וַיַּרְא חֹתֵן

משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם

וַיֹּאמֶר: מָה

הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם?

מַדּוּעַ אַתָּה

יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ

וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?

(שמות

יח, יד)

וירא – את כל אשר הוא עושה לעם. שהוא מעמידם מערב

עד בקר.

ורבינו שלמה אמר בעבור

שמשה יושב לבדו וישראל נצבים ואין זה דרך מוסר. ואין

ספק כי מעלת משה גדולה לומר ככה. כי הנה אהרן שהיה גדול לכל ישראל והיה גדול בשנים

ממשה הוא אומר לו בי אדוני. ומשה עשה הדרך הנכונה. כי השופט יושב ובעלי הריב

עומדים וכן כתוב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב. ולא אמר לו מדוע רק בעבור שהיה

יושב למשפט לבדו ואין לו שופטים אחרים שיעזרוהו. ואמר ר' מרינוס

כי מלת מדוע כמו מַלָּכֶם מַזֶה בידך כי כל אחת שתי מלות. וככה 'מדוע' – מה דעתך

לעשות ככה.

(אבן עזרא שם, שם)

משה רבנו למד מחותנו הגוי את הדבר הגדול, שגם הנהגה על

פי ה' מותנית בדרכי הבנה אנושיות, והיא מיושמת באמצעות בני אדם בעלי הבנה

וכושר הכוונה והנהגה, וטבעי הדבר ומן ההכרח שבמסגרת החברה הכוללת יימצאו יחידי

סגולה בעלי כישורים ותכונות – "אנשי-חיל יראי אלהים,

אנשי אמת שֹנאי בצע" (יח, כא), אשר יתאימו להיות רואיים

לנהל את העם והחברה על פי ה', וללא סיועם ופעילותם לא יכול דבר ה' כשלעצמו להיות

גורם בהנהגת העם, שהרי אין התורה מקוימת בכוח ניסי-שמימי.

(י.ליבוביץ: שבע שנים של שיחות על

פרשת השבוע, עמ' 288)

'וישמע יתרו' – מה שמועה שמע ובא?

פנחס לייזר

סיפורו של

יתרו, חותן משה, הוא אחד הסיפורים המרתקים בתורה. לפי פשוטו של מקרא (וכך מפרשים רשב"ם, רמב"ן וחזקוני), בא יתרו, החותן והסבא, להחזיר את צפורה, אשת

משה ושני בניו, למשה, אחרי יציאת מצרים. למרות שהתורה אינה מספרת לנו במפורש, עד

לפרשה זו, שצפורה ושני בניה חזרו למדיָן בעת שהותו של

משה במצרים ולא היו שותפים לכל המהלך של יציאת מצרים וקריעת ים סוף, לומדים אנו את

הדבר בפרשתנו משתי מילים פשוטות – 'אחר שלוחיה'. צפורה ובניה, יחד עם יתרו, הצטרפו

למשה רק כאשר הוא חנה ב'הר האלהים'.

יש חילוקי דעות בין הפרשנים לגבי עיתוי חזרתו של יתרו; האם קרה הדבר לפני מתן

תורה, כפי שעולה מסדר הפרשיות והפסוקים בתורה? האם קרה הדבר אחרי מתן תורה?

כמו-כן, אין הסכמה בין הפרשנים לגבי גורלו של יתרו; האם חזרתו של יתרו לארצו (יח, כז) היתה סופית? ומה

הקשר בין סיפור זה לנאמר בפרשת בהעלותך?

אנו

קוראים בפ' בהעלותך שמשה הזמין את יתרו , אף הפציר בו,

להמשיך את המסע במדבר ואף הבטיח לו שותפות גורל מלאה עם ישראל, וכך לשון המקרא:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל

הַמִּדְיָנִי, חֹתֵן מֹשֶׁה: נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל

הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם, לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ, כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: לֹא

אֵלֵךְ, כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ. וַיֹּאמֶר: אַל נָא תַּעֲזֹב

אֹתָנוּ, כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ

בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם. וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר

יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. (במדבר

י, כט-לב)

איננו יודעים אם יתרו נעתר להזמנתו של משה; אבן עזרא

מניח שיתרו לא השתכנע; לעומתו, רמב"ן מניח שמשה

הצליח לשכנע את יתרו ופשוטו של מקרא איננו מאפשר לנו להכריע בסוגיה זו.

מעבר

לסיפור 'הפשוט' של איחוד המשפחה, העולה מתוך פשוטו של מקרא, מאפשרת קריאה רגישה של

הפסוקים התבוננות נוספת, כפי שעשו זאת בעלי המדרש וחלק מפרשני המקרא.

בואו של

יתרו עם צפורה ושני בניה, בניו של משה, איננו מתרחש בעיתוי הזה, רק – כפי שעולה

מדברי הספורנו והחזקוני –

בגלל שכעת התנאים בשלים לכך, אלא הצטרפותו של יתרו למשה מעידה על מהפך תודעתי

משמעותי ביותר.

רש"י,

בעקבות המכילתא, מייחס ל'שמיעה' של יתרו רבדים עמוקים;

איננו עוסקים בממד השמיעתי הפיזיולוגי,

אלא ב'שמיעה באוזן השלישית', בהקשבה לקולות נפשיים

ורוחניים, חיצוניים ופנימיים, המחוללים שינוי משמעותי אצל ה'שומע'.

וכך לשונו של רש"י (שמות יח,

א):

'וישמע יתרו' – מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק'.

חז"ל (מכילתא ובבלי זבחים) מעלים אפשרות נוספת, וכך לשון

התלמוד (בבלי זבחים קטז ע" א):

כתנאי (זו מחלוקת תנאים): (שמות

יח) 'וישמע יתרו כהן מדין' – מה שמועה שמע ובא ונתגייר?

רבי יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע,

שהרי כתיב בצדו: (שמות יז) 'ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי

חרב'.

רבי אלעזר המודעי

אומר: מתן תורה שמע ובא, שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם

ועד סופו, וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר: (תהלים

כט) 'ובהיכלו כולו אומר כבוד' – נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה

קול ההמון אשר שמענו? שמא מבול בא לעולם? (תהלים כט) ה' למבול ישב? אמר להם: 'וישב ה' מלך לעולם' – כבר נשבע הקב"ה

שאינו מביא מבול לעולם, אמרו לו: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא?

שנאמר: (ישעיהו סו) 'כי (הנה) באש ה' נשפט'! אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר, ומה

קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו,

שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד

דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנאמר:

(תהלים כט) 'ה' עוז לעמו יתן',

מיד פתחו כולם ואמרו: (תהלים כט) 'ה' יברך את עמו בשלום'.

רבי אליעזר אומר: קריעת ים סוף שמע

ובא, שנאמר: (יהושע ה) 'ויהי כשמוע כל מלכי האמורי', ואף

רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע: (יהושע ב') 'כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף'.

לשלושת התנאים תפיסות שונות לגבי האירוע

שהניע את יתרו להצטרף למשה ואף להתגייר: רבי יהושע מייחס את המהפך התודעתי של יתרו

לניצחונו של יהושע על עמלק. פרשנות זו מעוגנת גם בסמיכות הפרשיות בין שני האירועים ('ויחלש יהושע' – יז,

יג – 'וישמע יתרו' – יח, א).

לפי תפיסה זו, ניתן להבין את המהפך של יתרו כערעור האמונה בכוח הצבאי; עמלק, העם

החזק, הובס על ידי עם העבדים שיצא זה עתה ממצרים, מכיוון שהיתה

זו מלחמתו של ה'; ה' מתערב כאשר החזק פוגע בחלש.

רבי אלעזר המודעי

מייחס את השינוי שחל אצל יתרו למתן תורה: אירוע זה נתפס על ידי גדולי העולם כאירוע

דרמטי ומבהיל, מעין אפוקליפסה המבשרת את סוף העולם. הכנס בהשתתפות יתרו ובלעם – ולעתים

מצטרף גם איוב להתכנסות זו – מגיב לאירועים

המרכזיים של התקופה ובלעם הוא זה שמסביר את פשר הקולות: אין אלו קולות של חורבן

והרס, אלא קולות של "עוז ושלום" – יש כאן עוצמה רוחנית העשויה להביא

שלום לעולם.

רבי אליעזר מניח שיתרו, כהן מדין, בדומה

לכל מלכי האמורי ולרחב הזונה, בעלת הלב הרחב, מושפע בעיקר מאירוע נסי דרמטי דוגמת

'קריעת ים סוף'; התגברות רצון האל על חוקי הטבע והתערבותו בהיסטוריה לטובת העם

הנבחר מחוללות את השינוי אצל יתרו.

במובן מסוים, מהווה יתרו אב-טיפוס לכל אדם

היוצא למסע רוחני בעקבות התעוררות חיצונית. בני אדם מסוימים יגיעו לאמת בעקבות

הפנמת העיקרון של עליונות הצדק על שכרון הכוח; 'והאלהים

יבקש את נרדף', ואולי מצופה מהנרדף שיבקש את האלוהים ולא ייהפך בעצמו לרודף. אחרים

יתרשמו מהתגלות האל העשויה להביא לחוויה רוחנית משמעותית; הקולות והברקים עלולים

להתפרש כמבשרי הרס על-ידי אנשים אשר חווים את האל כגורם מעניש, אך קולו האמיתי של

הנביא מבהיר שמדובר בעוצמה של שלום, בתורה שהיא תורת חיים. וקיימים גם בני אדם

המושפעים מאירועים היסטוריים חריגים,

בהם הם מצליחים לראות את יד ה', מתוך תובנה או מתוך פחד.

יתכן שכל אחד מאיתנו יכול בשלב זה או אחר

של התפתחותו הרוחנית, לבקש ולמצוא את קרבת האל ברובד אחר, אך קריעת ים סוף איננה

אירוע מכונן מרכזי בתודעה הרוחנית של העם ואיננו מצווים לזכור אותה לדורות. לעומת

זאת, מתן תורה כאירוע שמביא ברכה, חיים ושלום לעולם, ומלחמת ה' בעמלק, שהיא מלחמה

נצחית שלנו ברוע האנושי, ללא הבדל דת, גזע ולאום, הם חלק בלתי נפרד מתודעתנו

הרוחנית.

פנחס

לייזר, עורך שבת שלום, הוא פסיכולוג.

השמרו לכם עלות בהר

יהונתן צ'יפמן

"והגבלת את העם

סביב לאמר: השמרו לכם עלות

בהר ונגוע בקצהו, כל הנוגע בהר מות ימות" (שמות יט:יב). ההגבלה החמורה של הר סיני בעת התגלות האלהים עליו בעת מתן תורה משקפת קדושת השם: האימה והיראה מפני

התגלות השכינה, והתחושה שאין בן-אנוש המסוגל לראות את ה'. "כי לא יראני האדם וחי".

אותו רעיון חל , אולי

ביתר שאת, לגבי מקום המזבח והמקדש, "דירת ה' בתחתונים", ממקום בו

הקב"ה, כביכיל, "גר" בינינו בעולם הזה. בית

המקדש – ובאופן ספציפי , קודש הקדשים, מקום "מגוריו" של ה' בתוך המקדש,

כביכול – מוקף באיסורים ובהגבלות, המונעים מכל אדם (חוץ מכהן הגדול ביום הכפורים,

כשהוא בא לכפר על עם ישראל) לגשת אליו. הרעיון הבסיסי העומד מאחורי זה הוא שנוכחות

ה' הוא מופע איום ונורא, נשגב מתפיסת בני אדם.

האם דבר זה חל היום? נדמה

לי שכן. אותו כלל שחל על מעמד הר סיני, ומיושם לגבי בית המקדש – הן בעמדו על

תילו, הן בחורבנו. בית המקדש, והר הבית שעליו עמד, הינו שטח מקודש, מקום ש"השכינה

לא זזה ממנו" מעולם. עקב כך, אותה יראת מקדש שהיתה

נהוגה בזמן שהבית היה קיים, חלה גם היום. אין הר הבית מקום חולין, מקום שאפשר לטייל

בו באופן חופשי כדי להנות מיופיו, או אפילו מההרגשת ההתעלות הרוחנית שאפשר לחוש בו. (וזאת, למרות שיש בו

בית תפלה של דת אחרת; מבחינתנו, דבר זה אינו משנה מאומה).

יש אנשים הטוענים שהם

עולים להר הביח דווקא כדי להרגיש את הקדושה המיוחדת

השוררת בו. לזאת, הייתי עונה בפשטות: לפעמים, קדושה מורגשת ומתבטאת דווקא בהימנעות

ממעשה מסוים. כך למשל קדושת השבת מתבטאת לא רק בתפילות המיוחדות ובקריאת התורה

ובלימודה ובזמירות ששרים באותו היום, אלא גם, ואולי בעיקר, בהימנעות ממלאכות

אסורות. כמו כן קדושת הנישואין מתבטאת, לא רק בקשר הרגשי והרומנטי בין בני הזוג,

אלא באיסורים של מגע פיסי קרוב עם כל אדם אחר.

אחד הדברים שלמדנו מהגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל

ברבים מכתביו ובדברים שהוא היה רגיל לומר בעל פה, הוא שהאיסורים שבתורה, ה"לאווין", הם בעלי חשיבות לא פחותה, ואולי אף יותר,

ממערכת מצוות ה"עשה". כך שהגבלת ההר בעת מעמד הר סיני יכולה לשמש לנו

כאב-טיפוס לכל התורה כולה.

הרב יהונתן צ'יפמן הוא מתרגם במקצועו, המתמחה במדעי היהדות. הוא כותב דף

שבועי בשם "חיצי יהונתן" על פרשת השבוע (באנגלית). המעונינים

יכולים לכתוב לדואר אלקטרוני yonarand@internet-zahav.net.

מסגולותיו של דיין

בית דין של

שלשה צריך שיהא בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן: חכמה וענוה ויראה, ושנאת ממון ואהבת

האמת, ואהבת הבריות להן, ובעלי שם טוב. וכל אלו הדברים מפורשין

הן בתורה: הרי הוא אומר 'אנשים חכמים ונבונים' – הרי בעלי חכמה אמור,'וידועים

לשבטיכם' – אלו שרוח הבריות נוחה מהם. ובמה יהיו אהובים לבריות? בזמן שיהיו בעלי

עין טובה ונפש שפלה וחברתן טובה ודבורן ומשאן בנחת עם הבריות. ולהלן הוא אומר

'אנשי חיל' – אלו שהן גיבורים במצוות ומדקדקים על עצמם וכובשין

את יצרן עד שלא יהא להן שום גנאי ולא שם רע ויהא פרקן נאה ובכלל אנשי חיל שיהיה

להן לב אמיץ להציל עשוק מיד עושקו, כענין שנאמר

'ויקם משה ויושיען' ומה משה רבנו עניו, אף כל דיין צריך

להיות עניו 'יראי אלהים' כמשמעו, 'שונאי בצע' – אף ממון

שלהם אינן נבהלין עליו, ולא רודפין

לקבץ הממון . שכל מי שהוא נבהל להון, חסר יבואנו.'אנשי אמת' – שיהיו רודפין אחר הצדק מחמת עצמן, בדעתן אוהבין

את האמת ושונאין את החמס ובורחין

מכל מיני העוול.

 (משנה תורה

לרמב"ם, הלכות סנהדרין ב, ז)

"עם

סגולה – ממלכת כהנים וגוי קדוש"

הייחוד

של עם ישראל אינו עובדה, אלא משימה. ישראל אינה מציאות אלא תפקיד…

עם ישראל אינו העם הנבחר, אלא מצווה להיות העם הנבחר. ומהי בחירתו?

"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". אין לעם ישראל ייחוד

של מהות, אלא ייחודו בתביעה המוצגת לו.

אמנם עמדו עוררים על תפיסה זו, משום שלא היו מסוגלים לאמונה רמה זו. והראשון שערער

עליה היה קורח, שהכריז "כל העדה כולם קדושים" – הייחוד של עם ישראל הוא

עובדה קיימת, הוא גוי קדוש מבחינת מהותו. אולם 3 פסוקים לפני הצהרת קורח כתוב

"למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים" – אין אתם

קדושים אלא נתבעים לקדושה.

(מתוך: 'אמונה, היסטוריה וערכים' לפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל)

"אלהים

אחרים"

'לא יהיה לך אלהים

אחרים': וכי אלוהות הן? והלא כבר נאמר 'ונתון את אלהיהם

באש כי לא אלהים המה' ומה תלמוד לומר 'אלהים אחרים'? אלא שאחרים קוראין

אותם אלוהות. דבר אחר: 'אלהים אחרים' שהם מאחרין הטובה מלבא

לעולם. דבר אחר: 'אלהים אחרים' שהם עושין

את עובדיהם אחרים. דבר אחר: 'אלהים אחרים' שהם

אחרים לעובדיהם וכן הוא אומר: 'והן יצעק אליו ולא יענה ומצרתו לא יושיענו' (ישעיהו מ"ז).

 (מכילתא פרשת יתרו מסכת דבחדש

פרשה ה)

'אל נא תקברני במצרים' למה?… שלא יעשוני עבודה זרה.

(ילקוט שמעוני

בראשית פרק מז סימן קנו)

ונדבר עתה מן הכעס. הנה יש הרגזן שאמרו עליו:

"כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", והוא הנכעס על כל דבר שיעשו

נגד רצונו ומתמלא חימה, עד שכבר לבו בל עמו ועצתו נבערה,

והנה איש כזה כדאי להחריב עולם מלא אם יהיה יכולת בידו, כי אין השכל שולט בו כלל,

והוא סר טעם ממש ככל החיות הטורפות, ועליו נאמר (איוב ח'): "טורף נפשו באפו, הלמענך תעזב ארץ", והוא קל ודאי לעבור כל מיני עבירות שבעולם אם

חמתו תשיאהו להם, כי כבר אין לו מניע אחר אלא כעסו, ואל אשר יביאהו ילך.

(מסילת ישרים פרק

יא בפרטי מדת הנקיות)

ויש בכלל העבודה הזרה הגדולה הגדולה המצויה היום בעולם מציאות חזקה והיא: התכוונות כל

המחשבות והעסקים לקיבוץ הממון והצלחת הנכסים, שהמה להם האלוהים האדירים, אשר עליהם

אנו נשענים ובאמונתם הם נסמכים ועל קדושת שמם הם מכחישים אלוה ממעל.

(מובא בשם

"בעל העקדה" ע"י פרופ' נחמה ליבוביץ'

ז"ל בעיונים חדשים בספר שמות, עמ' 234)

השמות מתחלפים, הריבוי קיים ועומד. תרבות

וציביליזציה, עם ומדינה, לאום וגזע, אמנות ומדע, כלכלה ומעמד – הנה לפניך סקירה

בוודאי מקוצרת, בלתי שלימה של פנתאון האלים של בן

זמננו. ומי יכחיש את מציאותם של אלים אלה?

ומעולם לא סגד "עובד אלילים"

לאלילו ביתר הקרבה, ביתר אמונה, מאשר בן זמננו לאלים הנ"ל… ולכן קיימת

המלחמה בלב האדם בין עבודת האחד לעבוד הרבים עד היום, ותוצאתה של מלחמה זו אינה

בטוחה.

(מתוך: "Franz Rosenzweig: Jehuda Halevi, Anmerkungen" – תורגם ומובא

ע"י פרופ' נחמה ליבוביץ' ז"ל)