"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה, ב') יְהַלֶּל פִּי / ר' יִשְׂרָאֵל נַגָּ'ארַהּ יְהַלֶּל פִּי לְצַר אֶרֶץ וְרוּמָה אֲשֶׁר צִוָּה וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה שְׁחָקִים לוֹ וְתֵבֵל גַּם מְלוֹאָהּ וּמֵי מֶלֶךְ כָּזֹאת יָדוֹ עֲצוּמָה רְכוּשׁוֹ רַב וְלוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵיךְ יִשְׁאַל לְבֶן אָדָם מְאוּמָה אֲבָל אָמַר לָקַחַת לוֹ נְדָבָה בְּאַהֲבַת אֵל סְגֻלָּתוֹ אֲיֻמָּה לְהָכִין לוֹ דְּבִיר לִשְׁכּוֹן בְּתוֹכָם וְנִטַּשׁ אֶת מְעוֹנָתוֹ קְדוּמָה לָזֹֹֹאת אָקוּם לְהוֹדוֹת לוֹ בְּעוֹד לֵיל וְלֹא אֶתֵּן לְעַפְעֲפִי תְּנוּמָה ועשו לי מקדש – לשעה או לדורות? יואל קרצ'מר־רזיאל מצות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות...
"דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרֽוּמָתִֽי" (שמות כה, ב) "לְכֹל֙ כְּלֵ֣י הַמִּשְׁכָּ֔ן בְּכֹ֖ל עֲבֹֽדָת֑וֹ וְכָל־יְתֵֽדֹתָ֛יו וְכָל־יִתְדֹ֥ת הֶֽחָצֵ֖ר נְחֹֽשֶׁת" (שמות כז, יט) הקשר בין משכן לשלום פרשת תרומה מסתיימת במילים: "…וכל יתדֹת החצר נחֹשת" (שמות כז, יט) הדבר תמוה, הואיל ותפקיד היתדות היה לייצב אוהל או משכן כדי שלא יתמוטטו, שלא יפלו ברוח. לפיכך, היה מקום לצפות כי היתדות יהיו עשויים חומר קשה כמו ברזל ולא נחושת רכה. כמה מפרשני התורה הרגישו בכך ונתנו לעובדה זו ביטוי בעל משמעות מוסרית. בפרשת "יתרו", בפיסקה הדנה בציווי התורה לבנות את המזבח אבני גוויל (טבעיות) ולא אבני...
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כ"ה, ב) דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. הנה באה פרשה זו אחרי פרשת משפטים, דבתחילה קודם שיעשה האדם צדקה בממונו צריך לראות שלא יהיה בממונו חשש גזל דאם לא כן אין הצדקה מועלת לו כלל וכמו דלולב הגזול פסול משום מצוה הבאה בעבירה, וזהו שאמר הפסוק (ישעיהו נ״ט, י״ד) 'והוסג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמוד' דאחר שהוסג המשפט ע"כ גם הצדקה שעושין עומדת מרחוק ואינו מועיל להם כלל. וזהו שאה"כ שמרו...
וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה, וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ, וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ. (שמות כ"ה, ל"ז) אחרי-כן הוצבה נכחו מנורה, כדי לרומם ולכבֵּד את הבית, כי הבית, שנרות דולקים בו תמיד והפרוכת שלו חוצצת בעדו, עושה רושם גדול על הנפש, והרי יודע אתה שהתורה מדגישה את האמונה ברוממות המקדש ויראתו, כדי שתושג לאדם היפעלות של שפלות-ברך ושל קלות-ערך-עצמו בשעה שהוא רואה אותו. (מורה נבוכים ג, מה, בתרגום מיכאל שוורץ) …והמנורה היתה רומזת לזה המין השני מן השכר שהוא שכר נפשי, לפי שנר ה' נשמת אדם. והיו שבעת הנרות רומזים אל שבע החכמות שכולם ימצאו בתורת האלוהים. והיו הנרות כולם פונים אל...
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כ"ה, ב) ויקחו לי תרומה – …ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו? אמר הקב"ה לישראל: מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר 'ויקחו לי תרומה' – משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה, ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, אמר לו: בתי שנתתי לך יחידית היא; לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך 'אל תטלה' איני יכול, לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך, קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח...
וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן, עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים. עֶשֶׂר אַמּוֹת, אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ; וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה, רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת, אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ. כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן. (שמות כ"ו ט"ו-י"ז) איור: הרי לנגבהיים 'ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים' – למה עצי שטים? למד הקב"ה דרך ארץ לדורות, שאם יבקש אדם לבנות ביתו מאילן עושה פירות, אומר לו: ומה מלך מלכי נמלכים הקדוש ברוך הוא, שהכל שלו, כשאמר לעשות משכן, אמר: לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פירות, אתם על אחת כמה וכמה! (שמות רבה לה, ב) ועשית את הקרשים למשכן. יש לומר דהנה כתיב...
וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כה, ב) איור: הרי לנגבהיים מלת ויקחו לי – כגזרת סור' אלי. שיסור הנקרא ממקומו ויקרב אליו. וככה שיקח מאתו ויתן לי. וככ' קחי נא לי מעט מים. (אבן עזרא שם, שם) קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר (משלי ח, י). שלמה המלך ע"ה הזהיר בכאן את האדם על מדת הזריזות שישתדל ויטרח במוסרי התורה ואל ישתדל ויטרח בריבוי הכסף, לפי שבמוסרי התורה יקנה האדם תועלות רבות בעולם הזה ובעולם הבא וריבוי הכסף אין בו תועלת אבל יש בו נזקים ומכשולים רבים שהוא סיבה...
פרשת תרומה גליון מס' 940 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. (שמות כה, ח) לא אמר 'ושכנתי בתוכו' אלא 'בתוכם', להורות שאין השכינה שורה במקדש מחמת המקדש, כי אם מחמת ישראל – כי 'היכל ה' המה'. (צידה לדרך, מתוך נחמה ליבוביץ: עיונים בספר שמות, עמ' 353) ציווה כי כל אחד יבנה לו מקדש מחדרי לבו, כי יכין את עצמו להיות משכן לה' ומעוז לשכונת עוזו, וכן מזבח להעלות כל חלקי נפשו, עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת. (מלבי"ם שמות כה, ח) 'אם בחקתי תלכו…', 'ונתתי משכני בתוככם' – אם נתבונן בפסוקים אלו, יתבררו...
פרשת תרומה גליון מס' 890 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר. (שמות כה, לא) ועשית מנורת זהב טהור. על דרך הפשט היה ענין המנורה במשכן ובמקדש כדי לקבוע בנפש מעלת הבית ויראתו, וכדי שתהיה יראת המקום ההוא קבועה בלבבות רשומות במחשבות, וכענין שכתוב (ויקרא יט, ל) 'ומקדשי תיראו', ומזה הוצרכה להיות מחוץ לפרוכת ולא לפנים מן הפרוכת, שכן כתיב (שם כד, ג) 'מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד יערוך וגו", כדי שיהיה הענין נראה מפורסם לכל יוצא ובא ויראו רבים וייראו, ועוד כדי להורות שאינו צריך לאורה שלנו, ולפיכך היתה של זהב, שהיא מעולה שבכל המתכות, והיו...
פרשת תרומה גליון מס' 836 תשע"ד(קישור לדף המקורי) וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. (שמות כה, ב) ויקחו לי: התרומה לא תינתן לה' באורח בלתי-אמצעי, כי אם כל יחיד ויחיד יתן את תרומתו לציבור לצורך מסירתה לגבוה. מכאן שלא על היחיד, אלא על הציבור לבצע את המשימה שציווה ה', ולא בשביל התורמים היחידים, אלא בשביל הציבור כולו נקבעה המשימה האלוהית. (הרש"ר הירש שם, שם) "לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהן את הבריות" 'שמע בני וקח אמָרַי וירבו לך שנות חיים.': הרבה לקיחות צויתי אתכם בשביל לזכות אתכם, אמרתי לכם 'ויקחו...