"וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (במדבר ט"ו, ל"ב) מה הייתה המלאכה שעשה המקושש? מעבודתי רבת השנים עם יושבי מדבריות העולם, כיועץ בנושא פיתוח מקורות מי תהום, הגעתי למסקנה שפירוש המילה 'מקושש עצים' הוא חיתוך עץ למקלוני קש. המקלונים הללו דרושים לבדואים ודומיהם על מנת להחיות את האש מהגחלים של המדורה. ברוב המקרים אלו הם הבדואים הזכרים היושבים סביב המדורה ואילו הנשים עומדות עליהם לשרתם. בעת עמידתן הן מחזיקות פיסת עץ שממנה הן חותכת קיסמי עץ דקים. עם תום הסעודה הגברים פונים לאוהלים שלהם ואילו...
"וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ" (במדבר יג, ל-לא) ודע כי מוציא דיבה הוא כסיל אשר יאמר שקר, אבל המגיד אמת יקרא "מביא דיבה", כמו שנאמר: "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם". ועל זה נענשו למות במגפה, שנאמר: "וימותו האנשים מוציאי דיבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. (רמב"ן לבמדבר יג, לב) רבי אבהו וריש לקיש היו נכנסים לאותה עיר קיסריה. אמר לו רבי אבהו לר' שמעון בן לקיש: למה זה ניכנס לעיר של חרפות וגידופים? ירד לו ריש לקיש מן החמור ולקח חול ונתן לתוך פיו...
"לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם" (במדבר י"ג, כד- כה) ענווה יתרה מחלישה לכן כאשר צוה הקב"ה לבני ישראל ליכנס לארץ ישראל… היה להם להאמין באמונה שלימה וברורה, שבודאי יש בכח בחירתם להכניע את כחות הרעות ולנצח את אויביהם. … אבל הם על ידי ענוה פסולה ושפלות מרומה, התייאשו ללחום מלחמתם. … (רבי משולם פייש סג"ל לאווי נ"ע, האדמו"ר מטאהש, ספר ׳עבודת עבודה׳) הִתְחַגְּבוּת וכוחו של הייאוש דליה מרקס "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (במדבר יג, לג)...
וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שִׁבְעַת יָמִים וְהָעָם לֹא נָסַע עַד הֵאָסֵף מִרְיָם. (במדבר י"ב, ט"ו) ובמדרש תהלים (תהילים ל״ט, ב׳) 'אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני' קשה לשון הרע מעבודה זרה, שכשחטאו ישראל במדבר לא נחתם עליהם גזר דין עד שחטאו בפיהם, שנאמר (דברים ה׳, כ״ה) 'וישמע ה' את קול דבריכם וגו" וכתיב (מלאכי ב׳, י״ז) 'הוגעתם ה' בדבריכם' – במעשיכם לא נאמר, אלא בדבריכם, וכן אמר (ישעיהו ג׳, ח׳) 'כי כשלה ירושלים ויהודה נפל כי לשונם ומעלליהם אל ה", וכן הוא אומר (ירמיהו י״ב, ח׳) 'היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה', וכי בקולה שנאה...
וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם. (במדבר י"ג, כ"ה) …וְלֹא־תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם. (במדבר ט"ו, ל"ט) וישובו מתור הארץ הוא כמ"ש (בפסוק כג) שכל הארבעים יום שמרו פקודת משה והיו תרים לא מרגלים, ורק מקץ ארבעים יום שהגיעו לנחל אשכל שבו מתור הארץ, וגמרו במחשבתם להיות מרגלים ולהוציא דיבה. (מלבי"ם שם, שם) הלב והעיניים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירה. (רש"י שם, שם) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. שהם תרים ומרגלים הנאת הגוף וחומד ממון של גזל ועריות וכשתראו אלו המצות תזכרו שאתם עבדי ולא תרגלו אחריהם לעבור...
וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן, עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. (במדבר י"ג, ג) כֻּלם אנשים – גיבורים ואנשי חיל, כמו "חזקת והיית לאיש", כי רכיכי הלבב לא ילכו לארץ נכריה להתחזק לקחת מפרי ארץ נכריה. (רג'יו שם, שם) כֻּלם אנשים – כולם היו "אנשים" – מוכשרים ומצויינים באישיותם הפרטית. השווה: "מי שמך לאיש" (שמות ב, יד). כך קראו המדינים את גדעון "איש ישראל" (שופטים ז, יד), וכך אמר דוד לאבנר" "הלוא-איש אתה ומי כמוך בישראל" (שמואל א כו, טו)… (הרש"ר הירש שם, שם) על פי ה׳ – שהקב״ה בחר באנשים אלו. ולא מצדקתם ויושר לבבם,...
וַיְסַפְּרוּ לוֹ, וַיֹּאמְרוּ: בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ… (במדבר י"ג, כ"ז) איור: הרי לנגבהיים זבת חלב ודבש היא. כָּל דְּבַר שֶׁקֶר שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ קְצָת אֱמֶת בִּתְחִלָּתוֹ, אֵין מִתְקַיֵּם בְּסוֹפו (רש"י שם , שם) …וגם זבת חלב ודבש היא – ביאורו: באנו אל הארץ וגם חקרנוה אשר ציוויתנו לראות 'השמנה היא אם רזה', ומצאנוה זבת חלב ודבש. והנה משה שאל להם תחילה על עניין העם ואח"כ על עניין הארץ, אולם המרגלים שהיה בדעתם להניא את לב העם ולספר בגנות הארץ, התחילו בענין הארץ וסיפרו בשבחה, כי לא היה אפשר לשקר בעניין ריבוי התבואות ויופי הפירות, שהרי הביאו בידם...
שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. (במדבר י"ג, ב') איור: הרי לנגבהיים שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים – "לכך פרט אנשים, לפי שאמרו רבותינו ז"ל (ילקו"ש פנחס תשעג כז) האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו 'נתנה ראש ונשובה מצרימה' (במדבר יד ד) והנשים היו מחבבות הארץ ואמרו 'תנה לנו אחזה' (שם כז ד) ועל כן אמר הקב"ה: לפי דעתי, שאני רואה בעתיד, היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה, אבל לך לדעתך שאתה סבור שכשרים המה, ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם, תשלח אנשים וזהו 'שלח לך' -'לדעתך' אנשים, אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח...
וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ… לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא… (במדבר יג, לב) איור: הרי לנגבהיים אוכלת יושביה – בכל מקום שעברנו מצאנום קוברי מתים והקב"ה עשה לטובה כדי לטרדם באבלם ולא יתנו לב לאלו. (רש"י שם, שם) אכלת יושביה – שהאויר שלה רע. (אבן עזרא שם, שם) ארץ אוכלת יושביה. אף על פי שהעם היושבים בהם חזקים, אין זה בשביל שבח הארץ, אבל הוא מפני שלא ישארו בה זולתי החזקים, שהם חזקי המזג, והשאר מתים בה מפני רוע האויר. (ספורנו שם, שם) שמעתי שנמצא כתוב בשם הגאונים, שהיה מנהגם של אמורים שכשמת...
פרשת שלח גליון מס' 957 תשע"ו(קישור לדף המקורי) שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל… (במדבר יג, ב) שלח לך אנשים : בדברים א, כב כתוב כי ישראל אמרו 'נשלחה אנשים לפנינו', וכאן הוא אומר כי ה' דיבר אל משה 'שלח לך אנשים', ונראה כי הם שאלו וה' הסכים וציוה למשה שיעשו כדבריהם, וכאן לא הזכיר שהם שאלו, כדי שלא יהא נראה שחטאו בשאלתם. ונראה כי הכל היה סיבה מאת ה', וכמו שכתב הרמב"ם (מורה ח"ב פרק ל"ב), אלא שהוא אומר שהיה מחכמת ה' להסב אותם במדבר עד שלימדו גבורה, כמו שנודע שההליכה...