וַיָּבא נֹחַ
וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי
הַמַּבּוּל.
מִן הַבְּהֵמָה
הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה וּמִן הָעוֹף
וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ
עַל הָאֲדָמָה.
שְׁנַיִם
שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה,
זָכָר וּנְקֵבָה
כַּאֲשֶׁר
צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ. (בראשית ז, ז-ט)
וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל
הַתֵּבָה שְׁנַיִם
שְׁנַיִם מִכָּל
הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים. (שם, שם, טו)
'שנים מכל יבאו אליך להחיות' -
הודיעו כי מעצמם יבאו לפניו שנים שנים, ולא יצטרך הוא לצוד אותם בהרים ובאיים,
והוא יביאם בתיבה אחרי כן. ובמעשה פירש, שבאו זכר ונקבה (להלן ז ט). וזה
היה בכללם. אחרי כן ציוהו שייקח מכל הבהמה הטהורה שבעה שבעה, ובאלה לא אמר שיבואו
אליו אלא שהוא ייקח אותם, כי הבאים להינצל ולחיות להם זרע באים מאליהם, אבל הבאים
להקריב עולות לא גזר שיבואו מעצמם להישחט, אבל לקחם נח, כי הצוואה של שבעה שבעה
היתה כדי שיוכל נח להקריב מהן קרבן.
(רמב"ן בראשית ו , כ)
'ויבא נח וגו' מפני מי המבול' - אמר ר' יוחנן נח מחוסר אמנה היה; אילולי שהגיעו מים עד קרסוליו
לא היה נכנס בתיבה.
'שנים
שנים באו אל נח' - בא שקר ורצה להיכנס. אמר לו נח: אי
אתה יכול להיכנס, אלא אם כן אתה נושא לך בת זוג. הלך שקר וביקש לו בת זוג. פגע
במאֵרה, אמרה לו: מהיכן אתה בא? אמר לה: מאצל נח, שהייתי רוצה להיכנס לתיבה ולא
הניחני אלא אם כן יש לי בת זוג . רצונך, הוי בת זוגי. אמרה לו: ומה אתה נותן לי?
אמר לה: אני מַתנה עמך שכל מה שאני אוצֵר, את נוטלת. שמעה לו ונכנסו שניהם לתיבה.
כיון שיצאו מן התיבה - שקר הולך ואוצֵר ומאֵרה נוטלת ראשון ראשון. בא שקר ואמר לה: היכן כל מה שאצרתי? אמרה לו: וכי
לא כך הונה בינינו, שכל מה שאתה אוצר, אני נוטלת? לא היה לו פתחון פה לכך נאמר 'הרה עמל וילד שקר' (תהילים
ז, טו) - המשל אומר: שקר מוליד ומאֵרה
נוטלת.
(ע"פ ילקוט שמעוני נח, נו - בתרגום עברי ע"פ ספר האגדה)
"אילו נח היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום"
שפר סטולמן
סיפורו של נח מתגלגל לפנינו בפרשה
הקרויה על שמו. את מעשיו ניתן לבדוק מקרוב מתוך הפסוקים ובדברי המדרש הנלווים
אליהם. פעמיים הוא זוכה לתואר "צדיק", החל מהפסוק הראשון, בו נאמר
"נח איש צדיק תמים היה בדרתיו"
ואח"כ הוא אף זוכה לתואר הזה מפי הבורא, כאשר הוא נקרא לבוא אל התיבה.
"ויאמר ה' לנח, בוא אתה וכל ביתך אל התיבה, כי אותך ראיתי צדיק לפני
בדור הזה".
אולם האידיליה הזאת של היותו צדיק
par excellence תערערת לנוכח מחלוקת
במסכת סנהדרין (ק"ט, ע"ב) על היותו צדיק "בדורותיו"
(בראשית ו:ט) רש"י מביא את המחלוקת שלא בשם אומרם: "יש
מרבותינו דורשים אותו לשבח: כ"ש [כל שכן] שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק
יותר ויש שדורשים אותו לגנאי. לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם, לא
היה נחשב לכלום".
הביטוי החריף ש"אילו נח היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" אינו
מופיע במקורות המוכרים לנו. יש חילוקי דעות במסכת סנהדרין בין רבי יוחנן וריש לקיש
במשמעות של המילה "בדורותיו". רבי יוחנן אמר: "בדורותיו ולא בדורות
אחרים". ריש לקיש היה הרבה יותר נדיב. הוא אמר: "בדורותיו כ"ש [כל
שכן] בדורות אחרים". במדרש רבה מופיע גרסא אחרת: "בדורותיו, רבי
יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר: בדורותיו היה צדיק, הא אילו היה בדורו של משה או בדורו של שמואל, לא היה צדיק". בדבריהם אין שום התייחסות
ספציפית לדורו של אברהם אבינו והמילים "לא נחשב לכלום" הן, לכאורה, מסקנתו
האישית של רש"י.
את דעתו של רש"י במחלוקת
הנ"ל אפשר רק לנחש מהמשך דבריו. כאשר רש"י מתייחס לפסוק השני בו מוזכר
נח בתואר צדיק (בראשית ז, א) והפעם בלי התוספת של המילה "תמים",
הוא קובע על פי בראשית רבה: "מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא
בפניו". אולם בהפרש של כמה פסוקים, והפעם על הפסוק: "ויבא נח ובניו
ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי המבול", רש"י
מודיע לנו, בד"ה 'מפני המבול': "אף נח מקטני אמנה היה. מאמין ואינו מאמין
שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים".
בעצם, זוהי דעתו של רבי יוחנן (ילקוט שמעוני,בראשית ז
נ"ז),
שכבר קבע כי נח היה צדיק רק "בדורותיו ולא בדורות אחרים".
מכאן, אפשר להסיק שבמחלוקת רבי
יוחנן וריש לקיש, נטייתו של רש"י היא לצידו של רבי יוחנן, אף על פי שהוא נמנע
לכל אורך הדרך מלהביא דברים בשם אומרם. אלא שהדגש שרש"י שם על כך שאילו נח
"היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" - דהיינו מסקנה שלא מצאנו בשום
מקור אחר, אומרת דרשני.
לדעתי, חז"ל מבשרים לנו
שישנם שני סוגי צדיקים. יש את הצדיק שמגן על דורו; זאת אומרת, כאשר קיים צדיק כזה,
אין הקב"ה מביא קטסטרופה לעולם אפילו אם כלו כל הקיצים. צדיק זה מונע
באישיותו, בתפילתו, בצדקתו את גזר הדין. ויש צדיק שלא רק שאינו מונע באישיותו את
בואו של האסון, אלא היות כמוהו בעולם מאפשר לבורא להביא מבול לעולם, כיוון שיש לו
את הצדיק שממנו הוא יכול לבנות עולם חדש.
נח הוא מסוג הצדיקים שאין ביכולתם
למנוע המבול. נח לא התפלל למען האנושות כולה והוא לא התווכח עם בוראו על מידת הדין
שלו. הוא היה מסוגל רק להציל את עצמו ואת משפחתו. תפקידו התמלא כאשר הבורא אמר לו:
"והקימותי את בריתי איתך ובאת אל התבה אתה ובנך
ואשתך ונשי בניך איתך".
לעומתו, יש צדיקים אשר בזכותם העולם
יכול להמשיך להתקיים, גם אם המצב מתדרדר עד כדי רצון הבורא להפוך את הכל לתוהו ובהו. אברהם אבינו הוא מסוג הצדיקים שכאשר הם בעולם,
הם מגנים על קיומה של האנושות כולה. יחס הקב"ה אליו מתבטא בדיאלוג שהבורא
מקיים איתו טרם הפיכת סדום ועמורה.
לפי זה, אילו נח היה בדורו של
אברהם השפעתו של האחרון על הדור הייתה כזאת שבזכותו הבורא לא היה מביא את המבול.
ואם כך, נח היה נשאר בלי תפקיד! הוא לא היה מתבקש לבנות תיבה ולא לאסוף לתוכה מכל החי.
וזה מה שרש"י מלמד אותנו מתוך הבנתו במחלוקת האמוראים. "...ואילו היה
בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום". זאת אומרת, נשאר "אֶפֶס",
בלשוננו היום, ללא תפקיד וללא ייעוד, כשלידו נמצא צדיק כמו אברהם. משום כך, לדעת
רש"י אין זה רלוונטי אם נח הוא צדיק בדורו בלבד או גם בדורות אחרים.
אולם, מעשה שהיה עם רבי חנינא בן דוסא שופך אור על כל הנושא. הגמרא במסכת ברכות ס"א,
ע"ב, מביאה דעתו של רב שהעולם הזה נברא עבור רשעים גמורים והעולם הבא עבור
צדיקים גמורים. האיש המוזכר שם כדוגמא לרשע גמור הוא דמות מקראית, אחאב בן עמרי. לעומתו, מי שמוזכר על
ידי הגמרא כדוגמא לצדיק גמור איננה דמות מקראית כמו נח או אברהם, אלא אחד מהתנאים
הראשונים, רבי חנינא בן דוסא.
נשאלת השאלה: אם מי שמוזכר כרשע גמור במסכת ברכות (שם) הוא דמות מקראית, מדוע לא נמצא במקביל
דמות של צדיק גמור מתוך התנ"ך?
אלא שבחירת רבי חנינא בתור צדיק גמור באה ללמדנו על
אותו זן מיוחד של צדיקים שבזכותם העולם קיים ואיננו נחרב. וכך נאמר עליו במסכת
תענית כ"ד, ע"ב, "אמר רב יהודה אמר רב, בכל יום ויום בת קול יוצאת
ואומרת: 'כל העולם כולו ניזון
בשביל חנינא בני וחנינא בני
דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת'...".
והנה דבר נפלא מאוד, כאשר חז"ל רצו לתאר את צדקתו המיוחדת של רבי חנינא בן דוסא הביאו דווקא סיפור
מאוד משעשע:
רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא
אתא מיטרא [היה הולך בדרך וירד גשם]. אמר לפניו, רבונו
של עולם כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער. פסק מיטרא [הגשם פסק]. כי מטא לביתיה [כאשר הגיע לביתו] אמר לפניו, רבונו
של עולם כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת. אתא מיטרא [הגשם חזר].
חז"ל גם נדהמו מכוח הצדיק ההוא ושאלו, איזה טעם יש לתפילת הגשם של כהן
גדול ביום הכיפורים בעת שהוא מבקש מהבורא שלא "יכנס לפניך תפילת עוברי
דרכים", אם לצדיק כמו רבי חנינא בן דוסא יש את הכח ואת הזכות למנוע
ירידת גשמים כאשר הוא עובר בדרכים?
אלא שיש במעשה הפלאים של רבי חנינא בן דוסא, אותו "צדיק גמור", כדי לתת לנו את ההבחנה
המתבקשת בין צדיק במדרגתו של נח וצדיק במדרגתו של אברהם אבינו. בסיפור המלא על רבי
חנינא נמצאים שלושה אלמנטים של צדיק גמור: אישיות
שבזכותו קיים (ניזון) כל העולם, אדם שמסתפק במועט (קו חרובים), ויכולת לעצור גשמים,
חרף תפילתו של כהן גדול ביום הכיפורים.
לנח היו חסרים כל ההיבטים הללו. הוא לא היה צדיק גמור. זכויותיו לא היו כאלה
שמבטיחים קיומו של עולם אלא להפך, ולא היה בכוחו לעצור גשמים (המבול) מול כוונתו
של הבורא, וכאשר יצא מהתיבה הוא לא הסתפק במועט, כדכתיב:
וַיָּחֶל
נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם. וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.
משום כך, אילו היה בדורו של אברהם
לא היה נחשב לכלום.
שפר סטולמן,
מוסמך לרבנות ובעל תואר MA בחינוך מארה"ב, שימש שנים רבות בתפקידי הסברה
בסוכנות היהודית.
"כי בצלם א-להים עשה את
האדם"
כיצד ניתנו עשרת
הדברות?
חמשה על לוח אחד וחמשה
על לוח אחד. כתיב 'אנכי ה' אלהיך' וכנגדו 'לא תרצח' -
מגיד הכתוב שכל מי שהוא שופך דמים, מעלה עליו הכתוב כאילו ממעט בדמות.
משל למלך בשר ודם שנכנס
למדינה והעמיד לו איקונות ועשו לו צלמים וטבעו מטבעות. לאחר זמן, כיפו איקונות, שברו
צלמותיו, ופסלו מטבעותיו ומעטו בדמותו של מלך. כך כל מי שהוא שופך דמים, מעלה עליו
הכתוב כאלו ממעט בדמות, שנאמר 'שופך דם האדם וגו' וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם'.
(ילקוט שמעוני שמות פרק
כ סימן רצט)
מגדל
וראשו בשמים כמפעל המתעלם מבני אדם
שבע
מעלות היו לו למגדל ממזרחו ושבע ממערבו.מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן. ם נפל אדם ומת, לא היו שמים לב אליו, ואם
נפלה לבנה אחת, היו יושבים ובוכים ואומרים: וי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה.
(פרקי דרבי אליעזר,כ"ד )
מוסר
שבטי עומד בניגוד למוסר מוחלט
אם יגמרו המגדל, יבואו למחשבה שניה למנוע בל
כרחם האנשים שנבדלים מדעתם זו, וזהו דבר רצח ושוד המשחית את הישוב לגמרי, ולזה לא
מועיל מה שכעת המה מתאחדים בדעה, וזה שצעק ירמיה הנביא (פרק ב)
"מה תיטיבי דרכך לבקש אהבה... גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים, לא
במחתרת מצאתים כי על כל אלה" - פירוש שהו בימיו אגודות והיו מתפארים שהמה
באהבה ושלום יותר מכל מבני אדם, ואמר הנביא כי לא כן, שהרי גם בכנפייך נמצאו דם
נפשות נקיים, ולא משום איזה גניבה וכדומה, אלא משום שלא היו באגודתכם, נמצא
באה אגודתכם לרציחה, ואין בזה שבח של שלום, אלא באופן שיהיו נזהרים גם מלעשות
רעה עם מי שאינו באגודתכם.
(העמק דבר והרחב דבר בראשית יא,ו)
שפה
אחת? דברים אחדים?
...אמנם באמרם דבר זה ('נעשה לנו שם') ירד ה'
לסוף דעתם, כי יהיה הכל בהפך ממה שחשבו ואדרבה ישנו עם אחד מפוזר ומפורד שאין לשום
אחד עסק עם חברו, אז יהיו לעם אחד אבל אם יתקבצו כולם למקום אחד לברוח מן המלחמה
של אומה
באומה, אזי יפלו במלחמה גדולה מזו והיא מלחמה פנימית חרב איש ברעהו, כי כינוס
לרשעים רע להם, ומאחר שאמרו "ונעשה לנו שם", אם כן כל אחד ירצה להשתרר
על חברו ולהיות גבוה ממנו, כי זה מצוי בין הכיתות העושים כל מעשיהם למען ספר שמם,
על כן טוב לפזרם ולמונעם מבניין זה.
("כלי יקר" על בראשית,י"א,א)
...דומני,
שגזרה זו (של פיזור דור הפלגה) לא היתה ענישה, אלא דווקא תיקון גדול לטובת
האנושות. עיקר משמעותה של פרשת מגדל בבל אינה כלל בניסיון להקים את המגדל, אלא היא
מתייחסת למה שנאמר לפני זה: שהיתה "כל הארץ" - האנושות
המחודשת שלאחר המבול - "שפה אחת ודברים אחדים". לאחר
כשלון הבניה קמו לשונות שונות וממילא גם דברים שונים. דומני שיסוד המשגה, או החטא,
של דור הפלגה איננו בבניית העיר והמגדל, אלא במגמה לקיים באמצעים מלאכותיים אלה את
המצב של "שפה אחת ודברים אחדים" - של
ריכוזיות, שבסגנון המודרני אנו קוראים לו טוטליטריות.
(מתוך "הערות
לפרשיות השבוע" לפרופ' ישעיהו ליבוביץ' ז"ל, עמ' 14-15)