הפגנה מול הרבנות הראשית –  ד"ר דבורה וייסמן

בראשית השבוע הפגנתי בגן סאקר, יחד עם רבים מכם.
מדוע אנחנו כאן היום? מה הביא אותנו לצאת מבתינו
בערב שבת ולעמוד כאן, בגשם שוטף, מול משרדי
הרבנות הראשית?

לי יש המש סיבות להיות כאן היום, חמישה דברים
מקוממים אותי:

1 ( הרבנים הראשיים הם עובדי ציבור. זה בוודאי
לא מנהל ציבורי תקין שהם השתתפו בהפגנה פוליטית
נגד אחד מהמוסדות המרכזיים של המדינה, בית המשפט
העליון.

2 ( ההתחרדות של הציונות הדתית, ועמעום המסר
המיוחד שלנו. אני משערת שאולי זה קשור בהדגשת
יתר של הערך של ארץ ישראל על חשבון הערך של מדינת
ישראל, וזה תהליך שהתרחש לנגד עינינו במשך השנים
האחרונות

3 ( סגנון הדיבור של רבנים נציגי הציבור החרדי
כלפי אישים ומוסדות מרכזיים במדינה. רבים לפני
כבר ציינו שבפרשה שקראנו בשבת שעברה–פרשת
משפטים–כתוב:"ונשיא בעמך לא תאור"

4(אבל יותר מבעיות של סגנון, יש בעיה של מהות,
של היחס לדמוקרטיה. נכון שישנן בעיות בתוך השיטה
הדמוקרטית–כמו שאמר וינסטון צרציל, זאת שיטה
בעייתית, רק שהיא עדיפה על פני כל השיטות האחרות
שנוסו עד כה . אינני מבינה מדוע יותר רבנים אינם
רואים את היתרונות של הדמוקרטיה על פני כל שיטה
אחרת בכל מה שקשור בזכויות האדם וכבוד האדם, שכל
בני האדם נבראו בצלם האלוקים

5(ולבסוף, מה עם התפקיד של הרבנים בקירוב
הלבבות. הם אמורים להיות הרבנים של כל העם, לא של
מגזר מסוים בתוכו. בעבר, היו רבנים ראשיים אשר
ראו את תפקידם מול כל הציבור, כגון הרב קוק והרב
עוזיאל זיכרונם לברכה. לצערי הרב, חלק מהציבור
החרדי בהתנהגותו משניא את היהדות על חלקים נרחבים
של העם. זה לא חייב להיות כך. בעבר היו דגמים
אחרים, כמו הרב אריה לוין ז"ל.

הלוואי שהרבנים הראשיים ישכילו לקיים את דברי
הלל שאומר: היה מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום
ורודף שלום, אוהב את הבריאות ומקרבן לתורה