וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר (בראשית ל"ב, כ"ה) רִקּוּד / בלה שור אַלְפֵי שָׁנִים רוֹקֵד יַעֲקֹב עִם יִשְׂרָאֵל אֶחָד מוֹבִיל בַּעֲקֵבוֹ אוֹ מְעַכְּבוֹ הַשֵּׁנִי נִפְגַּע בִּירֵכוֹ יָשָׁר אַךְ צוֹלֵעַ קָדִימָה אָחוֹרָה הוֹלֵךְ סוֹבֵב סוֹבְבִים סוֹבְבִים בְּמֶשֶׁךְ אַלְפֵי שָׁנִים רוֹקְדִים בְּלֹא הַפְסָקָה רוֹקְדִים יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל רוֹקְדִים בְּאוּלַם הַהִיסְטוֹרְיָה רוֹקְדִים רוֹקְדִים מֵעַל הַהִיסְטוֹרְיָה 'השירה הזאת' – הוצאת צבעונים 'מודה אני שאין הברכות שלי' יונתן מוס הסיפור השגור על יחסי יעקב ועשו עליו גדלנו, מציג תמונה דיכוטומית בה יעקב טלית שכולה תכלת ועשו רשע מרושע. כל מה שיעקב אומר ועושה נכון וראוי, שהרי הוא אבי האומה, וכל מה...
"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ" (בראשית ל"ד, א') וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דִינָה לָמוּת וַתִּגְוַע וַתֵּאָסֶף אֶל עַמָּהּ וַתָּמָת בְּמִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן: וַיִּפְּלוּ אַחֶיהָ עַל פְּנֵי דִינָה אֲחוֹתָם וַיִּבְכּוּ עָלֶיהָ וַיִּשְּׁקוּ לָהּ :וַיִּקְבְּרוּ אוֹתָהּ בַּמְּעָרָה אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה בַּעַל-צְפֹן נִכְחוֹ בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם הַנִּשְׁקָף אֶל-דֶרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כְּנַעֲנָה: (שאול טשרניחובסקי, "פרשת דינה", (1936) מתוך פרויקט בן יהודה) שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם. אמר להם: הכלים הללו שבידכן גזולים הם בידכם. למי הם ראויים? "למכרותיהם" – לעשו שמכר את הבכורה. (בראשית רבה צ"ח, ה) "על דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר" רמי פינצ'ובר הדף...
וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ, וַיִּבְכּוּ. (בראשית ל"ג, ד) וישקהו – נקוד על ויקשהו… שלא נשקו בכל לבו. רשב"י אומר: הלכה: בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא נהפך רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. (ספרי במדבר סט, ב) מילת "ויבכו" היא עד נאמן לכך שלפנינו התגלותו של רגש אנושי טהור. יכול אדם אמנם לנשק ולבו בל עמו, אולם דמעות המתפרצות ברגעים – חזקה שהן יוצאות מעומק הלב. הנשיקה הזאת והדמעות הללו מגלות לנו, כי גם עשו הוא מזרע אברהם אבינו, ואינו רק ציד פרוע, כי איך יכול היה – בלאו הכי – להגיע לדרגת שליט בהתפתחות האנושית? החרב...
וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. (בראשית ל"ד, א) ותצא דינה – מודיע כי דינה לא אשמה בזה, שלא תאמר שפרצה גדר הצניעות, כי היתה בת לאה, שהיתה צנועה באהלה, ואשר ילדה ליעקב, שלידתה היה מתייחס אל יעקב שהיתה צנועה וכשרה, כי לא היתה היציאה ללכת אחרי הבחורים, רק לראות בבנות הארץ ובתהלוכותיהן. (המלבי"ם שם, שם) בבנות – שניים במסורה: 'בבנות הארץ'; 'בבנות אחיך', אשר גבי שמשון. לומר בשביל שלא רצה ליתן לאחיו בתו, כדאיתא במדרש שהטמינה בתיבה מפניו נענש שיצאה לראות בבנות הארץ ובעלה שכם. (בעל הטורים שם, שם) ותצא דינה בת לאה. נענש...
וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב, לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ. וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ. (בראשית ל"ד, א-ב) איור: הרי לנגבהיים ותצא דינה. מודיע כי דינה לא אשמה בזה, שלא תאמר שפרצה גדר הצניעות, כי היתה בת לאה, שהיתה צנועה באהלה, ואשר ילדה ליעקב, שלידתה היה מתיחס אל יעקב שהיתה צנועה וכשרה, כי לא היתה היציאה ללכת אחרי הבחורים רק לראות בבנות הארץובתהלוכותיהן. וירא אתה. בל תאמר שנכנסה עמו בדברי עגבים, כי ראה אותה בפעם הראשון, ויקח אתה, ביד חזקה ואין מציל מידו, כי היה נשיא הארץ, והיה חטאו משולש. א ויקח אתה ביד...
וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. (בראשית לד, א) איור: הרי לנגבהיים ותצא דינה בת לאה, יצאה מאהל אמה ואביה שהיה מחוץ לעיר ובאה אל העיר לראות בבנות הארץ, ומה שאמר בת לאה דרשו בו (ב"ר פ, א) יוצאנית בת יוצאנית ותצא לאה לקראתו (לעיל ל, טז). ואמר אשר ילדה ליעקב, כי מה שקרה לה עונש יעקב היה כמו שכתבנו (לעיל לב, כג*). (רד"ק שם, שם) * ויקם בלילה הוא, בחסרון ה"א הידיעה, ובב"ר (עו, ט) 'ואת אחד עשר ילדיו' ודינה היכן היתה? בתיבה היתה נתונה ונעל בפניה, אמר: הרשע הזה עינו רמה אם...
וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים… וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו. (בראשית לב, א-ד) איור: הרי לנגבהיים ויפגעו בו מלאכי וכו' כאשר ראם מחנה אלהים זה – העניין שהמלאך הנראה בעין מוחשי, הוא או התלבשות מן המלאך וזה 'ויפגעהו איש' (וימצאהו איש. בראשית לז, טו) שנתלבש בלבוש איש, או הוא דקות המוחש וההשגה המורגשת עד כי הוא כפגיעה אחד באחד, והנה אם אחד בא לקראת חבירו, הלא מרחוק רואה את חבירו ואחר כך פוגע בו שבא אצלו, מה שאין כן המלאך, קודם זמן שהוא אצלו אינו רואהו, וכשהוא אצלו הוא רואהו, שאז נתגדל השגתו...
פרשת וישלח גליון מס' 929 תשע"ו(קישור לדף המקורי) גיליון 933 בס"ד פרשת וישלח תשע"ו וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו. (בראשית לה, כט) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב – הקדים עשו לפי שהיה בכור, ואע"פ שמכר בכורתו יעקב היה נוהג בו כבוד ומקדימו לפניו מעת שהשלים אתו, אבל באברהם כתיב 'ויקברו אתו יצחק וישמעאל בניו' (לעיל כה, ט), הקדים יצחק לישמעאל ואע"פ שהיה ישמעאל בכור, לפי שהיה יצחק בן הגבירה וישמעאל בן השפחה. (רד"ק שם, שם) עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו – לעיל (כה, ט) בקבורת אברהם הוא אומר:...
פרשת וישלח גליון מס' 879 תשע"ה(קישור לדף המקורי) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. (בראשית לב, כה) ויותר יעקב – שכח פכים קטנים וחזר עליהם (חולין צא). (רש"י שם, שם) קנאות קטלנית אפרים חמיאל לאחר שהתאושש המשיך יעקב בדרכו מערבה לכנען, הגיע ללא פגע – כהבטחת ה' – לשכם, וקנה שם אדמה מבני חמור, שהיה נשיא אזור העיר שכם. 'שכם' היה גם שם בנו של חמור, הנער הממלא תפקיד נכבד בפרשתנו. יעקב, כמנהג אבותיו הקים אוהל ובנה מזבח, שאת שמו קרא "אל אלהי ישראל" (ל"ג כ').1 דינה הצעירה והסקרנית יצאה העירה להכיר...
פרשת וישלח גליון מס' 825 תשע"ד(קישור לדף המקורי) וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. (בראשית לד, א) ותצא דינה בת לאה. נענש יעקב בענין דינה מכמה טעמים. האחד ממה שאמר ללבן 'וענתה בי צדקתי ביום מחר' (בראשית ל, לג). והשני על שמנע דינה מעשו אחיו, כי שמא תחזירנו למוטב. והשלישי על שנטל שררה לעצמו. והוא שאמרו בבראשית רבה (עג, ט) אמר לו הקב"ה 'אל תתהלל ביום מחר' (משלי כז, א), אתה אמרת 'וענתה בי צדקתי וגו", מחר בתך יוצאה ומתענה: ועוד שם (עו, ט) 'ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד...