וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה'. (במדבר לב)

 

 

גורלו הרוחני של דור המדבר - הכניסה לארץ ישראל והכניסה לארץ החיים

תנו רבנן: דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר 'במדבר הזה יתמו ושם ימתו' 'יתמו' - בעולם הזה, 'ושם ימתו' - בעולם הבא. ואמר (תהלים צ"ה) 'אשר נשבעתי באפי אם יבאון אל מנוחתי' - דברי רבי עקיבא.

רבי אליעזר אומר: באין הן לעולם הבא, שנאמר (תהלים נ') 'אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח', אלא מה אני מקיים 'אשר נשבעתי באפי'? באפי נשבעתי, וחוזרני בי.

רבי יהושע בן קרחה אומר: לא נאמר פסוק זה אלא כנגד דורות הבאים 'אספו לי חסידי' - אלו צדיקים שבכל דור ודור, 'כרתי בריתי ' - אלו חנניה מישאל ועזריה, שמסרו עצמן לתוך כבש האש, 'עלי זבח' - [אלו] רבי עקיבא וחביריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה.

רבי שמעון בן מנסיא אומר: באים הן לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו ל"ה) 'ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה.' אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שבקה רבי עקיבא לחסידותיה (רבי עקיבא הניח את חסידותו ואמר דברים קשים), שנאמר (ירמיהו ב') 'הלך וקראת באזני ירושלים לאמר... זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.' ומה אחרים באים בזכותם - הם עצמן לא כל שכן?

(בבלי סנהדרין קי, ע"ב)

 

 

 

מסעי בני ישראל: ייעדים או ייעודים?

 

יוסף-חיים בנג'ו

 

אפשר אומנם לכנות את תחילת הפרשה האחרונה בספר במדבר - פרשת מסעי: "הזמנה לנסיעה?" אך, אולי לא מדובר בהזמנה אלא בפקודה הכרחית? רעיון זה עשוי לעורר מחשבה על ערך הנסיעות ועל משמעות המעברים ממקום למקום בכלל: התנועעות ללא תכלית, בריחה או אולי בעצם מסלול המורכב משלבים שונים המקדמים את העובר דרכם למטרה הרצויה. ואולי, אלו ואלו...

אנסה, בדבר תורה זה, לבחון רעיון זה בעזרת פרשני התורה, אם כי הניסיון האישי של כל אחד מאתנו יכול אף הוא לתרום את חלקו בהבנת הנושא.

בפרשת מסעי (במדבר פרק ל"ג; א- לז), נפרשת רשימה ארוכה של מקומות בהם חנו בני ישראל מיציאת מצרים ועד הגיעם לערבות מואב; בנוסף לכך, בכמה מקומות צוין המאורע הכרוך בו.ללא ספק, רשימה היסטורית וגיאוגרפית זו, שהיא לכאורה טכנית גרידא, דורשת הסבר. אולם, רצוי למפות פסוקים אלו על רקע התפתחות המאורעות המסופרים בחומש.

פרשתנו היא הפרשה האחרונה בספר במדבר, בו מסתיים סיפורו של עם ישראל ותלאותיו במדבר סיני. לפני תחילת ספר דברים, הכולל את צוואתו של משה רבנו, נותנת לנו התורה מעין סיכום של התקופה בת ארבעים שנה במדבר.

אחרי נסיעה ארוכה שהגיעה לסיומה - וסיום הנסיעה מציין שינוי מהותי ממצב של עם עבדים למצב של עם חופשי שאינו תלוי בעם אחר בעת כניסתו לארץ. אכן, כמו כל העמים - אבל בצורה שונה לחלוטין: הנה עם המקבל את ארצו - ארץ בה הוא לא נולד, כאילו להראות לעמים האחרים דוגמה של חברה שלא שייכת למשפחות העמים, חברה המבוססת על צדק ואהבת הזולת. כדי להדגיש את השינוי הזה, התורה מספרת כי מת כל הדור (מלבד יהושע וכלב, כידוע) שיצא ממצרים ויהיה על הדור החדש שלא הכיר את העבדות, ליצור את חברה חדשה.

ושוב נשאלת אותה שאלה: מדוע רשימה כה טכנית? להזכיר מה למי? לדור החדש את תלאות אבותיהם או להזכיר להם את המאורעות אותם חוו או אולי גם כדי לציין כי מעֵבר לשינויי הדורות ישנו חוט אחד המוביל את בני ישראל, דרך 42 שלבים מהעבדות לחרות.

פרשנינו הקדמונים התמודדו עם שאלות אלו. ניתן לרכז את תשובותיהם מסביב לשני נושאים:

א. מדוע היה צריך לנסוע דרך 42 מוצאות?

ב. מדוע היה צריך להזכיר את הרשימה המדויקת של כל המקומות עם חלק מהמאורעות?

 

א.

בקשר לעצם המסעות , כבר אבן עזרא מציין כי הם חלק מהתוכנית האלוהית (כפי שכותב ר' יהודה הלוי) ואינם פרי המקרה;

בפסוק "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ה'"

אבן עזרא מייחס את הנסיעה לציווי ה' למסעיהם: 'על פי ה'' - דבק עם למסעיהם.

ה"ספורנו" מקשר, באופן ברור יותר, את תלאות המסעות לזכותם של בני ישראל שהלכו במדבר עם כל האסונות והקשיים "ומכך היו ראויים להיכנס לארץ ישראל".עצם הנסיעה משמשת אמצעי כדי לטהֵר את העם מזוהמת מצרים. רעיון זה מחזיר אותנו לשאלה נוקבת: באיזה מחיר נכנסים לארץ ישראל?

בשני המפרשים אנו מוצאים אותו כיוון: כדי לעבור ממצב אחד למצב ההפוך לו, צריך מעבר של אי-יציבות,של נסיעה...

רבי נחמן מברסלב מרחיק לכת בהתייחסותו לתפקיד של הנסיעות: הוא מייחס את 'אלה מסעי בני ישראל' ל- 'אלה אלוהיך ישראל' (בזמן חטא העגל).החטא הנזכר גרם אי יציבות, אי יכולת להמשיך בדרך ישרה והיה הכרחי לנדוד במדבר כדי לחזור למצב הקודם, לתקן אותו. 'אלה מסעי ישראל' מכפר על 'אלה אלוהיך ישראל' - על עבודה זרה: המסעות הם כלי שמטרתו להתנער מכל סימן של עבודה זרה ורבי נחמן מפרט את תהליך: עבודה זרה (עגל הזהב) גורמת לחרון אף ה' (אי יציבות) שגורם את הייסורים של הנסיעות, מכך מתעוררים רחמי ה' המעוררים מידה דומה של רחמים אצל בני ישראל.

 

ב.

ובאשר לנושא השני: הסיבות לכתיבת המסעות בפירוט.

כבר הרמב"ן חולק על אבן עזרא ומציין כי הכתיבה היא חלק מהתכנית האלוהית:

הוא קורא את הפסוק הנ"ל: ויכתוב משה על פי ה'.

רש"י מנסה קודם כל להגדיר את התופעה: " (אל) תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא הייתה להם מנוחה" ההֵפך, המסלול היה מסודר ומתוכנן וכן כותב רש"י כסיבה למסעות: "להודיע חסדיו של המקום" ובחישובי שלבי המסלול,רש"י מגיע למסקנה שהמסעות התרחשו במידה ובקצב, "נמצא שכל שמונה ושלושים שנה נסעו אלא עשרים מסעות" כך שהיה להם זמן סביר למנוחה, ולא היו בני ישראל במצב של רדיפה או התנועעות בלתי מכוונת.

במדרש תנחומא ,אנו מוצאים סיבה אחרת: רבי תנחומא משווה כתיבה ללמידה, ויכתוב משה = כדי ללמֵד לדורות הבאים . המסעות מזכירים לבני ישראל את האסונות מהם ניצלו ע"י הקב"ה והיה צריך להנציח את התודעה הזאת. אחרת, הנסיעה הייתה נתפסת כמשימה רגילה,למשל ענישה בעקבות חטא המרגלים ,אולם, אחרי הגזרה שבני ישראל ינדדו ארבעים שנה, התברר שהמסלול היה מלא מכשולים ואסונות וכל שלב גם מזכיר נס שהציל את בני ישראל. באותו קטע,ר' תנחומא מזכיר כי "הנרדף מן הליסטים מחלל את השבת ומציל את נפשו...  פיקוח נפש דוחה את השבת": כאן,הקב"ה חילל את שבתו כדי להציל את בני ישראל, כמו שעשה ביציאת מצרים והמשיך כל אורך המדבר.

אבל כשהגיעו לערבות מואב,בפתח כניסתם לארץ ישראל מסתיימת סדרת הנסים האלה,עכשיו בני ישראל מצויים לפני מצב חדש: חֵרות דורשת אחריות וכניסה לארצם משמעותה כניסה למציאות הרגילה.

בספרו מורה נבוכים, הרמב"ם מפתח רעיון זה ומוסיף כיוון מעניין. הוא מסביר כי הסיפורים והרשימות ,מפקדים או מסעות,כל הקטעים שנראים טכניים בלבד, הם חיוניים לא פחות מאשר המאורעות או ההלכות המוזכרים בתורה. יש צורך בפרטים אלו כדי לשוות לסיפור את מעמדו האותנטי. והרמב"ם מוסיף כי תזכורת זו אינה מיועדת לעם ישראל בלבד, אלא לעמים האחרים שיחשבו כי בני ישראל טעו בדרך ולא ידעו אנה ילכו כפי שכתוב "נבוכים הם בארץ" ורמב"ם מדגיש ומה שיחשבו עד היום.

לדעתו של הרמב"ם , רשימת המסעות היא רלוונטית לכל תקופה - עד עצם היום הזה. אומנם עם ישראל נחשב לעם נודד, המסתובב בין העמים ללא תכלית ברורה, אבל - מזכיר לנו הרמב"ם 'לא היה תעייה בדרך רק לפי העלות עמוד הענן' - גם בתולדותיו, עם ישראל עבר שלב אחר שלב כדי להגיע למטרה: להיכנס לארץ ישראל. אפשר לומר במלים אחרות, כי מסעי בני ישראל במדבר היו מעין חזרה לתקופה בת ימינו בה אנו נמצאים בפתחה של ארץ ישראל.

יהי רצון שכניסתנו היום תהיה ראויה להצלחה .

ד"ר יוסף-חיים בנג'ו הוא סוציולוג ומחנך

 

מהנעשה בתנועה

בית המדרש לשלום

השנה נקיים אי"ה, במסגרת בית המדרש לשלום המסורתי, הרצאות ושיעורים ב- 7 מקומות שונים.