וַה'
הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ
מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמָיִם.
וַיַּהֲפֹךְ
אֶת הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל הַכִּכָּר
וְאֵת כָּל יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה.
(בראשית יט, כד-כה)
'בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט'
יש לשאול: ההפיכה הזאת והמשפט הגדול הזה בסדום
למה? כי בוודאי אומות היו בעולם שהם רעים וחטאים כמותם ולא היה בהם העונש כל כך,
ועוד: אברהם שהיה שורש האמונה היה אפשר להחזירם בתשובה והתשובה עולה על הכל?
אבל, מפני שהיתה עיר סדום מארץ ישראל, על כן
היה המשפט הזה גדול כל כך למעלת הארץ הקדושה שאינה סובלת עוברי עבֵרה והיתה מקיאה
אנשי התועבות ההם ועל כן הקדימה עתה וקאה הגוי הזה משם. והנה העניין הזה של מהפכת
סדום היה אות וסימן לישראל העתידים ליורשה, שאם לא יזהרו בירושת הארץ
בשמירת התורה והמצוות, תקיא אותם ממנה, כאשר הקדימה וקאה אנשי סדום וכאשר קאה אנשי
הכנענים אחריהם, וכן הזכיר משה רבֵּנו בסוף ימיו והזכיר להם החורבן של סדום ואמר
שתחרב הארץ אם יעזבו ישראל את התורה, והוא אמרו: 'גפרית ומלח שרפה כל ארצה... כמהפכת
סדום ועמורה... על מה עשה ה' ככה... על אשר עזבו'.
(רבנו בחיי ברשאית יט, כט)
עקידת יצחק: שיגעון של סיפור
יופ מאיירס
אז מה יש לנו בספר
בראשית, הספר המציג 'מעשה אבות כסימן לבנים'?
הנה רשימה חלקית: המרד
הראשון נגד ה', הרצח הראשון, תוקפנות ואלימות בתוך המשפחה ובין קרובים, שורה ארוכה
של שקרים, בגידות, קנאה חולנית בין אחים, רצח אוכלוסייה בעת חולשתה, חטיפת אח ומכירתו
על ידי אחיו, עונש קולקטיבי.
אם היינו קוראים את
ספר בראשית בצורה פשטנית והיה מדובר בסדרת טלוויזיה, היינו חושבים שזו 'אופרת סבון'
מכוערת.
מזווית ראייה פשטנית
זו, אחד השיאים של ה'אופרה' הוא בוודאי עקידת יצחק: הנה אב זקן שביום אחד בהיר
שומע קול המצווה עליו לקחת את 'בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ
אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם
לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ '.
האב לא חושב פעמיים.
מתוך אמונה 'עיוורת' או לחילופין יראת ה' שלמה ועמוקה, הוא 'לוקח' את בנו, יוצא
לדרך, כדי להגיע למקום שבו יעלה את בנו לעולה, לקורבן או במלים אחרות 'לשחוט' את
בנו מתוך היענות לקול האלוהי.
כמובן זה הפשט הפשטני
מדי, קריאה 'יבשה' שלא עברה את מסננת הספרות המדרשית והפרשנות העשירה של יותר מאלפיים
שנות מדרשים על ההתלבטויות והספקות של האב עד ההתייחסויות הפילוסופיות המודרניות
של הפילוסוף והתיאולוג הדני סורן קירקגארד, הרב יהושוע השל, הרב קוק ואחרים.
פסיכולוג המתעניין
ומטפל במצוקות של ילדים ומערכות יחסים בין הורים וילדיהם, לא יכול להתעלם ממחשבות
על רגשות הבן: מה אמור לחשוב ולהרגיש בן שמובל לעקידה ביזמת אביו, להיות קורבן של
צו אלוהי, קורבן תרתי משמע! ומה חושב ילד בימינו שקורא את הסיפור מתוך הזדהות עם
יצחק? איך הוא יראה את אביו (ומה הוא יחשוב על שרה שככל הנראה לא שותפה על ידי
בעלה במה שעלול להתרחש וכך, בעל כורחה, היא הופכת לעדה שותקת או 'silent
bystander').
אם זה היה קורה בזמן
הזה, בו זכויות הילד מקודשות ומעוגנות בחוק, היינו תובעים את האב על התעללות. אם
להגנתו הוא היה אומר ששמע קול אלוהי שציווה עליו להקריב את בנו, ייתכן והיינו
מאבחנים אותו כסובל מפסיכוזה ואולי מאשפזים אותו, אם היינו חושבים שהוא מהווה סכנה
לבנו.
אחד המבחנים הנפוצים
בפסיכולוגיה הוא מבחן רורשאך: מראים לאדם תמונות של כתמי דיו בצורות שונות ושואלים
אותו מה הוא רואה בכתמים האלה. לפי תשובות האדם ובהתאם למה שהוא רואה בכתמים, ניתן
לפרש היבטים של אישיותו. כל אדם - איך ייתכן אחרת - משליך על הכתמים השקטים
והדוממים מעולמו הפנימי וכך האדם הנבחן מאפשר לנו הצצה לתוך הנפש.
אין ספק שפרשנות
העקידה, והרי כל קריאה מהווה בהכרח פרשנות, משקפת משהו מעולמנו הדתי, התרבותי והפסיכולוגי,
המושלך על עקידת יצחק. אברהם עקד את יצחק פעם אחת ואנו, קוראים ופרשנים, עוקדים
אותו אלפי פעמים: כל דור והעקידה שלו.
אברהם, כמונו, צריך
להכריע אם הקול שהוא שומע הוא קול האלוהים או קול השיגעון של עצמו.
בניסוי ידוע לוקחים
שתי קבוצות של אנשים. לקבוצה אחת אומרים: בדקות הבאות אסור לחשוב על פיל לבן.
לקבוצה השנייה אומרים: מותר לחשוב על כל דבר, גם על פיל לבן. ברור שדווקא בקבוצה
הראשונה חושבים הרבה יותר על פיל לבן מבקבוצה השנייה.
כאשר אברהם שומע את
הקול המצווה עליו לשחוט את בנו לא ייתכן שלא נשמע גם הקול השני האומר שזה אסור, לא
מוסרי, בניגוד לכל מה שהוא למד והבין מההיסטוריה הקודמת. אם אני אומר לך 'שחור' בהכרח
מייד תחשוב 'לבן', ואם אני אומר לך 'כן' מיד תחשוב 'לא'. לא יכול להיות אחרת. איך יידע
אברהם לאיזה קול להקשיב? איך נֵדע לאיזה קול להאמין?
אני נזכר בסרט הנפלא
והמרגש 'נפלאות התבונה' (A beautiful mind)
על המדען והחוקר האמריקאי ג'ון נאש אשר חלה במחלת הסכיזופרניה, אך גם זכה בפרס
נובל על גילוייו בתורת המשחקים. מחלתו באה לידי ביטוי (בין השאר) בכך שהוא שמע קול
שציווה עליו את כל אותם דברים ביזאריים ומסוכנים שהכניסו אותו עמוקות למחלה. מאוחר
יותר כשהוא משתקם הוא יספר שהקושי הגדול בשבילו היה שאותו קול שהוביל אותו
לגילויים המדעיים ופרס נובל הוא בדיוק אותו קול ששיגע אותו: 'לא הייתה לי שום סיבה
לפקפק במה שהקולות אמרו לי' אומר נאש ברעיון לפסיכיאטר אהרון באק.
אז מה ניתן ללמוד
מהעובדה שאברהם מקשיב לקול המצווה עליו לעשות מעשה שבעיניי מחריד ואכזרי ביותר ונוגד
את כל מה שאני מאמין בו?
לא, אין צורך להסיק
מזה שיש לשמוע בצורה 'עיוורת' לקול 'האלוהי' כאשר הוא מצווה עלי לעשות מעשה הנוגד
את האמונה, המוסר, וההיסטוריה האישית שלי ולהשתיק את הקול הפנימי העומד בניגוד
לקול הזה.
תמיד יהיו קולות שונים
שלעתים משמיעים צווים שונים ומנוגדים.
כמו אברהם, האתגר
בשבילנו - כך נדמה לי - הוא להכריע כל פעם
מחדש בין הקולות.
רמז לכך אולי מצוי בסיפור העקידה עצמו: בתחילת
הסיפור אברהם שומע את קול אלוהים המצווה עליו להעלות את יצחק בנו. כשאברהם עומד
לשחוט את בנו הוא שומע פעמיים לא את קול האלוהים אלא את קול המלאך. הדילמה: להקשיב
לקול הראשון ( אלוהים= העלהו לעולה) או לקול השני ( המלאך = אל תשלֵך ידך אל
הנער).
הלוואי שאנו, בחיינו אנו, נשכיל להקשיב לקול
האומר לשמור על חיי הבן, לקול המונע מאתנו לשלוח את ידינו אל האחֵר 'באשר הוא שם',
גם אם במקביל יהיה תמיד קול אחֵר העלול לבלבל אותנו.
דר' יופ מאיירס
הוא ראש המגמה לפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטה
העברית וחבר בקהילת ידידיה
"וירא והנה שלושה
אנשים" - חובת ההגנה והליווי חשובה מדאגה לצרכים הפיזיים ומהקבלת פני השכינה
שכר הלוויה מרובה מן הכל
והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה; מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלווה
אותן. וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר 'וירא והנה שלשה אנשים' ולוויים
יותר מהכנסתן. אמרו חכמים: כל שאינו מלווה כאילו שופך דמים.
(משנה
תורה לרמב"ם הלכות אבל יד, ב)
'ידינו לא שפכֻה' וכי
עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם? אלא לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא
לוויה, והכהנים אומרים 'כפר לעמך ישראל'.
(רש"י
דברים כא, ז ע"פ מדרש הלכה)
אין ענישה
"מונעת"
"באשר הוא
שם": לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון,ולא לפי מה שהוא עתיד
לעשות. לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים :"ריבונו של עולם, מי
שעתיד זרעו להמית בניך בצמא, אתה מעלה לו באר?",והוא משיבם:"עכשיו
מה הוא, צדיק או רשע?"
אמרו לו:"צדיק".
אמר להם:"לפי
מעשיו של עכשיו אני דנו וזה באשר הוא שם".
(רש"י
על בראשית,כא,יז)
יש מחיר לגירוש
"גרש את
האמה הזאת ואת בנה" - ג' במקרא: 'גרש את האמה' (כאן), 'גרֵש לֵץ' (משלי כב,
י)'כשלחו כלה, גרש יגרש אתכם מזה' (שמות יא, א) - גרש את האמה הזאת
ואת בנה ואז תגרש הלץ ובשביל שגירשה שרה להגר מביתה, נענשה ונשתעבדו בניה והוצרכו
להתגרש משם.
(בעל
הטורים בראשית כא, י)
ישמעאל, בן האמה,
נשאר בנו של אברהם
"וירע הדבר... על
אודות בנו": כי אף על פי שהיה בן האמה, בנו היה והיה אוהב אותו,
כי היה בכורו והיה מרחם עליו כרחם אב על בנים, ובדרך טובה היה הולך, כי היה גדל
עמו ולמדהו דרך ה', כי אפילו לאחרים היה מלמד ומדריך בדרך טובה, כל שכן לבנו, והיה
רע בעיניו שיגרשהו מביתו, ולא גער באשתו מפני שלום הבית, כמו שכתבנו בדבר הגר (בראשית
ט"ז, ו'), והיה מצטער על הדבר והיה סובל מריבת אשתו עד שבא אליו הדבר.
(מתוך
פירוש הרד"ק על בראשית כ"א, י"א)
'וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה: אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ
כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ'.
(בראשית יט, לא)
מי שפתח בזנות תחילה, השלים
לבסוף - אמותיהן התחילו בזנות 'ותאמר הבכירה אל הצעירה
לכה נשקה את אבינו וגו' ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה וגו' (בראשית
יט) למדה אחותה לפיכך חשב הכתוב הצעירה
ולא פירשה אלא ותשכב עמו, ובגדולה כתיב ותשכב את אביה, אותה שפתחה בזנות תחילה, השלימו
בנותיה אחריה שנאמר ויחל העם לזנות אל בנות מואב.
(תנחומא
בלק סימן יז)
ר' תנחומא
משום רבי שמואל: 'ונחיה מאבינו זרע', ונחיה מאבינו בן אין כתיב כאן, אלא ונחיה
מאבינו זרע - אותו זרע שהוא בא ממקום אחר, ואי זה זה? מלך המשיח.
(בראשית רבה נא, ח)
יתכן שהיו בנות לוט פתיות
וחסרות לב, הן מצד נערותם, הן מצד שנולדו בסדום ומימיהם לא יצאו משם, ולפי שאנשי
סדום דבר אין להם עם כל אדם, כי השביתו רגל האורחים מביניהם, לכן בנות לוט לא ידעו
דבר מתכונת הארץ וממציאות שאר העמים אשר תחת כל השמים, ובראותם הכיליון הגדול
בסדום ובנותיה, ושהוצרכו לברוח גם מצוער, חשבו שכל העולם נחרב במבול של אש, ושלכן
נמלט אביהם במערה כי אין עוד עיר להימלט שמה, ולפי זה עשו מה שעשו בכוונה טובה,
כדי להחיות זרע על פני כל הארץ, וכבר שיבחו חז"ל הפועל הזה באמרם (נזיר
כד ע"א): 'לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר
לילה אחת שהקדימה בכירה לצעירה, זכתה וקדמה ארבעה דורות בישראל למלכות.'
(רג'יו,
שם, שם)
"אל תשלח ידך
אל הנער ואל תעש לו מאומה" - ניסיון העקידה כתהליך של הבנת רצון ה'
'אל תשלח' - לשחוט.
אמר לו: אם כן לחנם באתי לכאן, אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם.
אמר לו: 'אל תעש לו
מאומה' אל תעש בו מום.
'כי עתה ידעתי' - אמר רבי
אבא: א"ל אברהם אפרש לפניך את שיחתי: אתמול אמרת לי 'כי ביצחק יקרא לך זרע'
וחזרת ואמרת 'קח נא את בנך' עכשיו אתה אומר לי 'אל תשלח ידך אל הנער'?!
אמר לו הקב"ה:
לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה; כשאמרתי לך 'קח' מוצא שפתי לא אשנה, לא
אמרתי לך 'שחטהו' אלא 'העלהו' אסקתיה אחתיה.
(רש"י
בראשית כב, יב)