וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח

הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם.

'וירא אליו' – לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא: יום שלישי למילתו היה,

ובא

הקב"ה ושאל בשלומו. (רש"י בראשית יח , א)

"והלכת בדרכיו"

אמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב (דברים יג)

'אחרי ה' אלהיכם תלכו'? וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה!?

והלא כבר נאמר (דברים ד) 'כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא'! אלא להלך אחר מידותיו של הקב"ה; מה

הוא מלביש ערומים, דכתיב (בראשית

ג) 'ויעש ה' אלהים

לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם', אף אתה הלבש ערומים; הקב"ה ביקר חולים, דכתיב (בראשית יח)

'וירא אליו ה' באלוני ממרא' – אף אתה בקר חולים; הקב"ה

ניחם אבלים, דכתיב (בראשית כה)

'ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו' – אף אתה

נחם אבלים; הקב"ה קבר מתים, דכתיב (דברים

לד) ויקבר אותו בגיא, אף אתה קבור מתים.

(בבלי סוטה יד ע"א)

תניא: ביקור חולים אין לה שיעור. מאי אין לה שיעור?

… אמר אביי: אפילו גדול אצל קטן.

רבא אמר: אפילו מאה פעמים ביום. אמר רבי אחא בר חנינא: כל

המבקר חולה – נוטל אחד מששים בצערו.

(בבלי נדרים לט ע"

ב)

תנו רבנן: מפרנסים עניי נכרים עם עניי ישראל,

ומבקרין חולי נכרים עם חולי ישראל, וקוברין

מתי נכרים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום.

(בבלי גיטין סא ע"

א)

את בנך את

יחידך אשר אהבת

יורם קירש

כאשר אנו קוראים בפרשת

"וירא" על עקדת יצחק עולות בלבנו שאלות ותהיות קשות. אברהם מתבקש על-ידי

האלוהים להעלות לקורבן את בנו האהוב יצחק, והוא ניגש לבצע את המשימה בנפש חפצה

ובלי כל ערעור. אילולי קרא אליו מלאך אלוהים ברגע האחרון ואמר לו: 'אל תשלח ידך אל

הנער', אברהם היה מסיים את המשימה וחוזר אל שרה בלי יצחק.

לא תמיד מקבל אברהם את דברי האל בלי

ויכוח. כאשר האלוהים מודיע לו כי בדעתו להשמיד את סדום ועמורה, אברהם מתווכח עם האל

באומץ ואינו נרתע משימוש בביטויים קשים כגון: 'חלילה לך מעשות

כדבר הזה… השופט כל הארץ לא יעשה משפט!?' מפתיע על כן כי כאשר אברהם מצטווה

לעשות דבר כה נורא לבנו, הוא ממלא פיו מים וממהר לבצע את הפקודה. תמיהה נוספת קשורה לביטוי המופיע בתחילת פרשת העקדה: 'והאלוהים

ניסה את אברהם'. מה הייתה מטרת הניסיון? האם הוא נועד לבחון את המסירות של אברהם

לאל? או שמא נועד הניסיון לבדוק אם אברהם יתקומם ויתווכח עם האל על הצורך בקורבנות

אדם, כפי שהוא עשה בעניין סדום? יש מקום לשאלה הזאת מכיוון שבמקומות אחדים בתנ"ך

מובעת התנגדות חריפה לקורבנות אדם.

בספר ויקרא (פרק כ, פסוק ב) נאמר:

וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל

יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן.

ובספר דברים (פרק יח, פסוק י) נאמר:

לֹא יִמָּצֵא בְּךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ.

בירמיהו פרק ז (פסוק לא) נאמר:

וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת

ובפרק יט (פסוק ה) חוזר

הנביא שוב:

וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם

וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי.

ואכן יש פרשנים שטוענים כי העקדה נועדה מראש להיות

ניסיון שלא מומש, ותפקידה היה להביע את התנגדות התורה לקורבנות אדם. למשל, במסכת

תענית (ד, ע"א) נאמר על הפסוק בירמיהו, אשר לא ציויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי:

אשר לא ציויתי – זה זה בנו של מישע מלך מואב, שנאמר (מלכים ב, פרק ג) ויקח את בנו הבכור

אשר ימלך תחתיו ויעלהו עֹלה, ולא דברתי – זה יפתח,

ולא עלתה על לבי – זה יצחק בן אברהם.

המדרש הזה מציב את אברהם בחברה לא כל כך טובה, ואפשר להבין ממנו כי

לפי דעת בעל המדרש אברהם היה צריך לנהוג אחרת מכפי שנהג.

האם אנו צריכים להסיק מכאן כי אברהם נכשל בניסיון? התורה אינה אומרת

זאת. להיפך, היא דווקא מכריזה שאברהם עמד בניסיון. בסוף פרשת העקדה (בראשית כב, ט"ז-י"ז) נאמר:

וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ

הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.

כלומר, מצד אחד התורה מתבטאת בחריפות נגד קורבנות אדם, ומצד שני

אברהם זוכה לשבחים על כי לא ריחם על בנו. איך אפשר ליישב את הסתירה הזאת? התשובה

היא, כנראה, שכדי לעמוד בניסיון בשלמות, אברהם היה צריך לעשות בדיוק את מה שהוא

עשה. כדי להבין זאת עלינו לחשוב על פירוש המילים "לשמוע את קול ה'". איך

יודע אדם שהקול שהוא שומע, ושמצווה עליו לעשות דבר זה או אחר, הוא

באמת קול ה', ולא קולו של היצר הרע, או קולן של הדעות הקדומות וכיוצא בזה? התשובה

היא שההבחנה בין קול האל לקולות אחרים היא ככל הנראה לא קלה, במיוחד כשמדובר

בהכרעה גורלית, ורק אנשים בשיעור קומתו של אברהם אבינו מסוגלים לכך.

 צריך לזכור שקורבנות אדם היו מקובלים במקומות

שונים בעולם העתיק, ואנשים רבים היו מעלים לקורבן את בניהם האהובים כדי להוכיח את

מסירותם לאלילים שאותם עבדו. כאשר אברהם שומע את הקול האומר לו: "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק

וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה…",

הוא שומע קול שרבים מבני דורו שמעו. בעולם שבו חי אברהם, קרה לעתים קרובות שאדם

היה נתקף בדחף דתי חזק, להוכיח את דבקותו באל על ידי הקרבת היקר לו מכל. לכן

כשאברהם שומע את הציווי הזה לא עולה על דעתו כלל להתווכח ולהתנגד.

הייחוד של אברהם הוא בכך

שברגע האחרון, כשידו אוחזת במאכלת, הוא שומע את קול ה' הנוסף, שאומר לו: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה".

בני דורו של אברהם אטמו את אוזניהם מלשמוע את הקול הזה. גדולתו של אברהם הייתה בכך

שהוא שמע אותו וציית לו. זה הדבר שהעלה את אברהם לדרגה אמונית

ומוסרית גבוהה יותר מאשר בני דורו, והפך אותו למייסדה של דת מתקדמת ומוסרית יותר,

ולמבשר המונותיאיזם.

האם אפשר

להוציא מפרשה זו מסקנה כוללת, מעין מערכת כללים אוניברסלית, שתסייע לנו לפסוק

בשאלות ערכיות, ולהכריע בין הקולות הרבים והסותרים שאנו שומעים? נראה לי שלא.

הכרעה מוסרית היא לעתים קרובות עניין שקשה להכריע בו על פי כללים פורמליים, ורק

בראייה לאחור אפשר לקבוע אם היא נעשתה כראוי. כל שאפשר להסיק מפרשנות זו לפרשת

העקדה, הוא שעלינו להיות זהירים ולהאזין ליותר מקול אחד כאשר אנו עומדים בפני

הכרעות גורליות.

יורם קירש הוא פרופסור לפיסיקה באוניברסיטה הפתוחה, וחבר במועצת

"נאמני תורה ועבודה", הפועלת נגד תהליכי הקצנה והתחרדות בציבור הציוני

דתי.

עקידת יצחק: ההיבט

האנושי

'וישם אותו על

המזבח': עיני אברהם בעיני יצחק ועיני יצחק בשמי שמים, והיו דמעות מנשרות ונופלות מעיני אברהם, שהיתה

קומתו משוטטת בדמעות. אמר לו: בני, הואיל והתחלת על רביעית דמך, יוצרך יזמין לך

קרבן אחר תחתיך. באותה שעה, פער פיו בבכיה וגעה געיה

גדולה, והיו עיניו מרופפות וצופות לשכינה והרים קולו ואמר 'אשא עיני אל ההרים מאין

יבוא עזרי? עזרי מעם ה' עושה…'  עמדו

מלאכי השרת שורות שורות ברקיע ואומרים זה לזה: ראו יחיד

שוחט ויחיד נשחט! אמרו: מי יאמר לפניך על הים זה אלי ואנוהו?

שבועת 'כה יהיה זרעך' מה תעשה לה? מיד: 'אל תשלח ידך אל הנער'.

(ילקוט שמעוני בראשית פרק כב סימן קא)

הגבול הדק בין עבודת אלילים לעבודת ה'

אותה ההתמכרות

העמוקה של עבודה זרה, שראה בה האדם הפרא חזות הכל, עד שניצחה גם את רחמי

הורים, ותשים את האכזריות על בנים ובנות למידה קבועה בעבודת המולך,היא

תוצאה ערפילית מההכרה הגנוזה שבעומק לבב האדם, שהעניין האלוהי יקר הוא מכל, וכל

הנחמד האהוב, כ א י ן   נ ג ד ו.

(מתוך "אגרות ראיה" לרב קוק, כרך ב,

עמ' מג.)

יש מחיר

לגירוש

"גרש

את האמה הזאת ואת בנה" – ג' במקרא: 'גרש את האמה' (כאן), 'גרש לץ' (משלי כב, י) 'כשלחו כלה, גרש יגרש אתכם מזה' (שמות יא, א) – גרש את

האמה הזאת ואת בנה ואז תגרש הלץ ובשביל שגירשה שרה להגר מביתה, נענשה ונשתעבדו

בניה והוצרכו להתגרש משם.

 (בעל הטורים בראשית כא,

י)

ישמעאל, בן האמה,

נשאר בנו של אברהם

"וירע הדבר… על

אודות בנו": כי אף על פי שהיה בן האמה, בנו היה והיה אוהב אותו,

כי היה בכורו והיה מרחם עליו כרחם אב על בנים, ובדרך טובה היה הולך, כי היה גדל

עמו ולמדהו דרך ה', כי אפילו לאחרים היה מלמד ומדריך בדרך טובה, כל שכן לבנו, והיה

רע בעיניו שיגרשהו מביתו, ולא גער באשתו מפני שלום הבית, כמו שכתבנו בדבר הגר (בראשית ט"ז, ו'), והיה מצטער על הדבר והיה סובל מריבת

אשתו עד שבא אליו הדבר.

(מתוך פירוש הרד"ק על בראשית כ"א,

י"א)

"ויאמר לה:

הוא שם"

"באשר הוא שם": לפי מעשים שהוא עושה ע

כ ש י ו הוא נדון ,ולא לפי מה שהוא ע ת י ד לעשות.

לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים :"ריבונו של עולם,

מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא, אתה מעלה לו באר?",

והוא משיבם: "עכשיו מה הוא, צ

דיק או רשע ?"

אמרו לו: "צדיק ".

 אמר להם: "לפי

מעשיו של עכשיו אני דנו וזה 'באשר הוא שם'.

(רש"י בראשית,כא, יז)

"שלי שלי ושלך שלך, זו מידת

סדום"

אנשי סדום

לא נתגאו לפני המקום, אלא מתוך הטובה שהשפיע להם שנאמר: (איוב כח) 'ארץ ממנה יצא

לחם… מקום ספיר אבניה… נתיב לא ידעו עיט… אנשי סדום אמרו: הואיל ומזון יוצא

מארצנו, וכסף וזהב יוצא מארצנו ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מארצנו, אין אנו צריכין שיבאו בני אדם עלינו אלא לחסרנו, נעמוד ונשבית את הרגל מבינותינו. אמר להם הקב"ה:

כהטיבותי לכם אתם מבקשים לשכח

את הרגל מבינותיכם אני אשכח את הרגל מביניכם ואשכח אתכם מן העולם מהו אומר (שם) פרץ נחל וגו' (שם יב) ישליו אהלים לשודדים…

וכן הוא אומר (יחזקאל טז) 'חי אני נאם

ה' אלקים, אם עשתה סדום אחותך… הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת להם וגו'".

(תוספתא סוטה פרק ג משנה ג)

"הגוי

גם צדיק תהרוג"

אם תהרוג

אותי, גם אברהם הצדיק תהרוג, כי הוא פשע וגרם לי זאת.

 (בעל הטורים יט, ד)

'השופט כל הארץ לא יעשה משפט?!.'

נקוד בחטף פתח "ה" של השופט – לשון תמיהה: וכי מי

שהוא שופט, לא יעשה משפט אמת?!

 (רש"י שם)

אם  ע ו ל ם

אתה מבקש, אין  ד י ן. ואם

 ד י ן אתה מבקש, אין  ע ו ל ם.

אתה רוצה לאחוז בחבל בשני קצותיו, אתה מבקש עולם ואתה

מבקש דין.

אם אינך מוותר מעט,אין העולם יכול להתקיים.

(בראשית רבה, מ"ט)