"הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה."

(בראשית י"ג, ט)

אם השמאל ואימינה

 כלומר אם אתה הולך לשמאל ואימינה. אני אלך לדרום כי שם מגמת פניו ללכת כי כן כתוב למעלה הלוך ונסוע הנגבה, ואם הימין כלו’ אם אתה רוצה לילך בדרום ואשמאילה כלומר אשמאיל את עצמי כן פירש"י. ויש לתמוה איך אמר ואשמאילה את עצמי וכונתו של אברהם לילך בדרום, אבל באור ואשמאילה הכונה בו ואשמאילה אותך כלומר ע"כ תצטרך שתלך לצפון, וכן שמעתי כי תרגום אונקלוס בנוסחאות מדוקדקות אם את לצפונא ואנא לדרומא ואם את לדרומא ואצפנך, כלומר בע״כ כי לא אתן לך רשות להתעכב בדרום מפני כובד המקנה אשר לי.

(רבנו בחיי, בראשית יג, ט)

"הלא כל הארץ לפניך"

 כשאמר ה' לאברהם בפעם הראשון לזרעך אתן את הארץ הזאת חשב שכוון רק על הפלך הזה ששוכן שם הכנעני )וכמו שמבואר בפ' יד יז( ולכן שכן רק בפלך הזה שאמר לו ה', אבל אתה הלא כל הארץ לפניך ורשות לך לגור במקום אחר לכן הפרד אתה, ואם תיפרד לצד שמאל אשאר אני בימינך, ואם לצד ימין אשאר בשמאלך להיות לך לעזר תמיד, ובמליצה יאמר, אנחנו שנינו כגוף אחד שיש לו שתי ידיים, ואם תהיה אתה יד השמאלית והחלושה אהיה אנכי הימנית והחזקה, או בהפך.

(מלבי"ם, בראשית יג, ט)

ויהי רעב… והכנעני אז בארץ

יואל קרצ'מר-רזיאל

הפתעה!

ספר בראשית מכין הפתעות רבות לקוראיו. אלא שקוראיו, על פי רוב, מסרבים להיות מופתעים, לאחר שהם שמעו את הסיפורים וקראו את הפרשות מגיל צעיר. אחת ההפתעות הגדולות מופיעה בפרשתנו, מיד לאחר תיאור הגעתו של אברם לארץ. "ויהי רעב בארץ", מספרת לנו התורה, "וירד אברם מצרימה לגור שם". חלפו אך פסוקים ספורים מאז הבטיח ה' לאברם ברכה בארץ והעולה הראשון הפך חיש מהר ליורד הראשון. השהיית הברכה היא אחד העקרונות המארגנים של ספר בראשית וקו ישיר נמתח מרעב ראשון זה ועד הדחייה בת ארבע מאות השנים, אשר מציג ה' לאברם בברית בין הבתרים.

הרעב עתיד לפגוש אותנו שנית ושלישית, בפרקי חייהם של יצחק ויעקב. פעם אחר פעם משפחת האבות מעתיקה את מקום מגוריה מפני כובד הרעב. אברם חוזר לאחר זמן מה, יצחק מרחיק רק עד ארץ פלשתים ואילו יעקב מנסה תחילה לייבא מזון ממצרים ולבסוף יורד אף הוא, לגור, שלא לומר להשתקע.

אך בעוד ספר בראשית מפנה את הזרקור אל האבות ואל משפחותיהם, מתבקש לבחון מה התרחש מחוץ לאלומת אור זו. מה עלה בגורלם של יתר תושבי הארץ בגלי הרעב הללו? ספר בראשית שותק. עדויות חוץ מקראיות מספרות לנו על הגירה של קבוצות נוספות מצרימה מפני הרעב, אך ספר בראשית יוצר רושם כי מדובר בהתמודדות ייחודית של האבות ולא בגלי הגירה גדולים של עמי כנען. אם נניח את היומרה לתשובה היסטורית, אפשר להעלות על הדעת שלושה כיוונים תיאורטיים מרכזיים, אשר לכל אחד מהם השלכות מוסריות:

לפי האפשרות הראשונה, ההבדל בין משפחת האבות ובין יתר תושבי הארץ, טמון בהיות האבות רועי צאן, בעוד עמי המקום היו חקלאים.^[1] אמנם בארץ, "למטר השמים תשתה מים", אך למשק חקלאי מבוסס בתקופה זו, עשויה הייתה להיות היכולת לאגור מזון – גרעיני דגן, קטניות מיובשות ופירות מיובשים ליום סגריר.^[2] אף ללא גשמים מרובים, ניתן היה להסתמך על בארות המים. לרועים, לעומת זאת, חסרו שטחי מרעה ובעלי הקרקעות מן הסתם לא התלהבו לחלוק את מימי בארותיהם עם הרועים. ירידת האבות, לפי הסבר זה, היא ירידה של שכבה סוציו-אקונומית מסוימת של חברת הרועים. שתיקת התורה בעניינה של שאר האוכלוסייה משקפת, לפיכך, את הקושי הפחות שחוותה אוכלוסייה זו.

האפשרות השנייה היא שמשפחת האבות הייתה ניידת יותר. כמהגרים, הם לא היו כבולים לקרקע והמחשבה לקום ולעבור למקום אחר, לא הייתה בלתי סבירה מבחינתם. כרועים, הפרנסה שלהם לא הייתה תלויה בבעלות על הקרקע, אלא בזכויות מרעה, אשר עשויות להינתן במקומות שונים. לפי אפשרות זו, בניגוד לקודמת, זרותם של האבות דווקא העניקה להם יתרון. שתיקת התורה מסתירה אם כך מציאות קשה – גְּוִיעָה נרחבת ברעב.

האפשרות השלישית שבה ומציבה את עמי כנען כבעלי יתרון על המהגרים המסופוטמיים, אברם וצאצאיו. לפי אפשרות זו, לעמי כנען קשרים – לאו דווקא סימטריים – רבי שנים עם מצרים. בעת צרה, עמי כנען יכולים להישען על מצרים, שטרם התגלתה כמשענת קנה רצוץ. בין אם השענות זו באה לידי ביטוי כקשר עסקי ובין אם כשעבוד פוליטי וכלכלי, בסופו של דבר יכלו העמים הללו לעבור את תקופת הרעב. משפחת האבות, לעומת זאת, הייתה עדיין נטע זר באזור ורשתות הקשר האזוריות שלה לא היו חזקות דיין. ושוב, לפיכך, התורה שותקת במקום שאין בו בעיה של ממש.

אפשר להעלות על הדעת כמובן שילובים של האפשרויות הללו, כמו גם גלי הגירה מקבילים של יושבי הארץ האחרים. רמז לכך שהעמים הסובבים יצאו בשלום מהרעב אפשר למצוא מהאזכור של הכנעני היושב בארץ, מיד לאחר חזרת אברם ממצרים, בהקבלה לאזכור הסמוך לירידתו (יג, ז; יב, ו). ברעב השלישי, לעומת זאת, כבר אין מוצא, " וַתֵּלַהּ ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב" (מז, יג). התורה מתארת את מצרים וכנען תחת יוסף כיחידה פוליטית-כלכלית אחת, אך לא ברור מה מקומם של עמי כנען בקבלת סיוע מהשלטון המרכזי. מה שברור הוא שכחלוף שתים עשרה שנה מתום הרעב, שיירת ההלוויה של יעקב פוגשת את "יושב הארץ הכנעני", שלא גווע, אשר מביט מהצד על האבל שאותו הוא מזהה כאבל מצרי (נ, יא).

לשלוש האפשרויות להבנת גורלם של יושבי הארץ, השלכות מוסריות. לפי האפשרות הראשונה (אגירת מזון על ידי המקומיים) והשלישית (קשרים של המקומיים עם השלטונות המצריים), התורה שותקת מכיוון שאין בעיה. התורה אינה מתעלמת מהצרה הכללית, אלא מתייחסת לאלה שהצרה הייתה מנת חלקם – משפחת האבות. לפי האפשרות השנייה, לעומת זאת, התורה אדישה לכאורה לגורלם של שוכני הארץ ותיאור קורותיהם בעת צרה משום שהוא אינו מקדם את סיפור המשפחה המניחה את היסוד לעם. לנו כקוראים נותר אם כן לשאול גם על מה שלא סופר.

אולם יתכן ששתיקת התורה חוברת אל העקרונות הסיפוריים והרעיוניים שעמם פתחתי. האבות והאמהות זוכים לברכות הזרע והארץ, אך נתקלים בכל דור בעקרות ובעקירה מפני הרעב. התורה מפזרת פה ושם אזכורים של יושב הארץ, אשר לכאורה הרעב אינו נוגע לו, לפחות עד הרעב הגדול של סוף הספר. שתיקת התורה מאפשרת ליצור את המהלך הגדול של השהיית הברכה – אברם התברך וירד מצרימה מפני הרעב וכך גם בנו ונכדו. יצירת התחושה שהרעב, לפחות בשני המקרים הראשונים, כבעיה הפרטית של משפחת האבות, מעצימה זאת – לא רק שהמתברכים לא התברכו, הם אף סבלו במיוחד. ברכה, לפי ספר בראשית, אינה נוסחה להצלחה מיידית; תכנית אלוהית אינה פעולה אוטומטית. הדרך ארוכה, ודרכי ה' נסתרים.

ישראל רחמנים בני רחמנים

כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם.

(בבלי, ביצה לב ע"ב)

את מי מברכים?

ונְבְִרְכוּ בְךָּ. הדא הוא דכתיב – "ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה וגו'" זה מהול וזה ערל וחס עליו? אתמהא. […] ר"י אומר: "מזקנים אתבונן כי פקודיך נצרתי" אמר: יעקב בירך את פרעה נאמר (בראשית מז, ז): "ויברך יעקב את פרעה". יוסף גילה לו, דניאל גילה לנבוכדנצר, אף אני כן: "ויגד לאסתר המלכה".

(רש"י על בראשית ו, יד)

האומץ לוותר

בני אדם הגרים ביישוב ואחד יכול להתפרנס באותו יישוב, ואחד מהם יכול להיות שם מתפרנס ולא שניהם, הנדחה מפני חבירו מטיבין לו ולזרעו על זה. הלא תראה שאברהם אמר "אם השמאל  ואימינה ואם הימין ואשמאילה". ולכך כתב: "כי ימין ושמאל תפרוצי", וכתיב: "אומר לצפון תני  ולתימן אל תכלאי". ולפי שלוט נדחה מפני אברהם ועשו הלך לארץ אחרת מפני יעקב, לכך נאמר "אל תתגר בם מלחמה".

(ספר חסידים, סימן תתתקה)

רכושם אשר רכשו

"וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית יב, ה) מנין שאברהם ושרה היו שולטים בנכסיהון שווה בשווה? שנאמר, "וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ". יכול נכסיה של שרה נרשמו על שם אברהם, שֶׁמָּה שקונָה אישה שקנֶה בעלה? תלמוד לומר "רְכוּשָׁם", של שניהם. יכול נרשמו הנכסים על שם שניהם אך אברהם בלבד נתן ידו במסחר ובמקנה?  תלמוד לומר "אֲשֶׁר רָכָשׁוּ", ששניהם נותנים ידם במסחר ובמקנה.

שאלו בבית המדרש של נשים: שמא הפסוק לא בא ללמד על שרה, אלא לרבות את לוט בן אחיו של אברהם, שהרי נאמר "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ"? ועוד נאמר, "וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים. וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב" (בראשית יג, ה-ו)? ענו להן נשים חכמות: מה חז"ל דרשו "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן " (בראשית יב, ה) "אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים", כך יש לדרוש "וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ" (שם) אברהם היה רוכש נכסים ושרה הייתה רוכשת נכסים ונרשמו על שם שניהם.

אמרה תלמידה אחת: אם כך שרה אשת חיל הייתה ועליה נאמר "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ" (משלי לא, יח).

אמרה תלמידה אחרת: אדרבה ואדרבה. שרה אמנו אשת אוהלים הייתה שנאמר "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה" (בראשית יח, ו) ונאמר: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל" (בראשית יח, ט) ונאמר  "וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל" (בראשית יח, י) ונאמר: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד,סז) והייתה נותנת ידה בקמח ובמים, ואברהם בלבד היה נותן ידו במסחר ובמקנה. אלא שסיכמו ביניהם בהסכם ובחוזה, שכל הרכוש אשר ירכוש אברהם וכל המקנה אשר יקנה אברהם יהיה של שניהם וישלטו בנכסיהון שווה בשווה. אם כן למה נאמר: "אֲשֶׁר רָכָשׁוּ"? למדך שהייתה לה זכות לשרה לרכוש נכסים ולקנות מקנה.

(רבקה לוביץ, מתוך הספר "דרשוני" מדרשי נשים קובץ שני בעריכת תמר ביאלה הוצאת ידיעות ספרים)

[1] יצחק זורע ומוצא מאה שערים רק אחרי הרעב שהביאו לפלישתים.

[2] מכאן, כנראה, "זמרת הארץ" שיעקב שולח עם בניו מצרימה.