו בימי שמואל?

לפי שהקדימו על ידם. 'ככל הגוים אשר סביבותינו', רבי נהוראי אומר: לא בקשו להם מלך

אלא להעבירן לעבודת אלילים, שנאמר 'והיינו גם אנחנו ככל הגוים'.

(ילקוט שמעוני דברים יז, רמז תתקיב)

ואמרת וגו' – אין הפי' אמירה כמשמעו בפה, אלא כלשון 'ואמרת

אוכלה בשר' וכדומה. אכן לפי לשון זה היה במשמע שאין זה מצוה במוחלט למנות מלך, אלא

רשות כמו 'ואמרת אוכלה בשר' וגו'. והרי ידוע בדברי חז"ל דמצוה למנות

מלך וא"כ למאי כתיב 'ואמרת…' ונראה דמשום דהנהגת המדינה משתנה אם מתנהג

עפ"י דעת מלוכה או עפ"י דעת העם ונבחריהם. ויש מדינה שאינה יכולה

לסבול דעת מלוכה. ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלי קברניט. ודבר זה אי אפשר

לעשות עפ"י הכרח מצוות עשה. שהרי בענין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות

שדוחה מצוות עשה משום הכי לא אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת

העם לסבול עול מלך עפ"י שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגים בסדר יותר נכון.

או אז מצוות עשה לסנהדרין למנות מלך. והא ודאי אי אפשר לפרש שאין בו מצוות עשה כלל,

אלא כמו 'ואמרת אוכלה בשר וגו' וזבחת מבקרך וגו", שאינו אלא לאו הבא מכלל עשה, שלא

לאכול בלי שחיטה.

 (העמק דבר יז, יז)

מלך "ככל הגויים"?

אילון לנגבהיים

דיני המלך המופיעים בפרשתינו היוו כר נרחב לפרשנות במשך כל הדורות. פסוקים

ספורים אלה מגדירים את חובותיו של המלך (לכתוב את משנה התורה בספר וללמוד אותו) ואת

המגבלות הייחודיות המוטלות עליו (לא להרבות סוסים, לא להרבות נשים), ואילו תפקידיו

הממלכתיים, סמכויותיו ויחסי הגומלין שלו עם המוסדות הציבוריים האחרים אינם מוזכרים

בתורה כלל. בכדי להבהיר את התמונה החלקית של תפקיד המלך העולה מהפסוקים בפרשה, מסתמכים

רוב הפרשנים על הפסוקים הפותחים את פרק ח' מספר שמואל א'. פסוקים אלה מתארים משבר

שלטוני שמתרחש לעת זקנתו של שמואל, לנוכח שחיתותם של בניו יואל ואביה:

ולא הלכו בניו (של שמואל) בעקבותיו, ויטו אחרי הבצע וייקחו שוחד ויטו משפט.

(פסוק ג')

זקני העם דורשים אלטרנטיבה שלטונית ראויה למנהיגות המושחתת של בני שמואל,

והם פונים אליו בבקשה להעמיד להם מלך. זקני ישראל פונים אל הנביא מפני שהם מבינים

שאת המלך צריך לבחור נציג ה' כפי שמצוין בפרשתֵנו: "שום תשים עליך מלך אשר יבחר

ה' אלהיך בו" (פרק

יז פס' טו).

ויאמרו אליו (אל שמואל): הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה

לנו מלך לשפטנו ככל הגויים. (פסוק ה')

נוסח הבקשה של זקני ישראל מזכיר את לשון התורה בפרשתינו "ואמרת אשימה

עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותיי" (פס יד) אך שמואל מתאכזב מהדרישה המוצדקת לכאורה של זקני העם, ובאופן מפתיע דרישה

זו אינה מוצאת חן גם בעיני ה':

וירע הדבר בעיני שמואל אשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו… ויאמר ה' אל שמואל

שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך, כי לא אותך מאסו אלא אותי ממלך עליהם. (פסוקים ו-ז)

שמואל מוסר לזקנים את דברי ה' המבטאים הסתייגות ברורה מהדרישה למינוי מלך, ולאחר

מכן מוסר להם רשימה של חוקים ודרישות שיוטלו עליהם בעקבות המלכת המלך:

את בניכם ייקח… לעשות כלי מלחמתו… ואת בנותיכם ייקח לרקחות, ולטבחות

ולאופות… זרעיכם וכרמיכם ייעשר… (פס' יא-טז)

אך זקני העם לא מתרשמים מנאום זה ומהעול שיוטל עליהם ולא חוזרים בהם

מדרישתם:

וימאנו העם לשמוע בקול שמואל ויאמרו: לא, כי אם מלך יהיה עלינו, והיינו גם

אנחנו ככל הגויים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו. (פסוק יט-כ)

מדוע מבטאת הדרישה למלך מיאוס בה'? מדוע זקני העם לא מתרשמים מנאום האיום

של שמואל? כיצד מתיישב הדבר עם פשט הפסוקים שבפרשתֵנו המציג את מינוי המלך באופן

נייטרלי ואפילו רצוי ?

אנסה לענות על שאלות אלה בשתי דרכים, האחת מסורתית והשנייה מודרנית-ביקורתית:

את המיתאר לדרך הראשונה מתווה הרמב"ן בפירושו על התורה, ואת המיתאר לדרך

השנייה מתווה חוקר המקרא, חתן פרס ישראל פרופ' שמריהו טלמון.

הרמב"ן מתמודד עם הקושי בפסוק "אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר

סביבותי" בפרשתינו בדרכו

ולפי דעתי עוד, שגם זה מרמיזותיו על העתידות, שכן היה כששאלו להם את שאול

אמרו לשמואל: שומה לנו מלך לשופטנו ככל הגויים כן כתוב שם, והיינו גם אנחנו ככל

הגויים ושפטנו מלכנו וגו'. כי מה טעם שתאמר התורה במצווה 'ככל הגויים אשר

סביבותינו' ואין ישראל ראויים ללמוד מהם ולא לקנא בעושי עוולה? אבל זה רמז

לעניין שיהיה ולכך באה הפרשה בלשון הבינוני, כאשר פירשתי כבר.

הרמב"ן טוען כאן ובמקום נוסף בפרשתנו¹ כי בדברי התורה

שובצו אמירות והתרחשויות מהעתיד. לכן, יש לקרוא את הפסוקים הנוגעים למלך בפרשתֵנו

כציטוט של דברי זקני העם בספר שמואל, ולא ניתן ללמוד מהתורה על הלגיטימיות של

אמירות אלו. הרמב"ן טוען שהאמירה "ככל הגוים אשר סביבותינו" סותרת

עקרון מהותי בתורה – שלא ראוי שנלמד מהעמים וממנהגיהם, ואין לנו אלא להבין אותה

כאמירה (לא לגיטימית) של זקני העם שתֵאמֵר בעתיד.

עתה ברור מדוע הדרישה למינוי מלך כפי שהוצגה מהווה מיאוס בה'. לאור דברי

הרמב"ן מצטיירת דרישת זקני העם כניסיון להידמות לעמים ולמרוד בדברי התורה

ובה'. גם האיום לכאורה שמופיע ברשימת החוקים והדרישות שיעמיד המלך אינו מפתיע את

הזקנים מפני שחוקי מלך אלו תואמים את החוקים של מלכי הסביבה האחרים המוכרים לזקני

העם.

לסיכום, על פי הרמב"ן הדרישה למלך בימי שמואל נעשתה באופן שאינו

לגיטימי, אך היות והיא מציאות עתידית בלתי נמנעת, מתייחסת אליה התורה ומנסה לעצב

אותה עד כמה שאפשר.

חוקר המקרא פרופ' שמריהו טלמון הולך בדרך מעט שונה. הוא מזכיר ניסיון כושל

ליצירת שושלת מלכים שהתרחש בספר שופטים. גדעון היה שופט נערץ והוביל את העם

לניצחונות צבאיים מרשימים, בשל כך מבקשים ממנו אנשי ישראל שיקים שושלת המהווה ממשל

מלוכני: "משל בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך כי הושעתנו מיד מדין" (שופטים ח', כב').

גדעון מתנגד למהלך מפני שיצירת שושלת בתקופת השופטים סותרת את ההסמכה

האלוקית: "ויאמר אליהם גדעון, לא אמשול בכם ולא ימשול בני בכם. ה' ימשול

בכם" (שם

פס' כג'). פרופ' טלמון טוען כי המלכת גדעון-המצביא

הגדול, היא דרישה פרגמטית להחלפת השלטון המעורער המאפיין את תקופת השופטים, בשלטון

מלוכני יציב. מטרתה המרכזית של דרישה זאת הינה שמירה על היתרון הצבאי. בדומה לכך, בסוף

חייו של שמואל הושג יתרון צבאי במלחמה מול הפלשתים (בעקבות הקרב במצפה) וזקני העם

מבקשים לשמור יתרון זה באמצעי פרגמטי של מינוי מלך. כך כותב פרופ' טלמון:

מראייה זו של הדברים מתחייבת המסקנה, שבשעת ייסוד המלוכה הישראלית כבר

נוסחו מושכלות ראשונים שבהם הוגדרו עקרונית זכויותיו וחובותיו של המלך. הופעתה של

משלחת הזקנים בפני המנהיג הכריזמטי (שמואל) דומה שהיא מעשה היסטורי. שאול הומלך

כתוצאה ממשא-ומתן חופשי בין כוחות השותפים בהנהגת העם, שליח האל ונציגי העדה. ("משפט מלך" מתוך המלוכה הישראלית בראשיתה, 1975)

שיטה זאת, המדגישה את תפקידו הצבאי-מדיני של המלך, שונה משיטתם של מפרשים

כדוגמת הר"ן ואחרים שמזהים את מוקד הבעייתיות בבקשת הזקנים, בכך שהמלך יהיה

בעל תפקיד משפטי. השיטה מסבירה יפה את המהלך שהוביל להתהוות המלוכה, והיא מתיישבת

עם פסוקי התורה, אך היא אינה מסבירה את כעסו של ה'.

ברצוני להציע, שסיבת כעסו של הקב"ה לאור שיטתו של פרופ' טלמון קשורה

בעיקרה לעיתויה של בקשת הזקנים. הזקנים מבקשים מלך לאחר תקופה של שקט שתחילתה בקרב

במצפה, בו נתמכו ישראל על ידי מעורבות גלויה של האל: "וירעם ה' בקול גדול יום

ההוא על פלשתים ויהמם ויינגפו לפני ישראל"( שמואל א' ז' י') לאחר הרעש הגדול שמכניס את הפלשתים להלם, רודפים ישראל אחרי הפלשתים

ומניסים אותם, אך למרות הנס הגלוי לא מתואר שום מעשה של הודיה מצד העם.²

בדומה, גם אחרי הניצחון של גדעון לא נזכרת תפילת שבח ושירת הודיה כדוגמת שירת

דבורה, אלא ניסיון להמליך את גדעון.

הצעתי מסתמכת על פירוש

הרמב"ן על הפסוק "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" (בראשית מט י) כך לשונו:

והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה' ומושיע

אותם ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם 'ה' אלוהיכם מלככם',

ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא.

אם כן, על פי מאמרו של פרופ' טלמון ופירושו של הרמב"ן לספר בראשית,

עולה שהדרישה להמליך מלך שמהווה סמכות צבאית-מדינית בדומה למלכי העמים, הייתה

רצויה לפי התורה. אך למרות זאת, מכיוון שנעשתה שלא בעיתה, היא התפרשה ככפיות טובה

כלפי שמיא וכמיאוס בה'.

חילופי שלטון רבים התרחשו במדינת ישראל בשנים האחרונות, חלקם הקטן בשל

פרשיות שחיתות, ורובם בשל משברים פוליטיים וקואליציוניים. חילופי השלטון התדירים

גרמו בציבור לתחושה של חוסר יציבות, ודירבנו פוליטיקאים להציע שינויים בשיטת הממשל

שיגבירו את עמידותן של הממשלות ואת אורך כהונתן. פתרונות מעין אלה מזכירים את

הדרישה למינוי מלך שמופיעה בספר שמואל ומבטאת גם היא שאיפה לנורמליזציה וליציבות פוליטית.

האם הניסיונות להחלפתה של שיטת הממשל אינם עוד ניסיון להיות "ככל

הגויים" מבלי לבדוק לעומק אם הם באמת מתאימים למצבֵנו?

התורה מתארת מגוון רחב של מנהיגויות החל ממשה רבינו דרך יהושע, השופטים, המלכים

וכלה בעזרא ונחמיה. אין צורת מנהיגות אחת שמועדפת, אך ניתן להכליל כי מנהיג יצליח

בתפקידו אם טובת העם והיא לבדה עומדת לנגד עיניו. לצערנו ולשמחתנו, אף שיטת ממשל

או מערכת חוקית אינה מעניקה תעודת ביטוח לכך.

1. בפירושו על הפסוק הנוגע בנביאי השקר: "וכי תאמר בלבבך, איכה נדע את

הדבר אשר לא דברו ה'?"(פרק יח פס' כא) מציין הרמב"ן: "עתידים אתם

לומר כשיבוא חנניה בן עזור ומתנבא… והדרש בזה מפני שלא אמר 'אם תאמר בלבבך' והוא

כמו שהזכרתי כי התורה הגיד ברמזים העתיד להיות…"

2. שמואל אמנם מציב את אבן העזר בין המצפה ובין השן אך לא מוזכרת השתתפות

של העם.

אילון לנגבהיים הוא דוקטורנט בהוראת המדעים

'כי תקרב אל

עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום': באיזו מלחמה מדובר?

'כי תקרב אל

עיר': במלחמת הרשות הכתוב מדבר, כמו שמפורש בענין 'כן תעשה

לכל הערים הרחוקות וגו'.

(רש"י דברים כ , י)

…במלחמת הרשות

הכתוב מדבר, שפותחין לשלום, אבל במלחמת מצוה של שבעה עממין אין פותחין להם לשלום, כך

פירש רש"י ז"ל.

והנה הכתוב

מדבר בסתם, כי תקרב אל עיר, ובודאי כל עיר וכל מלחמה במשמע, ובין מלחמת

הרשות ובין מלחמת מצוה פותחין שלום, חוץ מעמון ומואב, שהכתוב פירש בהם (דברים כג) 'לא תדרוש

שלומם וטובתם'. ואפילו עמון ומואב שאין פותחין להם שלום, אם השלימו מעצמן מקבלין

אותן, ללמדך כמה גדול כח השלום. והנה פרשה זאת אזהרה לישראל שלא יעשו מלחמה

עם שום אומה

בעולם, עד שקוראין לה לשלום…

 (רבינו בחיי שם, שם)

וְעָנוּ וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכֻה

יִשְׂרָאֵל, וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם.

ופירשו חז"ל שמלמד שעל מנת כן פדה אותנו שלא ימצא בשום דור מן

הדורות שופכי דמים, ועתה שנמצא שופכי דמים התגלה למפרע שיוצאי מצרים לא היו

על יוצאי מצרים שנודע שלא היו ראוים שאם היו ראוים היה זכותם מציל את בניהם

מחטא שפיכת דמים והם צריכים כפרה, וזה שאמר שהמתים צריכים כפרה, ומבאר כי השופך

דמים חוטא עד יציאת מצרים וכפרה זו שמנקה אותם מעון שפיכת דמים מכפרת על יוצאי

מצרים, [וכבר אמרו שהעושים לו נס מנכים לו מזכויותיו, ואחר שנודע שלא היו ראוים

לנסים האלה ונעשו לבטלה ממילא ינוכה להם מזכיותיהם וצריכים כפרה], ובד"א מפרש

מה שכתב אשר פדית ה', ר"ל הלא על מנת כן פדית אותם שאם יחטאו תכפר עונותיהם

שאם לא כן לא היה ראוי שיגאלם אחר שידע שאי אפשר שלא יחטאו בעתיד והיה כלל הפדות

לבטלה כי כשיחטאו ולא ימצאו כופר ישוב להגלותם ולמה פדם בחנם.

(מלבי"ם דברים כא, ח)

"משרבו הרצחנים – בטלה עגלה ערופה"

כיצד יש להבין את

דברי חז"ל אלה, בדבר ביטול "עגלה ערופה" ו"מים מרים"

בגלל ריבוי הרצחנים והמנאפים? התשובה היא כי מיצוות אלה הקשורות בטקסי כפרה

מרשימים, נערכו במקרים חריגים ביותר, ונועדו לסתום פרצות בגדר הקיימת…

כאשר נהרסות אשיות

חיי התורה והטהרה, כמו בימינו בהם מקרי רצח, שפיכות דמים, אינוס וניאוף הפכו כמעט

להיות כרוניקה יומית האמצעי התקשורת, ובמסגרת חברה בה רצחנים פועלים בגלוי, יש

אפילו משהו מגוחך ודוחה, כאשר ארגונים ועמותות מקדשים מלחמה כנגד תופעות אלה,

ועינינו הרואות כיצד מה שהיה בעבר מוסד משפטי ואקט בעל השפעה מתקנת, נעלם ובטל

כאשר אין הדור ראוי לו.

משל למה הדבר דומה?

לרבנות שהיתה יוצאת באיסור חמור על השימוש בסכין פגומה בידי הקצב השוחט חזיר;

והדברים אמורים גם כלפי המאבק עליו אנו שומעים חדשים לבקרים בחוצותינו, על פגיעה

בקברים.

(מתוך י. ליבוביץ :

שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 858)