"ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיך לשכן שמו שם" (דברים כ"ו, ב') כי סגולת מצות בכורים להורות לאדם מדת ההסתפקות ולא יתקנא בחבירו כלל וכולם שווים לטובה כי מי שיש לו שדות הרבה הביא מכל שדה בכורים ומי שלא הי' לו רק שדה אחת לא הביא רק משדה אחת עכ"ז המצוה הזאת שיהי' שמח בחלקו כי הש"י נתן לו זאת ובודאי לא נצרך לו יותר. וז"ש במס' אבות איזהו עשיר השמח בחלקו. שהאדם צריך להאמין שכל מזונותיו ועשרו הכל בהשגחת הבורא ב"ה ע"כ...
"יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ…" (דברים כ"ח, ל"ו) "גוי קדוש" הוא עם הנבדל מכל שאר העמים, לא מפני שיש לבניו ובנותיו סגולות גנטיות מיוחדות. בלשון התורה: "קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם" (שמות יט, א), ובלשון שלפנינו, במילים היותר ברורות של משה רבנו: "עם קדוש… כי תשמר את מצות ה' אלהיך והלכת בדרכיו" (ט). התואר "קדוש" הולם את העם, בזהירות הראויה, רק כאשר הוא שומר את מצוות אלוהיו והולך בדרכיו. {פרופסור אסא כשר מתוך אתר 929) "והיה כי תבוא אל הארץ": גורל וייעוד* מוקדש באהבה לנכדיי התאומים מיכל...
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. (דברים כ"ו, א) והיה כי תבוא אל הארץ וגו – לא מצינו לשון 'וירשתה וישבת בה', כי אם כאן ובפרשת המלך, לפי שאחר ישיבה וירושה ישמן ישראל ויבעט וישאלו להם עניני שררות ככל הגויים, כך בפרשת ביכורים היתה הכוונה להכניע רום לבבם אשר אחר ירושה וישיבה ישיאם לבם לומר כי להם הארץ ובחרבם ירשוה וישכחו את ה', זה שאמר הכתוב: 'והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה' כי באמת לא בתורת ירושה אתה בא אל הארץ, כי בית והון נחלת אבות,...
בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד, וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. (דברים כ"ח, ס"ז) בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב (דברים כח, סז), בְּבָקְרָהּ שֶׁל בָּבֶל תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ. בְּבָקְרָהּ שֶׁל מָדַי תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ, בְּבָקְרָהּ שֶׁל יָוָן תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ, בְּבָקְרָהּ שֶׁל אֱדוֹם תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ. דָּבָר אַחֵר: בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, בְּבָקְרָהּ שֶׁל בָּבֶל תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ שֶׁל מָדַי, וּבְבָקְרָהּ שֶׁל מָדַי תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ שֶׁל יָוָן, וּבְבָקְרָהּ שֶׁל יָוָן תֹּאמַר מִי יִתֵּן עַרְבָּהּ שֶׁל אֱדוֹם. לָמָּה, מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר...
וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. (דברים כ"ח, ס"ו) תלאים וגו. אמר רבי חנן: 'והיו חייך תלואים לך מנגד', זה הלוקח תבואה משנה לשנה, ופחדת לילה ויומם – זה הלוקח תבואה מערב שבת לערב שבת, ולא תאמין בחייך – זה הסומך על הפלטר. (מנחות קג, ע"ב) לא נתבאר סידור וטעם דרשה זו, ונראה דיתבאר עפ"י המבואר בכמה מקומות בש"ס, דיסוד מחייתו של אדם הוא הקרקע, וכל שאין לו קרקע אינו אדם (יבמות ס"ג, ע"א), כי לכל דבר יש חשש אבידה גניבה וגזילה, לבד מן הקרקע, ולכן זה שאין לו קרקע אף אם עשיר הוא,...
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אלקיך וּלְבֵיתֶךָ. (דברים כ"ו, י"א) וטעם אתה והלוי והגר. שאתה חייב לשמחם בפרי אדמתך. (אבן עזרא שם, שם) אשר בקרבך. זה גר תושב שנאמר עמך ישב בקרבך כי הוא אינו 'גר', אבל הוא יושב בקרבך. (אדרת אליהו) ושמחת בכל הטוב. של הנפש והגוף יחד. היינו. אשר נתן לך ה׳ אלהיך. שאתה מרגיש גדולת הנפש באלהות. ולביתך. היינו הרחבת צרכי הבית. והלוי. שהוא תלמיד חכם שבבית אשר על שפתיו מוסיף לקח נפשך לגדולת הדעת בה׳. (העמק דבר שם, שם) והגר אשר בקרבך מביא ואינו קורא, שאינו יכול לומר 'לאבותינו'. אמנם הרמב"ם כתב בהלכות ביכורים שמביא וקורא, דהואיל וניתנה הארץ לאברהם...
בַּבֹּקֶר תֹּאמַר מִי יִתֵּן עֶרֶב, וּבָעֶרֶב תֹּאמַר מִי יִתֵּן בֹּקֶר מִפַּחַד לְבָבְךָ אֲשֶׁר תִּפְחָד, וּמִמַּרְאֵה עֵינֶיךָ אֲשֶׁר תִּרְאֶה. (דברים כ"ח, ס"ז) איור: הרי לנגבהיים בבקר תאמר וגו – אמר רבא, מיום שחרב ביהמ"ק, כל יום קללתו מרובה משל חבירו, שנאמר 'בבקר תאמר מי יתן ערב, ובערב תאמר מי יתן בקר', הי בקר (איזה בוקר?, אילימא (אם תאמר) בקר דלמחר, מי ידע מאי הוי (האם הוא יודע מה יהיה?), אלא דחליף (הבוקר הקודם). (סוטה מ"ט א) מפחד לבבך וגו׳. אפי׳ במקום שלא יהיה פחד. אלא מפחד לבבך שתדמה. וממראה עיניך אשר תראה. באמת כי אתה מסוכן. (העמק דבר שם, שם) מי יתן ערב...
וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר… לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. (דברים כט, ד-ה) איור: הרי לנגבהיים "לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם" – הטעם לא אכלתם ממנו שתוכלו לחיות ממנו, כי עיקר מחיָתם במן היתה למען תדעו כי אני ה' אלהיכם המחיה אתכם במעשה הנס' ואין טעמו שלא אכלו לחם כלל, כמו 'לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי' (לעיל ט ט) כי בקצת העתים היה לישראל במדבר לחם, כמו שכתוב (שם ב כח כט) 'אכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי, כאשר עשו לי בני עשו היושבים בשעיר...
בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ. (דברים כח, ו) איור: הרי לנגבהיים ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך – שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם. (רש"י שם, שם) ברוך אתה בבואך – אמר ר' יהודה בר סימון: המקרא הזה מדבר במשה; 'בבואך' – זה משה, בביאתו לעולם קירב רחוקים זו בתיה בת פרעה, 'וברוך אתה בצאתך' – זה משה ביציאתו מן העולם קירב רחוקים – זה ראובן, מנין? שנא' (דברים לג) 'יחי ראובן ואל ימות' .. ד"א: ברוך אתה בבואך – בביאתך לעולם, וברוך אתה בצאתך – ביציאתך מן העולם; א"ר ברכיה: כתיב (קהלת ג)...
פרשת כי תבוא גליון מס' 917 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר… (דברים כט, ג-ד) ולא נתן ה' לכם לב לדעת. אע"פ שהוא יתעלה השתדל בתורותיו ומופתיו לתת לכם לב לדעת כאמרו למען תספר וידעתם כי אני ה'. לא הושג זה המכוון מרוב מריכם. (ספורנו שם, שם) ולא נתן ה' לכם לב לדעת – פירושו כמו אם אמר 'ולא היה לכם לב לדעת', רק שדיבר בלשון כבוד ובאמת כן הדבר כי ה' הוא החונן לאדם דעת, ,יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי...