פרשת כי תבוא
גליון מס' 867 תשע"ד

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ.

(דברים כח, ו)

 

 

ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך - שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם.

 (רש"י שם, שם)

 

פירוש מה ביאתך לעולם בלא חטא, אף יציאתך מן העולם בלא חטא. והוכחתו מדכתיב ברישא בבואך ואח"כ בצאתך, ודרך העולם לצאת תחילה מן הבית ואח"כ לבוא, ועוד למה בירך ביאתו ויציאתו לא הליכתו ושאר תנועותיו, לכן פירש הכתוב על ביאתו בלא חטא. ושיעור הכתוב כך הוא, ברוך היית בבואך שלא היה בך חטא, וככה תהיה ברוך בצאתך שלא יהיה בך חטא.

 (שפתי חכמים שם, שם)

 

ברוך אתה בבאך, בצאתך - למלחמה, כענין שנאמר אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם.

 (חזקוני שם, שם)

 

ברוך אתה בבאך וגו' - ברוך אתה בחיי הבית וברוך אתה בחיי הציבור.

(הרש"ר הירש שם, שם)

 

ברוך אתה בבאך - זה נאמר על הביטחון מחיה רעה ומכל פגע רע, הבטיח שישבית כ"כ החיות הרעות מן הארץ עד שליוצא ובא יהיה שלום וביטחון מן החיות.

(רבי יצחק שמואל רג'יו שם, שם)

 

 

הברכה והקללה

יהונתן צ'יפמן

לקראת סוף ספר דברים, וסוף התורה כולה, התורה עוסקת בברכות וקללות; יש בפרשה זו ברכה; "אם שמוע תשמעו לקול ה' אלקיך" וקללה, יותר ארוכה, בה מפורטים סוגי פורענות שיקרו לעם "אם לא תשמעו..." (שניהם בפרק כ"ח של דברים). עניין זה מקביל לברכות וקללות המוזכרות בסוף ספר ויקרא, בפרשת בחוקתי, החותמות את הדינים שבספר זה. ככלל, בכל התורה נקרא על רשימה של מצוות ודינים המלֻווה בהבטחות של גמול מוחשי (אם נקיים את המצוות) ובאיום לעונש (אם נעבור על המצוות).

אך לדברי הברכות והקללות בפרשת כי תבוא קודמת סדרה קצרה של אחת-עשרה ברכות וקללות ספציפיות, האמורות להיאמר על-ידי שנים-עשר השבטים בטכס פומבי לפני כניסתם לארץ, כששישה שבטים עומדים על הר גרזים כדי לברך את העם, ושישה שבטים עומדים כנגדם על הר עיבל, כדי לקלל את החוטאים.

מה טיבם של ברכות וקללות אלו? "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה... ושם בסתר". "ארור מסיג גבול רעהו" "ארור משגה עוור בדרך". "ארןר מכה רעהו בסתר" "ארור לוקח שוחד..." וכו'... כל הקללות האלו - והברכות שכנגדן - מתייחסות לדברים "שיוכל לעשותם בסתר," כדברי אבן עזרא: אפילו הדברים הנזכרים כאן בתחום גילוי עריות (תחום שבאופן כללי, מעצם טבעו, נעשה בסתר), הם דברים שאפשר לעשותם בסתר באופן מיוחד (ושוכב עם אשת אב ואחות וחותנת אינו נחשד להתייחד עמה, על כן הוא דבר נסתר, ואין כן שאר העבירות, כלשון ראב"ע).

בדרך כלל, אדם רגיל אינו עושה דברים רעים ביד רמה, בגלוי, אלא משתדל להסתירם מעיני אחרים; גם אם אינו מפחד מהאלהים, הוא מפחד מהזולת, מהחברה. כך, למשל, עצם הרעיון של שוחד, הוא שאדם נותן כסף בסתר כדי להשפיע על החלטת השופט או על החלטה ציבורית כלשהי, בלי שידע הציבור על הסיבה האמתית להטיה לטובתו. דבר זה רע יותר ממעשה הנעשה בגלוי -ולכן התורה מתריעה נגד החוטא בסתר באופן מיוחד, וגם מקללת אותו. חסידי קוצק היו אומרים: כולם עושים מצוות בגלוי ועברות בסתר; רבנו עושה עברות בגלוי ומצוות בסתר.

 ההבנה הבסיסית כאן הוא שיש אנשים - אולי די הרבה אנשים, ייתכן אפילו רוב האנשים - שאינם עושים טוב ממניעים מוסריים, פנימיים, אלא בגלל לחץ חברתי: "מה יגידו" ו"איך אני נראה בעיני אחרים?" אנשים כאלו יהיו מוכנים לעשות כל דבר שהוא להנאתם, בתנאי שהדבר לא יוודע לאנשים.

אנשים כאלו לא יפעלו לפי קוד מוסרי פנימי - אך ייתכן שהם יירתעו מאיום של קללה הנמצא בתורה. לשם כך קיימת הפרשה הזאת, המתייחסת לדברים שלבו של אדם חומד, וייתכם שיעשה אותם, אם אין פחד מיוחד מסנקציות חזקות (ושוב נזכיר את הטכס המיוחד, בנוכחות כל העם, המוזכר בפרשתינו).

במסורת חכמים מבחינים בין תשובה מיראה ותשובה מאהבה; כאשר התשובה מאהבה מתוארת כיציבה יותר והופכת זדונות לזכויות. כמו-כן, מבחינים גם בין יראת חטא, יראת שמים ליראה מעונש.

הדברים מקבילים לרמות שונות של התפתחות מוסרית לפי קולברג1, כאשר היראה מעונש היא ללא ספק הרמה הנמוכה ביותר בהתפתחות מוסרית.

הרבה לפני קולברג, הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק מתאר במשל על הילד המתחיל ללמוד תורה שלבים שונים של התפתחות קוגניטיבית ורוחנית המהווים גורם מוטיבציוני ללמידה ולעבודת ה' ומבחין בין רמות שונות של עבודת ה' שלא לשמה ועבודת ה' "לשמה", וכך לשון הרמב"ם (פירוש המשניות סנהדרין י, א - הקדמה):

שים בדעתך כי נער קטן הביאוהו אצל המלמד ללמדו תורה וזהו הטוב הגדול לו לענין מה שישיג מן השלמות, אלא שהוא למיעוט שניו וחולשת שכלו, אינו מבין מעלת אותו הטוב ואל מה שיגיעהו בשבילו מן השלמות, ולפיכך בהכרח יצטרך המלמד שהוא יותר שלם ממנו שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שנותיו, ויאמר לו 'קרא ואתן לך אגוזים או תאנים, ואתן לך מעט דבש', ובזה הוא קורא ומשתדל לא לעצם הקריאה לפי שאינו יודע מעלתה, אלא כדי שיתנו לו אותו המאכל, ואכילת אותן המגדים אצלו יקר בעיניו מן הקריאה וטוב הרבה בלא ספק, ולפיכך חושב הלימוד עמל ויגיעה והוא עמל בו כדי שיגיע לו באותו עמל התכלית האהוב אצלו והוא אגוז אחד או חתיכה דבש, וכשיגדיל ויחזיק שכלו ויקל בעיניו אותו הדבר שהיה אצלו נכבד מלפנים וחזר לאהוב זולתו, יזרזו אותו ויעוררו תאוותו בו מאותו הדבר החמוד לו, ויאמר לו מלמדו 'קרא ואקח לך מנעלין יפים או בגדים חמודים', ובזה ישתדל לקרא לא לעצם הלימוד אלא לאותו המלבוש, והבגד ההוא נכבד בעיניו מן התורה והוא אצלו תכלית קריאתו, וכאשר יהיה שלם בשכלו יותר ויתבזה בעיניו זה הדבר ג"כ ישים נפשו למה שהוא גדול מזה, ואז יאמר לו רבו 'למוד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר אחד או ב' דינרין', ובכך הוא קורא ומשתדל ליקח אותו הממון, ואותו הממון אצלו נכבד מן הלמוד, לפי שתכלית הלמוד אצלו הוא שיקח הזהב שהבטיחוהו בו, וכשיהיה דעתו גדול ונקלה בעיניו זה השיעור וידע שזה דבר נקל, יתאוה למה שהוא נכבד מזה, ויאמר לו רבו למוד 'כדי שתהיה ראש ודיין ויכבדוך בני אדם ויקומו מפניך כגון פלוני ופלוני', והוא קורא ומשתדל כדי להשיג מעלה זו, ותהיה התכלית אצל מכבוד שיכבדו אותו בני אדם וינשאוהו וישבחו אותו. וכל זה מגונה, ואמנם יצטרך למיעוט שכל אדם שישים תכלית החכמה דבר אחר זולתי החכמה, ויאמר לאיזה דבר נלמד אלא כדי שנשיג בו זה הכבוד וזה הוללות על האמת, ועל לימוד כזה אומרים חכמים שלא לשמה, כלומר שיעשה המצות וילמוד וישתדל בתורה לא לאותו הדבר בעצמו אלא בשביל דבר אחר, והזהירו החכמים על זה ואמרו (אבות פ"ד מ"ה) 'לא תעשה עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם', והם רומזין למה שביארתי לך שאין לשום תכלית החכמה, לא לקבל כבוד מבני אדם ולא להרויח ממון ולא יתעסק בתורת השם יתברך להתפרנס בה, ולא תהיה אצלו תכלית למוד החכמה אלא לדעת אותה בלבד, וכן אין תכלית האמת אלא שידע שהוא אמת.

ולוואי שבימי רחמים וסליחות, לקראת השנה החדשה, נדע להתבגר ולהתעלות לתשובה מאהבה ולעבודת ה' לשמה.

1.Kohlberg, Lawrence (1973). "The Claim to Moral Adequacy of a Highest Stage of Moral Judgment". Journal of Philosophy (The Journal of Philosophy, Vol. 70, No. 18) 70 (18): 630–646. doi:10.2307/2025030JSTOR 2025030.

הרב יהונתן צ'יפמן הוא מתרגם במקצועו, המתמחה במדעי היהדות. הוא כותב דף שבועי בשם "חיצי יהונתן" על פרשת השבוע (באנגלית). המעונינים יכולים לכתוב לדואר אלקטרוני yonarand@internet-zahav.net.

 

 

כיצד לשמוח... כשעצובים

אם אינך חש בשמחה, העמד פנים. אפילו אם אתה שרוי בדיכאון , התאמץ לחייך, התנהג כאלו אתה שמח. והשמחה האמתית... בא תבוא.

(מתוך שיחות ר' נחמן מברסלב ע"ד)

 

 

על הקשר בין שירה לשמחה

הרגל עצמך לזמר ניגון, זה יתן לך חיים חדשים וימלא אותך בשמחה.

(ליקוטי עצות ר' נחמן מברסלב)

 

 

הברכה תלויה ברמתנו המוסרית

וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב, וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה, וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה, כִּי תִשְׁמַע אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם - לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.

 (דברים כח, יג)

 

'ונתנך ה' אלהיך עליון': אמר רבי לוי מהו עליון? כאליון (בוהן היד) הזה. אם זכית, הרי אתה למעלה מארבע אצבעות ואם לאו למטה מארבע אצבעות, 'ונתנך ה' אלהיך עליון' - על תנאי. ואם לאו, הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה. ברוך אתה בבואך, על תנאי - בבואך לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. וברוך אתה בצאתך, מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. היה צריך לומר, ברוך אתה בשדה וברוך אתה בעיר, שממה שהוא מכניס מן השדה, הוא מתברך בעיר. אלא מה תלמוד לומר ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה? אם באת לידך מצוה בעיר, לא תאמר, לא נצטויתי אלא בשדה, להוציא תרומות ומעשרות בחוץ. אמר הקדוש ברוך הוא: אף בעיר פתח ידך. דבר אחר, ברוך אתה בעיר: במצות שאתה עושה בתוך ביתך בעיר, כגון סוכה ומזוזה ומעקה. 'ברוך אתה בשדה' כגון לקט שכחה ופיאה. דבר אחר, לא יאמר אדם, אלו נתן לי הקדוש ברוך הוא שדה, הייתי מוציא מעשרות מתוכה. עכשיו שאין לי שדה, איני נותן כלום. אמר הקדוש ברוך הוא, ראה מה כתבתי בתורתי, ברוך אתה בעיר, לאותן שיושבין בעיר. וברוך אתה בשדה, לאלו שיש להן שדות.

(תנחומא כי תבוא סימן ד)

 

 

עם סגולה : גורל של נרדפות, בחירה שרירותית או יייעוד.

'והאלהים יבקש את נרדף' - רבי הונא בשם רבי יוסי אמר: לעולם האלהים יבקש את נרדף ; את מוצא צדיק רודף את צדיק 'והאלהים יבקש את נרדף', רשע רודף צדיק 'והאלהים יבקש את נרדף', רשע רודף רשע 'והאלהים יבקש את נרדף' - [בתנחומא אמור סימן ט: נמצאת אומר, שאפילו צדיק רודף רשע 'והאלהים יבקש את נרדף']. תדע לך שהוא כן, שהרי מכל מקום יבקש את נרדף.

[רבי יהודה ברבי סימון בשם רבי יוסי ברבי נהוראי: לעולם הקב"ה מבקש דמן של נרדפים מן הרודפים, תדע לך שכן הבל נרדף מפני קין ולא בחר הקדוש ברוך הוא אלא בהבל, שנאמר (בראשית ד') 'וישע ה' אל הבל ואל מנחתו' נח נרדף מפני דורו ולא בחר הקב"ה אלא בנח, שנאמר 'כי אותך ראיתי צדיק לפני'. אברהם נרדף מפני נמרוד ובחר הקדוש ברוך הוא באברהם, שנאמר (נחמיה ט') 'אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם'. יצחק נרדף מפני פלשתים ובחר הקב"ה ביצחק, שנאמר (בראשית כ"ו) 'ויאמרו ראה ראינו כי היה ה' עמך'. יעקב נרדף מפני עשו ובחר הקדוש ברוך הוא ביעקב, שנאמר (תהלים קל"ה) 'כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגלתו'. יוסף נרדף מפני אחיו ובחר הקב"ה ביוסף, שנאמר (שם פ"א) 'עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים'. משה נרדף מפני פרעה ובחר הקדוש ברוך הוא במשה, שנאמר (שם ק"ו) 'לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו'. דוד נרדף מפני שאול ובחר הקב"ה בדוד, שנאמר (שם ע"ח) 'ויבחר בדוד עבדו ויקחהו ממכלאות צאן'. שאול נרדף מפני פלשתים ובחר הקדוש ברוך הוא בשאול, שנאמר (שמואל א' י') 'הראיתם אשר בחר בו ה''. ישראל נרדף מפני האומות ובחר הקב"ה בישראל, שנאמר (דברים ז') 'בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה'.]

 ר' אלעזר בר' יוסי בן זמרא אמר אף בקרבנות כן אמר הקדוש ברוך הוא: שור נרדף מפני ארי, עז מפני נמר, כבש מפני זאב - לא תקריבו לפני מן הרודפים, אלא מן הנרדפים, שנאמר (ויקרא כ"ב) שור או כשב או עז וגו'.

 (מדרש רבה קהלת פרשה ג)

 

והנה מהידוע שלא היו ישראל ראויין לקבל התורה כי אם אחר שעברו בים סוף ואחר שהלכו במדבר כי בים סוף באו לידי אמונה שלימה בה ובנבואת משה עבדו כמו שכתוב 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו' וקודם שבאו לידי אמונה זו פשיטא שלא היו ראוין לקבל התורה, כל זמן שהיו מסופקים בנבואת משה ובאמונה בה. ואחר שבאו על ים סוף לידי אמונה זו, מאז היו ראויים לקבלת התורה והיו צריכין עוד לילך במדבר בארץ לא זרועה לקנות שמה מדת ההסתפקות, כי 'כך דרכה של תורה: פת במלח תאכל...' ו'לא נתנה התורה כי אם לאוכלי המן' (מכילתא בשלח (ויסע ב) כי מן ירידת המן למדו דרך ההסתפקות אשר מקבלי התורה צריכין לזה. נוסף על זה נשתרשו באמונה על ידי ניסים שנעשו להם במדבר , כמו ניסי הים סוף ולהורות נתן בלבם עוד שלפי ששני אלפים תוהו היה העולם שמֵם כמדבר כל זמן שהוא בלא תורה על כן היו צריכין לקבלת התורה להשלים חסרון העולם. והנה קודם שקבלו ישראל התורה היו בכלל שאר העם ולא נבדלו עדיין בשלימות המיוחד להם מן שאר האומות, על כן לא נקראו בשם בני ישראל כי אם על ידי קבלת התורה - אז הבדילם ה' מכל העמים להיות לו לעם סגולה.

 (כלי יקר שמות יג, יז)

 

 

קוראים כותבים

נהניתי מאד מהמאמר של דבי וייסמן כל עוד שהיא כללה בו דברי תורה. אך אין מקום בגליון פרשת שבוע ל"דבר תורה" נוצרי! מי צריך לקרוא על מנהגים נוצריים "המקבילים" למנהגינו היהודיים? ואני מסופק אם כל קוראי "שבת שלום" מחשיבים את הנוצרים "ידידינו ושכנינו" כלשון דבי וייסמן.

ובקשר לדעותיה הפוליטיות שהופיעו בסוף מאמרה, ד"ר וייסמן צריכה להתבייש מלהזכיר בנשימה אחת אנטישמיות ואיסלאמופוביה, ולהשוות את שתיהן כסוגים של שנאה וגזענות. איסלאמופוביה איננה שנאה או גזענות, אלא מציאות. צריכים רק להסתכל בפלישת האיסלאם באירופה, הישגיה של האיסלאם בארצות הברית, ועל אחת כמה וכמה, מציאותנו המרה עם האיסלאם כאן במזרח התיכון.

הגיע הזמן שד"ר וייסמן תתעורר למציאות.

יהודה שרבי, בית שמש

 

ודר' דבי וייסמן משיבה

תודה לקריאה הרצינית והעניינית של דבריי. ברור שאיננו מסכימים לגבי התייחסותנו אל האיסלאם והנצרות. באשר לאיסלאם, נכון שיש מספר תנועות ג'יהאדיסטיות המאיימות על שלום העולם והמחייבות אותנו לעמידה איתנה עד כדי מלחמה. בעיניי הן לא מאפיינות את כל העולם המוסלמי אשר ברובו מורכב ממאמינים בלתי אלימים. הייתי מציינת במיוחד שני זרמים, הסופים והאחמדים, שמהם נוכל כולנו ללמוד כיצד לחיות בשלום בעולם בעייתי זה.

אצל הנוצרים, בחמישים השנים האחרונות, חלה מהפכה עמוקה ומשמעותית. כנֵסייות רבות ונוצרים רבים הדגימו עבורנו מהי תשובה אמיתית. אני מאד מקווה שתזכה להכיר אנשים כמוהם - בירושלים יש לי מן הסתם גישה רחבה יותר לנוצרים מאשר לך בבית שמש - ואם כן, אני בטוחה שיחסך ישתנה.

בברכת שנה טובה, דבי וייסמן