פרשת בלק גליון מס' 908 תשע"ה(קישור לדף המקורי) כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. (במדבר כג, ט) הן עם לבדד ישכון – מהו 'הן'? כל האותיות מזדווגין, חוץ מב' אותיות הללו; כיצד? א"ט הרי י', ב"ח הרי י', ג"ז הרי י', ד"ו הרי י', נמצא ה' לעצמה, וכן האות הנ' אין לה זוג; י"צ הרי ק', כ"פ הרי ק', ל"ע הרי ק', מ"ס הרי ק', נמצא נ' לעצמה. אמר הקב"ה: כשם ששני אותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות אלא לעצמן, כך ישראל אינן יכולין להידבק עם כל העובדי...
פרשת חקת גליון מס' 907 תשע"ה(קישור לדף המקורי) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל. (במדבר יט, ב) זאת חוקת התורה. חוק של הוראה. 'ויקחו אליך פרה אדומה' – לפי שלא יהו בני אדם מצויין אצל מֵתיהם מתוך חיבתם ויצערו יותר מדאי. אי נמי שלא יהו דורשים אל המתים ובעלי אוב החמיר הכתוב בטומאת מת יותר מכל טומאות שבעולם לעשותו אבי אבות הטומאה, שמטמא אדם וכלים ואף מטמא באוהל, ועושה חרב כחלל. ואף מפני כבוד הבריות שלא יעשו מעורם נודות...
פרשת קרח גליון מס' 906 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן: בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. (במדבר יח, כ-כא) בארצם לא תנחל וכו' אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל – י"ל ידוע שקשה מאוד להיות אז דבוק בה' בשעה שהוא מעורב בין הבריות ונושא ונותן עמהם והתבודדות טוב לדביקות ה' אבל אהרן הכהן הי' בזה המעלה הגם שתמיד הי' עוסק עם בני האדם לעשות שלום ביניהם ובין איש לאשתו ומעורב...
פרשת שלח גליון מס' 905 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא… (במדבר יג, לב) אוכלת יושביה – בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו. (רש"י שם, שם) אכלת יושביה – שהאויר שלה רע. (אבן עזרא שם, שם) ארץ אכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות – ארץ כשהיא רעה והמים דלים ורעים והארץ משכלת, לא תגדל אנשי מדות, רק יהיו אנשיה דלים ונפוחים שפלי קומה חסירי...
פרשת בהעלתך גליון מס' 904 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ. (במדבר ט, כא) או יומם ולילה – הנה פעמים יסעו בלילה, ויש אומרים כי פירושו יומם ולילה כמשמעו והוא הנכון בעיני והעד 'או יומם'. (אבן עזרא שם, שם) ונעלה הענן בבקר ונסעו. ללמדך שלא היה נוסע כי אם בבקר, ולא הטריחן מעולם בערב. (רבי יוסף בכור שור שם, שם) …נראה אפוא, שהכתוב מדגיש בעיקר את הסבלנות של המתנה וציפייה ממושכת. דבר זה מובן אם נזכור את המדבר הגדול והנורא, שלא הסביר...
פרשת נשא גליון מס' 903 תשע"ה(קישור לדף המקורי) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'… מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר… (במדבר ו, ב-ג) מִיַּיִן וְשֵׁכָר – כתרגומו 'מחמר חדת ועתיק' – שהיין משכר כשהוא ישן. (רש"י שם, שם) כלומר: למה נקרא חדש יין וישן שכר ומפרש על שם שמשכר. (שפתי חכמים שם, שם) מיין ושכר יזיר. לא יסגף עצמו בצום, שממעט במלאכת שמים כדבריהם ז"ל, ולא יצער גופו במכות פרושים כמנהג צבועים וכומרים, אבל יפריש עצמו מן היין, שבזה הוא ממעט את התיפלה מאד ומכניע יצרו, ולא יתיש...
פרשת במדבר גליון מס' 902 תשע"ה(קישור לדף המקורי) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלהֶיךָ לא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ. (שמות כג, יט) ראשית בכורי אדמתך – משבעת המינים האמורים בפ' כי תבא 'ולקחת מראשית כל פרי האדמה'. בעלותך ברגלים אז תביא ביכורי. לא תבשל גדי בחלב אמו – דרך העזים ללדת שני גדיים יחד – ורגילים היו לשחוט אחד מהם ומתוך שרוב חלב בעזים, כדכתיב 'ודי חלב עזים ללחמך וגו", היו רגילים לבשלו בחלב האם ולפי ההווה דבר הכתוב. וגנאי הוא הדבר ובליעה ורעבתנות לאכול חלב האם עם הבנים. ודוגמא זו ב'אותו ואת בנו' ושילוח הקן,...
פרשת בחקתי גליון מס' 901 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְהַנִּשְׁאָרִים בָּכֶם וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם בְּאַרְצֹת אֹיְבֵיהֶם וְרָדַף אֹתָם קוֹל עָלֶה נִדָּף וְנָסוּ מְנֻסַת חֶרֶב וְנָפְלוּ וְאֵין רֹדֵף. (ויקרא כו, לו) מורך – מגזרת ורך הלבב ויפחדו עד שירדפם קול עלה נדף . (אבן עזרא שם, שם) ורדף אתכם קול עלה נדף. הדא הוא דכתיב 'וכשלו איש באחיו'. כי זה מדבר בפירוד לבבות המצוי בישראל יותר מבכל האומות, כמו שנאמר 'ואתכם אזרה בגוים'. כמזרה שאין אחת דבוקה בחברתה, כך ישראל גם בהיותם בארץ אויביהם הם מפורדים איש מעל אחיו, אף על פי שמדרך הגולים לנחם זה את...
פרשת בהר גליון מס' 900 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. והחזקת בו – אל תניחהו שירד ויפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה? למשאוי שעל החמור עודהו על החמור, אחד תופס בו ומעמידו; נפל לארץ, חמשה אין מעמידין אות. גר ותושב – אף אם הוא גר או תושב, ואיזהו תושב? כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"א ואוכל נבלות. (רש"י שם, שם) גר ותושב – אם ימוך איש שאין תקוה שישלם כמו גר ותושב שאין לו אחוזה בארץ. והוא הדין אחיך כהאי...
פרשת אמר גליון מס' 899 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. (ויקרא פרק כג, טו) וספרתם לכם. יש מפרשים (פי' רי"ח עה"ת", ספר הרוקח סי' רצד) טעם לספירת העומר, לפי שהם ימי הקציר והעם טרודים ואינן מצויין בבתיהם לשמוע משלוחי בית דין היוצאין, ולא היו יודעין מתי יקדשו החודש, ולכך צוה לספור, שידע כל אחד מתי יהיה שבועות, ומטעם זה נמי הספירה בלילה, כי ביום הם טרודים. (הטור הארוך שם, שם) אמרו על ר' עקיבא ששנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו וכלן מתו בפרק אחד...