תזריע-מצרע, תשפ"ג, גיליון 1298
יום עצמאות שמח
לכל אזרחי המדינה – מדינת ישראל
לחיילים ולחיילות המשרתים אותנו בנאמנות ובמסירות
"כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם."
(ויקרא פרק י"ד, פסוק ל"ד)
טומאה וטהרה וקדושה ומה שביניהן
יוסי הטב
שתי הפרשות מקשה אחת הן, כולל תחילת פרשת האם היולדת בה פותחת פרשת "תזריע".
שתי הפרשות מאתגרות אותנו לחשיבה על מושגי טומאה וטהרה. אמנם כבר פגשנו אותם בתיבת נוח, מבלי שהבנו למה בדיוק התכוון ה'. "מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ" ( בראשית ז-ב) גם הפר וגם הסוס אוכלים דשא וקש, אבל נראה שנוח ידע מי מהם טהור ומי לא. גם בספר שמות בין כלל מרכיבי המשכן, רק על חלק מהם נאמר "טהור הוא" . בעלון 'שבת שלום' 1260, ד"ר אפרים חמיאל נתן סקירה מקיפה ומרתקת של הפרשנויות.
בהשפעת התרבות המערבית-נוצרית ניתנה למושגים אלה משמעות של טוב ורע, מוסרי- ערכי purity –unpurity) ) וגם משמעות כימיקלית של חומר ללא תערובת((pure water). –)–ובכל זאת, במה זכתה הבהמה הטהורה וחטאה הטמאה? במה חטאה האישה בנידתה או היולדת להיקרא "טמאה"?
הטהרה קשורה לקדושה והטומאה לחול, אך הן אינן מילים נרדפות. גם מושגים אלה דורשים ברור מעמיק.
הרמב"ם בהלכות מקוות הלכה יב:
"דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזירת הכתוב היא והדבר תלוי בכוונת הלב."
פרשיות תזריע- מצורע באות לקרב אותנו להבנה טובה יותר של המושגים.
דווקא הפגיעה בעור כדוגמה לטומאה וטהרה, יכולה לשמש לנו כאמצעי להבנת העניין.
בהתפתחות העובר, העור ומערכת העצבים המרכזית וההיקפית נוצרים מאותו מקור שנקרא "אקטודרם". יש קשר התפתחותי בין שתי מערכות אלה.. המוח בין תפקידיו השונים פוקד גם על עולם הרגש, הדמיון, המוסר ועוד. והעור מבדיל בין הפנימיות שלנו, בין העצמי (ה-(SELF ובין העולם החיצון שלי, בין כל מה ש'אינו אני' לבין ה -'אני', ובכך בא לידי ביטוי, יחסינו לעולם החיצון ותגובותינו ממנו ואליו. אצל המצורע יש מהתופעות שהן 'עולות מן העור' ויש שהן 'מתחת לעור'.
ד"ר אפרים חמיאל, קובע שלא מדובר על מחלת עור, "תסמיניה לא תואמים לשום מחלת עור מוכרת ואין שום מחלת עור מוכרת שתסמיניה תואמים לתיאור המצורע". 'מצבים"' אלה של טומאה או של טהרה, הם סמל והמחשה למשהו אחר. פר' מישל רבל קורא לצרעת 'מחלה חברתית'. חכמינו ז"ל ראו בה מחלה של "המוציא שם רע" , שהיא תופעה חמורה מהרכילות. הם גם לא היססו מלהשוות אותה לרצח, עברה שהיא הרוע החברתי האולטימטיבי. לצערנו הרב, זו אכן מחלה חמורה וקטלנית בימינו. אנו נתקלים בה בעיקר אצל בני נוער, והיא קיימת גם אצל המבוגרים. תופעת 'החרם"' (shaming), כשקבוצת תלמידים או תלמידות, 'מסמנת"' אחד או אחת מהם כ'לא שייך"', מוחרם, ולכן הוא או היא מוּצאים מקבוצת הוואטסאפ. ולמה? כי לא אוהבים אותה, כי הוא שונה לכאורה. פה זה לא המקום לפרט לגבי ההסברים הפסיכולוגיים לתופעה החברתית המכוערת הזו. נזכיר רק ונזהיר שיותר מידי תלמידים שמו קץ לחייהם בשל החרם שגזרו עליהם חבריהם.
התורה דורשת להוציא מחוץ למחנה את מי שנפגע בצרעת ואחד ההסברים משום שהוא הוציא את חברו מהמחנה. הטומאה כן 'מדבקת' במובן של רכילות. החרם החברתי הולך וגדל כמו כדור שלג, ולעתים מתעצם מעל ומעבר למה שהתכוונו המחרימים למרות שזה לא ממעיט כהוא זה מאשמתם.
על הכהן מוטלת החובה להביא אהבה ושלום בחברה, בעולם. הִלֵּל אוֹמֵר: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה". הכהן בתוקף תפקידו פוקד את העם וער לתהליכים החברתיים המתחוללים בו. כשהמצורע כש' פונה אליו עלעל מנת להשתחרר מטומאתו, הולך הכהן קודם כל לקורבן, לנחם אותו, ולעודד אותו לסלוח למי שפגע בו והפך לנפגע – המצורע.
על המצורע הטמא נגזר שיצא מהמחנה לזמן מוגבל, ואילו אבי אבות הטומאה – המת. יוצא באופן מוחלט ונצחי אל מחוץ למחנה החיים.
היולדת על פי הנאמר לעיל, אמורה להיות "אם אימהות הטהרה" כי הביאה חיים לעולם. אך בתקופה שלאחר הלידה, היא טמאה משום שהיא לא יכולה להרות, להביא חיים. היא לא 'רעה' ולא 'אשמה' נהפוך הוא.
רבל מסביר ש"צרעת הבגד" מעידה על אי התאמה בין אישיותו והתנהגותו של המצורעלבין בגדו, 'מדיו' " 'בגדי כהונה" או 'בגדי הרבנות'. . כשהתנהלותו הפוכה מזו המצופה ממנו, הוא בוגד בבגדו. ומוסיף רבי נחמן מברסלב: "על כן באתי לפניך מלא רחמים, שתרחם עלינו ועל כל עמך בית ישראל, ותשמרנו ותצילנו מן השקרנים והצבועים המתלבשים בטלית שאינה שלהם, ומתפארים עצמן בגדולות ונפלאות בשקר. שמרנו והצילנו שומר ישראל, שלא נטעה בהם ולא נאבה להם ולא נשמע אליהם…"
מוסיף רבל, "צרעת הבית" מעידה על אי-התאמה בין התנהגות האדם בתוך ומחוץ לביתו. גילוי עריות, אלימות במשפחה. אבני "הבית המצורע" נשלחות אל מחוץ לעיר אל מקום טמא, אולי לבית הקברות, ובמובן הלאומי – לגלות.
טוהרה אינה "היעדר טומאה" כפי שחושך אינו היעדר אור.
חז"ל קבעו כי אין כל איסור להיטמא. מכאן ניתן ללמוד, שכל ישראל מותרים להיטמא בכל טומאה שהיא, ואף כהן ונזיר מורשים להיטמא מלבד טומאת מת. את הציווי "בנבלתם לא תגעו" פירשו חז"ל שאכן קיים איסור להיטמא, אך זאת דווקא לקראת העלייה לרגל, בזמן שבית המקדש היה קיים, וכדי שיוכלו כל ישראל להיכנס למקדש ולאכול קדשים.
המסר אינו נוגע רק לבתינו הפרטיים אלא גם לבית הלאומי שלנו. אנו מתהדרים להיות עם נבחר, "אור לגויים. לאברהם אבינו נאמר "ונברכו בך כל משפחות האדמה". כבר גרמנו בעבר לחורבן כפול של בית ראשון ושני. וכאז כן היום, אנו חסרים התחשבות בזולת, לא קשובים איש לרעהו, הרחקנו את השלום בינינו ואת המחויבות המידית שלנו לשלום לפני כל משימה אחרת.
הטהרה היא הצעד הראשון לקראת מימוש המיזם התורני – טהרת הגוף, טהרת הדיבור, טהרת המשפחה, טהרת הבגד, טהרת הבית, טהרת יחסי אנוש בין בני ברית ובין שאינם בני ברית, טהרה בעבודה. כל אלו הם התנאים להתקרב לקודש, לממש את צלם האלוהים שבנו.
ד"ר יוסי הטב – פסיכיאטר ילדים ונוער, פסיכואנליטיקאי.
נצור לשונך מרע
כמה מרהיבה היא התובנה של חז"ל שהצרעת, אותה מחלה מעַוותת, היא סמל ותסמין לשון הרע. כי אכן, אנו מתעוותים כאשר הלשון משמשת אותנו לשֶקר במקום לקֶשר, לרמיסה במקום למסירה, להחרבת הדעת במקום להרחבתה, כשאנו משתמשים בלשון כבנשק ומפעילים אותה ביד קלה על ההדק. המסר של הצרעת ברור: אלימות מילולית איננה מעודנת מאלימות פיזית, ומי שפוגע באחרים נפגע הוא עצמו. מילים פוצעות. עלבונות מכאיבים. לשון הרע הורס קהילות. הלשון היא מתנתו הגדולה ביותר של אלוהים לאדם, ואם רצוננו שמתנה זו תהיה לנו לצֳרי ולא לרועץ, עלינו לנצור אותה מרע.
(הרב יונתן זקס בספרו 'שיג ושיח ב' בהוצאת מגיד)
מהי טומאה? שאלה נצחית!
ככל שזרם החיים חזק יותר, כך הפסקתו וקטיעתו יוצרות, בהנגדה, את עוצמת הטומאה. ככל יש בו פחות חיוּת, או דרגת חיים במדרגה נמוכה יותר, שלילת החיוּת ממנו יוצרת פחות טומאה. לא לכל השאלות הקטנות יש לנו הסברים טובים, אבל אפשר לראות בטומאה וטהרה את המבנה הכולל הזה. הטומאה החמורה ביותר, כך נראה לפי סדר טהרות, היא טומאת מת, וזה מפני שבמוות ההפסקה של זרימת החיים היא ההפסקה הדרסטית ביותר.
… אלא שגם אחרי כל הדברים האלה יש לזכור ולהודות בכך שכל מה שנאמר על דיני טומאה וטהרה לעולם לא יהיה ממצה, וגם אם אנחנו עושים תבנית מסוימת לגבי המכלול, אנחנו עדיין נשארים בפני שאלות. תמיד יהיו תקפים גם כאן הדברים שאמר שלמה המלך על פרשת פרה אדומה (מדרש זוטא קהלת ז): "לא הנחתי חוכמה בעולם שלא עמדתי עליה, וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה, "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"(קהלת ז,כג)".
(הרב עדין שטיינזלץ בספרו 'חיי עולם' בהוצאת נגיד)
יותר קדושה – יותר זהירות
"והבגד כי יהיה בו נגע צרעת" – זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים. אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד, להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב. וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו. ולכך אמר הכתוב "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם", כי היא מכת השם בבית ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה', כמו שאמר: "כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה", ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה.
(רמב"ן על פרשת מצורע)
לקות למידה
"כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם"- מה חטאת הארץ שלוקה? אלא בעון בני אדם הארץ לוקה, שנאמר: "אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יֹשְׁבֵי בָהּ" […] ולמה העצים והאבנים והכתלים לוקין? כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה.
(מדרש תנחומא (בובר) פרשת מצורע, י"ב)
טהרה והתחדשות
בטעם המים שיטהרו כל טמא, אחשוב על צד הפשט כי העניין הוא כדי שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאילו נברא באותה שעה, כמו שהיה העולם כולו מים טרם היות בו אדם, וכמו שכתוב "ורוח אלהים מרחפת על פני המים". ויתן אל לבו בדמיון כי כמו שנתחדש בגופו, יחדש גם כן פעולותיו לטוב, ויכשיר מעשיו וידקדק בדרכי השם ברוך הוא. ועל כן אמרו חכמים שלא תכשר הטהרה במים שבכלי, רק במים חיים או מכונסין שהן על קרקע, ולא בכלי. מכל מקום, כדי לתת אל לבו במחשבה כאילו העולם כולו מים והוא נתחדש בעלותו מהן.
(ספר החינוך, פרשת מצורע)