"וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לו"

(ויקרא ה', י"ח)

אדם כי יקריב מכם – כי יקריב מעצמכם בוידוי דברים והכנעה על דרך ונשלמה פרים שפתינו וכאמרו זבחי אלהים רוח נשברה, כי אין חפץ בכסילים המקריבים בלתי הכנעה קודמת, וכבר אמרו ז"ל מכם ולא כלכם.

(ספורנו ויקרא א', ב')

למה מתחילין התינוקות ללמוד מן פר' קרבנות, מה הקרבנות טהורים אף התינוקות כן, וזה מבואר על דרך שמסיק בילקוט פר' פנחס (כח ג) כבשים בני שנה שמכבסים עונות האדם ועושין אותו כתינוק בן שנה בעבור זה האל"ף קטנה רמז שהקטנים יתחילו כאן ולימוד זה הוא בראש כאל"ף ראש לאותיות. ד"א אלף לשון לימוד כמו ואאלפך חכמה (איוב לג לג) רמז שאין הלימוד מתקיים כ"א במי שמקטין את עצמו. וכן רמז שמשה זכה לקריאה זו לפי שהקטין את עצמו וברח מן השררה ואמר לא איש דברים אנכי (שמות ד י)

(הכלי יקר לויקרא א', א')

"זָכוֹר" – בין עמלק לחמאס

הרב רונן לוביץ

המצווה "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק" לא חיכתה השנה לשבת שלפני פורים, אלא התקיימה בהידור בימים שלאחר שמחת תורה. המערכה הרצחנית והאכזרית שנפתחה בשמיני עצבת הביאה את אזרחי ישראל לראות את ארגון חמאס כצר ואויב, מן המרים והנוראים בתולדותינו. בציבור הדתי מיד החל רוֹוֵח הזיהוי של חמאס עם עמלק, ולפיכך המלחמה בו נתפסה כיישום המצווה למחות את זכר עמלק.

להלן ברצוני לטעון שתיוג ארגוני הטרור כ'עמלק', אינו עולה בקנה אחד עם הפרשנות המקובלת למקרא, ולא עם המקובל בספרות ההלכה.^[1] פרשני המקרא בדרך הפשט הסבירו כל אחד בדרכו את המיוחד באותו עם קונקרטי שנקרא עמלק, אשר תקף את ישראל לאחר יציאת מצרים. רבי יצחק אברבנאל מסכם (בפירושו לדברים פכ"ה) כמה היבטים של הרוע העמלקי הייחודי: עמלק יצא למלחמה מתוך שנאת ישראל בלתי רציונלית ובלי כל סכסוך קודם עם ישראל, הוא "בא פתאום להילחם" בלי שהכריז מלחמה מראש, ובכך הפר את המוסכמות הנהוגות בזירה הבין-לאומית. הוא נקט בטקטיקה אכזרית, כאשר תקף את החלשים והזקנים שבעורף. המסגור של חמאס כ'עמלק' נתמך בקווי דמיון מובהקים, שכן גם מחבלי חמאס באו בהפתעה, היו מונעים בשנאה עמוקה לישראל, תקפו אזרחים, וחטפו נשים, ילדים וזקנים בדומה למעשי עמלק בימי דוד בצקלג. אולם פרשני המקרא, כמו גם חכמי ישראל במרוצת הדורות, לא החילו את התואר עמלק על עמים אחרים שאמצו מאפיינים אלה.

פרשנים אחדים סברו שהבעיה העיקרית בעמלק נעוצה בהתרסה הדתית נגד ה' שהייתה גלומה במלחמתו. לדברי הרמב"ן עמלק בא "כמתגבר על ה'" (שמות יז, טז), המהר"ל הסביר, שעמלק נלחם באמונה באחדות-האל (גור אריה, בשלח), והנצי"ב סבר שהעמלקים התנגדו לאמונה בהשגחת ה' וביכולתו לחולל  נסים (העמק דבר, שמות טז, יז). היבטים אלה מתייחסים כמובן לאותו עם ספציפי שתקף את בני ישראל לאחר היציאה ממצרים, ובוודאי אינם רלוונטיים במיוחד לארגוני הטרור.

בספרות ההלכה נקבע שמצוות מחיית עמלק חלה רק על מי ששייכים שייכות אתנית־גזעית לעם העמלקי, ואינה תקפה כלפי קבוצות או אנשים אחרים ההולכים בדרכו מבחינה זו או אחרת. לדעת כמה מפוסקי ההלכה, מצווה זו שרירה וקיימת באופן תיאורטי גם בזמננו, אך זאת רק במקרה שיימצא אדם שיזוהה כבן העם העמלקי.^[2] פוסקים אחרים סברו כי מצוות מחיית עמלק איננה בת תוקף עוד בזמננו, והיא נדחתה לימות המשיח, אם משום שהיא מוטלת דווקא על המלך, ובימים הללו אין מלך בישראל, ואם מפני שניתן לבצעה רק לאחר כיבוש מלא של ארץ ישראל. ^[3]

בנוסף קיימת עמדה שלישית, לפיה מצוות מחיית עמלק לא נדחתה אלא נמחתה, שכן כל העמלקים כבר הושמדו כליל. הראשון שהציע רעיון זה היה רבי אברהם בן הרמב"ם, שכתב כי "בימי שאול נמחה עמלק, לא נותר אחריו כי אם זרע המן האגגי, ואף הוא נכחד בימי מרדכי ואסתר". למסקנה זו מובילים גם דבריו המקוריים של הרב חיים הירשנזון, מראשית המאה ה-20, שטען כי מצוות מחיית עמלק כבר קוימה בידי המוסלמים, אשר השליטו את ההכרה באל אחד בקרב עמי הסביבה והעמלקים בכללם.^[4]

בספרות הדרוש, כמו גם בספרות הקבלה והחסידות, בוצעה הרחבה של המושג 'עמלק', והוא הפך לאב־טיפוס של התנהגות שלילית שניתן להחיל על ישויות שונות, לאו דווקא של אויבי עם ישראל. ספר הזוהר (שמות סו, א ועוד) כותב על שני מישורים של מאבק בעמלק: האחד, עמלק שמימי מטפיזי שעתיד להימחות על ידי ה'. ובמישור השני, מוטל על עם ישראל למחות את עמלק האנושי, הפיזי, שהוא ההתגלמות הארצית של אותו כוח עליון. בחסידות, עמלק התפרש ככוח של רוע פנימי שנמצא בנפש האדם, והמצווה למחות את זכר עמלק התפרשה כחובה אישית: 'שתמחה את היצר הרע מעליך'.^[5]

בהרחבת ההגדרה של עמלק והחלתה על עמי ערב הנלחמים במדינת ישראל, נשענים הרבנים בזמננו דווקא על הרב יוסף דב סולובייצ'יק במאמרו 'קול דודי דופק', שם ציטט את אביו, הרב משה, שטען כי "כל אומה המתנכלת לכלות את ישראל הופכת על פי ההלכה עמלק". לפיכך כתב הרב סולובייצ'יק: "המלחמה בעמלק איננה מוגבלת… לגזע מסוים אלא כוללת חובת התקוממות נגד כל אומה או קבוצה החדורה שגעון של שנאה, והמכוונת את משטמתה כלפי כנסת ישראל. כשאומה חורתת על דגלה 'לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד' היא הופכת עמלק".^[6] 

הרב נחום אליעזר רבינוביץ, שהיה ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים, סבר שאין לראות בדברים אלה פסק הלכה למעשה, ולדבריו, "ברור שאין זה אלא דברי דרוש".^[7] הרב רבינוביץ מעיד ששמע בשם הרצי"ה קוק דברי הסתייגות מפני החלת השם עמלק על עמי ערב, וכי "דעתו לא היתה נוחה ממה שכתב הגרי"ד סולובייצי'ק ואמר שאינו אלא דברי דרוש, ויש להימנע מלומר דברים אלה".^[8] ואכן משיחות שונות שנכתבו מפי הרצי"ה עולה בברור שהוא לא ראה באויבים מעמי ערב סוג של עמלקים, שכן הם באים בטענות קונקרטיות, בעוד שעמלק לחם בישראל בלי כל סיבה.^[9] הרב אביגדור נבנצל, רב העיר העתיקה בירושלים, העיר אף הוא על דברי הרב סולובייצ'יק שחס ושלום לראות בהם אמירה הלכתית, "אין זה אלא בדרך דרוש, אבל המצוה האמיתית היא רק במתייחס בן אחר בן עד עמלק".^[10]

בניגוד לדברים אלה, רבנים רבים בציונות הדתית נוהגים לזהות את אויבי ישראל בזמננו עם עמלק. זיהוי זה לא החל בעקבות המערכה האכזרית של ארגון חמאס, אלא הופיע פעמים רבות מספור בכתביהם מזה כמה עשורים. חלקם אף הגיעו מהדימוי לעמלק למסקנות אופרטיביות באשר להתנהלות הרצויה ביחס לאויב הערבי בזמננו, שכוללות היתר כללי לפגיעה באזרחים והגברה יזומה של השנאה כלפיהם.^[11]

גישה זו מעוררת חשש כבד מפני אנשים שלא יבחינו בין דברי דרוש לבין הלכה למעשה, ועלולים לבצע מעשי אלימות כתוצאה מדרשנות מופשטת ומרחיבה של המושג עמלק. בהקשר זה יש לזכור שכבר היו דרשנים שהגדירו אף יהודים כעמלקים, ובנדון דידן לא מן הנמנע שבעלי מזג והשקפות קיצוניות יבואו לקטלג יהודים שידגלו בריסון השימוש בכוח כלפי ארגוני הטרור או כלפי אזרחים ערבים בתור "תומכי עמלק".

כאשר אנשי ציבור מדמים את חמאס לנאצים או קוראים להם "מפלצות", "חיות אדם", דעא"ש וכדומה, ברור לכל שמדובר בדימויים מטפוריים, שמטרתם להביע שאט נפש ולעורר את העולם לתמוך בישראל ולהגדיר את חמאס כארגון טרור. כאשר רבנים ואנשים דתיים בעלי השפעה מדמים את חמאס לעמלק, הם מגדירים מחדש את אופי המאבק, ומדבריהם עלול להשתמע היתר למלחמת חורמה כללית. תיוג המלחמה בחמאס כמלחמה בעמלק עלול להביא למסקנות אופרטיביות מרחיקות לכת שעלולות להתרחב בהמשך גם לאישים וקבוצות נוספות. תיוג זה עלול להוביל גם להיתר לענישה קולקטיבית מכוונת, ויכול להביא עוד ועוד צעירים לקחת את "החוק" לידיים ולבצע מעשי הרס והרג באזרחים שאינם מעורבים בטרור.

לפיכך יש לזכור את אשר עשה לנו עמלק, אך לזכור גם שעמלק לחוד וחמאס לחוד. מחיית עמלק בהקשר הדתי־הלכתי איננה מטפורה אלא היא מצווה מהתורה, ובמצוות יש להיזהר ולקיימן בהקפדה, בל תוסיף ובל תגרע.

הרב דר' רונן לוביץ משמש כרב היישוב ניר עציון, מלמד במכללה האקדמית לחינוך "שאנן", ומכהן כנשיא "נאמני תורה ועבודה".

על מצוות מחיית עמלק – מלחמה מדור לדור

כי יד על כס יה ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית….ומדרש חכמים הוא : ויש מפרשים כי כאשר תהיה יד על כסא ה' תהיה מלחמה לה' בעמלק, וכן תהיה מדור לדור והענין, כי כאשר יהיה מלך בישראל יושב על כסא ה' ילחם בעמלק, והוא רמז לשאול המלך הראשון, וכן מדר דר, לאמר כי…וגם זה מדרש הגמרא שאמרו כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר , הרי להעמיד עליהם מלך תחלה, ואין כס יה אלא מלך, שנאמר וישב שלמה, כדאיתא בפרק כהן גדול ועל דרך הפשט נכון הוא: ועל דרך האמת, כי היד…אשר על כסא יה , והיא מלחמה לה' , הויה בעמלק מדר דר , כי מדת הדין של מעלה תהיה בו למחותו לעולם מדור דור ומדרש חכמים בשם המלא ובכסא השלם ירמוז לזה: וטעם העונש שנענש עמלק יותר מכל העמים, בעבור כי כל העמים…שמעו וירגזון , ופלשת אדום ומואב ויושבי כנען נמוגו מפני פחד ה' ומהדר גאונו, ועמלק בא ממרחק כמתגבר על השם, ולכך אמר בו ולא ירא אלהים , ועוד כי הוא נין עשו וקרוב לנו, עובר מתעבר על ריב לא לו:

(רמב"ן על שמות י״ז:ט״ז:א׳)\

עמלק ראה ניסים ולא הודה לאל

כי יד על כס יה כו' . נראה לפרש, למה מלחמת עמלק היא מלחמה קשה עד מאד וכן הוא בזוהר הקדוש שהיא מלחמה קשה…., לכן קשה לפניו לעשות רעות אפילו לאומות העולם על ידי ניסים….אפס כי עמלק אף על פי שראה ניסים ונפלאות לא הודה לאל וקפץ לתוך יורה רותחת כמו שכתב רש"י, ואם כן הגם שיעשה עוד ניסים ונפלאות על ידי כמה נקמות ומכות והריגות לא יודה עמלק לאל ואם כן לא יהיה מן עמלק שום חסד…אמנם שהאר"י ז"ל כתב כשהשם יתברך רוצה לנקום ברשעים שולח על ידי שליח ואינו מיחד שמו כלל כביכו"ל כי חפץ חסד הוא ולכן בעמלק כיון שאחר כל ההכאות אינו הודה לאל לכן צוה השם יתברך לעשות מלחמה בעמלק, כי מלחמה הוא…ולכן יהושע נלחם בעמלק, כי מלחמה הוא בטבעיים ופני יהושע פני לבנה ולכן אמר כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק. כי יד לשון חסד, כי בחסד נותנין כמו ביד.

(קדושת לוי, שמות, בשלח ס״א)

 עמלק שלח יד על כס יה' לבזותו ולהמעיטו

על כרחם ושהוא עמלק יחרימם יתנם לטבח ובזה יגדל שמו על מצרים….ואמרו עוד ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור פירש בו הרלב"ג בשם אביו שהכס הנזכר כאן הם השמים כטעם השמים כסאי והיד שהוא על השמים היא ההשגחה העליונה שתבטל את המערכה מפני הדבקים בו….יאמר שהיד שהיא על כסא ה' תלחם בעמלק מדור דור ויהיה זה ע"י ישראל שילחמו עמו במצותו….וחכמינו זכרונם לברכה פירשו שיד על כס יה הוא המלך שכאשר יהיה מלך לישראל שיהיה לו יד ושם על כסא השם יהיה מלחמה לה' בעמלק וכן היה כי כאשר מלך שאול מיד נצטווה על מלחמת עמלק….והפי' הב' הוא שאמר זה על עמלק כי הוא חשב וכיון להמעיט שמו ותפארתו של הקב"ה מאשר עשה במצרים ועל הים יאמר בעבור שעמלק שלח יד על כס יה לבזותו ולהמעיטו ולא ירא אלהים מגשם לבטל שמו ולשלוח ידו על כסאו.

(אברבנאל על תורה, שמות י״ז:ח׳:י״ב)

[1] ראו בנושא זה גם במאמרי: "חכמים היזהרו בדבריכם: על הטרמינולוגיה של המערכה הנוכחית", דעות 106, עמ' 45-40, חשוון תשפ"ד. להרחבה בנושא עמלק בפרשנות, בהלכה ובזמננו ראו רונן לוביץ, 'מחיית עמלק והאויב הערבי – בין פרשני המקרא לרבני זמננו', שאנן, כב (תשע"ז), עמ' 43–78; וכן מאמרי הקודם, 'מחיית עמלק – פרשנות, חינוך ומוסר', שמעתין, 129–130 (תשנ"ז), עמ' 148-134.

[2] רמב"ם, ספר המצוות עשה קפח, מו"נ ג, נ), ספר החינוך, מצווה תר"ד; רדב"ז, על הלכות מלכים ה, ה; רבי אברהם דאנציג, חיי אדם קנה, ב.

[3] ראו: רבי יוסף קרא ורבי יוסף בכור שור, בפירושיהם לשמות יז, טז; רבי אליעזר ממיץ, ספר יראים, סימן תל"ה, רבי משה מקוצי, ספר מצוות גדול, עשה רכז. בחיבורי הלכה מאוחרים יותר, כגון: 'ספר מצוות קטן' של רבי יצחק מקורבייל, ו'ארבעה טורים' של רבי יעקב בן הרא"ש, הושמטה כליל המצווה על מחיית עמלק.

[4] אלה דברי הברית א, ט, ג.

[5]. ראו לדוגמה: נועם אלימלך, סוף 'בשלח', תולדות יעקב יוסף, סוף 'כי-תצא', שפת אמת, שמות, דרשות לפרשת זכור, וכך ברבים מאוד מכתבי החסידות.

[6] קול דודי דופק, ירושלים תשל"ז, עמ' 101, ובהערה 23 שם.

[7] מלומדי מלחמה, מעלה אדומים תשנ"ד, עמ' 23-22.

[8] שם, עמ' 23.

[9] שיחות הרצי"ה על התורה, בשלח סדרה ב', תשל"ד ומוצש"ק ראה תשל"ד.

[10] ראו: נפתלי בר-אילן, משטר ומדינה בישראל על־פי התורה, ירושלים תשס"ז, חלק ג, עמ' 1619, הערה 38.

[11] ראו מובאות רבות במאמרי בשאנן, הע' 1.