הָרַחֲמָן הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפֶלֶת אדם בחייו/ יהודה עמיחי אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ זְמַן לַכֹּל. וְאֵין לוֹ עֵת שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עֵת לְכָל חֵפֶץ. קֹהֶלֶת לֹא צָדַק כְּשֶׁאָמַר כָּךְ. אָדָם צָרִיךְ לִשְׂנֹא וְלֶאֱהֹב בְּבַת אַחַת, בְּאוֹתָן עֵינַיִם לִבְכּוֹת וּבְאוֹתָן עֵינַיִם לִצְחֹק בְּאוֹתָן יָדַיִם לִזְרֹק אֲבָנִים וּבְאוֹתָן יָדַיִם לֶאֱסֹף אוֹתָן, לַעֲשׂוֹת אַהֲבָה בַּמִּלְחָמָה וּמִלְחָמָה בָּאַהֲבָה. וְלִשְׂנֹא וְלִסְלֹחַ וְלִזְכֹּר וְלִשְׁכֹּחַ וּלְסַדֵּר וּלְבַלְבֵּל וְלֶאֱכֹל וּלְעַכֵּל אֶת מַה שֶּׁהִיסְטוֹרְיָה אֲרֻכָּה עוֹשָׂה בְּשָׁנִים מְאוֹד. אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן. כְּשֶׁהוּא מְאַבֵּד הוּא מְחַפֵּשׂ כְּשֶׁהוּא מוֹצֵא הוּא שׁוֹכֵחַ, כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ הוּא אוֹהֵב וּכְשֶׁהוּא אוֹהֵב הוּא מַתְחִיל לִשְׁכֹּחַ. מוֹת תְּאֵנִים יָמוּת...

"חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזַּק" "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק" (ישעיהו מ"א, ו') בגיליון זה אנו נפרדים מאיוריו של הרי לגנבהיים שליווה אותנו לאורך שנים רבות. דברי תודה והוקרה להרי בעמוד האחורי של הגיליון. שישו ושימחו: מורשת "קהילת יעקב" בלבד או גם בית יעקב? דבורה וייסמן נדמה שכל שנה הולך וגדל מספרן של הקהילות בארץ ובתפוצות בהן נשים נוטלות חלק פעיל בחגיגות שמחת התורה. לפני דור או שניים, התפקיד של נשים ביום זה היה בסך הכול לצפות בריקודיי הגברים בבתי הכנסת, ואולי גם להכין קידוש מורחב. מצב זה החל להשתנות בקומץ של קהילות באמצע שנות השבעים של המאה שעברה,...

מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ  מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה  וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. (קהלת א'; ג', ט) אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בִּקְּשׁוּ חֲכָמִים לִגְנוֹז סֵפֶר קֹהֶלֶת מִפְּנֵי שֶׁדְּבָרָיו סוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה. וּמִפְּנֵי מָה לֹא גְּנָזוּהוּ? – מִפְּנֵי שֶׁתְּחִילָּתוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה וְסוֹפוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה. תְּחִילָּתוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב: ״מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכׇל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמוֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ״ – וְאָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ הוּא דְּאֵין לוֹ. קוֹדֶם שֶׁמֶשׁ – יֵשׁ לוֹ. סוֹפוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב: ״סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר...

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם  יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. (דברים ל"ג, ד-ה') מעשה היה בר' יוסי שהלך אצל רבו ללמוד וכו'. הדא הוא דכתיב (דברים לג, ד) 'מורשה קהלת יעקב' – לכל מי שמתקהל ביעקב. ואפילו הגרים שעוסקים בתורה שקולים ככהן גדול, שנאמר (ויקרא יח, ה) 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם'. כהנים לוים ישראלים לא נאמר, אלא האדם. חזי מה כתיב ביתרו (דברי הימים-א ב, נה) 'ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו". ושמעיה ואבטליון מבני בניו של סיסרא היו ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה. לכך כתיב (דברים ה, יט) את הדברים...

 הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ  וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. (קהלת א', ו) וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ – אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: הָרוּחַ הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא בָּעוֹלָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַשְׁלוֹ בֶּהָרִים וּמְשַׁבְּרוֹ בַּגְּבָעוֹת וְאוֹמֵר לוֹ: תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תַּזִיק לִבְרִיּוֹתַי, וּמַה טַּעַם (ישעיה נז, טז) 'כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף' , מְשַׁלְּהֵי לֵיהּ הֵיךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יונה ב, ח) 'בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי', כָּל כָּךְ לָמָּה? בִּשְׁבִיל, 'וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי'. אָמַר רַבִּי הוּנָא: בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת יָצָא הָרוּחַ שֶׁלֹא בְּמִשְׁקָל, וּבִקְשָׁה הָרוּחַ לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו; אַחַת בִּימֵי אִיּוֹב, וְאַחַת בִּימֵי אֵלִיָּהוּ,...

כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר־ה' מִירוּשָׁלִָם. (ישעיה ב, ג) ר' זירא כי סליק לארעא דישראל (כאשר עלה לארץ ישראל)יתיב (ישב) מאה תעניתא (תעניות) כדי דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי (ישב מאה תעניות שישתכח התלמוד הבבלי ממנו כדי) שלא נטרדיה (יטריד אותו) מלהגיע לדרך הלימוד של ארץ ישראל, שכיון ששיטת הלימוד שונה שם ולא רצה שיבלבל אותו לימודו הקודם. (בבלי בבא מציעא, פה, ע"ע, בתרגום ופירוש הרב שטיינזלץ) על כן אחד מתנאי הקדמת שיכלול חיי עמנו בעתיד הוא שנהיה מורגלים בכלל ללכת בדרך ישרה ולשמור דרכי תורה ומצוותיה, אז יש תקווה שכאשר נזכה לחיים לאומיים בכל פרטיהם, שעמהם יהיה...

אזמין לסעודתי אושפיזין עילאין. (מתוך המחזור לחג הסוכות) איור: הרי לנגבהיים   חג הסוכות הקדוש הבא עלינו לטובה, בחג הזה הגדילה תורה השמחה יותר מכל המועדות, אחרי שאנו מחכים ומצפים ביום הכיפורים הבע"ל, לצאת בדימוס, כאשר נזכה לשוב בתשובה שלימה בעזרת השם, בימי התשובה הללו, והקב"ה מקבל תשובתנו ברחמים, ופורס עלינו סוכת שלום, וראוי לאדם לשבת בסוכה בקדושה ובטהרה כי הוא חופף בכנפי השכינה, ושבעה צדיקים אבות העולם המה אושפיזין עמנו בסוכה, וראוי לכבד אורחים חשובים כאלו, להכין להם מעדנים טובים מטעמים אשר אהבו, ומה הם המטעמים הנאהבים להם? הוא לשמח נפש האומללים האביונים, זהו עיקר השמחה, אבל מאן...

וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת יָבָ֑ל הוּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י ישֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה. (בראשית ד, כ) איור: הרי לנגבהיים ותלד עדה – נראה לי שהזכיר הכתוב את האנשים האלה ממציאי קצת המלאכות, מפני שהיו האנשים האלה בימים ההם נעבדים כאלהים ורצה הקב"ה להודיע לישראל כי אנשים היו, ומי אביהם. אבי – ראשון, ומלמד, כטעם 'בני הנביאים'. יושב אֹהל ומקנה – יושבי אהלים ההולכים כה וכה עם מקניהם אשר ימצאו מקום מקנה. ומקנה – איש מקנה. (שד"ל, שם שם) …ומדרש אגדה: בונה בתים לעבודת כוכבים, כמה דאת אמר (יחזקאל ח) 'סֵמֶל הקנאה המקנה', וכן ואחיו 'תופש כנור ועוגב' – לזמר לעבודת כוכבים. (רש"י...

שמחת תורה גליון מס' 921 תשע"ו(קישור לדף המקורי) שִֹישוּ וְשִֹמְחוּ בְּשִֹמְחַת תּוֹרָה, וּתְנוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל סְחוֹרָה,  מִפָּז וּמִפְּנִינִים יְקָרָה.  (פיוט לפני החזרת ספר התורה במחזור נוסח ספרד)     שישו ושמחו בשמחת תורה, הגם שמסיימים בתורה מהסתלקותו של משה רבינו ע"ה מכל מקום שישו ושמחו, כשהצדיק נפטר יש אבל וגם הילולא וכן הוא במשה רבינו, איתא שמשה רבינו נפטר בז' באדר, בז' באדר הוא האבל ובשמחת תורה הוא שישו ושמחו, איתא בגמרא רוכב ערבות שש ושמח בבא אליו נפש נקי וצדיק, וכמו כן הוא בשמחת תורה ולכן אומרים שישו ושמחו, בשם הרבי ר' בונם ז"ל...