וַיְהִי כָל הָאָרֶץ
שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים… וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר
וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם,  פֶּן נָפוּץ עַל
פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.

גדול השלום ושנואה המחלוקת.

אותן של דור  המבול  לא  נשתיירה  מהן  פליטה ואלו של דור הפלגה נשתיירה מהם פליטה. אלא, דור המבול על
ידי שהיו  שטופים בגזל שנאמר (שם כד) 'גבולות ישיגו
עדר גזלו   וירעו'   לפיכך   לא  
נשתייר  מהן  פליטה,  אבל אלו על-ידי שהיו   אוהבים 
זה  את  זה,  שנאמר  'ויהי  כל הארץ  שפה  אחת'  לפיכך  נשתיירה  מהן
פליטה.

רבי אומר:  גדול  השלום, 
שאפילו  ישראל עובדים עבודת
כוכבים ושלום ביניהם. אמר המקום: כביכול איני יכול לשלוט  בהן,  כיון  ששלום  ביניהם, שנאמר (הושע ד)
'חבור  עצבים אפרים הנח לו' אבל
משנחלקו מה הוא אומר  (שם) 'חלק  לבם  עתה  יאשמו' הא
למדת: גדול
השלום  ושנואה  המחלוקת. (בראשית
רבה פרשה לח)

"ארור כנען!"

מישל בן שושן

אנחנו צריכים לקרוא את כל הפרשה, עד שסוף  סוף נשמע את נח מדבר (בראשית ט, כ"ה-כ"ז).

רק אחרי סיפור המבול, אנחנו שומעים  את שלושת המשפטים היחידים  שהתורה ראתה לנכון 
לצטט  מפי  גיבור הצלת המין האנושי מפני  הכחדה גמורה.

עד עכשיו, נח מצטיין בהתנהגות  מסוימת , במעשים טובים (רש"י), אבל לא בדיבורים. אפשר,
כנראה , למצוא  חן בעיני ה' גם ללא
דיבורים.

המעשה ,שכנראה 
גרם להתדרדרות המצב  , תשעה
דורות לפניו, רצח אדם על ידי אחיו, גם הוא מובא על ידי המקרא ללא  דיבור.  הפסוק (ד', ח') דווקא  מזכיר
דיבור , אבל הדיבור עצמו איננו  , לפחות
במקרא.

"ויאמר קין
אל הבל אחיו ,ויהי בהיותם בשדה , ויקם  קין אל הבל אחיו ויהרגהו."

מה
אמר קין ? אם אמר משהו ,למה לא כתוב תוכן הדיבור?
ואם לא אמר , למה כתוב שאמר?

כישלון עצום . שני אחים , שונים  אחד מן השני באופן 
קיצוני , נפגשים, ואז קורה אסון; האחד הורג את השני .

תכלית הבריאה  –
האדם, מבטל  בעצמו את תכלית הבריאה –
האדם.

אבל לא בהתאבדות , אלא בביטול האחֵר , השונה , למרות  שהוא אחיו.

איך יוכלו שני בני אדם להתקיים  בלי להרוג אחד את השני?

המדרש בפרקי דרבי אליעזר מרמז לנו על הפתרון שהבורא יציע
בהמשך: איסור לבישת שעטנז.

רעיון
ההפרדה; הפרדה בין הצמר – מהצאן , מתנת הבל –
לבין הפשתים –  מהאדמה, מתנת קין.

כדי לאפשר 
חיים, צריך קודם כל להפריד בין הניגודים.

זה בדיוק מה שיעשה נח: בצורת "קנים" , עם תאי-הפרדה, הוא בונה את התיבה. 
התיבה עצמה, מבודדת מהחוץ. היא צפה , לבדה ,בתוך בועה מבודדת.

נח  לא מנסה
להפגיש, להיפגש ,לדבר, לשכנע, מה שאולי "גדולים" ממנו יעשו ,כמו אברהם
(לפי דעת הדורשים את נח לגנאי).

אבל הוא מאפשר את המשך החיים  . תולדותיו ,ילדיו , הם הם מעשיו הטובים.

ילדי נח  – הם
כבר שלשה.

התגברנו על בעיית הרצח בעזרת ההפרדה ,ועוברים משני אחים לשלושה.

והאחים האלה , כמובן , גם הם שונים אחד מן השני.

איך
נתקדם בבעיה  עתיקת היומין של ההידברות
, של החיים ביחד?

ולכן, אולי,  עכשיו – נח מדבר

אחרי סיפור "התיבה" אפשר לבנות "משפטים
שלמים".

נח מברך את ילדיו.

ה"ברכה " היא הדיבור  "par
excellence",
דיבור ,שמטרתו  לעזור
 לשני , במילים המתאימות 
ובעיתוי המתאים לשני.

אם התורה היא "ספר תולדות האדם" ,הספר שמסביר איך
דור מתמודד עם הטובות והבעיות שהנחילו לו קודמיו, יש לנח תפקיד מיוחד , בעזרה שהוא
יכל לתרום לשלושת ילדיו:

אחרי שהוא העניק להם חיים, הברכה שלו  אמורה לאפשר להם להבין  את תפקידם , כל אחד בייחוד שלו, ולחיות
ביחד ,בתקווה שיוכלו  לקדֵם  את תכנית הבורא.

מי
הם שלושת בניו?

מלבד שמם , אין התורה מספרת הרבה עליהם. חוץ מסיפור אחד בלבד
, קצר מאוד , אבל טעון מספיק , כדי שהמדרשים  יעזרו לנו בפענוח הבעיות המורכבות של כל אחד מבניו. ברכת אביהם
תבוא  מייד , כתשובה לבעיות  שתוארו , כדי שנבין במה הברכה  עוזרת ,ובמה היא מתאימה לכל אחד.

חם ,הבכור ,רואה את ערוות אביו ומספר לאחיו.

מה שיש לו לספר על אביו, זה שהוא "גוף" , כמו חיה
,ללא לבוש..

בלי לפגוע בכבודן של החיות, נראה שבכל זאת,  התורה  דורשת מהאדם , ראייה יותר עמוקה של ה"אחר", ובמיוחד  של אביו .

בראיה של חם ,אין 
באב יותר מאשר יצור ביולוגי שהביא
אותו לעולם.

המדרשים מחריפים עוד יותר את התיאור , באומרם שחם מנע מנח
להוליד בן רביעי.

נח
מברך את חם:

איך אפשר לעזור לבֵּן שכך מסתכל על אביו  ?

נח קובע שחם 
הוא כמעט אבוד בתור ממשיך דרכו , אבל נח חייב להציל את ילדיו של חם
,ובמיוחד אחד מהם : כנען.

למה? כי  הוא
הבן הרביעי של חם  , ואין לחם מה
להעביר ,כאב , לבן הרביעי שלו, אם הוא מנע מאביו להביא ילד רביעי לעולם.

בגלל זה כנראה , המקרא 
מזכיר לנו , שחם הוא  "אבי
כנען ", כשהוא עושה את המעשה שלו.(פסוק כב'
)

ולכן, בברכת נח, חם לא מופיע בכלל, ונח מדבר ישירות לבן של חם
הכי בעייתי, מבחינת "התולדות": לבן ללא אבא: כנען.

הוא מזהיר אותו , הוא מצביע על הבעיה שלו, כדי לעזור לו .

"ארור כנען" היא לא קללה במובן המאגי של המילה. אין כאן עונש. להפך , יש כאן
תיאור בעיה שכדאי לשים לב אליה , כי כל סיפור ה"תולדות" תלוי בהתגברות
על בעיה זו .

סיפור ה"תולדות" הוא סיפור שכל האנושות קשור בו
וערב לו.

לכן נח קושר את חם לדודיו : שם ויפת. הם היחידים היכולים
וחייבים לעזור לו בבעיה הזאת.

וברכת שם ויפת גם היא כורכת את הצלחת סיפור ה"תולדות"
שלהם  בדאגתם לכנען.

ואולי לא בכדי 
יבקש ה'  מאחד מצאצאיו של שֵם
, אברהם, לאחר תהליך של  הכנה והבשלה,
  לבוא דווקא  אל ארץ  הבן- דוד כנען, כדי לעזור לו במשימה הזאת.

"ונברכו בך כל משפחות האדמה", נאמר לאברהם," כל" ,כולל את המשפחות ה"ארורות".

ברכת אברהם עוברת דרך התמודדותו של אברהם עם בעיית כנען ,
הארור.

ואולי לא בכדי ייקח אברהם אתו  את לוט  שחווה
בעצמו בעיה דומה; להיות "ללא אבא":. לוט הוא  בנו של הרן , והרן מת "על פני תרח אביו", הרן מת
בגיל צעיר ולוט נותר ללא   אב.

האם אברהם וזרעו יצליחו במשימתם? מי יהיה הבן הרביעי ? איך ימשיך סיפור התולדות להירקם על ידי הבורא ויצירי כפיו?

 את המשך הסיפור  נוכל לקרוא בפרשה הבאה.

אך אולי הסיפור לא הסתיים עדיין  והשאלות העולות ממנו נמשכות  עד לימים אלה .

מישל בן שושן, יליד מרוקו, לומד ומלמד תורה
במסגרות שונות בירושלים

המלך
הצרפתי המפורסם אמר, אחרַי המבול

ונח הצדיק אמר, לפנַי
המבול

וכשיצא מן התיבה אמר
המבול מאחורי,

ואני אומר, אני בתוך
המבול

אני התיבה ואני חיות
טמאות וחיות טהורות

ואני שנים זכר ונקבה…

ונושא על כתפַי תֵבה
משונה וריקה

ובה שאריות אהבה וזכר
תפִלות  וקצת מן התקוה.

(יהודה עמיחי, מתוך
"פתוח סגור פתוח", עמ' 29)

"ואלה תולדות בני נח" – כולנו בני איש אחד נחנו

דע שכל ספור שתמצא מוזכר בתורה, אם לאימות ההשקפה שהיא
יסוד מיסודות התורה, או לתיקון מעשה מן המעשים כדי שלא יהא בין בני אדם עוול
ורשע…כיוון שהיה יסוד התורה שהעולם מחודש, ושהנברא תחילה איש אחד ממין האדם והוא
אדם, ושהזמן שעבר מקדם מאדם למשה רבנו אלפיים וחמש מאות שנה בקירוב, ואילו נאמרה
להם ההודעה הזו בלבד, היה האדם אז ממהר להסתפק, במצאו את בני האדם נפוצים בקצווי
התבל בכללותה, ועמים שונים, ולשונות שונות רחוקות זו מזו מאד, לפיכך סילק את הספק
הזה ביחסו את כולם והסתעפותם והזכרת שמות אותם המפורסמים פלוני בן פלוני, וימי
חייהם, והודעת מקום מגוריהם, והסיבה שגרמה להפצתם בקצווי תבל, והסיבה שגרמה
לשינויי לשונותיהם, ושהיתה ראשיתם במקום אחד, ושפה אחת לכולם, שכך צריך להיות, כיוון שכולם בני איש אחד. (מורה נבוכים ג, נ)                           

לפיכך נברא אדם יחידי –   ללמדך,   שכל 
המאבד  נפש  אחת  , מעלה עליו הכתוב כאלו איבד עולם
מלא. וכל המקיים נפש  אחת  , מעלה  עליו הכתוב כאלו קיים עולם  מלא.  
ומפני שלום הבריות,  שלא יאמר אדם לחברו: 
אבא  גדול  מאביך.  ושלא יהו
מינין אומרים, הרבה רשויות בשמים. ולהגיד
גדולתו של הקדוש ברוך הוא,  
שאדם  טובע כמה מטבעות בחותם
אחד וכולן דומין  זה לזה,  ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא
טבע  כל  אדם  בחותמו  של אדם הראשון ואין אחד מהן  דומה  לחברו.

(משנה  סנהדרין ד, ה)

"כי בצלם
א-להים עשה את האדם"

כיצד ניתנו 
עשרת הדברות?

חמשה על לוח אחד וחמשה על לוח  אחד.  כתיב  'אנכי  ה'  אלהיך' וכנגדו 'לא תרצח' – מגיד  הכתוב  שכל  מי שהוא
שופך דמים, מעלה עליו הכתוב  כאילו  ממעט בדמות.

 משל
למלך בשר ודם שנכנס למדינה 
והעמיד  לו  איקונות ועשו לו צלמים וטבעו
מטבעות.  לאחר  זמן,  כיפו 
איקונות,  שברו צלמותיו,
ופסלו  מטבעותיו  ומעטו  בדמותו של מלך. כך כל מי שהוא  שופך  דמים,  מעלה  עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות,  שנאמר  'שופך דם
האדם וגו' וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם'. (ילקוט שמעוני שמות פרק כ סימן
רצט)