"וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (שמות ב', ג') לִפְעָמִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁיְּשַׁלְּחוּ אוֹתִי בְּתֵבָה, בְּמֵי הַיְּאוֹר. שֶׁאַפְסִיק לִהְיוֹת עֶבֶד כְּמוֹ אֲבוֹת אֲבוֹתַי וְאוּכַל לִבְחֹר אֶת הַדְרֵךְ שֶׁלִּי בָּעוֹלָם לְהָבִין עַצְמָאוּת מַהִי. פְּעָמִים שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁיְּשַׁלְּחוּ אוֹתִי וְיִשָּׁאֲרוּ רַק לְהַשְׁגִּיחַ עָלִי מֵעֵבֶר לַקָּנִים. לִפְעָמִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ שֶׁיְּשַׁלְּחוּ אוֹתִי בְּתֵבָה וְאוּכַל לְהֵעָשׂוֹת לְנָסִיךְ אלון בלוך על אחריות לאומית ישראלית ורגישות מוסרית כלל־אנושית חכם חזי כהן המקרא ממעט בסיפורים על מנהיגים טרם בחירתם, משום שחשיבותו של שליח ה' מתחילה בעצם עם בחירתו. אצל משה רבנו התמונה שונה....

"וַיֹּ֖אמֶר אַל־תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַׁל־נְעָלֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת־קֹ֖דֶשׁ הֽוּא" (שמות ג', ה') הַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ וְאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ בְּקִרְבְּךָ בּוֹעֵר הוּא אוֹ בַּחוּץ, אַתָּה קַשּׁוּב: מֵיתָר אַחֵר מֵיתָר פּוֹקֵעַ בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט הַדָּחוּס. הַסְּנֶה בּוֹעֵר בָּאֵשׁ. אֲבָל אַתָּה יוֹדֵע, כִּי אֶלֶף פַּרְפָּרֶיךָ נִשְׂרָפִים.. בִּמְחוֹל מִשְׂחָקִים, כִּפְרֹחַ יוֹם גּוֹוֵעַ הָעֲנֻגִּים וְהַיָּפִים. אכן נודע הדבר יונתן מוס המלים הראשונות ששמה התורה בפיו של משה הן שלש מלים המתחברות לשאלה קצרה שנשארת ללא מענה. משה שואל את אחיו העברי המכה את זולתו: "למה תכה רעך?" והאיש העברי המכה עונה, באופן יהודי קלאסי, בשאלה. ואינו מסתפק בשאלה אחת: "מי...

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר  וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹקים בְּיָדוֹ. (שמות ד, כ) על החמור. מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אחת וכתבו לו 'וירכיבם על נושא בני אדם'.  (מגילה ט, ע"א) על נושא אדם. פן יאמר להם וכי לא היה לו למשה רבכם סוס או גמל. (תוספות מגילה ט, ע"א) נושא בני אדם – ויש שכתב שלא כתבו חמור, משום שהיה מקום לתהות על שלא מצא לו משה בהמה מהירה...

וַיִּפְגְּעוּ אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן נִצָּבִים לִקְרָאתָם בְּצֵאתָם מֵאֵת פַּרְעֹה. וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו  לָתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵנוּ. (שמות ה, כ-כא) ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפט – מיכן שאין אדם נתפס בשעת כעסו, שלא נחשב להם עוון בדבר הזה.  (מדרש לקח טוב, שמות ה׳:כ״א:א׳) ויאמרו עליהם: ירא ה'. חמסנו שהוא עליכם. ודע כי החמש ההרגשות מתחברות במקום אחד למעלה מהמצח. על כן אמדו הרגשה אחת תחת חברתה כמו 'ומתוק האור'. ורבי מרינום אמר שאנו נמאסים ונבאשים בעיניו כריח רע. (אבן עזרא שם, שם) ירא ה' עליכם וישפֹּט –...

 וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה;  וַיֵּלֶךְ, וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹקים וַיִּשַּׁק לוֹ. (שמות ד', כ"ז) ויאמר ה' אל אהרן וגו'. הדא הוא דכתיב 'ירעם אל בקולו נפלאות' (איוב לז ה) אימתי עשה הקב"ה בקולו נפלאות? בשעה שביקש הקב"ה לשלוח משה בשליחות שילך ויגאל את ישראל ממצרים, והיה משה במדין שהיה מתיירא לילך לפני פרעה, כיוון שנגלה עליו הקב"ה ואמר לו 'לך שוב מצרימה', נחלק הדיבור לשני חלקים ולשני דברים, והיה משה שומע במדין 'לך שוב מצרימה' ואהרן היה שומע 'לך לקראת משה המדברה', ומה שבאמצע לא היו שומעין כלום. (מדרש אגדה שמות ד, כז) דָּבָר אַחֵר, לֵךְ...

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל הָאֱלֹהִים: מִי אָנֹכִי, כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה; וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם. (שמות ג', י"א) איור: הרי לנגבהיים   מִי אָנֹכִי – מָה אֲנִי חָשׁוּב לְדַבֵּר עִם הַמְּלָכִים? וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם – וְאַף אִם חָשׁוּב אֲנִי, מַה זָּכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּעָשֶׂה לָהֶם נֵס וְאוֹצִיאֵם מִמִּצְרַיִם?  (רש"י שם, שם) מי אנכי כי אלך. מה אני חשוב לדבר עם המלכים (רש"י), ובמדרש אמרו, מי אנכי אמר לפניו האיך אני יכול ליכנס למקום לסטים ולמקום הורגי נפשות, ע"כ. כאלו אמר הלא אנכי יצאתי כבורח מלפניו כי ביקש להרגני ואני מוכתב למלכות, והי' כל מוצאי יהרגני מפני הריגת המצרי. (הכתב והקבלה...

וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחוֹץ עַל הַיְאוֹר, וְנַעֲרוֹתֶיהָ הוֹלְכוֹת עַל יַד הַיְאוֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח, וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה, וַתַּחְמֹול עָלָיו וַתֹּאמֶר: מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. וַתֹּאמֶר אֲחוֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה: הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיּוֹת וְתֵיניִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד? וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה: לֵכִי. וַתֵּלֶךְ  הָעַלְמָה  וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד. וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה: הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִיקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ. וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ. (שמות ב', ה'-ט') איור: הרי לנגבהיים   וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד – תחילה ראו עיניה – ילד המביט בה, ורק אחר כך – וְהִנֵּה נַעַר בּוֹכֶה – החל הילד לבכות. ילד צורח אינו יפה, אינו מושך את...

וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה… מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה. (שמות ג , י-יא)   איור: הרי לנגבהיים   ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. היה לו לומר ועתה לך. ועל דרך הפשט תוספת הה"א להורות על חמשה ימים שעתידין שיחנו בהר סיני, זהו מראש חודש סיון עד יום ששי שבו קבלו התורה ועל כן אמר וזה לך האות אות הה"א הנוספת שהוא חשבון חמשה. ואמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה חמשה ימים ובששי תקבלו את התורה. ועל דרך הקבלה תוספת ה"א במלת לכה היא ה"א אחרונה שבשם, ועל כן אמר וזה לך האות,...

פרשת שמות גליון מס' 934 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן: לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה, וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ. (שמות ד, כז)     'ויאמר ה' אל אהרן: לך לקראת משה המדברה' – הה"ד (שיר ח) 'מי יתנך כאח לי' – באיזה אח הכתוב מדבר? אם תאמר בקין, והא כתיב (בראשית ד) 'ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגו'; אם תאמר כישמעאל ליצחק, הא גרסינן 'ישמעאל שונא ליצחק'; אם תאמר כעשו ליעקב, הא כתיב (שם כז) 'וישטם עשו את יעקב'; אם תאמר כאחי יוסף, והכתיב (שם לז) 'וישנאו אותו' וכתיב 'ויקנאו בו אחיו'; אלא כיוסף לבנימן 'יונק...

פרשת שמות גליון מס' 884 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וַיֹּאמֶר משֶׁה: אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה, מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה. (שמות ג, ג)     'אסורה נא ואראה' – אתבונן ואראה, 'מדוע לא יבער הסנה' – למה לא יכלו המצרים ברב מכותם, כענין ודלקו בהם ואכלום. (ספורנו שמות ג , ג)   רבי אליעזר אומר: מה הסנה שפל מכל האילנות שבעולם, כך היו ישראל שפלים ירודים למצרים, לפיכך נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם, שנאמר (שמות ג, ח) 'וארד להצילו מיד מצרים'. רבי יוסי אומר: כשם שהסנה קשה מכל האילנות וכל עוף שנכנס לתוך הסנה אין יוצא בשלום,...