צו תשס"ו (גליון מספר 441)


Peace & shalom : Shabbat Shalom The weekly parsha commentary – parshat



פרשת צו – שבת הגדול

גליון מס' 441 תשס"ו
(קישור לדף המקורי)

אֵשׁ

תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה. (ויקרא ו, ו)

 

 

למה היה מוקד על המזבח ולא במקום אחר? אלא אמר הכתוב 'מזבח אדמה תעשה לי' (שמות כ) למה מן אדמה? לפי שהאדם ברייתו מן האדמה ונקרא שמו

אדם על שלוקח מן האדמה ומעלים העולות והקרבנות על המזבח, שהיא עשויה מן

האדמה לכפר על הגויה שהיא לוקח מן האדמה, ומנין שמתכפר על הנפש? דכתיב (ויקרא יז) 'כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא' ואומר 'כי הדם הוא בנפש יכפר' כשאמרו

'וזרקו את הדם על המזבח' (ויקרא א) כלומר יזרקו הדם שהוא הנפש על המזבח שהיא מן האדמה

כמו הגויה ויכפר על הנפש.

'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה', ואומר 'ויצאו וראו בפגרי האנשים

הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה. . . " (ישעיה סו) אלו הכופרים במקום, והאש המוקד על המזבח תמיד הוא

מכפר על עונותיהם של ישראל.

ומהו מזבח? מ' מחילה שמוחל על עונותיהם, ז' זכות

שמזכה אותם לעולם הבא, ב' ברכה שמביא להם הקב"ה ברכה במעשה ידיהם, ח'

חיים שהן זוכין לחיי עולם הבא; העוזב כל אלו המחילה והזכות והברכה והחיים והולך

ועובד עבודת גילולים, שורפו אשו הגדול, כמו שנאמר (דברים ד) 'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא', כיצד הוא קנא שנאמר (הושע ב)

וארשתיך לי באמונה כמו שמקנא הבעל לאשה כך הקב"ה מקנא.

(תנחומא

צו סימן יד)

 

 

השלשֶלֶת כטעם מפרֵש

יוסי מורגנשטרן

שבת

הגדול חלה בשבת פרשת צו, בכל שנה שאיננה שנה מעוברת. בשבת זו מצֻווים אנו להתכונן

לפסח הקרֵב ובא, ללמוד על ההגדה בפרט ועל חג הפסח בכלל. יש הטוענים שקיימת התאמה

בין תוכן פרשיות השבוע והמועד בו הן נקראות. (דוגמת "איכה אשא לבדי" (דברים א:

12) בשבת חזון שהוא תמיד בשבוע של

ט' באב או פרשיות התשובה בתקופת אלול). ברצוני לטעון שקיים קשר כזה בין שבת הגדול

ופרשת צו. והיכן נמצא הקשר הזה? בשלשלת.

השלשלת הוא אחד מטעמי

המקרא הנדירים; הוא מופיע בכל התנ"ך כולו (חוץ מספרי אמ"ת) רק שבע פעמים

ומתוכן, בתורה רק ארבע פעמים. במסגרת זו אדון רק בהופעותיו בתורה. 1

טעם מהשלשלת הוא טעם

מפסיק שמופיע בראש פסוק מעל פועל ביחיד. המשמעות הפרשנית היא התלבטות קשה של מבצע

הפעולה. נבדוק את סיבת ההתלבטות של המבצעים בארבעת הפסוקים האלו בתורה וננסה למצוא

שיטה של בעל הטעמים בבחירת הפסוקים הללו והקשר לפסח בפסוק בפרשה שלנו.

 

1. בראשית י"ט, ט"ז

וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ

וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ

לָעִיר.

רש"י ד"ה 'ויתמהמה' – כדי להציל את

ממונו:

לוט חס על ממונו ועל רכושו ובתחילה סרב לציית

לדברי המלאך. זוהי התלבטות הנגרמת על ידי תאוות ממון.

 

2. בראשית כ"ד, י"ב

וַיֹּאמַר:

ה', אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם

אֲדֹנִי אַבְרָהָם.

השלשלת מעל המילה

"ויאמר" מבטאת את התלבטותו במילוי שליחותו של אברהם. המילה

"אולי" בפיו של אליעזר בפסוק ה' בפרק כ"ד מבטאת את תקוותו שהוא לא

ימצא בת זוג ליצחק כמובא ברש"י.

רש"י בראשית

כ"ד, ל"ט, ד"ה 'אולי לא תלך האשה'אלי

כתיב; בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו

בתו, אמר לו אברהם בני

ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך. זוהי התלבטות הנגרמת על ידי תאוות כבוד.

 

3. בראשית ל"ט, ח'

וַיְמָאֵן

וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל

אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי

השלשלת מעל המילה

"וימאן" מראה את התלבטותו של יוסף כיצד להתנהג עם אשת פוטיפר. זוהי התלבטות

הנגרמת על ידי תאוות הגוף.

 

4. ויקרא

פרק ח' פסוק כ"ג

וַיִּשְׁחָט

וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית וְעַל

בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית

אם הסברנו בשלושת

המופעים הקודמים של השלשלת בתורה שטעם זה מראה על ההתלבטות הפנימית של מבצע

הפעולה, מהי ההתלבטות הגדולה של משה רבנו בפסוק שלפנינו?2

בכל יום משבעת ימי

המילואים מקריבים שלשה קרבנות – חטאת, עולה ושלמים. המתח עולה משחיטה לשחיטה. בעל

הטעמים מבטא זאת זה בטעם מעל המילה "וישחט" בכל פסוק. בפסוק ט"ו

בשחיטת החטאת מופיע רביע (טעם מפסיק בינוני). בפסוק י"ט, בשחיטת העולה מופיע

אתנחתא (במלה הראשונה של הפסוק!). ובשחיטת איל המילואים בפסוק שלנו מופיע השלשלת.

יש מפרשים שסוברים שבמשך הטקס שבו משה משמש ככהן גדול, נוצרה בו תחושת התעלות של

כהן גדול, וקשה לו להיפרד מהתפקיד, אך הוא עושה זאת ומקיים את הצו האלוקי. 3

נדמה לי שההתלבטות של

משה רבנו נבעה מתחושה אחרת לגמרי. השחיטה השלישית, ביום השביעי של ימי המילואים,

היא הפעולה האחרונה לפני שהוא מעביר את התפקיד הכהונה לאהרון. בימים אלו, משה

מתפקד כמחנך. רגע לפני שהוא שוחט ומסיים את תפקידו, משה שואל את עצמו: האם לימדתי

ללא דופי? אולי נכשלתי בהעברת התפקיד לאהרון? לפיכך על המלה "וישחט" יש

שלשלת. המורה הגדול מבקר את עצמו בצורה קפדנית.

משה רבנו,שלא כמו לוט,

אליעזר ויוסף, התלבט בגלל סיבה חיובית; לא בגלל ממון או כבוד או תאווה גופנית, אלא

בגלל דאגתו לתלמידו ולעתיד הכהונה. אולי בעל הטעמים הושפע מהמשנה בפרקי אבות פרק

ד' משנה כ"א – "רבי אליעזר הקפר אומר: הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את

האדם מן העולם". משה רבנו, שעיקר דאגתו הייתה בניית עולם, לא התלבט בגלל

קנאה, תאווה או כבוד.

לכן,

כשאנו קוראים את השלשלת בשבת הגדול – אותו יום שבו אנו מתכוננים לפסח

ועלינו לחנך את בנינו -נחשוב על הדוגמא שניתנה לנו על ידי משה רבנו ונשאל את עצמנו

– האם לימדתי את ילדיי על הצד הטוב ביותר? האם נתתי את כל מה שיש לי לתת? האם

התשובות שלי לארבעת הקושיות הן כדי לצאת ידי חובה, ותו לא? האם קיימתי "והגדת

לבנך"?

נאמץ את אופי התלבטותו של משה, ונזכה אי"ה

לחג כשר ושמח.

1. לניתוח מקיף

של כל שבעה מופעים של השלשלת ראה מורגנשטרן י', "השלשלת כטעם מפרש",בתור

טורא ג, הוצאת הקיבוץ המאוחד,תשנ"ד, עמ' 254-251.

2. ישנם חילוקי

דעות בין המפרשים מי השוחט בפרשת המילואים משה או אהרן. אני מסביר בהתאם לדעה

בספרא קע"ט שמשה הוא השוחט. בעלון פרשת השבוע של אוניברסיטת בר-אילן, פרשת

צו, תשנ"ו טוען הרב שלמה פיק שלפי פשוטו של מקרא אהרון הוא השוחט ומסביר את

ההתלבטות שאהרן חשש שאולי הוא לא ראוי. עיין שם.

3. עיין גורן

זכריה, טעמי המקרא כפרשנות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ה, עמ' 77-75.

יוסי

מורגנשטרן הוא מתכנת מחשבים

 

 

'צו את אהרן זאת תורת העולה' – תורת 'המעלה את

עצמו'

אמר הקב"ה: כל מי שהוא מעלה עצמו סופו לילך באש, שנאמר 'היא העולה על

מוקדה'.

דור המבול על שאמרו 'מה שדי כי נעבדנו (איוב

כא) לפיכך נדונו באש, שנאמר (שם /איוב/ ו) 'בעת יזורבו נצמתו בחומו וגו", וכתיב 'ויתרם אכלה אש' (שם /איוב/ כב).

וכן הסדומים (בראשית יט) 'וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש'.

פרעה אמר

(שמות ה) 'מי ה' אשר אשמע בקולו', ועילה את עצמו ואמר 'לי

יאורי ואני עשיתני' (יחזקאל כט) לפיכך על מוקדה, שכן הוא אומר (תהלים יח) 'וירעם משמים ה' מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש', וכן הוא אומר (שמות ט)

'ויהי ברד ואש מתלקחת'.

ואף סנחריב עילה את עצמו, שנאמר (מלכים ב יט) 'עליתי מרום הרים ירכתי לבנון', ומה היה לו? 'ביד מלאכיך חרפת ה", מה היה

לו 'ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור' הוא חרף ע"י מלאך לפיכך ויצא מלאך ויך, ומה

עשה לו? (ישעיה י)'ותחת כבודו יקד יקוד כיקוד אש'.

(תנחומא

צו סימן ב)

 

וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת

הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר.

(ויקרא ו, ד)

 

תנו רבנן: (ויקרא ו) 'ופשט. . . ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן' –

שומעני כדרך יום הכפורים, שפושט בגדי קודש ולובש בגדי חול? תלמוד לומר:

'ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים' – מקיש בגדים שלובש לבגדים שפושט, מה

להלן בגדי קודש – אף כאן בגדי קודש.

אם כן, מה תלמוד לומר אחרים? פחותין מהן.

רבי אליעזר אומר: 'אחרים והוציא' – לימד על הכהנים בעלי מומין שכשרין

להוציא הדשן.

אמר מר: אחרים – פחותין מהן, כדתנא דבי רבי ישמעאל. דתנא דבי רבי ישמעאל:

בגדים שבישל בהן קדרה לרבו – לא ימזוג בהן כוס לרבו (בבלי יומא כג ע"ב).

שרידי

עבודת יום אתמול טעונים פינוי והרחקה בכדי להתחיל עבודת היום החדש במקום מחודש

ופנוי כולו. לפי הסתכלות זו, תיגלה לנו האזהרה שההתעסקות במעשה יום שעבר: ההוצאה

ואולי גם ההרמה – מצוותה בבגדים…  שחוקים ובלויים. אין ללבוש גאות לכבוד הנעשה

בעבר והוא נדחה הצדה מפני המצווה החדשה שכל יום נולד דורש קיומה.

(הרש"ר

הירש שם, שם)

 

"ובעשקי שכר שכיר ומַטי גר": משפט ה'

במתעללים בחלש.

(מתוך ההפטרה)

 

אמר ריש לקיש:

כל המטה דינו של גר כאילו מטה דינו של מעלה, שנאמר (מלאכי ג') 'ומטי גר'

ומטי כתיב.

(תלמוד בבלי,

מסכת חגיגה דף ה, ע"א)

 

היה רבן

יוחנן בן זכאי דורש: 'וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים

ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר וגו" (מלאכי ג ה). אוי לנו

מיום תוכחה, שהקישה כתוב מטי גר לעברות חמורות. לפיכך הזהיר הקדוש ברוך

הוא,'לא תטה משפט'. אמר רבי חמא בר אושעיא, אדם חושש בעיניו,נותן ממון הרבה לרופא,

ספק מתרפא וספק אין מתרפא. והנוטל שוחד, מעוור עיניו, ומקלקל את הדין, וגורם שיגלו

ישראל מארצם, ומביא רעב לעולם, שנאמר  'צדק

צדק תרדוף'. רדפת צדק, תחיה ותירש את הארץ. ואם לאו, לא תירש.

(מדרש תנחומא

שופטים סימן ח)

 

הִנֵּה

אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל

וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם, פֶּן

אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.

(מלאכי ג,

כג-כד מתוך ההפטרה לשבת הגדול))

 

אמר רבי

יהושע: מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני, שאין

אליהו בא לטמא ולטהֵר, לרחֵק ולקרֵב' אלא לרחֵק המקורבין בזרוע' ולקרֵב המרוחקין

בזרוע/ משפחת בית

צריפה היתה בעבר הירדן ורחקה בן ציון בזרוע ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע

כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב.

רבי יהודה

אומר: לקרב אבל לא לרחק.

רבי שמעון

אומר: להשוות המחלוקת.

וחכמים

אומרים לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר (מלאכי ג') 'הנני שולח

לכם את אליה הנביא' וגומר 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם' (משנה עדויות

ח, ז).

נשאלת

השאלה, מה בין דברי חכמים לבין דברי תנא קמא, והרי דבריו חופפים לדברי החכמים

האומרים 'לעשות שלום בעולם'?

פרופ' חנוך

אלבק מביא את מאמר החכמים מתוך המשנה בעדויות ומסביר את כוונתם בהוסיפו על דבריהם

מלה אחת 'לעשות שלום בעולם כולו'; כלומר, לעומת התנאים שדבריהם קדמו לדברי

החכמים וסברו כי שליחות אליהו הנביא היא לעשות שלום בין האבות והבנים, ולהשוות

המחלוקת בעם-ישראל, כוונת החכמים בהדגישם 'בעולם' היא, לעשיית שלום והשכנתו

לא רק בעם-ישראל, אלא בכל העולם כולו.

 (י. ליבוביץ: שיחות על חגי ישראל ומועדיו,

עמ' 64-65)

 

אל כל קוראינו,

אנו שמחים שעלה בידינו בעזרת ה', בעזרתכם ובעזרת תרומה נדיבה מהולנד,לפתוח

מחזור תשיעי של "שבת שלום". יש לציין שיכולתנו לעמוד במשימה זו במשך

שמונה שנים היא בגדר נס, שהתרחש כאמור בעזרת ה' ובעזרתכם, קוראים יקרים.

השנים שעברו הוכיחו את חשיבות הפצתם שלגיליונות שבת שלום. נראה לנו שבעת

הזו, כאשר קיימת מחלוקת עמוקה בעם ובציונות הדתית על סדר העדיפויות הלאומי וכאשר

מחלוקת זו בוודאי תלווה הכרעות ערכיות ומדיניות בעתיד, חשוב שקולנו יישמעוחשוב לא

פחות שהמחלוקת תוכל להתנהל מתוך כבוד הדדי ומתוך מחויבות לערכי הדמוקרטיה.

כדי שנצליח לפרסם ולהפיץ את הגיליון עד סוף השנה התשיעית, אנו זקוקים

לסכום של עוד 20,000$ ואנו מקווים שאתם, הקוראים והקוראות, תוכלו לסייע לנו במשימה

חשובה זו.

אין צורך לומר שמבחינתנו "דין פרוטה כדין מאה" ולכן, כל תרומה

תתקבל בברכה. לתרומות מחו"ל (אנגליה וארה"ב) ניתן להשיג פטור ממס. הדבר

אינו אפשרי עדיין לתרומות בארץ.

ניתן להקדיש גיליון לכבודאדם או אירוע היקר לכם, או לזכרו של אחד מקרוביכם

וידידיכם שהלך לעולמו. בדבר פרטים, נא לפנות לגב' מרים פיין, מרכזת המערכת בטלפון:

052-3920206 או בדוא"ל:ozshalom@netvision.

net. il

תודה

מערכת שבת שלום                                                             עוז

ושלום-נתיבות שלום