וַיְהִי מִמָּחֳרת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעם

וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה
מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.

וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת
כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לעם,

וַיֹּאמר: מָה הַדָּבָר
הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לעם?

מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב
לְבַדֶךָ

וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ
מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב? (שמות י"ח)

אין
לו לדיין אלא מה שעיניו רואות

… מן הכתוב משתמע, שלכתחילה לא
נתכוון משה רבנו למנות מערכת מנהלית בעם, אלא התכוון שהניהול יהיה בהשראה האלהית
אשר תגיע אל העם דרכו – דרך האיש אשר ידעו אלהים פנים אל פנים. והוא גם ניסה לבצע
את הדבר הזה. אנחנו קוראים שהוא ישב "מן הבוקר עד הערב", וברוח הקודש
שהיתה בו שפט את העם.

אבל אחר-כך למד מחותנו הגוי,
אשר נתקרב אלך ישראל, שגם ההנהגה על-פי דבר ה' זקוקה לכלים ומכשירים אנושיים,
הבאים מן הכוחות ומן הכישורים הגלומים בבני-אדם עצמם. ולכן מתמנים לניהול ולשיפוט
בני-אדם, שאמנם נדרשות מהם מעלות גבוהות מאד – "אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי
אמת , שֹנאי בצע" – תכונות אנושיות נדירות, אבל תכונות אנושיות. מה שלא נדשר
מהם, זו השראה אלהית שתחון עליהם.

אם כן, המינהל והשיפוט
ע"פ התורה נמסרים בידי בני אדם הפועלים בהתאם לידיעתם ולהבנתם את תורת ה'
ומתוך רצונם לקיים את התורה הזאת.

 (י. ליבוביץ: הערות לפרשיות
השבוע, עמ' 50)

כבד את אביך
ואת אמך – למען יאריכון ימיך

שאול
דיוויס

עשרת הדיברות מחולקים
לשני חלקים: החלק הראשון כולל את הדיברות "בין אדם למקום" והחלק השני את
הדיברות "בין אדם לחברו". בנקודת המפגש בין שני חלקים אלו נמצא הדיבר
החמישי: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ' 12). בדרך כלל התורה אינה מפרטת את השכר או את העונש לקיום או אי-קיום המצוות.
לא כן במקרה של דיבר זה. בתורה כתוב מה שנראה כשכר קיום מצווה זו, והוא: "למען
יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך", מי שיכבד את הוריו יזכה
לאריכות ימים, ובעשרת הדיברות בספר דברים, יש אף הבטחה נוספת למי שמקיים מצווה זו
"ולמען ייטב לך" (דברים ה' 16).
בוועידה שעסקה בביטחון סוציאלי ובעיקר בפנסיות זקנה, בה השתתפתי, נשאלתי (על תקן
חובש הכיפה): למה מקשרת התורה בין כיבוד ההורים לבין אריכות ימים? אחרי
מחשבה ואחרי התייעצות עם אשתי, גיליתי תשובה אפשרית לשאלה זו.

לפני שנגיע לתשובה יש להבין כמה יסודות.

חז"ל שאלו (בבלי קידושין ל"א,
ע"ב) " … איזהו כיבּוד",
שנאמר בדיבור: 'כבד את אביך ואת אמך'? והתשובה היא: "מאכיל ומשקה
מלביש ומכסה מכניס ומוציא" דהיינו לדאוג לצרכים הפיזיים והרווחה היומיומית
של ההורים.

הפסיכולוג הקנאדי הנודע Albert Bandura
חקר את התפתחותם של ילדים. הוא ואחרים פיתחו את תיאוריית הלמידה החברתית.
לפי בנדורה ילד לומד איך להתנהג דרך התבוננות וצפייה בחברה בה הוא חי. המודלים
העיקריים של הילד בסביבתו הם הוריו.ההורים מצדם גם מחזקים התנהגות בילד שהם רואים
כחיובית. פסיכולוגים אחרים מדגישים את חשיבותה של הסביבה החברתית עבור הילד, לצד
חשיבות ההורים. כידוע, תכונות האדם (או כל דבר אחר) מושפעות מתורשה ומגורמים
סביבתיים כאחד.

בכמה מקומות נאמר "אוי לרשע אוי לשכנו, טוב לצדיק טוב לשכנו" (רש"י
לגבי קרח (במדבר ט"ז 1) ועוד) כי גם חז"ל הכירו בחשיבותה של הסביבה והשפעתה
הגדולה על התנהגותנו.

למשל:

א.      נאמר על נח: (בראשית
ה' 9)
"נח איש צדיק תמים היה בדרתיו". רש"י, בעקבות המדרש (בראשית
רבה ל' ו').
מביא שתי דעות :" … לשבח, … אלו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר
…, לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואִלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב
לכלום". שתי הדעות מכירות ביחסי הגומלין בין אדם לחברה – ההבדל ביניהן הוא רק
אם נח היה יכול להתבלט בצדקתו גם בין צדיקים.

ב.       לוֹט
סיכן את חייו כדי להכניס את שני המלאכים כאורחיו בסדום, אבל זאת לא הסיבה שהוא
ומשפחתו ניצלו כשנהרסה העיר. במדרש אגדה (בראשית י"ט ט"ז) נאמר "כי כשהלך אברהם במצרים לא גילה לוט סוד
אברהם, שאמר [על
אשתו בבראשית י"ב 13] 'אחותי
היא', לפיכך חמל עליו הקב"ה והצילוֹ". בשביל לוט, שחי שנים רבות אצל
אברהם, הכנסת אורחים הייתה מובנת מאליה, כפי שרש"י אומר בפרשת סדום
"מבית אברהם למד לחזר על האורחים" (בראשית רבה נ' ד'). הכנסת אורחים הייתה כה חזקה אצל לוט, עד שהיה
אפילו מוכן להסתכן בעבורה. לעומת זאת, לא להלשין על אברהם ולהרוויח מזה, כמו
שאברהם הרוויח ("למען ייטב לי" בראשית י"ב 13 ורש"י אומר על
אתר "יתנו לי מתנות"), היה ללוט קשה בהרבה, ולפיכך ראוי לשבח ולתגמול.

לאור זאת, אפשר להבין את המילים "למען יאריכון ימיך" ("ולמען ייטב לך")
הבאות
אחרי הציווי "כבד את אביך ואת אמך". ילדינו יראו איך אנו מתנהגים כלפי
הדור הקודם – לטוב ולרע. במידה שאנו נדאג לרווחתם של ההורים שלנו, הילדים שלנו
ילמדו, בדרך הלמידה החברתית והדוגמה האישית, את חשיבותו של מתן כבוד להורים ואיך
מן הראוי לטפל במבוגרים באופן מעשי וכתוצאה מכך, בבוא העת גם ילדינו ימשיכו בדרך
זו, ידאגו ויטפלו בנו בצורה דומה. (וגם חס ושלום, ההֵפך הוא נכון) אדם שמקבל טיפול
טוב ויחס של כבוד בערוב ימיו ירגיש יותר טוב פיזית ונפשית ויחיה חיים יותר ארוכים
וטובים, בדיוק כפי שהתורה מבטיחה לנו.

נראה לי כי רש"י מדגיש נקודה זו בציטוטו (מן המכילתא
פרק ח'):
"אם תכבד, יאריכון ואם לאו, יקצרון". ומהפן החיובי בלבד, המשנה (מסכת
פאה א' א')
שאנו אומרים כל בוקר: "אלו דברים שאדם אוכל פרותיהן בעולם הזה והקרן קימת לו
לעולם הבא". בראש הרשימה במשנה זו בא "כִבּוּד אב ואם" כי
עיקר שכרו של קיום מצווה זו הוא בעולם הבא כמו בכל המצוות, אך יש גם תועלת ותגמול
בעולם הזה (פירותיהן), כפי שהסברתי לעיל.

מעניין שגם במצוות "קן ציפור" נעשה שימוש בלשון דומה לדיבֵר
החמישי. "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים"
(דברים כ"ב 6). עלינו להבין את חשיבותו של הקשר בין הורה לבין ילד
ולפחות, כשנבוא לקחת את האפרוחים או הביצים, לא ניקח אותם כאשר האם נמצאת בקרבת
מקום. כיבוד הורים הוא המצווה העיקרית, וקן ציפור היא מצווה סימבולית יותר, המחנכת
אותנו לקיום מצוות כיבוד ההורים, לפיכך השכר של שתי המצוות דומה. (אמנם,
השכר הוא יחסית למאמץ; שילוח הקֵן היא מצווה קלה לעומת כיבוד הורים, שהיא
מצווה שקשה לקיימה (וראו לעניין זה את המשנה האחרונה במסכת חולין והגמרא
בבבלי קמ"ב, ע"א)

כדאי לנו לדאוג לרווחתו של הדור הקודם, על-מנת שהדור הבא בעתיד ידאג גם
לנו. משמעות הדבר במישור החברתי במדינה יהודית מודרנית, השואבת השראה מן המקורות
היא, שעלינו לקיים מערכות של פנסיות זקנה, בתי אבות וכו' על-מנת שהזקֵן בינינו לא
יצטרך לומר: "אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני" (תהילים
ע"א 9).

שאול דיוויס הוא עורך דין
מבאר-שבע . הוא נשוי למיכל פרוי הלומדת לתואר שלישי בפסיכולוגיה התפתחותית.

התורה ניתנה מתוך שלום ואחדות

ויחן שם ישראל, כאיש אחד בלב אחד,אבל
שאר כל החניות בתרעומות ובמחלוקת

 (רש"י שמות יט, ב)

גדול השלום שבכל המסעות כתוב: (במדבר לג) "ויסעו, ויחנו"
נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת. כיון שבאו כולם לפני הר סיני, נעשו
כולם חנייה אחת כפי שכתוב: (שמות יט) "ויחן שם ישראל "
ויחנו שם בני ישראל אין כתיב כאן, אלא ויחן שם ישראל. אמר הקדוש ברוך הוא:
הרי שעה שאני נותן תורה לבני.

(ויקרא
רבה פרשה ט)

"אלהים אחרים"

'לא יהיה לך אלהים אחרים': וכי אלוהות הן? והלא כבר נאמר 'ונתון את אלהיהם
באש כי לא אלהים המה' ומה תלמוד לומר 'אלהים אחרים'? אלא שאחרים קוראין
אותם אלוהות. דבר אחר: 'אלהים אחרים' שהם מאחרין הטובה מלבא לעולם. דבר
אחר: 'אלהים אחרים' שהם עושין את עובדיהם אחרים. דבר אחר: 'אלהים אחרים'
שהם אחרים לעובדיהם וכן הוא אומר: 'והן יצעק אליו ולא יענה ומצרתו לא יושיענו' (ישעיהו
מ"ז)

 (מכילתא פרשת יתרו מסכת דבחדש פרשה ה)

'אל נא תקברני
במצרים' למה?…  שלא יעשוני עבודה
זרה.

 (ילקוט שמעוני בראשית פרק מז סימן קנו)

ונדבר עתה מן הכעס. הנה יש הרגזן שאמרו עליו: "כל הכועס כאילו עובד
עבודה זרה", והוא הנכעס על כל דבר שיעשו נגד רצונו ומתמלא חימה, עד שכבר
לבו בל עמו ועצתו נבערה, והנה איש כזה כדאי להחריב עולם מלא אם יהיה יכולת בידו,
כי אין השכל שולט בו כלל, והוא סר טעם ממש ככל החיות הטורפות, ועליו נאמר (איוב
ח'): "טורף נפשו באפו,
הלמענך תעזב ארץ", והוא קל ודאי לעבור כל מיני עבירות שבעולם אם חמתו תשיאהו
להם, כי כבר אין לו מניע אחר אלא כעסו, ואל אשר יביאהו ילך.

(מסילת ישרים פרק יא בפרטי מדת
הנקיות)

ויש בכלל העבודה הזרה הגדולה הגדולה המצויה היום בעולם מציאות חזקה והיא:
התכוונות כל המחשבות והעסקים לקיבוץ הממון והצלחת הנכסים, שהמה להם האלוהים
האדירים, אשר עליהם אנו נשענים ובאמונתם הם נסמכים ועל קדושת שמם הם מכחישים אלוה
ממעל.

 (מובא בשם "בעל העקדה" ע"י פרופ' נחמה ליבוביץ'
ז"ל בעיונים חדשים בספר שמות, עמ' 234)

השמות מתחלפים, הריבוי קיים ועומד. תרבות וציביליזציה, עם ומדינה, לאום
וגזע, אמנות ומדע, כלכלה ומעמד –
הנה לפניך סקירה בוודאי מקוצרת, בלתי שלימה של פנתאון האלים של בן
זמננו. ומי יכחיש את מציאותם של אלים אלה?

ומעולם לא סגד "עובד אלילים " לאלילו ביתר הקרבה, ביתר אמונה,
מאשר בן זמננו לאלים הנ"ל… ולכן קיימת המלחמה בלב האדם בין עבודת האחד
לעבודת הרבים עד היום, ותוצאתה של מלחמה זו אינה בטוחה.

 (מתוך:
"Franz Rosenzweig: Jehuda Halevi, Anmerkungen" – תורגם ומובא ע"י
פרופ' נחמה ליבוביץ' ז"ל)