"וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל." (דברים י"א, כ"ט) רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד! בְּחֵיקֵךְ, מְלוֹן-בְּרָכָה, מְעוֹן סֵתֶר, זֶרַע טָמַנּוּ… לֹא עוֹד פְּנִינֵי זְגוּגִיּוֹת שֶׁל כֻּסֶּמֶת, זֶרַע חִטָּה כְּבֵדָה, גַּרְגֵּר שְׂעוֹרָה חֲתוּל כֶּתֶם, שִׁבֹּלֶת-שׁוּעָל חֲרֵדָה. רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיִינוּ בַּזְבְּזָנִים עַד מְאֹד: פִּרְחֵי פְּרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד, אֲשֶּר נְשָׁקָתַם הַשֶּׁמֶשׁ מִנְּשִׁיקָתָהּ רִאשׁוֹנָה, מַצְנִיעַ חֵן עִם יְפֵה קֶלַח, קְטֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה. וְעַד שֶׁיָּדְעוּ צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם, וּבְטֶרֶם רָווּ טַל שֶׁל בֹּקֶר בַּחֲלוֹמוֹת-אוֹר נִבְטָם. הֵא לָךְ הַטּוֹבִים בְּבָנֵינוּ, נֹעַר טְהָר...
"אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ" (דברים י"ג, א') ומשה עלה אל האלהים", זה יום שני. – "ויקרא אליו ה' ", מגיד שהקריאה קדמה לדיבור. – "כה תאמר", כה בלשון הקדש, כה כסדר הזה, כה כענין הזה, כה שלא תפחות ולא תוסיף. (מכילתא דרבי ישמעאל ) להשאיר / שלמה טנאי לֹא לוֹמַר אֶת הַכֹּל גַּם הָעֵץ אוֹמֵר רַק גֶּזַע וְעָלִים וּמַשְאִיר שָׁרָשִים בָּאֲפֵלָה לֹא לַעֲבֹר כָּל הַגְבוּלוֹת גַּם אֱלֹהִים מְסַפֵּר רַק שֶמֶש, יָרֵחַ וְכּוֹכָבִים וּמַשאִיר יְקוּמִים מֵעֵבֶר לְמַכְאוֹבֵי-הַדַּעַת. לֹא לִפְרֹשׂ אֶת הָאָדָם עַד תֹּם. "וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם"- האומנם?...
פָּתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לְאָחִיךָ לַעֲנִיֶּךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ, בְּאַרְצֶךָ. (דברים ו, י"א) ברייתא. אמרו עליו על ר׳ טרפון: עשיר גדול היה ולא היה נותן מתנות רבות לעניים. פעם אחת אמר לו ר׳ עקיבא: רצונך אקח לך עיר אחת או שתים? אמר לו: הן. הלך ר׳ טרפון הביא לו ארבע אלפים דינרי זהב. הלך ר׳ עקיבא חלקם לעניים. לימים מצאו ר׳ טרפון, אמר לו: היכן עיירות (ששלחת) לי? תפשו בידו והוליכו לבית המדרש והביא תינוק ובידו ספר תהלים והיה קורא והולך עד שהגיע לפסוק זה 'פזר נתן לאביונים'. (מסכת כלה רבתי ב׳:י״ג) פתוה תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך....
זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ: שׁוֹר, שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים. אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר; וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן, וּתְאוֹ וָזָמֶר. (דברים י"ד, ד'-ה') אשר תאכלו – תניא, רבי אומר: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמות טמאות מרובות על הטהורות, לפיכך מנה הכתוב בטהורות, וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורים מרובים על הטמאים, לפיכך מנה הכתוב בטמאין, ללמדך שלעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. (בבלי חולין סג, ע"ב) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר, זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת יֵשׁ בָּעוֹלָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת הֵן, אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישׁוֹן וּתְאוֹ וָזָמֶר (דברים יד,...
כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. (דברים ט"ו, ח ) וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ – אם לא רצה במתנה תן לו בהלואה. דֵּי מַחְסֹרוֹ: ואי אתה מצווה להעשירו. (רש"י שם, שם) …מצות "פתוח תפתח", "נתון תתן" ו"די מחסורו" מחד, ואזהרת "לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון" מאידך, יצרו את כל הפלאים של גמילות חסד יהודית. בזכותן הבננים הפזורים של בית יעקב הפכו לחברת גמילות חסד גדולה, שפעולוציה ניכרות מללוא רוחב הארץ, ובתי ישראל ולבות ישראל נ חלתו לעזרת כל אומלל הזקוק לתמיכה. החובה לספק את צורכי העני מכל הבחינות – "די מחסורו"...
רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. (דברים י"א, כ"ו') ראה – לשון זירוז והזמנה, כלומר: התבונן בעיני שכלך. ברכה וקללה – לא אמר זה על הברכות והקללות שעתידין ליתן בהר גריזים ובהר עיבל, כי לא יקיימו המצוה ההיא רק אחרי עברם את הירדן, ואיך יאמר עליהם ראה אנוכי נותן לפניכם היום, גם לשון נותן לפניכם אינו נופל על הציווי ההוא, אבל יאמר שבמצוות האלה אשר הוא נותן לפניהם היום הזה, הרי הוא כאילו יתן לפניהם ברכה וקללה, כי מכוח המצוות תימשך להם או ברכה או קללה, וטעם לפניכם שתבררו לכם מהן מה שתרצו, ואם תאמרו איך יהיה הדבר...
וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים, וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. (דברים י"א, כ"ט) איור: הרי לנגבהיים …הר גריזים והר עיבל הם שני הרים בהרי אפרים, ועדיין הניגוד שביניהם ניכר לעין. הר גריזים הוא בדרום הר שכם והוא עטוף ירק, וגנות מכסות את המדרגות שבמדרונו; ואילו הר עיבל הוא בצד צפון והוא תלול וצחיח ושומם. הר עיבל גבוה כשמונה מאות רגל והר גריזים גבוה ממנו קמעא. לפיכך שני ההרים האלה העומדים זה בצד זה ממחישים יפה את הברכה ואת הקללה. שניהם מתרוממים על אותה אדמה ואותה...
כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא, אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם, וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת. וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ, לֵאמֹר: נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם, וְנָעָבְדֵם. (דברים יג, ב-ג) איור: הרי לנגבהיים כי יקום בקרבך נביא או חלם חלום – יקראנו הכתוב "נביא" על פי עצמו, שיאמר הוא 'השם דבר עמי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כן' ויתכן שירמוז הכתוב למה שהוא אמת, כי בנפשות בקצת האנשים כח נבואיי ידעו בו עתידות, לא ידע האיש מאין יבא בו, אבל יתבודד ותבא בו רוח, לאמר: ככה יהיה לעתיד לבא בדבר פלוני, ויקראו לו הפילוסופים 'כהי"ן'*, ולא ידעו...
פרשת ראה גליון מס' 914 תשע"ה(קישור לדף המקורי) כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. (דברים טו, ז) כי יהיה בך אביון – התאב תאב קודם. מאחד אחיך – אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך: שעריך – עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת… מאחיך האביון – אם לא תתן לו, סופך להיות אחיו של אביון. (רש"י שם, שם) כי יהיה בך אביון – היינו בין עניי ישראל ובין עניי עכו"ם מפני דרכי שלום, ושם אביון הוא הגרוע מכל לשונות המורים...
פרשת ראה גליון מס' 864 תשע"ד(קישור לדף המקורי) כִּי לֹא בָאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה (דברים פרק יב, ט) אל המנוחה – שיניח ה' להם מכל אויביהם מסביב; ואל הנחלה –שיכיר כל אחד מהם חלקו ונחלתו, ובסמוך יפרש, על הנחלה אמר 'וישבתם בארץ וכו'...', ועל המנוחה אמר 'והניח לכם'. (רבי יצחק שמואל רג'יו, שם ,שם) וַיִּקְרָא לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ וַיְצַוֵּהוּ לִבְנוֹת בַּיִת לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְּנִו: אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱלֹהָי. וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר: דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי, כִּי...