"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ" (במדבר יז, כה) התורה רצתה שייזכר לדורות אירוע ירידת המן במשך ארבעים שנה. במקרה הזה הזיכרון נשמר באמצעות חפץ פיזי (ט"ז, לב-לד). מקרה נוסף שבו בחר הקב"ה להזכיר אירוע בדרך דומה מתואר בפרשת קרח שם נשמר מטה אהרן לעדות (במדבר י"ז, כה). חפצים אלו מתקופת המדבר נשמרו באוהל מועד, במשכן בשילה ובבית המקדש של שלמה, על מנת שיהיו עדות מוחשית לתקופת הנדודים במדבר. הגמרא (יומא נב ע"ב) כותבת שבימי יאשיהו נגנז הארון יחד עם חפצים שונים שהיו לידו: צנצנת המן,...
וַיִּקח קֹרַח בֶּן־יִצְהָר בֶּן־קְהָת בֶּן־לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. (במדבר טז, א) 'חכמות נשים' זו אשתו של און, שאמרה לאון בעלה: מה לך ליכנס במחלוקת זה?! אם משה נשיא, אתה הדיוט; ואם קרח נשיא אתה הדיוט. אמר לה: מה אעשה שאני מעורב עמהם במחלוקת זה? אמרה לו: לך שכב על מטתך. הלך ועשה כאשר ציוותה אותו, יושבת היא על פתח ביתה ושערות ראשה פזורות, וכיוון שהיו באים לקרוא לאון והיו רואין אותה שערה פזורות, היו חוזרין לאחוריהם, וכן ישבה על פתח ביתה, עד שניצל אישה ובלעה אותם הארץ, וכשקם משנתו היו כולם בלועים ושרופים וניצול...
וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל ה': אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם, לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם. (במדבר ט"ז, ט"ו) ויחר למשה – נצטער הרבה, משל לאדם שדן עם חברו וכו', פי' דקשה לו לרש"י למה לא חרה למשה עד עכשיו, שמן הדין היה לו לכעוס עליהם בתחילה כשאמרו לו 'ומדוע תתנשאו על קהל ה" לכך פי' שחרה לו מפני שלא השיבוהו דבר. ואעפ"י שדתן ואבירם השיבוהו 'לא נעלה המעט כי העליתנו', אין אלו אלא דברי קנטורין ואינן תוכחת כדרך אדם המתווכח עם חברו. (ברטנורא שם, שם) אל תפן אל מנחתם – אל תפן אל שום...
כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל לַה' נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק־עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא לִפְנֵי ה' לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ. (במדבר י"ח, י"ט) ברית מלח – ברית קיימת שלא תופר, כמלח שאינו מסריח לעולם, וכדרך שביארנו* (ויקרא ב, יג) (רג'יו במדבר שם, שם) *מלח ברית אלהיך – הוא ברית עולם הנכרת בששת ימי בראשית, כי אז נתן ה' חוק לכל דבר, עליו נאמר "אם לא בריתי יומם ולילה, חֻקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג, כה), וברית מלח הוא שיתקיים לא יבאש ולא יתליע, גם בו ישמרו כל מיני מזון מההֶבְאש, ואין כמוהו בעניין זה בכל המזונות...
וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה', וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה'. (במדבר ט"ז, ל) איור: הרי לנגבהיים עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּוּ הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִּצְבָת עֲשׂוּיָה. (משנה אבות ה, ו) …כבר זכרנו לך בפרק הח' שהם לא יאמינו בחדוש הרצון בכל עת אבל בתחלת עשיית הדברים שם בטבע שיעשה בהם כל מה שיעשה הן יהיה...
וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת־שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת־מִי עָשַׁ֙קְתִּי אֶת־מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד־מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶֽם׃ (שמואל א יב, ב-ג – מתוך ההפטרה לפרשת קרח) איור: הרי לנגבהיים ועתה הנה המלך מתהלך לפניכם ואני זקנתי ושבתי, רצה לומר ואני לא השגתי שום טובה חלף עבודתי אשר עבדתיכם, אני זקנתי מרוב עבודה ועול הצבור שעל ידי זה קפצה עלי זקנה שלא בזמנה (כי היה אז בן חמשים שנה) ובני גם הם לא ירשו גדולתי כי הנם אתכם כאחד העם מוסרים...
וַיִּחַר לְמשֶׁה מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל ה': אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם. לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם. (במדבר טז, טו) איור: הרי לנגבהיים וטעם לא חמור אחד מהם נשאתי – אמר: מה שררה אני משתרר עליהם, כי מעולם לא לקחתי מהם אפילו חמור אחד לעשות צרכי כדרך המלכים או השרים, כי זה משפט המלוכה דכתיב (ש"א ח טז) ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו וזה טעם של אונקלוס "שחרית", שכך נקרא אנגריא של מלך שחוור (ב"ב מז) הזכיר הדבר הקטן שבדיני מלכות וחזר ואמר ולא הרעתי את אחד מהם, לשומו במרכבתי ובמלאכתי כאשר יאות למלך, או להטות...
פרשת קרח גליון מס' 958 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ. (במדבר טז, לב) את כל האדם אשר לקרח – קנה לו עבדים ושפחות ובני בית היו לו, מצריים וכושיים וכנעניים קנין כספו, ונענשו בכלל הרכוש שלהם שהם לקו בגופם ובממונם ואולי גם מישראל היו בביתו גרים ותושבים, ונמשכו אחר עצתו ונענשו כי איננו רומז לזרעו, דכתיב (להלן כו, יא) 'ובני קרח לא מתו', כי היו גדולים צדיקים וטובים וזכותם עמדה להם, ולא היו לו בנים ובנות קטנים, כי לא הזכיר הכתוב בקרח טף....
פרשת קרח גליון מס' 906 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן: בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. (במדבר יח, כ-כא) בארצם לא תנחל וכו' אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל – י"ל ידוע שקשה מאוד להיות אז דבוק בה' בשעה שהוא מעורב בין הבריות ונושא ונותן עמהם והתבודדות טוב לדביקות ה' אבל אהרן הכהן הי' בזה המעלה הגם שתמיד הי' עוסק עם בני האדם לעשות שלום ביניהם ובין איש לאשתו ומעורב...
פרשת קרח גליון מס' 855 תשע"ד(קישור לדף המקורי) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה. (במדבר טז, יט) ויקהל עליהם קרח – (תנחומא) בדברי ליצנות כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם: כסבורין אתם שעלי לבדי אני מקפיד, איני מקפיד אלא בשביל כולכם; אלו באין ונוטלין כל הגדולות לו המלכות ולאחיו הכהונה, עד שנתפתו כולם. (רש"י שם, שם) ויקהל – נראה שקֹרח היה בטוח בעצמו, כי כבר אבדה מלבו כל המחשבה על האמת שביחסי ה' הנידונים כאן; ולפיכך אפילו בשעת ההכרעה הוא קרא לכל העם להיות...