אבק איסור: מנגנון שימור הלכתי פנחס שיפמן פרשת משפטים מורידה אותנו מאיגרא רמא של מעמד הר סיני ועשרת הדיברות לבירא עמיקתא של דיני בור ושור, שומרים ומזיקים. ללמדך שלא די בעקרונות נשגבים ומופשטים, אלא יש צורך לצרף אליהם כללים מפורטים, קונקרטיים, שיש בהם כדי להדריך באורח מדויק התנהגותו של אדם בחייו היומיומיים. אבל ככל שהכללים ההלכתיים מתנסחים ניסוח פרטני, ונקבעים בתוך רקמה הלכתית סגורה, הם עלולים להחמיץ מלכלול וללכוד את שלל המצבים בהם ההתנהגות האסורה חמורה אולי פחות, אך ראויה בכל זאת לגינוי. לשם כך, התגבש המושג ׳אבק איסור׳ המנוסח בדרך כלל בלשון רחבה יותר ובא לבטא את הרעיון...
"לא תטה משפט…" (שמות כ"ג ו') כל המעלים עיניו מן הצדקה הרי זה נקרא בליעל, כמו שנקרא עובד עכו"ם בליעל. … והקב"ה קרוב לשוועת עניים שנאמר שוועת עניים אתה תשמע. לפי כך צריך להיזהר בצעקתם, שהרי ברית כרותה להם שנאמר " והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני". (הרמב"ם, הלכות מתנות עניים י, ג) גדולה הונאת דברים מהונאת ממון, שזה ניתן להשבה וזה לא ניתן להשבה. וזה בממונו וזה בגופו. והרי הוא אומר בהונאת דברים "ויראת מאלוהיך" לפי שהדבר מסור ללב. הא למדת, כל דבר שהוא מסור ללב נאמר בו "ויראת מאלוהיך", וכל הצועק מהונאת דברים נענה מיד...
וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. (כ"א, א) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. (כד, י"ב) אשר תשים – אמר לו הקב"ה למשה: עד שתהא סדורה בפיהן כשולחן הערוך ומוכן לאכול, פירוש: דהוה ליה לומר 'אשר תלמדם', אלא ששינה את לשונו וכתב 'אשר תשים' מלשון 'ויושם לפניו לאכול'. (ברטנורא שם שם) ואלה המשפטים: משפט שם נגזר מן הפעל, וענינו פסק דין שהשופט גוזר, והנה 'לא תרצח' 'לא תנאף' 'לא תגנוב' אינם משפטים, אך הם שורשים וכללים גדולים אשר אין בני אדם צריכים ללמדם מפי השופט, כי...
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק, וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג, כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע. וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים. (שמות כ"ג, ו'-ח) לא תטה משפט אביונך בריבו למה נאמר? לפי שהוא אומר 'ודל לא תהדר בריבו', אין לי אלא דל, עני תאב מנין? תלמוד לומר 'לא תטה'. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר: הכתוב מדבר. : רשע וכשר עומדין לפניך בדין, שלא תאמר הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין. תלמוד לומר 'לא תטה משפט אביונך בריבו', אביון הוא במצוות. (מכילתא דרבי ישמעאל כ״ג:ו׳:א׳) לא תטה וגו': זה הפך 'לא תהדר',...
לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ. (שמות כג, יט) לא תבשל גדי בחלב אמו – לפי הפשט: בישול לשון גידול וגמר, כמו (בראשית מ׳, י׳) 'הבשילו אשכלותיה ענבים', והכי קאמר: לא תניחנו לגדל ולגמול בחלב אמו שתאחרנו עד שתגדלנה האם בחלבה, אלא בראשית תביאנו דומיית תחילת הפסוק שאמר 'ראשית ביכורי אדמתך'. (והאמת כי אסר בשר לבשל בחלב, כי החלב שגדלו וחי ממנו איך תבשלו בו, דומיא ד'אותו ואת בנו' 'ולא תקח האם על בנים', ושהוא דרך אכזריות, וגדי לאו דוקא אלא לפי שעז יש לה רב חלב והגדי דק וקטן שב' וג' יולדות בכרס ויכול לבשלה בחלבה, והוא הדין לכל...
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ. (שמות כ"ב, כ"ד) איור: הרי לנגבהיים אם כסף תלוה את עמי – רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת חוּץ מִשְּׁלֹשָׁה, וְזֶה אֶחָד מֵהֶן. (מכילתא). את העני עמך. הֱוֵי מִסְתַּכֵּל בְּעַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתָּה עָנִי. לא תהיה לו כנשה. לֹא תִתְבָּעֶנּוּ בְּחָזְקָה. אִם אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ, אַל תְּהִי דּוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הִלְוִיתוֹ אֶלָּא כְאִלּוּ לֹא הִלְוִיתוֹ, כְּלוֹמַר לֹא תַכְלִימֵהוּ. נשך – רִבִּית, שֶׁהוּא כִנְשִׁיכַת נָחָשׁ שֶׁנוֹשֵׁךְ חַבּוּרָה קְטַנָּה בְּרַגְלוֹ וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ, וּפִתְאֹם הוּא מְבַטְבֵּט וְנוֹפֵחַ עַד קָדְקֳדוֹ, כָּךְ רִבִּית אֵינוֹ מַרְגִּישׁ וְאֵינוֹ נִכָּר...
וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים. (שמות כ"ג, ח) איור: הרי לנגבהיים יעור פקחים – (כתובות קה מכילתא) אפי' חכם בתורה ונוטל שוחד סוף שתטרוף דעתו עליו וישתכח תלמודו ויכהה מאור עיניו. (רש"י שם שם) יְעַוֵּר פִּקְחִים – כמו שהושאלה הראייה מן העין על הלב ומשפט השכל, כן הושאל הפכו, שהוא העיוורון, על העדר השכלת הדברים הברורים וגלויים לעין, והכוונה כי השוחד יטה את לב האדם מדרך הצדק ויכהה מאור השכל, עד שהאדם הפיקח שהוא היפך העיוור, לא יראה הדברים לאמיתתם, ודברי הצדיקים בדין, הם ישרים, יהיו בעיניו עקומים ומסולפים. (רבי יצחק שמואל רג'יו...
וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים. (שמות כג, ח) איור: הרי לנגבהיים יעור פקחים – (כתובות קה, מכילתא) אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד, סוף שתטרוף דעתו עליו וישתכח תלמודו ויכהה מאור עיניו. דברי צדיקים – דברים המצודקים משפטי אמת. (רש"י שם, שם) אמרו רבותינו זכרונם לברכה (כתובות קה, ב): "ושחד לא תקח" אפילו שוחד דברים, שאם אמר לו אחד מהם דברי חונף יחשוך נפשו מן הדין ההוא, ואם הביא אליו תשורה בבואו לדון לפניו לא יקחנה מידו, ואם הקדים והעביר המנחה על פניו ולקח את מנחתו, כבר נפסל השופט הזה לשפטו. (שערי תשובה, שער שלישי אות צח) ושחד לא תקח, אפילו...
פרשת משפטים גליון מס' 939 תשע"ו(קישור לדף המקורי) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם. (שמות כד, יב) תניא, רבי יוסי אומר: מעולם לא ירדה שכינה למטה, ולא עלו משה ואליהו למרום, שנאמר (תהלים קט"ו) 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'. ולא ירדה שכינה למטה?! והכתיב (שמות יט) 'וירד ה' על הר סיני!' למעלה מעשרה טפחים. והכתיב (זכריה יד) 'ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים'! למעלה מעשרה טפחים. ולא עלו משה ואליהו למרום?? והכתיב (שמות יט) 'ומשה עלה אל האלהים'! למטה מעשרה. והכתיב (מלכים...
פרשת משפטים גליון מס' 889 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. (שמות כד, יא) ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. להוציאם מחושיהם כדי שינבאו, כענין בשאר הנביאים בהיות עליהם יד ה', כאמרו ביחזקאל ותפול עלי שם יד ה' כי אז יבטלו פעולות חושיהם, כמו שקרה לשאול בהנבאו, כאמרו ויפשוט גם הוא בגדיו, ויתנבא גם הוא לפני שמואל, ויפול ערום כל היום ההוא וכל הלילה אמנם לאלה האצילים לא שלח ידו להוציאם מחושיהם כדי להשיג מה שראו אז. (ספורנו שם, שם) לא שלח ידו. כחו (וכך פי'...