"כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (מההפטרה – שופטים י"ג, ה') "וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ" (שופטים יג, כה) אָמַר רַ' יִצְחָק דְּבֵי רַב אַמִּי: מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה מְקַשְׁקֶשֶׁת לְפָנָיו כְּזוֹג.  "וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ … בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים יג, כה) אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָן: מְלַמֵּד שֶׁנָּטַל שְׁנֵי הָרִים וְהִקִּישָׁם זֶה לָזֶה, כְּאָדָם שֶׁנּוֹטֵל שְׁנֵי צְרוֹרוֹת וּמַקִּישָׁם זֶה לָזֶה. רַב יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שְׁרוּיָה עָלָיו הָיָה פּוֹסֵעַ פְּסִיעָה אַחַת כְּמִצָּרְעָה וְעַד אֶשְׁתָּאוֹל.  "וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שׂוֹרֵק וּשְׁמָהּ...

"צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ. מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם…"  "אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל… וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ…" (במדבר פרק ה': ב, יב) לִזְכוּתֵנוּ יֵשׁ לוֹמַר: עַד שֶׁיָּצָא הַצַּו אַחֵר בְּהֶחְלֵט הָיָה הַמַּצָּב הַיָּזְמָה  הָיְתָה שֶׁל אֱלֹהִים הָרַחוּם "אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם" כְּלוֹמַר אֲנִי אוֹ הֵם! מָה כָּל כָּךְ הִפְרִיעַ לֵאלֹהִים? הֲרֵי גַּם צְרוּעִים בְּצַלְמוֹ בְּרוּאִים! הִגַּשְׁנוּ עִרְעוּר לָעֶלְיוֹן וְזָכִינוּ: גַּם הַטָּמֵא, נִפְסַק הוּא אָחִינוּ וּמֵאָז וְעַד הַיּוֹם הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בִּי, בְּךָ וּבְכָל מְצֹרָע. בארי צימרמן –...

וְחַג שָׁבוּעוֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים. הַזּוֹרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ! (מילים: מן המקורות לחן ידידיה אדמון 1927) פסח הוא זמן היציאה ממצרים, שהיא הגדרת העם כמעט רק במובנה השלילי – כשלילתה של ההתבוללות, כשלילתה של גלות מצרים, כשלילת הגדרתם של היהודים כסוג מסוים של מצרִים. בשבועות, לעומת-זאת, קבלת התורה – שהיא הגדרתו החיובית של העם היהודי, קביעת מהותו העצמית, קביעת מטרת חייו והכיוון אליו הוא פונה. (הרב עדין שטיינזלץ) פני השכינה בפני הקהילה – על ברכת כהנים וקהילתיות שרה עברון פסוקי ברכת כהנים מצויים בליבה של פרשתנו, אחרי מצוות הנזיר והסוטה...

 דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אוֹ אִשָּׁה  כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לה. (במדבר ו', ב) יַפְלִא – יפריש או יעשה דבר פלא כי רוב העולם הולכים אחר תאוותם. נדר נזיר. פירוש נדר להיות נזיר כי נזיר הוא תאר השם. נזיר מגזירת וינזרו שירחיק מהתאוות ועשה זה לעבודת השם, כי היין משחית הדעת ועבודת השם ובפרשת כי תצא מחנה ארמוז לך סוד. (אבן עזרא שם, שם) דְּתַנְיָא, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר בְּרַבִּי אוֹמֵר: מָה תַּלְמוּד לוֹמַר 'וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ' וְכִי בְּאֵיזוֹ נֶפֶשׁ חָטָא זֶה? אֶלָּא שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, וְקַל וָחוֹמֶר: וּמָה זֶה שֶׁלֹּא...

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.  (במדבר ו', כ"ו) ישא ה' פניו אליך.היפך אעלים עיני מכם, והטעם כאשר פירשתי, כי בכל מקום שתפנה יהיה פניו נשואות אליך. וישם לך שלום.כטעם 'לא יגע בך רע, לא מאבן ולא מחיה רעה ולא מאויב'. (אבן עזרא שם, שם) וישם לך שלום. לא נאמר 'ויתן לך שלום', כמו בויקרא (כו) 'ונתתי שלום' ובחגי (ב) 'אתן שלום', אלא 'וישם' פי' על כורחך, כמו בשמות (טו) 'שם שם לו חק ומשפט' ובאסתר (י) 'וישם המלך אחשורוש מס', כי השלום אינו לרוחם של הכל. (הרב יהודה הרצל הנקין: קונטרס חיבה יתרה) …השלום איננו רק דבר...

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ. מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ, אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה תְּשַׁלְּחוּם,  וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם. (במדבר ה', ב'-ג) …כבר עמדנו פעמים אחדות בספר ויקרא (ראה שם פ' ה, יג; כא, ה ועוד) על הניגוד שבין טומאת מת לבין אמיתו של רעיון האל, שהתורה ומקדשה מורים עליו. בתפיסה האלילית המוות והמת מעידים על האל. הם המגלים את עוצמת האל, שגבהות האדם שח מפניו; ועוצמה זו, עוצמת כוח הטבע שאין לעמוד לפניה, היא האל של האדם האלילי. אולם אמיתה של תורה אומרת: "אין במות זכרך, בשאול...

וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם, עַד בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם; וַיְהִי כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם, וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי? (רות א, י"ט) וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל-הַקּוֹצְרִים, וַיֹּאמַר: נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא, הַשָּׁבָה עִם-נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב. (רות ב', ו') איור: הרי לנגבהיים  מנא הני מילי שעמונית ומואבית מותרות? אמר ר' יוחנן: שאמר קרא : "וכראות שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי אמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער אבנר ויאמר אבנר חי נפשך המלך אם ידעתי" (שמואל א', יז, נה), ויש לתמוה: וכי לא ידע, לא הכיר, ליה ? והכתיב קודם לכן שדוד ניגן אצל שאול...

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת הֵם הָעֹמְדִים עַל־הַפְּקֻדִים (במדבר ז, א-ב) איור: הרי לנגבהיים ויהי ביום כלות משה. כלות כתיב (ר"ל בפת"ח ולא כלות בשו"א ודו"ק) יום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה (במדרש רבה. תנחומא נשא כ). (רש"י שם)  …נשיאי ישראל – היו אלה נשיאי ישראל: אנשים "נשואי פנים הנושאים את משא העם"; בתוקף מעמדם הם עמדו ברום הייעוד הלאומי, והיה עליהם להעלות את האומה לרום מעלת מעמדם. והם היו 'ראשי בית אבותם'."בית אב" כולל את כל המשפחות...

זֹאת עֲבֹדַת מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא. (במדבר ד, כד)  איור: הרי לנגבהיים   לעבוד. עבודת התיקונים ולהעמיד בשעת הקמה. ולמשא. בשעת מסע. (העמק דבר שם, שם)   על פי אהרן ובניו תהיה כל עבודת בני הגרשני לכל משאם ולכל עבדתם ופקדתם עליהם במשמרת את כל משאם. יש לומר על דרך מוסר, כי כבר אמרתי במקום אחר, כי ג' אלו בני לוי מרמזים על הגולה גרשון קהת ומררי, והי' שם דברינו כי גרשון הוא מלשון גר – 'כי גר הייתי בארץ נכריה' (שמות י"ח), ועל זה הרמז אמר קרא 'זאת עבדת משפחת בני הגרשני לעבוד ולמשא', כי העבודה 'עבודת ה"...

פרשת נשא גליון מס' 955 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר (שמות יט, יז)     ויתיצבו בתחתית ההר – אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר. (בבלי שבת, פח, ע"א)   וכל העם רואים – אמר לו הקדוש ברוך הוא: 'ואיש לא יעלה עמך' – הראשונים כיון שניתנו בפרהסיא, שלטה...