וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד: אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת,

הֶהָשֵׁב אָשִׁיב

אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם?

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר

לְךָ פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה

 (בראשית כד, ה, ו)

מדוע התנגד

אברהם כל כך לבנות כנען דווקא?

"מבנות

הכנעני" – פן יאמרו עלי על ידי ירושה ומתנה נכנס הוא לארץ, לפיכך

איני רוצה אלא על ידי הקב"ה שיתננה לי בחזקה.

(חזקוני כד,

ג)

הרי יש

לזכור, כי כאשר דחה אברהם את בנות כנען, גם אנשי ארם היו עובדי עבודה זרה. לפיכך, לא

אלילי כנען, אלא השחיתות המוסרית שבכנען היתה המניע

להחלטתו. אליליות היא ביסודו של דבר תעיית השכל, ולזו יש תקנה. אך שחיתות מוסרית

תופסת את כל ההוויה האנושית על כל עומק הנשמה והרגש, וכאן גם אברהם לא יכול היה

לקוות למצוא לבנו אשה צנועה וטהורה במוסרה, אשה שתביא לביתו את פנינת האצילות וטהרת המוסר.

 (הרש"ר הירש בראשית כד, ד)

הגר-קטורה מ"באר לחי רואי"

פנחס לייזר

האירועים המובאים בסדרות "וירא" "וחיי

שרה" מזמינים התייחסויות של פרשנים ודרשנים בכל התקופות ל"סמיכות

הפרשיות" בין האירועים השונים. פרופ' אוריאל סימון

ואחרים עמדו על הקשר הלשוני והתמטי בין גירוש ישמעאל

לעקדת יצחק. בעלי המדרש מצביעים על קשר סיבתי בין עקדת יצחק למותה של שרה.

מעניין במיוחד לראות איך רש"י מפרש, בעקבות המדרש, את אחד

הפסוקים (כד, סב) המכינים אותנו למפגש הראשון בין יצחק ורבקה:

"מבוא באר לחי ראי – שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה"

המדרש בבראשית רבה, המהווה מקור לדברי רש"י (ס, ד"ה יד 'ותקם רבקה') מתאר בצורה עשירה יותר את הקשר בין שם המקום

לבין הגר:

 "'ויצחק בא מבוא', אתא ממיתא, ולהיכן הלך? 'באר לחי רואי',

הלך להביא את הגר אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים 'ראה בעלבוני'.

'ויצא

יצחק לשוח בשדה לפנות ערב' – אין שיחה אלא תפילה, שנאמר (תהלים

קב) 'תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו' וכן הוא אומר (שם

/תהלים/ נה) 'ערב ובוקר וצהרים אשיחה וגו". "

גם בעל מדרש תנחומא (חיי שרה, ח) מפליג

בשבחה של הגר, ומתייחס לדאגתו של יצחק לאביו לאחר שהוא דאג לו:

"אמר

יצחק: אני לקחתי אישה ואבי עומד בלא אישה?! מה עשה? הלך והביא לו אישה.

רבי אומר:

היא הגר, היא קטורה; ולמה נקרא שמה קטורה? שהיתה

קשורה כנוד.

ורבותינו

אומרים: אישה אחרת לקח.

ומה טעם

של רבי שאומר הגר היא קטורה? שכתוב ביצחק 'ויצחק בא מבא באר לחי רואי', אותה שכתוב בה 'ותקרא שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי' (בראשית

טז) מכאן אתה למד שהיא הגר.

דבר אחר:

למה נקרא שמה קטורה? שנאים מעשיה כקטורת"

שני המדרשים רואים במילים "באר לחי רואי" רמז למפגש

בין הגר, שפחת שרה, אשת אברהם, אם ישמעאל, לבין ה'. באר לחי רואי הוא 'מקום בו

נשמעה תפילת שפחתו' (כדברי הספורנו) ומקום בו זכתה הגר

להתגלות ובמקום זה בוחר יצחק להתפלל מנחה.

בעל המדרש בבראשית רבה מדגיש את זעקתה של הגר אל ה' "ראה

בעלבוני". בעל מדרש תנחומא מדגיש את דאגתו של יצחק

לאביו.

בשני המדרשים וגם בפרשה עצמה יש הרגשה

של סגירת מעגל.

"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח

יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ"

יצחק מסיים את תקופת

האבל על אמו עם נישואיו לרבקה ובמקביל דואג לסיים את אבלו של אביו על ידי הבאתה של

הגר-קטורה לאביו.

בעלי המדרש רבה

מדגישים כאן גם את התיקון שבהבאתה של הגר לאברהם על ידי יצחק; יש כאן סגירת

מעגל נוסף על ידי מעשה זה: הא-ל שמע את ענייה (ישמעאל – כי שמע ה' אל עניך) וראה את עלבונה של הגר, כאשר גורשה על ידי שרה ואת

העוול הזה (וראו את דברי בעל הטורים, הרמב"ן והרד"ק) צריך לתקן.

יצחק הוא הסוגר גם את המעגל הזה ולאחר מכן "מתקן" תפילת מנחה, כדברי

הגמרא במס' ברכות (כו ,ע " ב)

"יצחק תיקן תפלת מנחה – שנאמר (בראשית כ"ד)

ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר (תהלים ק"ב)

תפלה לעני כי – יעטף ולפני ה' ישפך שיחו".

תפילתו של יצחק היא תיקון

וגם תקנה. הוא מתפלל במקום בו שמע ה' את ענייה וראה את עלבונה של הגר, מחליט

לתקן את העוול שנגרם לה על ידי אמו ולאחר מכן מתפלל תפילה שנקבעה לדורות. תפילתו

של יצחק היא "שיחה" המתחברת לעונייה ועלבונה של הגר, אם ישמעאל אחיו

("תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו"); הוא שומע בתפילתו את

זעקתה, את קול בכיה וגם את קול בכיו של הנער ישמעאל, אחיו.

כמו-כן, ניתן לראות

שהגמרא במס' ראש השנה לומדת את אופיים של קולות התרועה והשברים מאם סיסרא (בבלי ראש השנה לג

ע"ב):

"כתיב (במדבר כט) 'יום תרועה יהיה

לכם', ומתרגמינן: יום יבבא

יהא לכון. וכתיב באימיה דסיסרא (שופטים ה) 'בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא'."

חז"ל היו

רגישים לסבלן ולבכיין של אמהות, ולא לבכיין של אמהות יהודיות בלבד.

תפילת מנחה היא

ולבכי מסביבנו ולתקן את הדורש תיקון?

פנחס לייזר, עורך "שבת

שלום", הוא פסיכולוג.

"גם

בני אדם, גם בני איש"

"גם בני אדם

גם בני איש": מהו גם בני אדם ? אלו בני אברהם דכתיב

ביה (שכתוב לגביו): "האדם הגדול בענקים " (יהושע יד, טו ), גם – לרבות בני ישמעאל ובני

קטורה.

'בני איש' הם בני נח דכתיב ביה (שכתוב לגביו) : "איש צדיק" (בראשית ו, ט

).

 (מדרש תהילים, מזמור מט)

"והיה כעץ שתול" – שנטלו הקדוש

ברוך הוא ושתלו בגן עדן.

 דבר אחר: ששתלו הקב"ה בארץ ישראל.

"אשר יתן פריו בעתו " – זה ישמעאל.

"ועלהו

לא יבול" – זה יצחק.

"וכל

אשר יעשה יצליח" – זה בני קטורה.

(מדרש

תהילים, מזמור א')

כל אדם יכול

לעשות תשובה והתשובה מכפרת על הכל

"ויקברו אותו יצחק וישמעאל": מכאן שעשה

ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם. (רש"י בראשית כה, ט)

"חיי שרה": פירש רש"י 'כולן

שווין לטובה' ואף על גב דגבי

ישמעאל כתיב 'ואלה שני חיי ישמעאל' איכא למימר (יש לומר) שעשה תשובה, כדפירש

רש"י גבי 'ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו', וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי

וכל השנים שהיו קודם לכן, כל הרע שעשה לא נחשב לכלום, והיה כמי שעשה תשובה כל

ימיו.

 (דעת זקנים מבעלי התוספות: בראשית כג, א)

קריית ארבע –

ד' אמות

ויש להתבונן

בפרשה הזאת הרומזת כי אף אם תגדל מעלת האדם והיה העולם כולו ומלואו שלו אין לו בו

אלא קברו של ד' אמות שהרי אברהם כל הארץ ניתנה לו במתנה, ומה שקנה שם ראשונה מערת

המכפלה היה בקרית ארבע היא חברון. (רבנו בחיי חיי שרה כג,

כ)

…וזהו

חלקו של כל אדם בעולמו, שהוא נקבר בקרית ארבע אמותיו, רמז לאותן ארבע אמות שנותרו

לאברהם לאחר שניתנה לו כל הארץ במתנה, ולמעשה, זה מה שנשאר לכל בן-אנוש מכל גדולה

וקניין שהוא רוכש בחייו.

 (י. ליבוביץ: שבע

שנים של שיחות על פרשת השבוע, עמ' 94)

קוראים מגיבים (למאמרו של פרופ' דניאל סטטמן – שבת שלום

"נצבים-וילך")

המאמר מבוסס

על כך שבכל המקרא לא מופיע הביטוי "ארץ הקודש", "אדמת קודש"

לגבי ארץ ישראל, אך נשכח ממנו הפסוק "ונחל ה' את יהודה חלקו על אדמת-הקודש,

ובחר עוד בירושלים" (זכריה א,

ט"ז – הפטרת שבת חנוכה והפטרה לפ' בהעלותך)

יוסי אורבך – אפרת

ב"שבת

שלום" לפ' נצבים-וילך

מציג דני סטטמן (ע"פ? בתוך?) המסורת היהודית, שני

מודלים של התייחסות לארץ ישראל: מודל הארץ הטובה שהיא שכר למקיימי התורה, כמודל

מקראי, לעומת מודל הארץ הקדושה, שאין לו – או כמעט ואין לו – יסוד במקרא.

אכן, הצירוף

"ארץ הקודש", "ארץ קדושה" אינו במקרא, אך יש בו לשונות שווי

ערך:

"אדמת

קודש" (זכריה ב, טז). מכיוון שמושג

הקדושה המקראי הוא: שייכות או הקדשה לה', שהוא מהות הקדושה ומקורה, הרי קדושה

עילאית יש בארץ הקרויה על שם ה', כגון "ארץ ה'" (הושע ט, ג) ודומיו (יר' ב, ז); "נחלת ה'" (יר'

שם, שמ"ב כו, יט, תהלים

עט,א) "אחוזת ה'" (יהושע כב, יט).

לעומתם,

חוצה לארץ קרויה "ארץ טמאה" (יהושע שם, הושע ט, ג)

ממילא,

במקום שני מודלים נבדלים, מציג המקרא מודל אחד בעל שני פנים: ההתחייבות והברכה.

לאמור, הבורא רוצה שישראל ישבו בארץ ויעבדוהו בה, בקיום מצוותיו.

בתנאי זה

וכדי לאפשר זאת, יברך ה' את פרי הארץ. פרי הארץ נועד לסייע לעבודת ה', וממילא

יימנע כאשר פגמו ישראל ברית ההדדית.

ברור, שניתן

להתייחס התייחסויות שונות לגבי מעמדה של קדושת ארץ ישראל לעומת חובות דתיות

ואנושיות אחרות; אך אין להתעלם מהמוטיב המקראי הבסיסי של קדושת הארץ.

מנחם בן ישר –

משואות יצחק

דני סטטמן – משיב למגיבים

ליבוביץ היה משיב למבקריו שהם מתעלמים מהמובן-מאליו, ותחת זאת

מתפלמסים על ציטוט זה או אחר, או משליכים ציטוט הפוך. אלך אף אני בדרך זו, ואחזור

ואומר: כל קריאה בלתי משוחדת במקרא, ובמיוחד בספר דברים, שאליו עיקר התייחסותי

במאמר הנ"ל, תבחין מייד שא"י מתוארת כארץ טובה, זבת חלב ודבש,

שמובטחת כשכר על התנהגות דתית ומוסרית נאותה, ולא כארץ קדושה שלישיבה בה ערך דתי

עצמי. מרכז התורה והקדושה הוא בקיום המצוות, ולא בכיבוש הארץ (צאו וראו את מאות

המופעים של השורש 'קדש' במקרא, שרק אחד מהם מתייחס אולי לא"י!). ההגעה לארץ

אינה אלא הזדמנות לקיים מצוות נוספות ("והיה כי תבוא אל הארץ… – ולקחת

מראשית כל פרי האדמה", ורש"י שם). כפי שהעירני הרב אביה הכהן, בספרי

ויקרא-במדבר ניתן אמנם למצוא תפיסה קדושתית של הארץ, אך

זו מבססת תביעה דתית-מוסרית חמורה כלפי העם, ולא זכות דתית-לאומית איתנה. את

העובדה שהישיבה בארץ וההנאה מפירותיה תלויות בהתנהגות ראויה, סירב העם לתפוס בימי

ירמיהו (ר' במיוחד פרק ז), נכשל שוב בימי יחזקאל (לג כד-כה), וחלקו ממשיך בטעות גם היום, בלכתו אחר

הבטחות שווא של חוזי גאולה.