שבת חיי-שרה תשע"ט בבית הארחה בערד – מפגש חברים וחברות עוז ושלום

היסטוריה

בעקבות שחרור ירושלים יהודה ושומרון, במלחמת ששת הימים, התעורר בציבור ויכוח ער לגבי עתידם המדיני של שטחים אלה. היהדות הדתית בישראל השתתפה בויכוח זה תוך הדגשת ההיבטים הערכיים והדתיים של הנושא: מקומות אלו הם בודאי חלק מנחלת אבותינו בארץ המובטחת. לא רק זכרונות היסטוריים כרוכים בהם, אלא גם תפיסה של "קדושה". מכאן הצורך לברר את מהותה של "קדושה" זו: האם היא מוחלטת, ולכן גם אין אנו מורשים להסיג את צה"ל משטחים אלה בשום תנאי? ואולי היא תלויה באופן מורכב במציאות בה עלינו להכריע בין ערכים שונים? האם מותר לנו הלכתית לוותר על שליטה בשטחי ארץ ישראל תמורת הסכם שלום עם שכנינו הערבים? מהו המחיר המוסרי, הדתי, ההלכתי, שאנו משלמים בגין המשך שליטה בהמוני בני עם אחר, החיים גם הם כמונו בארץ ישראל?

מלחמת יום הכיפורים הביאה לייסוד "גוש אמונים", קבוצה בתוך הציונות הדתית הדוגלת בהתיישבות בכל שטחי ארץ ישראל, ובהרחבת גבולות המדינה עד כמה שאפשר, אפילו עד להחלת הריבונות של מדינת ישראל על כל "ארץ ישראל השלמה". מיד לאחר ייסוד גוש אמונים, בשנת 1975, התארגנה בתוך הציונות הדתית קבוצה בשם "עוז ושלום". אשר כשמה כן היא: יהודים דתיים המתפללים  כי "ה' עוז לעמו ייתן", ה' יברך אותנו בביטחון צבאי ומדיני, אך ברכה זו קשורה מהותית בברכה הצמודה לה, "ה' יברך את עמו בשלום" (תהילים כ"ט, י"א).

"עוז ושלום" חותרת מאז היווסדה להציב את ערכי השלום, זכויות כל בני האדם שנבראו בצלם אלקים, צדק לכל תושבי הארץ הזאת כולל הפלסטינים, במרכז ההוויה היהודית הישראלית והציונית. אנו מתנגדים לתפיסה חד מימדית של תורת ישראל, וסבורים כי האתגר שלנו הוא להגשים את גאולת העם בארצו תוך התחשבות במצב ההיסטורי המורכב שלנו, היינו, ההכרח לחלוק את ביתנו הלאומי עם העם הפלסטיני, בקרב שכנינו הערבים במזרח התיכון.

בשנת 1981, עם חוק העמותות החדש שהחליף את חוק האגודות העותומאניות, הפכה עוז ושלום לעמותה, אשר מייסדיה היו ח"כ משה אונא ז"ל, מר צבי ירון ז"ל, פרופ' מרדכי ברויאר ז"ל, פרופ' יוסף ולק ז"ל, ויבל"א פרופ' אורי סימון ופרופ' אבי רביצקי.

מלחמת לבנון בשנת 1982 הביאה קבוצה נוספת בתוך הציונות הדתית להתעוררות פוליטית למען החתירה לשלום. בכ"ג בכסלו תשמ"ג התקיים כנס היסוד של קבוצה חדשה זו תחת הכותרת "נתיבות שלום", כפי שנאמר על תורת ישראל: "דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג', י"ז). בכנס היסוד השתתפו שני ראשי ישיבת הר עציון באלון שבות, הרבנים עמיטל וליכטנשטיין זצ"ל. כעבור כמה שנים, ב-1988, נוסדה מפלגת "מימד" אשר ביטאה את הדגשים הערכיים של התנועה.

שתי הקבוצות – עוז ושלום, ונתיבות שלום – איחדו ברבות הימים את הפעילות שלהן, והן פועלות היום במסגרת העמותה הותיקה, "עוז ושלום".