"וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב" (ויקרא יד, ד) אַיֵּה הַדֶּרֶךְ לְכֹהֵן לְהִטַּהֵר מִנֶּגַע מַחֲלָה לָשׁוּב לְחֵיק חֶבְרָה כִּי הָעוֹר הָעוֹטֵף אֶת הַגּוּף מְגַלֶּה אֶת הַצַּעַר שֶׁבִּפְנִים דְּרָכִים רַבּוֹת יֶשְׁנָן לִפְגֹּעַ אוֹ לְהִפָּגַע אַיֵּה הַשְּׁבִיל בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה הָרָצוֹן לְהִטַּהֵר נוֹשֵׁם מִתּוֹךְ הַגּוּף שֶׁרוֹצֶה לִסְלֹחַ לְהִתְנַקּוֹת אַיֵּה הוּא הַכֹּהֵן אִישׁ סוֹד מרפֵּא חכְמָה אוּלַי בַּסּוֹבְבִים אוֹתִי שׁוֹכֶנֶת הַבְּרָכָה (מתוך הספר "תייר מקומי") תזריע מצורע – מראה עיני הכהן גילה וכמן "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר  … נֶגַע צָרַעַת הוּא וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְטִמֵּא אֹתוֹ. וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ … וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן...

פסוקים מההפטרה: "וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן יְהוָה תְּשׁוּעָה לַאֲרָם וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר" (מלכים ב' פרק ד' פסוק א . פסוק יד) הנה נא ידעתי כי אין אלקים בכל (הארצות) כי אם בישראל, יתרו אמר כי גדול ה' מכל האלקים אמרו שלא הניח יתרו ע"א בעולם שלא עבדה לכך אמר מכל האלקים. ורחב אמרה כי ה' אלקיכם הוא האלקים בשמים ממעל, ונעמן הודה בדבר יותר מהם שנאמר הנה נא ידעתי כי...

יום עצמאות שמח לכל אזרחי המדינה – מדינת ישראל לחיילים ולחיילות המשרתים אותנו בנאמנות ובמסירות "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם." (ויקרא פרק י"ד, פסוק ל"ד) טומאה וטהרה וקדושה ומה שביניהן יוסי הטב שתי  הפרשות מקשה אחת הן, כולל תחילת פרשת האם היולדת בה פותחת פרשת "תזריע". שתי הפרשות מאתגרות אותנו לחשיבה על מושגי טומאה וטהרה. אמנם כבר פגשנו אותם בתיבת נוח, מבלי שהבנו למה בדיוק התכוון ה'. "מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ" ( בראשית ז-ב)  גם...

הַיּוֹצֵא לַשָּׂדוֹת אוֹ לַגִּנּוֹת בְּיוֹמֵי נִיסָן וְרָאָה אִילָנוֹת פּוֹרְחוֹת וְנִצָּנִים עוֹלִים, מְבָרֵךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָרָא בּוֹ בְּרִיּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת וְנָאוֹת כְּדֵי לֵהָנוֹת בָּהֶן בְּנֵי אָדָם. (משנה תורה לרמב"ם: הלכות ברכות י, יג) …אכן באמת גם זוהי עלילה ככל עלילות שמוצאים על ישראל, לא רק רגש המוסר, אך גם רגש היופי קדוש לנו, וברכה מיוחדת התקינו חז"ל ע"ז כדאמרינן "האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם" (ברכות מג, ב). אלא שידעו, שכשם שלא...

וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע, וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת, שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת, אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר. (ויקרא י"ד, ל"ז) הֲדָא הוּא דכתיב (איוב כ, כח) 'יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ' – יְהוּ גוֹרְרִין וּמוֹצִיאִין, אֵימָתַי? בַּיּוֹם שֶׁיְּגָרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַפּוֹ בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ, הָא כֵיצַד? אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: הַשְׁאִילֵנִי קַב חִטִּים וְאָמַר לוֹ אֵין לִי, קַב שְׂעוֹרִים, אֵין לִי, קַב תְּמָרִים, אֵין לִי. אִשָּׁה אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּהּ: הַשְּׁאִילִנִּי נָפָה, הִיא אוֹמֶרֶת אֵין לִי, הַשְּׁאִילִנִּי כְּבָרָה, וְאוֹמֶרֶת אֵין לִי, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה? מְגָרֶה נְגָעִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא מוֹצִיא אֶת כֵּלָיו, הַבְּרִיּוֹת רוֹאוֹת וְאוֹמְרוֹת לֹא הָיָה אוֹמֵר אֵין לִי...

עוד לא אבדה תקוָתֵנו תִּקְוָתֵינוּ,נפתלי הרץ אימבר "לבקשת אחד הלאומים הנודע" עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵינוּ הַתִּקְוָה הַנוֹשָׁנָה מִשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ לָעִיר בָּהּ דָוִד חָנָה כָּל עוֹד בִּלְבָבוֹ שָׁם פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָה וּלְפַּאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה עֵינוֹ לְצִיוֹן צוֹפִיָה כָּל עוֹד דְמָעוֹת מֵעֵינֵינוּ תֵרַדְנָה כְּגֶשֶׁם נְדָבוֹת וּרְבָבוֹת מִבְּנֵי עַמֵנוּ עוֹד הוֹלְכִים לְקִבְרֵי אָבוֹת כָּל עוֹד חוֹמַת מַחְמַדֵינוּ עוֹד לְעֵינֵינוּ מֵיפָעַת וְעַלֵי חוּרְבַּן מִקְדָשֵׁנוּ עַיִן אַחַת עוֹד דוֹמָעַת כָּל עוֹד הַיַרְדֵן בַּגָּאוֹן גַלָיו גְדוֹתָיו יִגוֹלוּן וּלְיַם כִּנֶרֶת בְּשָׁאוֹן בְּקוֹל הֲמוּלָה יִפֹּלוּן כָּל עוֹד שָׁם עֲלֵי דְרָכַיִים שָׁם שַׁעַר יֻכַּת שְׁאִיָה וּבֵין חָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם עוֹד בַּת צִיוֹן בּוֹכִיָה כָּל עוֹד שָׁמָה דְמָעוֹת...

אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת, וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים (ויקרא י"ג, ב) איור: הרי לנגבהיים   …נראה בהחלט ש"נגע" איננו מציין מצב רגיל של מחלה; אלא "נגע" הוא מחלה, הבאה כתוצאה מגזירה אלוהית מיוחדת. כך נראה מרוב המקומות,שלשון "נגע" נזכרת בהם. מי שנפגע על ידי נגע, הוא "נגוע" – מילולית: אצבע אלוהים נגעה בו. "נגע" הוא כעין "נגף" – וחלש הימנו. מלשון "נגף" נגזרה "מגפה": מכת מוות פתאומית. רגילים לתרגם "נגע" בהוראת "היזק"; וגם אנחנו תרגמנו כן מחוסר מילה הולמת; אך אין הוראה זו...

מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין;  תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות;  ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. (מתוך מגילת העצמאות) איור: הרי לנגבהיים   אַאֲמִינָה גַּם בֶּעָתִיד, אַף אִם יִרְחַק זֶה הַיּוֹם, אַךְ בּוֹא יָבוֹא – יִשְׂאוּ שָׁלוֹם  אָז וּבְרָכָה לְאֹם מִלְּאֹם (שאול טשרניחובסקי: אני מאמין) אבינו שבשמים, ברך את מדינת ישראל ואת יושביה, הגן...

היהודים חלמו חלום זה משך הגלות הארוכה. הסיסמא עתיקת היומין שלנו היא 'לשנה הבאה בירושלים'. עכשיו עלינו להראות שחלום רחוק זה יתורגם לרעיון בהיר ומזהיר. (ב.ז.הרצל: מדינת היהודים)   איור: הרי לנגבהיים    בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי. …שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה ויהודי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ-ישראל, על אף כל קושי, מניעה וסכנה, ולא פסקו לתבוע את זכותם לחיי כבוד, חירות ועמל-ישרים במולדת עמם. במלחמת העולם השניה תרם הישוב העברי בארץ...

פרשת תזריע – החודש גליון מס' 947 תשע"ו(קישור לדף המקורי) בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ. (ויקרא י"ג , מ"ו)     בדד ישב – שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו. ואמרו רבותינו מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל. (רש"י שם, שם)   בדד ישב – חמור מכל הטמאין, שמשתלחל גם ממחנה ישראל, ואילו כתב לבד "בדד ישב", היה מתפרש שישב בביתו בחדר לבד ואין איש עמו,על כך הוסיף "מחוץ למחנה מושבו", שמשתלח חוץ לג' מחנות, שלא יהיו הטמאין האחרים יושבים עמו. (רבי יצחק שמואל רג'יו...