פרשת אחרי מות-קדשים גליון מס' 898 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גֹּרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל. (ויקרא טז, ז-ח) וגורל אחד לעזאזל. כתב ר"א בן עזרא: כשתגיע לשלשים ושלש תדענו. וצריך פי' לפירושו: לשלשים ושלש, היינו גלעד דכתיב בפרשת 'ויצא יעקב' ואותה תיבה יש בה משמעות; ב' תיבות גל עד. שהגל עד בדבר. וג"ל בגימ' שלשים ושלש. והכא נמי לעזאזל יש בו משמעות ב' תיבות. לעז אזל כלומר לשעיר ההולך המדברה ולכך קראוהו שעיר המשתלח. (פירוש בעלי התוספות שם, שם) אחרי...
פרשת תזריע-מצרע גליון מס' 897 תשע"ה(קישור לדף המקורי) אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא, הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס. (משנה אבות א, ג) ב-1968 החליטה ועדת פרס ישראל להעניק לראשונה פרס בקטגוריה של "תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה" וביקשה להעניקו לראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון. בן-גוריון שלח מכתב לשר החינוך, זלמן ארן, שבו הביע את סירובו לקבל את הפרס, בנימוק ש"לא מגיע לי פרס בעד מילוי חובתי לארצי". אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא...
פרשת שמיני גליון מס' 896 תשע"ה(קישור לדף המקורי) יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ, חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. (ויקרא י, ט) כי היין משחית הדעת לשותיו ויתערבו לו הדברים. על כן 'ולהבדיל', כי אתה כהן גדול ותבדיל בין מקום הקדש ובין החול, והוא מלשון חלול, גם יתכן בין יום קודש לחול. (אבן עזרא שם, שם) והטעם בצוואה הזאת עתה, שלא יתעה הכהן בשכרות היין ויבא לידי מחשבה שאינה כהוגן וימות בה, כאשר עשו בניו ויתכן כי מה שדרשו (ויק"ר יב א) שהיו נדב ואביהוא שתויי יין, לומר כי מפני יינם...
פסח גליון מס' 896 תשע"ה(קישור לדף המקורי) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (דברים ט"ז, ג') לחם עני – לחם שמזכיר את העוני שנתענו במצרים. (רש"י שם, שם) כי בחפזון יצאת – בחפזון מצרים, שהוכו ונחפזו, ובחפזון ישראל שנחפזו לצאת, ולא הספיק בצקם להחמיץ, כדכתיב "ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם", 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים' – ותשתעבד למקום בכל לב. לחם עוני – דרך עני כשנותנין לו מעט קמח, אין לו כלי להחם בו...
פרשת צו גליון מס' 895 תשע"ה(קישור לדף המקורי) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. (מלאכי ג, כג) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב, אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקוֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ… אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר 'הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל אֲבוֹתָם. (משנה...
פרשת ויקרא גליון מס' 894 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַה' וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קָרְבָּנוֹ. (ויקרא א, יד) 'והאלהים יבקש את נרדף' בבני אדם שהקדוש ברוך הוא אוהב את הנרדפים, מניין אף בעוף ובבהמה? את מוצא בשעה שהקב"ה אמר למשה על הקרבנות, היה משה סבור שיקריב טווסים או פסיונים או אווזים, ולא אמר לו כך אלא 'ואם מן העוף עולה קרבנו לה' והקריב מן התורים או מן בני היונה' (ויקרא א' י"ד) ולא צפור אחר, אמר הקב"ה: הואיל שהם נרדפים מהם מבקש אני קרבן, 'והאלהים יבקש את נרדף'....
פרשת ויקהל-פקודי גליון מס' 893 תשע"ה(קישור לדף המקורי) אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי משֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. (שמות לח, כא) אלה פקודי המשכן – ואיזה משכן? משכן העֵדֻת, שלא תטעה במשכן אחר, כגון משכן קרח וכיוצא בו, אומר לך כאן שהוא משכן העדת שהלוחות שוכנות בו. (חזקוני שם, שם) "טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו, טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו" (משלי טו, טז יז). שלמה המלך ע"ה הזכיר שני כתובים אלו על מדת ההסתפקות ויזהיר בהם על הגזל. ויתכן לפרשם על שלושה...
פרשת כי תשא גליון מס' 892 תשע"ה(קישור לדף המקורי) רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא (שמות לב, ט) ויאמר – טעם קשה ערף שלא ישמע מה שצוה. משל לאדם הולך לדרכו במרוצה ולא ישיב עורף לקורא אליו. וזה המשל בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע"ז. והשם שלח להם נביאים לאמר איש גלולי מצרים השליכו כי כן כתוב, ומשה ספר זה המעשה לבנים לפני מותו. (אבן עזרא שם, שם) אבל הענין בשנזכיר חסרוננו, והוא מה שאמרו חז"ל (ביצה כה ע"ב) 'מפני מה ניתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין שבאומות', ומקרא מפורש בתורתינו פרשת תשא...
פרשת תצוה גליון מס' 891 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְנַהֲפוֹךְ הוּא… (אסתר ט, א) וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב' (אסתר ט',כב) חג פורים העליז, שבא לחמם, לשמח ולהעיר אותנו בימי הקור והחשכה, חריג מאד בלוח החגים היהודיים. את כובד הראש והרצינות מחליפים בפורים באווירה פרועה, ליצנות, התחפשות, שכרות, הוללות ותחושה של חציית גבולות כללית. אווירת הפורקן וביטול הכללים המוכרים לנו מאפיינים גם את מנהגי החג וגם את הסיפור שלו, מגילת אסתר. מנהגי החג וסיפור המגילה מלאים בחריגות והיפוכים, החל מההיתר ללבוש בגדים שבדרך כלל אסורים לנו או שלא נעלה על דעתנו ללבוש ביומיום, דרך...
פרשת תרומה גליון מס' 890 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר. (שמות כה, לא) ועשית מנורת זהב טהור. על דרך הפשט היה ענין המנורה במשכן ובמקדש כדי לקבוע בנפש מעלת הבית ויראתו, וכדי שתהיה יראת המקום ההוא קבועה בלבבות רשומות במחשבות, וכענין שכתוב (ויקרא יט, ל) 'ומקדשי תיראו', ומזה הוצרכה להיות מחוץ לפרוכת ולא לפנים מן הפרוכת, שכן כתיב (שם כד, ג) 'מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד יערוך וגו", כדי שיהיה הענין נראה מפורסם לכל יוצא ובא ויראו רבים וייראו, ועוד כדי להורות שאינו צריך לאורה שלנו, ולפיכך היתה של זהב, שהיא מעולה שבכל המתכות, והיו...