שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן

 אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל...

(במדבר יג, ב)

 

 

שלח לך אנשים : בדברים א, כב כתוב כי ישראל אמרו 'נשלחה אנשים לפנינו', וכאן הוא אומר כי ה' דיבר אל משה 'שלח לך אנשים', ונראה כי הם שאלו וה' הסכים וציוה למשה שיעשו כדבריהם, וכאן לא הזכיר שהם שאלו, כדי שלא יהא נראה שחטאו בשאלתם. ונראה כי הכל היה סיבה מאת ה', וכמו שכתב הרמב"ם (מורה ח"ב פרק ל"ב), אלא שהוא אומר שהיה מחכמת ה' להסב אותם במדבר עד שלימדו גבורה, כמו שנודע שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וכיוצא בהם יולידו הגבורה ונולדו ג"כ (באותם ארבעים שנה) אנשים שלא הורגלו בשפלות ובעבדות; ואני אומר שלא היתה כוונת האל שיקנו גבורה, כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו, אבל סבב שיתעכבו במדבר, למען יעמדו במשך ימים רבים אצל משה, שאם היה משה מביאם אל הארץ, היו מתפזרים איש בנחלתו ולא היה משה יכול ללמדם דעת, גם לא היו צריכים להתפרנס דרך נס, ולא היתה האמונה בתורת משה נקבעת בלבותם לדורות עולם, כמו שהיה הענין על ידי שישבו ארבעים שנה במדבר, ומשה מנהיגם ומפרנסם באותות ובמופתים ומלמדם דרכי ה'; והחינוך הזה אשר לא היה כמוהו בכל הארץ שיהיו מאתים ריבוא נפשות יושבים אצל מלמדם במשך ארבעים שנה, בלי שיהיו טרודים בבקשת מזונותיהם, זה הוא שהעמיק האמונה בלב בני ישראל, באופן שבתעות כל יושבי הארץ אחרי האלילים, נשארו תלמידי משה גוי אחד ויחיד בארץ, שומר האמונה הטהורה, וממנו התפשטה והתפשט לטובת המין האנושי כולו, 'ומלאה הארץ דעה את ה'.

(שד"ל שם, שם)

 

 

"על פי ה'"

פנחס לייזר

סיפור המרגלים הפותח את פרשתנו מעלה שאלות רבות. בין היתר, מתמודדים הפרשנים עם הקושי בפשוטו של מקרא; איך ייתכן ששליחת המרגלים שנעשתה מכוח ציווי אלוקי הסתיימה בצורה כה טראגית?

רש"י מפרש לכן: "שלח לך" - לדעתך, אני איני מצוה לך - אם תרצה, שלח…" ומכיוון שכך פירש את פסוק ב, ממשיך רש"י בעקביות את גישתו הפרשנית בפסוק ג, וזו לשונו: "וישלח אֹתם משה ממדבר פארן על פי ה'": ברשותו, שלא עיכב על ידו".

הביטוי המופלא "על פי ה'" מופיע בתורה בהקשרים שונים:

1. ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין למסעיהם על פי ה' ויחנו ברפידים ואין מים לשתת העם (שמות יז, א).

2. ויניחהו במשמר לפרֹש להם על פי ה' (ויקרא כד, יב).

3. ויפקד אתם משה על פי ה' כאשר צֻוה (במדבר ג, טז).

4. כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן על פי ה' למשפחתם כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף (שם ג , לט).

5. ויתן משה את כסף הפדים לאהרן ולבניו על פי ה' כאשר צוה ה' את משה (שם ג ,נא).

6. אלה פקודי משפחת הקהתי כל העבד באהל מועד אשר פקד משה ואהרן על פי ה' ביד משה (שם, ד , לז).

7. אלה פקודי משפחת בני גרשון כל העבד באהל מועד אשר פקד משה ואהרן על פי ה' (שם ד , מא).

8. אלה פקודי משפחת בני מררי אשר פקד משה ואהרן על פי ה' ביד משה (שם ד , מה).

9. על פי ה פקד אותם ביד משה איש איש על עבדתו ועל משאו ופקדיו אשר צוה ה' את משה (ד, מט).

10. ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה יחנו ועל פי ה' יסעו (שם ט כ).

11. על פי ה יחנו ועל פי ה יסעו את משמרת ה שמרו על פי ה ביד משה (שם ט, כד).

12. ויסעו בראשנה על פי ה ביד משה (שם י , יג).

13. וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה' כלם אנשים ראשי בני ישראל המה (שם יג, ג).

14. ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה ואלה מסעיהם למוצאיהם (שם לג , ב).

15. ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש (שם לג , לח).

16. ויצו משה את בני ישראל על פי ה לאמר כן מטה בני יוסף דברים (שם לו , ה).

17. וימת שם משה עבד ה בארץ מואב על פי ה' (דברים לד ה).

בדיקת כל המקומות בהם מופיע הביטוי בתורה מלמדת אותנו כי:

- ביטוי זה מופיע בספר במדבר 14 פעמים מתוך ה-17 פעמים שהוא מופיע בתורה.

- הדברים מתייחסים ברוב הפעמים לחניות, מסעות ופקידות של בני ישראל במדבר.

- גם שליחת המרגלים שעל-פי פשוטו של מקרא נעשתה "על-פי ה'" מהווה חלק מהתהליך ה"מדברי" אותו עברו בני ישראל בצאתם ממצרים.

- הופעתו הראשונה של הביטוי בשמות י"ז מתייחסת גם היא למסע ולחניה ברפידים (חז"ל דרשו שם זה מלשון "רפיון") וגם שם מתלונן העם על מחסור במים ומגלה סימנים של ייאוש וחוסר אמונה , בדומה לפרשת המרגלים.

לעומת פסוקים אלו, קיימים שני הפסוקים (במדבר ל"ג, לח ודברים לד, ה) המתארים את מותם של אהרון ומשה "על פי ה'" וחז"ל פרשו את הביטוי בהקשר זה כתיאור מטפורי של מיתת נשיקה. האם ניתן למצוא מכנה משותף לשימושים השונים של ביטוי זה?

הרמב"ם (מורה נבוכים א, ס"ה) מתייחס לדיבור של ה' ול"רוח פיו" כביטוי מושאל לרצונו וחפצו של הקב"ה ואכן מן הראוי לפרש את מיתתם של צדיקים על-פי ה' כביטוי מובהק של רצון הא-ל; כלומר, צדיקים כמשה ואהרון מתו רק מפני שכך קבע הקב"ה ולא מכיוון שחטאו (רבים המדרשים המתארים את המשא ומתן שמנהל משה עם הקב"ה בעניין זה). רצונו של הקב"ה לעתים ידוע לנו מתוך ציווי מפורש, אך לעתים נמצא האדם במצב בו הוא צריך ל"דרוש" את רצון הא-ל מתוך עקרונות כלליים .

הגמרא במסכת שבת (פז, ע"א) מצטטת ברייתא בה נאמר:

תניא: שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו : הוסיף יום אחד מדעתו (לשני ימי הגבלה) ופירש מן האשה (לאחר מתן תורה) ושבר את הלוחות (ברדתו מהר סיני כאשר ראה את העגל)...

נראה שאם ננסה לקרוא את פירושו של רש"י לביטוי "על- פי ה'" בהסתכלות זו, עלינו לומר כי כאן רצונו של הא-ל מתבטא בכך ש"הוא לא עיכב על ידו", כלומר שהוא איפשר בחירה חופשית ולא התערב בבקשתם של בני ישראל לשלוח מרגלים, למרות שכבר הובטח להם שהארץ טובה. שניות זו לגבי רצונו של הא-ל באה לידי ביטוי גם במחלוקת הידועה סביב מינויו של מלך בשר ודם. וכך לשון חז"ל בספרי שופטים:

'ואמרת אשימה עלי מלך' - רבי נהוראי אומר: הפסוק בגנאי ישראל הוא מדבר, שנאמר 'כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלך עליהם' (שמואל א' ח'). אמר רבי יהודה: והלא מצוה היא מן התורה לשאול להם מלך, שנאמר 'שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו'? ולמה נענשו בימי שמואל? לפי שהקדימו על ידם 'ככל הגוים אשר סביבותנו' רבי נהוראי אומר: לא בקשו להם מלך אלא להעבידם עבודה זרה, שנאמר' והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתינו.

כנראה שפיענוח רצונו של הקב"ה אינו תמיד דבר קל, בעיקר כאשר הדברים לא נאמרו מפורשות ותלויים במידה רבה בפרשנות. רצונו של הא-ל בא לידי ביטוי גם בחוקי הטבע (כולל גזרת המוות), גם בציוויים המפורשים בתורה וגם במתן בחירה חופשית לאדם לפעול כהבנתו. קטגוריה אחרונה זו היא פרדוכסלית, מכיוון שהיא בעצם כוללת בתוכה את האפשרות שבני אדם יבחרו לפעול בניגוד לרצונו של הקב"ה.

הרמב"ם (הלכות תשובה ה, ד) מתמודד עם פרדוקס זה וזו לשונו:

ואל תתמה ותאמר היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ ויהיו מעשיו מסורים ל,ו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו והכתוב אומר 'כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ'?

דע שהכל כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורין לנו. כיצד? כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה והגלגל סובב בעיגול וכן שאר בריות העולם להיות כמנהגן שחפץ בו, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו, ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך, אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות. לפיכך, דנין אותו לפי מעשיו; אם עשה טובה, מטיבין לו ואם עשה רעה, מריעין לו.

הרמב"ם מסיים הלכה זו במילים: "דע שיש בידך כוח לעשות ועתיד אתה ליתן את הדין". האדם הוא אפוא אחראי מעצם טבעו לבחירותיו. לעתים ברור לו מאד איך עליו לפעול אך, לעתים פיענוח רצונו של הא-ל במצבים של חוסר וודאות אינו דבר פשוט; קיימת האפשרות, כמו בשלושת הדברים שעשה משה מדעתו ש"הקב"ה יסכים לדעתו" ויאשר בדיעבד את בחירתו של האדם. אך, קיימת האפשרות, כאשר מעשיו של האדם או של חברה יוצאים מכלל שליטה ומאבדים את כוונתם המקורית (כפי שמדרשים מסוימים מפרשים את הידרדרות המרגלים שהיו ראויים מלכתחילה), שהא-ל אינו עוצר תהליכים (אינו מעכב בידם, בלשונו של רש"י) אך מטיל על האנשים את האחריות על בחירתם.

נראה לי שמתן אחריות מלאה לאדם על בחירותיו מבטא אמונה - כדברי המדרש בפ' האזינו: "אֵ-ל אמונה - שהאמין בעולם ובראו" - בבגרותו של האדם בדומה לכותרת ספרו של השל "אלהים מאמין באדם".

גם הפילוסוף עמנואל לוינס האמין שהיהדות היא דת של אנשים מבוגרים. ואולי לא היה דור כדורנו שחווה את החוויה המוחלטת של הצורך בבחירה אחראית ובוגרת "על פי ה'" במצב של אי-וודאות מדברית.

פנחס לייזר, עורך "שבת שלום", הוא פסיכולוג.