צו

צו, פרה, תשפ"ד, גיליון 1363

"וַיִּצֹק֙ מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה עַ֖ל רֹ֣אשׁ אַהֲרֹ֑ן וַיִּמְשַׁ֥ח אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ" (ויקרא ח', י"ב) כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן כִּי שָׁם צִוָּה יְהוָה אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם" (תהילים קל"ג) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשן, מיכן ואילך עבודתן מחנכתן…דאמר קרא:"וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם" – אותם במשיחה, ולא לדורות במשיחה. (סנהדרין טז ע"ב) לא ידעתי יונתן מוס בספרו המפורסם "קיצור תולדות האנושות" מצביע יובל נח הררי על כך שאחד המאפיינים המרכזיים של המהפכה המדעית הוא הכרה בפוטנציאל שטמון בהודאה בבורות. האירוע המכונן שהוביל להכרה זו, טוען הררי, היה...

צו, שבת הגדול, תשפ"ג, גיליון 1296

"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה  וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת" (שמות י"ב, ג') שיר לפסח / דוד שמעוני ​מֵעַבְדוּת גֵּו וְלֵב, מִקַּדְרוּת הַגֵּרוּת – לְאוֹרָה, לִמְכוֹרָה, לְחֵרוּת. עֲבוֹדָה, הַתְמָדָה, מְסִירוּת וְעֵרוּת, כֹּה נֵצֵא, כֹּה נָבוֹא מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת. סדר פסח – מערכה ראשונה חיים ויצמן משפחת ויצמן מקדישה גיליון זה של  "שבת שלום" ודברי תורה אלו לזכר בננו ואחינו נאות ז"ל שנלקח מאתנו בדמי ימיו בחג הפסח לפני 12 שנים. סדר ליל פסח הוא מעין קומדיה בארבע מערכות: מערכה א' – – הקדמה המכניסה את הקהל לרוח המחזה ומכוונת את הדרך בה הוא...

צו תשפ"ב, גיליון 1243

וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ, כִּי כֵן צֻוֵּיתִי.  (ויקרא ח', ל"ה)  ומפתח אוהל מועד לא תצאו ז' ימים עד יום מלואת ימי מלואיכם כי שבעת ימים ימלא את ידכם כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם, ופתח אוהל מועד תשבו שבעת ימים יומם ולילה ושמרתם את משמרת ה' ולא תמותו – ע"ד רמז כל שבעים שנה לא יצא אדם צדיק מפתח אוהל מועד היינו ממחשבות עבודת ה' עד יום מלואת ימי מלואיכם יום האחרון יום סילוקו שהוא יום מלואת ימי מלואיכם כי ז' ימים ימלא יום האחרון ההוא הוא...

צו, פסח תשפ"א, גיליון 1194

מה נשתנה הלילה הזה… (משנה פסחים י, ד) וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" עד שישיב להם ויאמר להם: כך וכך אירע כך וכך היה. וכיצד משנה? מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים השולחן מלפניהם קודם שיאכלו, וחוטפין מצה זה מיד זה, וכיוצא בדברים האלו. אין לו בן, אשתו שואלתו. אין לו אישה, שואלין זה את זה 'מה נשתנה הלילה הזה'. ואפילו היו כולן חכמים. היה לבדו, שואל לעצמו 'מה נשתנה הלילה הזה'. (משנה תורה לרמב"ם , הלכות חמץ ומצה ז, ג) תהליך לימודי משמעותי עובר דרך שאלה, גם כאשר...

צו תש"ף, גיליון 1147

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא. (מלאכי ג, כג) אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב, אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ. מִשְׁפַּחַת בֵּית צְרִיפָה הָיְתָה בְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְרִחֲקָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ, וְעוֹד אַחֶרֶת הָיְתָה שָׁם וְקֵרְבָהּ בֶּן צִיּוֹן בִּזְרוֹעַ. כְּגוֹן אֵלּוּ, אֵלִיָּהוּ בָא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר, לְרַחֵק וּלְקָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ'...

צו תשע"ט, גיליון 1094

אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה. (ויקרא ו', ו) איור: הרי לנגבהיים   אש תמיד תוקד – …מטעמי המקרא נראה, כי "לא תכבה" הוא תוספת אל "המזבח"; ועל-פי זה יש לבאר: אש תמיד תוקד על המזבח, אשר בו היא לא תכבה. נמצאת אומר: יש רק מקום אחד לאש-דת, ומשם יש להדליק כל אש במקדש; שם מקור לאש האידיאל של הקטורת, לאור של רוח המנורה ואף לאש ההתמסרות העילאית שביום הכיפורים. החדרת הרוח בחיים תלויה בהקדשת המעשים לתורה. אם אין אש של עולה על מזבח החיצון – אין חיים במזבח הזהב ובמנורה ובין הבדים במקדש הכרובים. אם אין קרבן...

צו תשע"ח, גיליון 1047

אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּֽה. (ויקרא ו', ו) איור: הרי לנגבהיים   כאשר הראה אותך בהר שימלאו חללו באדמה בשעת חנייתם, ועל האדמה 'אש תמיד תוקד'.  (ספורנו שמות כז, ח) ואחר כך אש תמיד תוקד לא תכבה, כי מתוך המחלוקת באים לידי חרופין וגדופין, ואחר כך עֶברָתָם שמורה נצח. ולכן יחיש מפלט יפה שעה אחת קדם, ואל יחוש להוצאה מרובה, ולא ישוב מפני כל, כי המחלוקת מכלה ממון, גוף ונפש, וגדול השלום, ושם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם.  (רבי אליעזר פאפו: פלא יועץ) ידוע מדברי קדשו של הבעש"ט כי צריך להיות תמיד נקודה התלהבות בלב איש...

צו תשע"ז, גיליון 998

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.   איור: הרי לנגבהיים   קו העוני/רוני סומק כאילו אפשר למתוח קו ולומר: מתחתיו העוני. הנה הלחם שבציבעי איפור זולים נהיה שחור והזיתים בצלחת קטנה על מפת השולחן. באוויר, עפו יונים במטס הצדעה לצלילי הפעמון שביד מוכר הנפט בעגלה האדומה, והיה גם קול הנחיתה של מגפי הגומי באדמה הבוצית. הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף, בשכונה שאמרו עליה מעברה. הקו היחיד שראיתי היה קו האופק ומתחתיו הכל נראה עוני. כל עוד שאיננו מספקים לכל האזרחים לחם לאכול וגג מעל לראשיהם, וכל עוד איננו...

צו תשע"ו (גליון מספר 946)

פרשת צו גליון מס' 946 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא תָמוּתוּ.  (ויקרא ח, לה)     'ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים' – הזהירם שלא יצאו מפתח אהל מועד יומם ולילה בשעת עבודה, כלומר עד שישלימו כל העבודה המוטלת עליהם באותו העת, והיא מצוה נוהגת לדורות שלא יניח כהן עבודה ויצא, וזהו שאמר בכהן גדול 'ומן המקדש לא יצא ולא יחלל' – אימתי אינו יוצא ואינו מחלל? הוי אומר: בשעת עבודה, ואם עשה כן חייב מיתה, שנאמר פן תמותו, ומכלל לאו אתה שומע הן. ומה שהזהירם...

צו תשע"ה (גליון מספר 895)

פרשת צו גליון מס' 895 תשע"ה(קישור לדף המקורי) הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. (מלאכי ג, כג)     אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ, הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶׁאֵין אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב, אֶלָּא לְרַחֵק הַמְקוֹרָבִין בִּזְרוֹעַ וּלְקָרֵב הַמְרֻחָקִין בִּזְרוֹעַ… אֵלִיָּהוּ בָּא לְטַמֵּא וּלְטַהֵר לְרַחֵק וּלְקָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לְקָרֵב, אֲבָל לֹא לְרַחֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְהַשְׁווֹת הַמַּחֲלֹקֶת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא לְרַחֵק וְלֹא לְקָרֵב, אֶלָּא לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר 'הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא וְגוֹ' וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל אֲבוֹתָם. (משנה...