עקב תשע"ז, גיליון 1015

שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה,

 זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה.

(דברים ח, ד)

איור: הרי לנגבהיים

 

שמלתך – יש אומרים דרך אות, ואחרים אומרים כי הוציאו מלבושים רבים ממצרים, ויתכן שאין בתולדת המן להוליד זיעה.

לא בצקה – מגזרת 'ויאפו את הבצק', כי מנהג רגל האורח שהלך רגלי דרך רב שינפחו רגליו, ויתכן שנתן להם השם כח או הוליכם אט.

(אבן עזרא שם, שם)

שמלתך וגו'. גם זה היה כדי להודיענו שאפשר להיות במלבושי כבוד גם בתוקף הגלות, ואין לנו גידולים הממציאים צרכי לבישה. כמו שהיה במדבר בדרך פלא. וע' להלן כ"ט ד' *תנחומי משה רבינו על עומק הגלות בזה הרעיון.

(העמק דבר שם ,שם)

*ואולך אתכם קוממיות וגו' לא בלו וגו'. עוד פיוס אחר. להודיע כי זה הפִּזור והצרות אינם רעים כ"כ כפי הנראה לאדם השומע. שהרי נגזר ארבעים שנה להיות במדבר והיה מדומה לישראל שהוא צרה גדולה (כמבואר בפ' דברים א' מ"ה) כמה בכו ע"ז והפצירו לבטל גזֵרה של ארבעים שנה. וכ"ז הוא משום שכמדומה להם איך יסבלו כ"ז המשך בלי כסות ושמלה ומנעלים במדבר. והרי נתקיים הגזֵרה הרעה הזאת ומכל מקום "לא בלו שלמותיכם וגו'". הרי ההשגחה עליכם אפי' בהסתר פנים. שהרי לא נברא שלמות ונעלים כמו המן והבאר בדרך נס. אלא בהשגחה נסתרת לא בלו השלמות והנעלים. כך תבינו ותשכילו כי גם בעת עומק הצרות תהיה ההשגחה חזקה עליכם. ויודע הקב"ה חוסי בו. גם בשעת רעה זו. ואם כן אינו כל כך רע.

(העמק דבר, כט, ד)

הערת העורך: הנצי"ב נפטר ב-1893! מעניין אם היה מסיים את דבריו כך גם 50 שנה מאוחר יותר


פרשת עקב: הברית – תביעה ולא חסינות

אלי ברמן

הפרשה היא המשכה הישיר של 'ואתחנן', מבחינת הסגנון בתוכן והרצאת הדברים. שתי פרשות אלה הן המבוא הגדול למאתיים המצוות המעשיות המופיעות בחומש דברים. בפרשתנו יש נושאים כבדי משקל; דברי תוכחה ואִזכור ייעודו של עם ישראל, סקירת המסעות במדבר, והברית של ה' עִם ישראל, אשר קיומה תלוי בשמירת התורה והמשפטים, בה ארצה להתמקד.

 

הברית במקרא והיסוד המוחשי

בתורה נזכרות בריתות רבות, בין בני אדם, בין הקב"ה לאדם, ובין ה' לעם ישראל כולו. הברית בין יעקב ללבן היא דוגמא קלאסית לברית ולמרכיביה: יש בה הקמת מצבה, נקודת ציון, קריאת שם למקום, תוכן הברית, שבועה – איום על הפרת הברית, אכילה משותפת של שני הצדדים, שינה לאחר הסעודה המשותפת, וברכה. גם בבריתות אחרות במקרא נוכל למצוא חלק מהמרכיבים הללו – כמו בברית של יצחק ואבימלך, הכוללת – בנוסף לעיקר הברית – גם התחייבות הדדית לגבי העתיד, סעודה, לינה, שבועה, וקריאת שם למקום.1

תפיסה זו של הברית, על מרכיביה אשר צוּינו לעיל, עוזרת להבין פרשיות שונות בתורה, כמו קרבן שלמים, שיש בו יסוד של אכילה, ובנוסף לכך, משך של יומיים: "וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ. בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (דברים יט 5—6). משך זמן מיוחד זה מחייב גם לינה במקום. לפי מודל זה ניתן להבחין במרכיבי הברית בספר דברים. תוכן, נקודת ציון מפורטת, כתיבה על האבנים, בניית מזבח, אכילה, סנקציות ואיומים – ברכה וקללה, וברכת משה. יהושע, ממשיך דרכו של משה, מקיים את פרטי הברית בהר עיבל בדיוק לפי המִפרט שקבע משה. יש בברית זו סגירת מעגל, ובדיוק בהר עיבל, המקום הראשון אליו הגיע אברהם אבינו בכניסתו לארץ כנען, ובו הקים לראשונה מזבח וזכה להבטחת הארץ מפי ה': "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" (בראשית יב, 6-7). ברית זו, שנכרתה בערבות מואב לפני כניסת העם לארץ, היא המבוא לברית העיקרית שכרת יהושע בהר עיבל, מעין טיוטה שהכין משה ליהושע.

מוטיב האבנים חוזר ונשנה בסיפורי המקרא בכלל ובסיפורי הבריתות, כאלמנט חזק, קבוע ונצחי, כמו השמים והארץ המשמשים כעדים בברית. האבנים מסמלות את חוסנה של הברית, ואת חוסנו של האל הכורת את הברית עִם עם ישראל. אולם אין לטעות: אין מדובר בחסינות של העם, להיפך: עם ישראל נתבע לעמוד ברף מוסרי וערכי גבוה, שהפרתו תגרור לפי המקרא את גירוש העם מארץ ישראל.

ברית ומחויבות

המושג 'כריתת ברית' מציין בעצם שני מושגים הפכיים של חיבור וכריתה. מדוע אפוא נעשה בהם שימוש? הגר"א בביאורו לספר יצירה טוען שלא ניתן לערוך ברית ללא כריתה, לא ניתן להגיע לחיבור בלי שכל אחד מהצדדים חותך משהו מהאגו שלו, יוצא מאזור הנוחות שלו. כך גם הברית שכרת ה' עמנו: היא מחייבת אותנו לוותר, להצטנע, כדי שהברית עימו תהיה שלמה.

בהיותה של הברית עוסקת בבני-אדם, היא אינה רק דברים שברוח ומלים, אלא קשורה לביטויים הפיסיים ביותר של האדם: שחיטת בהמה, סעודה, לינה, קריאת שם למקום הברית, ביתור חלקי הקרבן (כמו למשל בברית בין הבתרים (בראשית טו) וכן הלאה. כל אלו מעידים על כך שהתורה רואה בקיום האנושי חיבור בין שמים וארץ, בין הרוחני לגופני, ולכן גם ברית שנכרתת עם האלוקים, אשר אין לו גוף ולא דמות הגוף. הברית כוללת דווקא את האלמנטים הפיסיים ביותר, ואולי הדוגמא המובהקת ביותר לכריתת ברית (ודוק: הברית 'נכרתת', במעשה חיתוך וכריתה), היא ברית המילה – כריתה של ממש בבשר החי של הרך היילוד, ואינה מסתפקת במילת ערלת הלב (למקרא הדברים הללו נע האדם המודרני הטיפוסי בכִסאו בחוסר-נחת, על אף שאת השניצל שעל צלחתו, שהוכן פחות או יותר באותו האופן, הוא נוגס בדרך כלל בלא טרדה רבה).

בריתות, כידוע, קשה לקיים לאורך זמן, לנוכח השתנותם התמידית של העולם והחברה, ולכן מעשה הברית נועד לעגן את רצונו להיכנס בברית ואת מחויבותו אליה, במרכיביה החזקים ביותר שיש ברשות האדם. ברית זו עם ה', היא כאמור התנאי לישיבת העם בארצו, והיא קשורה גם לזכות אבות (והאמהות). בניגוד לתחושה הרווחת בחלק מהציבור כי זכות אבות היא ערובה בטוחה, מדגישה התורה דווקא את נושא הברית כערובה לקיום העם בארצו. זכות אבות תלויה במידה רבה בקיום הברית, ואל לו לעם ישראל לסמוך רק על זכות האבות. שני אירועי החורבן הקודמים של הבית הלאומי ובית המקדש הם ההוכחה לכך.

אל לנו לסמוך על כוחנו ועוצם ידינו לבדו. שכן ככזו עלולה להיתפס אמירתו של רה"מ נתניהו המשווה את מדינת ישראל ל'נושאת מטוסים'. כדאי לזכור שלמרות עוצמתה, עלולה גם נושאת המטוסים לשקוע ולטבוע במימי הים התיכון. ראוי להזכיר למנהיגים המבקשים להנהיג את מדינת היהודים את דברי הנביא: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת" (זכריה ד 6).

 

כולנו זקוקים לחסד

מהו אפוא החיבור בין הברית והחסד, בהם פתחה פרשת עקב? כניסת עם ישראל לארצו, והישרדותו בה, תלויים בשניהם. קיום הברית הינו תנאי הכרחי, אך לא מספיק. יש צורך גם בחסד, בזכות אבות. הברית הקדומה, ברית המילה, מסייעת לקיום הברית החדשה – בערבות מואב:

באיזה זכות היה אהרן נכנס לבית קדשי הקדשים? א"ר חנינא בנו של רבי ישמעאל: זכות המילה היתה נכנסת עמו, שנאמר (ויקרא טז 3) "בזאת יבוא אהרון", זו המילה, כמה דאת אמר (בראשית יז 10) "זאת בריתי אשר תשמרו", וכן הוא אומר: "בריתי היתה אתו החיים והשלום. (שמות רבה (וילנא), פרשה לח, ח')

ובאיזו זכות נכנס עם ישראל לארץ הקודש? פרשן המקרא 'חזקוני' (ר' חזקיה בן מנוח) מתייחס לכך שעל ה' נאמר: "שומר הברית… לאלף דור" (דברים ז 9) ומציין שהברית תישמר עד שיימצא הדור המתאים לקיום ההבטחה, שה' מצדו ישמור על ההבטחה אפילו בצורה חד-צדדית, לאלף דור. הוא מסתמך בכך על רשב"ם: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה… וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ" (דברים ז 12) – "כי לדור כשר הוא שומר הבטחת חסד אבות, ואם לא תשמור המצוות, לא ישמור לך, אלא לדור אחר." ולוואי שדורנו הוא אותו הדור.

  1. ראו שמעון הקשר, ואני לא באתי אלא: שיעורים בפרשת השבוע, ערך: שאול ברוכי, הוצאת משלבים, עין צורים 2015, עמ' 382.

אלי ברמן הוא חבר קיבוץ בארות-יצחק, עו"ס ויועץ חינוכי


 

"כֹחי ועֹצם ידי": הסכנה הטמונה בשיכרון הכוח

הפיתוי המוזכר כאן (דברים ח, יב-יז) אינו פיתוי הלוכד ברשתו את ישראל מיד בבואם לארץ והתוועדותם אל נופה, אלא פיתוי שלאחר זמן, לאחר היאחזות והתנחלות, לאחר השתרשות בארץ והצלחה בעבודה יוצרת. זה פיתוי הבא מתוך תחושה של "כֹחי ועֹצם ידי עשה לי את החיל הזה", פיתוי המעמיד במקום עבודת בורא עולם ומלואו, לא את הטבע ואת עבודת אלוהי הטבע, אלא את האדם ואת גאוותו. כנגד הביטחון בכוחו העצמי של האדם מעמידה התורה את זכר ההליכה "במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין בו מים", את ההליכה במדבר שאין בו קיום עצמי לאדם.

(נחמה ליבוביץ: עיונים בספר דברים, עמ' 95)


"כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ"

"וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ,כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" – ידוע כי ישראל גיבורים ואנשי חיל למלחמה, כי נמשלו לאריות ולזאב יטרף, ומלכי כנען במלחמה נצחו אותם, על כן אמר אם תחשוב "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה" תזכור השם שהוציא אותך ממצרים ולא היה לך שם כח ועצם יד כלל. ותזכור עוד כי במדבר אשר אין לאל ידך לחיות שם עשה לך כל צרכיך, אם כן גם החיל הזה אשר עשית בכחך, השם הוא שנתן לך הכח כאשר עשית אותו. ואם תשכח את השם, יכלה כחך ושארך ותאבד כאשר אבדו הם, כי כל עוזבי ה' יכלו… וזהו שאמר דוד (תהלים מד ד) "כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמו ֹ כִּי יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם" ימין השם וזרועו בתקיפים, ואור פניו שרצם, בהרוגי המלחמה, שנתן להם כח עליהם…

(רמב"ן דברים ח , יח)


…נאמר "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה" – "כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו" כי אם "ימין ה' רוממה" לתת להם נחלת גויים ואין מקום לצרי עין לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" שהרי ה' הוא הנותן לך כוח ואת זה ואם כן דין הוא שתתנו משלו לעניי עמו. ואם לא תשמעו בקול דברו ותהיו מן צרי העין המייחסים האחוזה אל עצמם, אז "ונתתי נגע הצרעת בבית אחוזתכם", רוצה לומר: במקום שאתם מייחסים האחוזה לכם כאילו אתם האוחזים בה בכוח ידכם…

(כלי יקר ויקרא יד, לד)


'וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם' – הלקח המוסרי הרצוי מהגלות

"ואהבתם את הגֵר" – הֶיו דומים לה' באהבת הגר בנלווה עליכם מהנכר, ובקבלת הגר תגלו שאנושיות טהורה היא המעלה העליונה בעיניכם. השוויון בפני החוק והאהבה שישראל מתייחסים בה אל הגר מאפיינים את העם ואת הארץ כעם ה' וכארץ ה'. בחוגים אחרים מעמד האדם תלוי במוצאו וברכושו, ואילו בעם ה' ובארץ ה' רק אנושיות טהורה הנכנעת לה' קובעת את מעמד האדם.

(הרש"ר הירש דברים י, יט)


"כי גרים הייתם" – כל אסונכם במצרים היה זה, שהייתם "גרים" שם, ובתור שכאלה לא הייתם זכאים, לפי השקפת העמים, לאדמה, למולדת, לקיום, ומותר היה לעשות בכם ככל העולה על רוחם. בתור גרים הייתם משוללי זכויות במצרים, וזה היה שורש העבדות והעינוי שהוטל עליכם. על כן הישמרו לכם – זה לשון האזהרה – פו תעמידו את זכויות האדם במדינתכם על יסוד אחר מאשר האנושיות הטהורה, שהיא שוכנת בלב כל אדם באשר הוא אדם. כל קיפוח של זכויות האדם יפתח שער לשרירות ולהתעללות באדם – הוא שורש כל תועבת מצרים.

 (הרש"ר הירש שמות כב, כ)


וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה רְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶתְכֶם.

(דברים ט, טז)


לא מן המותר הוא לעיין בשאלה, מדוע יצא אהרון צורה של עגל דווקא, שהרי בחירת הצורה היתה נתונה בידו… אין זאת אלא שאהרון בחר את מין הבקר, וכבר הערנו בהזדמנויות אחרות, ויתברר לנו בעליל, כאשר נבוא לדון בפרשת הקרבנות: מין הבקר – בקר, שור, פר – הוא מין הבהמה, המשמש את האדם בעבודתו, ובמערכת הסימבוליקה של קרבנות ישראל מייצג המין הזה את הכוח שיש להפעילו בשירותה של יישות עליונה. מין הבקר אינו מייצג כוח מושל, אלא כוח משרת, ומכאן שלא היתה צורת דמות מתאימה יותר כדי לספק את רצון העם, מחד- והעם הן לא דרש אלוהים אחרים, אלא "משה" אחר – ומאידך, לצמצם את החטא בתוך מסגרת הבגידה החלקית הזאת. ולא צורת פר בחר אהרון מתוך בני המין הזה, אלא צורת עגל, ועל ידי כך נתן לכוח הזה, שבלאו הכי פועל רק תוך השתעבדות, ביטוי רפה ככל האפשר במסגרת אותו המין.

 (הרש"ר הירש שמות לב, ד)

Leave a Reply

Your email address will not be published.Email address is required.